ניהל ללא רישיון אתר להכנת קומפוסט בסמוך למושב אלישמע ונקנס ב-40,000 שקלים חדשים
משה תמם, אשר בבעלותו היה אתר להכנת קומפוסט בשטח סמוך למושב אלישמע, הורשע על פי הודייתו בביצוע עבירות של זיהום מים, ניהול עסק ללא רשיון, השלכת פסולת ולכלוך רשות הרבים בין השנים 2005-2010, תוך התעלמות מהתראות רבות שנשלחו אליו על ידי נציגי המשרד להגנת הסביבה.
ב"כ המדינה טען בדבר חומרת העבירות וחומרת נסיבות ביצוען, תוך שהוא מוסיף, כי גם הפסקת פעילות האתר על ידי משה הגיע רק לאחר שהוגש נגדו כתב האישום והתבקש מתן צו זמני להפסקת הפעילות. לאור זאת, ביקש ב"כ המדינה מבית המשפט להשית על משה קנס בסך 250,000 שקלים חדשים, התחייבות בסך 350,000 שקלים חדשים, ולהטיל צו סגירה קבוע לעסק.
מנגד, טען משה, כי התריעו בפניו אך ורק באשר לצורך לקבלת רישיון לאתר, אולם לא צוין בפניו כי רישיון כאמור לא יינתן לו מאחר ומיקום האתר אינם הולם מחמת חשש לזיהום המים. עוד הוסיף משה, כי מיד עם היוודע הדבר, הוא סגר את האתר. לבסוף טען משה, כי מצבו הכלכלי בכי רע וניהול האתר לא היה ריווחי כלל, והדבר אף נלקח בחשבון על ידי בית משפט לעניינים מקומיים שהורה על סגירת העסק מחמת סכסוך עם המושב והסתפק בהטלת קנס בסך 20,000 שקלים חדשים בלבד.
בתחילה הגיע העניין לפני בית משפט השלום בפ"ת שהבהיר בפתח דבריו, כי ביצוע עבירות הפוגעות באיכות הסביבה נתפס כבעל חומרה יתירה, וזאת לנוכח הפוטנציאל הטמון בהן לפגיעה במשאבי הטבע ולבריאות הציבור, ונוכח החשש מביצוען לשם גריפת רווח כלכלי.
עוד הוסיף בית משפט קמא, כי ענישה חמורה מתחייבת גם בענייננו ובמשנה תוקף, שכן מדובר בניהול אתר במשך 5 שנים, ללא רישיון ומבלי שהותקנו התשתיות המתאימות שתכליתן להפיג את החשש לזיהום מים ופגיעה במשאבי הטבע ואיכות הסביבה, תוך התעלמות מהתראות חוזרות ונשנות. ומנגד, הודייתו של משה ונסיבותיו האישיות נשקלו לקולא.
לאור כל האמור, גזר בית המשפט קמא על משה קנס בסך 100,000 שקלים חדשים שישולם ב-40 תשלומים שווים ורצופים לקרן לשמירת הניקיון או 10 חודשי מאסר תמורתו, התחייבות בסך 200,000 שקלים חדשים לבל יעבור במשך 3 שנים את העבירות בהן הורשע, וכן צו סגירה שייכנס לתוקפו לאלתר.
משה ערער על חומרת העונש, והדיון הגיע לפני בית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי סבר, כי למרות שבית משפט קמא התחשב בהודאתו של משה ובנסיבותיו האישיות הקנס שהוטל איננו מבטא כראוי את הנסיבות המקלות ונותן משקל יתר לנסיבות לחומרה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי אין מקרהו של משה דומה למקרה שבו תאגיד או רשות מקומית מזהמים את המים או מעמידים את המים בסכנת זיהום, מה גם שסכום הקנס שמוטל על היחיד, במיוחד על מי שמצבו הכלכלי רעוע, צריך להיות מופחת.
לאור כל האמור, קיבל בית המשפט את הערעור, וקבע כי משה ישלם קנס בסכום של 40,000 שקלים חדשים או 4 חודשי מאסר תמורתו, כשהקנס ישולם ב-20 תשלומים רצופים ושווים. בנוסף, הפחית בית המשפט המחוזי את סכום ההתחייבות שעליה חתם משה לבל יעבור במשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין והעמידו על סך 80,000 שקלים חדשים.
