ניתן להעלות טענות הגנה כנגד גביית היטל סלילה בבית המשפט לעניינים אזרחיים

המועצה האזורית דרום השרון הגישה כנגד איילה ואליהו תובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, בגין היטל סלילה שלא שולם על ידם. בקשתם של איילה ואליהו להעברת הדיון בעניינם לבימ"ש השלום נתקבלה ע"י הרשם. המועצה ערערה על החלטה זו. 

הרקע

איילה ואליהו ירשו נכס בכפר סירקין שבמועצה אזורית דרום השרון, מהמנוח אשר היה בעל הזכויות בו במשך כ-50 שנה. המועצה שלחה לאיילה  ואליהו "הודעה בדבר החלטה לביצוע עבודות סלילה ביישוב כפר סירקין ודרישה לתשלום היטל", לפיה המועצה החליטה לבצע עבודות סלילה ולכן הם נדרשו לשלם היטל של כ-30,000 ₪.

איילה ואליהו כפרו בדרישת התשלום אך אמרו שייענו בחיוב לבקשה מטעם המועצה לקיים פגישה בנושא ולנסות ליישב בהסכמה את המחלוקת.

כעבור כשנתיים וחצי שלחה המועצה לאיילה ואליהו מכתב נוסף בו התריעה שתגיש תביעה בגין הסכום שלא שולם. איילה ואליהו חזרו וכפרו בדרישת החוב, והביעו מורת רוח מכך שהמועצה לא הגיבה למכתבם אלא איימה בהליכים משפטיים. איילה ואליהו הוסיפו כי התעריף ביישוב גבוה במיוחד ויש בכך אפליה. המועצה נתנה לאיילה ואליהו ארכה להסדרת התשלום.

בחלוף כשמונה חודשים ממועד התשלום שנקבע, הגישה המועצה תובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בגין היטל סלילה, בסך של כ-45,000 ₪.

איילה ואליהו הגישו התנגדות וביקשו להעביר את הנושא לדיון בבימ"ש השלום, משום שלטענתם לא מדובר בגביית היטל אלא בגביית מס שהמועצה לא מוסמכת לגבותו, שכן אין זיקה בין התשלום לשירות הניתן בגינו. עוד טענו איילה ואליהו כי המועצה לא מוסמכת לגבות את היטל הסלילה משום שלא הוקמו התשתיות בפועל ברחוב הגובל בנכס, באופן שקמה זיקת הנאה בין ביצוע העבודות לנשיאה בעלותן, ואף לא מתוכננת סלילה ברחוב זה. הוסיפו וטענו איילה ואליהו כי התעריף שנקבע ליישוב הינו גבוה במיוחד ולכן מפלה ובלתי סביר.

העניין הועבר לדיון בבימ"ש השלום, וההליכים בהוצאה לפועל הוקפאו. הרשם קבע כי לביהמ"ש סמכות לדון בתביעה הכספית ובשאלת החיוב הכספי שכן מדובר בסעד כספי.

המועצה ערערה על החלטת הרשם, בטענה שמקום טענותיהם של איילה ואליהו להתברר בבית המשפט לעניינים מנהליים, שכן הן נוגעות לעצם החיוב בהיטל על ידה, בלי קשר להיות הסעד המבוקש סעד כספי.  עוד טוענת המועצה, כי החלטת הרשם שגויה משום שנפקותה המעשית היא שבמקרים מעין אלו, יוכלו החייבים להמתין מבלי לשלם עד אשר תוגש נגדם תובענה אזרחית, במקום להגיש עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים ושם לטעון כנגד חוקיות או סבירות החיוב. לבסוף, טענה המועצה, כי מדובר בהחלטה הנוגדת את הפסיקה, לפיה תקיפה עקיפה של החלטות הרשות, תתברר בבית משפט אזרחי רק כאשר מדובר בתביעת השבה.

איילה ואליהו טוענים כי מרבית טענותיהם נוגעות ליישום חוקי העזר מכוחם חויבו בהיטל, ואלו טענות שמקומן להתברר בביהמ"ש האזרחי. אף טענותיהם ביחס לאפליה וחוסר הסבירות בקביעת תעריפי ההיטל אינן בגדר תקיפה ישירה, והינן לכל היותר תקיפה עקיפה, שכן הועלתו כטענת הגנה.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע כי אמנם ניתן היה להעלות את טענותיהם של איילה ואליהו במסגרת עתירה מנהלית, אך אין מניעה לדון בהן כטענות הגנה המבקשות לתקוף החלטה מנהלית בדרך של תקיפה עקיפה במסגרת הליך אזרחי, בו הסעד המבוקש הוא סעד כספי.

ביהמ"ש קיבל את עמדת הרשם, לפיה לבית המשפט האזרחי סמכות לדון בטענות ההגנה, משום שמרבית הטענות נוגעות לפרשנות הוראות חוק העזר לעומת החקיקה המסמיכה, והטענות בדבר האפליה הינן לכל היותר בגדר תקיפה עקיפה. הוסיף ביהמ"ש כי אילו היו מגישים איילה ואליהו תביעת השבה לאחר תשלום ההיטל, מדובר היה בתקיפה עקיפה, הנתונה לסמכותו של בית המשפט האזרחי.

ביהמ"ש ציין כי בהתאם לפסיקה, סיווג תביעה כתקיפה ישירה או עקיפה תיעשה עפ"י מבחן הסעד, קרי כאשר הסעד המבוקש נוגע לתוקף החלטה מנהלית, מדובר בתקיפה ישירה, אך אם מבוקש סעד אחר, מדובר בתקיפה עקיפה. ביהמ"ש קבע שבמקרה זה מדובר לכל היותר בתקיפה עקיפה שלבימ"ש שלום סמכות לדון בה.

ביהמ"ש קבע כי משום שהמועצה עתרה לסעד כספי כנגד איילה ואליהו, הם יכולים להעלות טענות הגנה כנגד ההחלטה המנהלית, שמהווה את הבסיס להליך שננקט כלפיהם. 

ביהמ"ש הוסיף כי קבלת טענות המועצה עלולה להוביל להצפה בלתי רצויה של עתירות מנהליות, במידה וכל הליך בו ישנן טענות הגנה "מנהליות" בתביעת רשות נגד הפרט יובא לפתחו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. מאידך, קבלת עמדתם של איילה ואליהו תביא לתוצאה הרצויה שהיא בירור הטענות בביהמ"ש האזרחי בהתאם לסעד הכספי.

סיכום

ביהמ"ש קיבל את עמדת הרשם, לפיה טענות איילה ואליהו בתביעת המועצה כנגדם בגין אי תשלום היטל הסלילה, יכולות להתברר בבית משפט השלום. המועצה חויבה בהוצאות בסך 5,500 ₪.

ניתן ביום: י"א באדר ב' תשע"ו, 21 במרץ 2016, בהעדר הצדדים.