סכסוך ארוך שנים בין חברי מושב הזורעים הוביל לתביעת לשון הרע כנגד יו"ר הועד ובעלי תפקידים נוספים במושב
הרקע
בני משפחת אסולין, תושבי מושב הזורעים, הגישו תביעת לשון הרע כנגד מספר חברי המושב, ביניהם יו"ר הועד ובעלי תפקידים נוספים במושב. התביעה היא נדבך נוסף בסכסוך ארוך שנים בין הצדדים, שכלל גלגולים רבים, בהם החלטות בוררות והליכים משפטיים נוספים.
ליבת התביעה התמקדה במכתב ובמנשר שהופצו, לטענת בני המשפחה, כנגד אבי המשפחה, נפתלי, ואשר פגעו בצורה ישירה ועקיפה גם בשאר בני המשפחה. כך, לטענת המשפחה, בשנת 2008 הוחלט לחסל את נפתלי מבחינה ציבורית לאחר שסייע בחשיפת מעשים לא חוקיים של מספר מחברי המושב, והופץ כנגדו מנשר בבית הכנסת. אמנם שמו של נפתלי לא צוין במפורש במנשר, אך לטענתם המשפחה ברור שהוא הוצא כנגדו.
כמו כן נטען, כי לאחר שנפתלי עתר כנגד יו"ר הועד עקב חשש לניגוד עניינים, הוחלט לנקום בו, ועל כן שלחה הנהלת המושב לנפתלי מכתב רווי האשמות שווא, מכתב שעותקים ממנו הופצו בהמשך בתיבות הדואר של חברי המושב.
בני המשפחה טענו כי ההתנהלות המתוארת הובילה לכך שנפתלי עבר שלושה התקפי לב חריפים, וכן גרמה לבני המשפחה נזקים עצומים, ובכלל זאת הסתה של אנשי המושב כנגדם.
מנגד, טענו חברי המושב הנתבעים לגבי המנשר, כי הוא אינו מיוחס לאף אחד מהם, ומעבר לכך לא ברור מדוע בחר נפלתי לייחס לעצמו את הכתוב בו.
באשר למכתב מטעם הנהלת המושב, טוענים החברים, כי הדברים המפורטים במכתב חוסים תחת הגנת אמיתת הפרסום, שכן תוכן המכתבים היה אמת והיה בפרסומם עניין ציבורי. מעבר לכך, דחו החברים את הניסיון לייחס להם זדון ונקמנות, והוסיפו כי עומדת להם הגנת תום הלב.
דיון והכרעה
בית המשפט הקדים, כי טענות רבות של בני המשפחה אינן רלוונטיות לתביעת לשון הרע שלפנינו, ולמעשה, המחלוקת בתביעה היא, האם המכתב משנת 2008 אשר הופץ לתושבי המושב, כלל פרסום לשון הרע ביחס לבני המשפחה, והאם עומדת לחברים ההגנות המפורטות בחוק איסור לשון הרע.
ראשית, קיבל בית המשפט את טענת בני המשפחה, שהמכתב שנשלח על ידי הנהלת המושב לנפתלי כלל לשון הרע, שכן יש בטענות המפורטותבוכדי להשפיל את נפתלי ולעשותו מטרה לשנאה בעיני הבריות, והפצתו בתיבות הדואר של תושבי המושב, מהווה פרסום לשון הרע.
מכאן עבר בין המשפט לבחון, האם עומדות לחברים ההגנות הקבועות בחוק.
המכתב נשוא התביעה, עסק בטענות כלפי התנהגותו של נפתלי, ותיאור כיצד התפרץ, כביכול, על מזכיר המושב בדיון בבית המשפט המחוזי בנצרת, תוך שהוא מכנה אותו בביטויים פוגעניים ביותר. כמו כן, כולל המכתב תיאור של הקשיים החברתיים של בני המשפחה במושב, וכן תיאור ניסיונות הסתה של חברי המושב מצידו של נפתלי.
בית המשפט מצא, כי אכן התפרץ נפתלי על המזכיר והטיח בו דברים קשים, והמכתב שהופץ בעניין שיקף באופן כנה את מה שעלה מבירורם של חברי ההנהלה בעניין. מעבר לכך, ממועד שליחת המכתב לנפתלי ועד לפרסומו לחברי המושב, לא פעל נפתלי בדרך כלשהי בכדי לשטוח את גרסתו בפני החברים.
לאור זאת, קבע בית המשפט, כי לא נפל פגם בהתנהלות החברים עת שלחו ופרסמו את המכתב מבלי ששמעו תחילה את גרסתו של נפתלי, ועומדת להם טענת ההגנה של אמת הפרסום. מעבר לכך, היה בפרסום המכתב עניין ציבורי, שכן עסקינן במעשים אשר נעשו בפומבי כלפי נציג המושב בעל שפעל במסגרת תפקידו הציבורי.
כמו כן, נדחתה טענת בני המשפחה, שהצגתם במכתב כמשפחה אשר אינה חלק מהמושב פגעה בשמם הטוב, שכן בית המשפט מצא, כי אף לפני שליחת המכתב חווה נפתלי קשיים בפן החברתי במושב, והמתואר במכתב משקף נכונה את מצב הדברים עובר לשליחת המכתב.
בנוסף, בית המשפט התרשם, כי האמור במכתב באשר לניסיונותיו של נפתלי להסית את חברי המושב מבוסס על מעשיו של נפתלי, ועל כן עומדת לחברים הגנת אמת דיברתי והגנת תום לב גם לגבי עניין זה.
סיכום
לאחר שמצא, כי עומדת לחברים הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב, החליט בית המשפט, כי דין התביעה להידחות. קביעותיו של בית המשפט נסמכו על ההערכה, שהמכתב שיקף נכונה את המאורעות המתוארים בו, הוא נשלח לאחר שנערכו הבדיקות הדרושות, והיה בפרסומו עניין ציבורי. מעבר לכך, לא הוכיחו בני המשפחה בכלל, ונפתלי בפרט, כי המכתבים גרמו להם לנזק.
לאור החלטה זו, חייב בית המשפט את בני משפחת אסולין בהוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך של 40,000 שקלים חדשים.
ניתן ב- ה' אלול תשע"א, 04 בספטמבר 2011, בהעדר הצדדים
