נפטרה מס' ימים לפני ההחלטה בדבר שיוך בתים בקיבוץ עין החורש ויורשיה תובעים כי תוכלל בדיעבד ברשימת הזכאים לשיוך

ב - 1996 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל את החלטה 751, המאפשרת לקיבוצים להחליט על שינויים בשיטת הקצאת הקרקע. ההחלטה מאפשרת הפרדה בין חכירת השטח החקלאי לבין חכירה למגורים, ואף מאפשרת לקיבוץ להחליט גם על הפרדה של חלק מבתי המגורים מהסכם החכירה. משמעות ההחלטה היא, כי לחבר קיבוץ זכויות קניין, ובידו לחתום על הסכם חכירה ביחס לבית המגורים ישירות מול מינהל מקרקעי ישראל.

קיבוץ עין החורש ביקש לבצע הליך שיוך נכסים, בהתאם להחלטה 751. לצורך כך הוכן ונערך "קובץ הסדרי שינוי" שפירט והסדיר את נושא שיוך הנכסים לחברי הקיבוץ ואת השינויים הנובעים מאותה הפרטה מתוכננת. קובץ זה שונה מעת לעת על ידי הצוות שהוביל את השינוי באורחות החיים בקיבוץ, עד לקבלת החלטת האסיפה הכללית ביום 11.3.2005, המאשרת את הליך השיוך ברוב המיוחס הנדרש של 75%.נקבע כי "המועד הקובע" לצורך קביעת הזכאות לשיוך הינו מועד קבלת ההחלטה.

יצוין, כי במהלך שנת 2004 נערכו שתי הצבעות באסיפה הכללית של הקיבוץ לאישור הסדרי השינוי, ובשתיהן לא הושג הרוב הדרוש. בעקבות כישלון ההצבעה השניה, נערכו שינויים בקובץ הסדרי השינוי, במטרה להביא לאישור מהיר של הסדרי השינוי בהצבעה שלישית,תוך חודשיים ממועד ההצבעה השניה. בסמוך לפני ההצבעה השלישית, נטען על ידי מי מהקיבוץ שלא ניתן לקיים הצבעה שלישית תוך חודשיים שכן לפי תקנון הקיבוץ, לא ניתן להעלות הצעת החלטה לדיון חוזר באסיפה הכללית אלא בחלוף שישה חודשים ממועד ההצבעה הקודמת, זאת אלא אם האסיפה הכללית מקבלת החלטה ברוב מיוחס של שני שליש, לקיצור תקופת ההמתנה. בהצבעה מיום 18.2.2005, אישרה האסיפה הכללית ברוב הדרוש את קיומה של ההצבעה השלישית, לפני חלוף חצי שנה מההצבעה השניה.

טלי בר ניר ז"ל, חברת הקיבוץ המנוחה, נפטרה 8 ימים לפני ה"מועד הקובע" לזכאות הנובעת מהליך השיוך. נוכח העובדה שהמנוחה נפטרה ימים ספורים טרם המועד הקובע, עם פטירתה פקעה חברותה בקיבוץ, והמנוחה לא נכללה ברשימת הזכאים לשיוך נכסים.

אבנר בר ניר, בנה של המנוחה, הופיע בפני האסיפה הכללית של הקיבוץ וביקש להכליל את המנוחה, לפנים משורת הדין, ברשימת הזכאים לשיוך דיור.בקשתו נדחתה ע"י האסיפה הכללית של הקיבוץ.

יורשי המנוחה ביקשו מבית המשפט כי יתערב בקביעת ה"מועד הקובע", כך שיחול לעניין המנוחה בלבד, ביום קבלת ההחלטה לקיצור תקופת ההמתנה - 18.2.2005, עת המנוחה היתה בחיים ולא במועד ההצבעה השלישית במסגרתה התקבלה ההחלטה המאשרת את הליך השיוך - 11.3.2005. כפועל יוצא מכך, עתרו היורשים לקבוע כי יש לכלול את המנוחה, ברשימת הזכאים לשיוך נכסים.

לטענתם, אין הוראת תקנון או החלטה של האסיפה הכללית של הקיבוץ הקובעת שערעור על החלטת אסיפה או דיון חוזר, לא ייערכו לפני חלוף תקופה של חצי שנה, וכי נוהל זה שהינו החלטה של מזכירות הקיבוץ, הכפופה להוראות התקנון והאסיפה הכללית, נקבע בחוסר סמכות, ולפיכך אין לו כל תוקף.

עוד טענו כי לאחר ההצבעה השניה חלו שינויים בהסדר השינוי כך שמדובר בהצעה חדשה שלא היה מקום להפעיל לגביה את נוהל הערעור.

מנגד, לטענת הקיבוץ, ההחלטה המאשרת את הליך השיוך התקבלה כדין, בהתאם לתקנון הקיבוץ. לשיטתו, לא רק שהקיבוץ לא גרם לדחיית ההחלטה אלא שהוא פעל ככל יכולתו לזירוז קבלתה. לטענתו, המועד הקובע לעניין שיוך דירות בקיבוץ מתחדש הוא מועד קבלת ההחלטה באסיפה הכללית. כפועל יוצא מכך, המנוחה שלא היתה בין החיים, ביום קבלת ההחלטה, איבדה את זכאותה לשיוך.

דיון והכרעה

ראשית, הבהיר ביהמ"ש כי עפ"י החלטה 751, שאומצה ע"י האסיפה הכללית של הקיבוץ, המועד הקובע לעניין שיוך הדירות בקיבוץ הוא מועד קבלת ההחלטה באסיפה הכללית. ביהמ"ש ציין, כי לאור פסיקות בית המשפט העליון תהליכים מוקדמים של הליכי הפרטה אינם יכולים להוות את המועד הקובע.

עם זאת, סייג ביהמ"ש כי בצד הכלל האמור לפיו המועד הקובע לשיוך נכסים הוא מועד קבלת ההחלטה באסיפה הכללית של הקיבוץ, נקבע בביהמ"ש העליון כי אין בהלכה שנפסקה כדי לשלול התערבותו של בית המשפט במקרים חריגים בהם האסיפה הכללית פעלה בחוסר תום לב או בניגוד לתקנת הציבור.

בהתייחסו לטענת התובעים בעניין אי תקפותו של נוהל הערעור, ביהמ"ש לא ראה מקום להרחיב הדיון בשאלה האם הנוהל תואם את הוראות התקנון, שכן בנסיבות העניין ממכלול הראיות והעדויות עלה שהקיבוץ פעל ככל יכולתו כדי לקדם את הליך השיוך ולהשיג את הרוב הדרוש, מהר ככל האפשר.

לאחר בחינת מכלול הראיות וטענות הצדדים, קבע ביהמ"ש כי דין התביעה להידחות שכן מלבד סמיכות הזמנים בין מועד פטירתה של המנוחה למועד ההצבעה הקובעת, לא הוכח כי הקיבוץ פעל בחוסר תום לב, באופן הנוגד את תקנת הציבור או בחוסר הגינות כלפי המנוחה, באישור הליך השיוך וקביעת "המועד הקובע". על כן, ביהמ"ש לא מצא עילה להתערב בהחלטת האסיפה הכללית שלא להכיר בדיעבד בזכויות המנוחה שנפטרה בטרם המועד הקובע.

ביהמ"ש קבע כי לא נמצא פגם בהחלטות האסיפה הכללית של הקיבוץ, והלכך דין התביעה להידחות. כמו כן, חייב ביהמ"ש את היורשים בהוצאות בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתן ב- כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.