מתיישבי ההרחבה בקיבוץ תל קציר לא יוכלו להתחמק מתשלום עבור השירותים הקהילתיים אותם הם מקבלים
לפני ביהמ"ש תובענה של 16 מתיישבים בהרחבה של קיבוץ תל קציר, המבקשים מביהמ"ש מספר סעדים הצהרתיים:
א. לקבוע כי הם אינם חייבים להצטרף כחברים לאגודה, וככל שהצטרפו אליה הם רשאים לחדול מחברותם בה.
ב. לאסור על הקיבוץ להעניק סמכויות מוניציפאליות לאגודה הקהילתית ולקבוע, כי סמכות זו מסורה אך ורק לוועד המקומי כהגדרתו בחוק.
ג. לקבוע כי אין לאגודה הקהילתית כל סמכות כלפיהם או ביחס אליהם, ובפרט באשר להטלת חובות תשלום או להקניית סמכות מוניציפאלית כלשהי עליהם.
במסגרת פרויקט הרחבת הקיבוץ, חתמו המתיישבים על הסכם התקשרות וכן על תקנון מתיישבים, וטיעונם העיקרי הוא כי על פי מסמכי ההתקשרות תוכננה ההרחבה לכלול מספר מתיישבים אשר יעלה על מספר חברי הקיבוץ, כך שלראשונים יהיה כוח השפעה של ממש, ורק אז תתחיל האגודה הקהילתית לתפקד ורק אז יהיו לה סמכויות לגבות כספים מהמתיישבים, ולכן בשלב זה ככל ולא התמלא התנאי הנ"ל, אין לאגודה סמכות לגבות מהמתיישבים כספים עבור פעילותה.
כמו כן נטען, כי המטרות עבורן מיועדים הכספים אותם ישלמו החברים לאגודה, אינן בסמכויות האגודה הקהילתית, שכן היא אינה מוסמכת לגבות כספים בנושאים מוניציפאליים.
כנגד זאת טוענת האגודה, כי כל מטרת התובענה הינה להתחמק מתשלום עבור שירותים קהילתיים הניתנים ע"י הקיבוץ לחברים ולמתיישבים, כי האגודה מעולם לא התנגדה לבקשת המתיישבים שלא להיות חברים באגודה, וכי הסמכויות המוניציפאליות מסורות לוועד המקומי בלבד.
בנוסף טוענת האגודה, כי כתוצאה מחוסר יכולת לממן את כל השירותים המוניציפאליים והקהילתיים גם יחד מתקציב הוועד המקומי, הוחלט באסיפה של כלל התושבים להקים וועד לאגודה הקהילתית וכן וועדת קלפי, לשם קיום בחירות לוועד האגודה, ונקבע כי סל השירותים ייקבע באופן דמוקרטי, באסיפה כללית בה ישתתפו כל חברי היישוב.
דיון והכרעה
ביהמ"ש קבע כי דין התובענה להידחות, לאור שמצא כי כוונת הקיבוץ להפעיל את האגודה הקהילתית היא שהביאה להגשת תובענה זו, ושנכונה טענת האגודה כי הסעד היחידי לו עותרים המתיישבים הוא פטור מתשלומים עבור השירותים הקהילתיים הניתנים בקיבוץ.
באשר לסעד הראשון של חובת החברות באגודה, קבע ביהמ"ש כי אמנם כוונת האגודה הייתה כי כל חברי היישוב יהיו חברים באגודה בכדי לשמור על מעורבות גבוהה של הפרט בחיי הקהילה, אך בכדי לכבד את הפסיקה הרלוונטית בנידון היא אינה מנסה לכפות על המתיישבים חברות באגודה.
באשר לסעד השני הנוגע לשאלת הסמכות, קבע ביהמ"ש כי, אין חולק שבקיבוץ קיים וועד מקומי מתפקד, וכי אין כל כוונה שהאגודה תשמש כוועד המקומי אלא היא תספק שירותים קהילתיים בלבד, בהתאם לקביעת ועד האגודה הקהילתית שייבחר בהליך דמוקרטי בו ייטלו חלק כל תושבי הקיבוץ, ולכן אין טעם לדון "בביצה שטרם נולדה".
לפיכך, נדרשה הכרעה רק באשר לשאלה האם ניתן להפעיל את האגודה, בטרם נמכרו כל המגרשים שתוכננו בהרחבה, והאם ניתן לחייב את המתיישבים בתשלומים לאגודה הקהילתית עבור צרכים קהילתיים כבר כעת. ביהמ"ש קבע, כי הסכם ההתקשרות והתקנון עליהם חתמו המתיישבים, קבעו כי כאשר יהיו בהרחבה 25 מתיישבים תופעל האגודה הקהילתית. יתרה מכך, הפעלתה של האגודה אינה יכולה להתפרש אחרת מאשר קביעת השירותים הקהילתיים שיסופקו ועלותם, וכן גביית עלות זו מכל תושבי הקיבוץ, ולכן אין מקום לפרשנות המפוצלת לה טוענים המתיישבים, כי האגודה תוכל לגבות כספים רק מחברי הקיבוץ ולא מהמתיישבים.
זאת ועוד, אמנם כוונת הקיבוץ הייתה לשכן מספר רב יותר של מתיישבים חדשים בהרחבה, אך לא ניתן לגזור מתוך כוונה זו הסכמה לכך שכל עוד לא מתממש יעד זה, המתיישבים שרכשו מגרשים בהרחבה לא ישתתפו במימון הפעילויות הקהילתיות בקיבוץ, כשאר חברי האגודה. יתרה מכך, המתיישבים הצטרפו לקיבוץ וחתמו על מסמכי התקשרות הנותנים ביטוי לדרך בה מנוהלת קהילה מסוג זה- דרך של שיתוף קהילתי, על כל המשתמע מכך מבחינה מהותית וערכית, ומבחינת הפעילויות המקובלות בדרך חיים כזו, ולכן אין מקום להעניק להם סעד זה.
ביהמ"ש דחה את טענתם של המתיישבים וקבע, כי האגודה הקהילתית החלה בפעילותה כפי שצוין במסמכי ההתקשרות עליהם חתמו המתיישבים, וכי אין לקבל את טענת המתיישבים לגבי חובתם להשתתף במימון פעילויות האגודה, וממילא אין גם מקום ליתן סעד הצהרתי כמבוקש על ידם.
נקבע שעל המתיישבים לשלם לאגודה, ביחד ולחוד, הוצאותיה בגין ההליך בסך 37,440 ₪.
ניתן ביום ד' בניסן תשע"ה, 24 במרץ 2015, בהעדר הצדדים.
