משריפה שפרצה באורחן בקיבוץ צאלים נכוו 2 אורחים, כאשר באורחן לא הוצבו אמצעי כיבוי כנדרש בתקנות

בבית משפט השלום בנצרת בפני כב' השופטת נבילה דלה מוסא. ת"א 2678-04 גיל שגב ואח' נ' צאלים ואח'

 

הרקע
בשנת 2004 התארחו גיל שגב ואברהם אלברט ביחד עם מספר חברים באורחן שבבעלות קיבוץ צאלים.
אחד מהחברים ניסה להבעיר את המנגל שהיה מונח בשטח המיועד להבערת מנגל, באמצעות בקבוק שנועד להדלקת פחם ועץ. תוך כדי הניסיון, השפריץ מהבקבוק חומר בכמות גדולה, הפקק של הבקבוק עף באוויר, והחומר אף הותז מעבר למנגל ופגע בגיל ואברהם. לפתע, התפשטה האש של המנגל לכיוון אברהם ולאחר מכן אחזה בגיל. שניהם נכוו בגופם, והם טוענים כי האחריות בגין הנזקים שנגרמו להם מוטלת על קיבוץ צאלים, בין השאר, מכיון שלטענתם לא היו במקום אמצעי כיבוי.
מנגד, טען הקיבוץ, מספר טענות חלופיות. ראשית, היו במקום אמצעי כיבוי. שנית, אין מקור חיוב כלשהו המחייב התקנת עמדות כיבוי אש ליד עמדות מנגל. שלישית, אמצעי כיבוי מיועדים אך ורק לכיבוי ציוד ואסור להשתמש בהם על מנת לכבות בני אדם שנתלקחו באש, ועל כן בין אם היו אמצעי כיבוי ובין אם לאו, אין להטיל אחריות בנזיקין על הקיבוץ.
 
דיון והכרעה
על מנת לקבוע אחריות ברשלנות, על התובע להוכיח שלושה יסודות:
א.      כי המזיק חב חובת זהירות כלפי הניזוק.
ב.      שחובה זו הופרה על ידי המזיק.
ג.       שהנזק נגרם כתוצאה מהפרה זו.
וודאי שבאופן עקרוני בעל האורחן, ובמקרה זה הקיבוץ, חב חובת זהירות כלפי אורחיו ומבקריו, אך על מנת לקבוע כי גם במקרה הקונקרטי שלפנינו חב הקיבוץ חובת זהירות כלפי גיל ואברהם, יש לשאול האם ניתן וצריך היה לחזות מראש את התרחשות הנזק בנסיבות המיוחדות של המקרה.
לשם כך בחן בית המשפט את עדויות שני הצדדים והגיע למסקנה כי גרסתם של גיל ואברהם אמינה יותר, ועל כן קבע כי בזמן האירוע לא היו באורחן אמצעי כיבוי כפי שנדרש מתקנות שירותי הכבאות. לאור זאת, קבע בית המשפט שהקיבוץ, המזמין את אורחיו ליהנות ממגוון שירותי האורחן, ובכלל זאת שימוש בעמדות מנגל אשר הוצבו לשימוש האורחים, צריך היה לצפות, כי הצבת עמדות כאלה המיועדות להבערת אש מבלי לדאוג להצבת אמצעי כיבוי, עלול לגרום לנזק.
עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הקיבוץ כי אמצעי כיבוי לא היו מונעים את הנזק. ראשית, וודאי שאין הקיבוץ אחראי לעצם העובדה שהאש יצאה מהמנגל ואחזה בגופם של גיל ואברהם, ובהצבת אמצעי כיבוי לא היה בכדי למנוע את התרחשות התאונה. אך גם לגבי הפחתת הנזק, מכיוון שגיל ואברהם נמנעו מלהתייחס לטענת הקיבוץ ולא הציגו חוות דעת כלשהי שהיה בה כדי להוכיח שאמצעי כיבוי מתאימים היו מסייעים בטיפול באש שהתפשטה, על כן לא הוכח הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות מצד הקיבוץ לבין הנזק שנגרם להם.
 
סיכום:
אמנם הוכיחו גיל ואברהם כי הקיבוץ הפר את חובת הזהירות כלפיהם בכך שלא הציב אמצעי כיבוי כפי הדרש מתקנות שירותי הכבאות, אך הם כשלו בהוכחת הקשר הסיבתי בין הפרה זו לבין הנזקים שנגרמו להם.
לאור זאת, קבע בית המשפט כי דין התביעה להידחות, ועל גיל ואברהם לשאת בהוצאות המשפט בסך 10,000 שקלים.
ניתן ב-ד' סיון תשע"א, 06 יוני 2011, בהעדר הצדדים.
לאתר הבית של קיבוץ צאלים

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: