סכסוך בין שכנים לעניין גבולות נחלותיהם במושב עופר
בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני כב' השופטת ישראלה קראי-גירון. ה"פ 31618-09-14 מזרחי נ' עופר מושב עובדים.
המדובר בסכסוך לגבי שטחי נחלה של משפחות המתגוררות בסמוך אחת לשנייה במושב עופר, כאשר אחד הצדדים עותר לסעד הצהרתי לגבי גבולות שטח נחלתו.
הרקע
משפחות מזרחי, קופלמן ויהודה מתגוררות בסמוך אחת לשנייה במושב עופר. כל נחלה במושב זכאית לשני חלקות, חלקה א' המיועדת למגורים, וחלקה ב' המיועדת לשימוש חקלאי. משפחות קופלמן ויהודה ביקשו לבנות מגורים נוספים בחלקות א' של נחלתם הגובלות עם חלקה ב' של נחלת משפ' מזרחי.
מר מזרחי טוען, כי הבניה של המגורים נוגסת בשטח נחלה ב' של משפחתו ומונעת ממנו לעבד את חלקתו וכן כי השטח מוגן על ידי הסכם אשר נחתם בין המשפחות בשנות ה-80 המקנה לו זכויות במקרקעין על שטח נחלתו.
מאידך טוענים משפחות קופלמן ויהודה, כי המושב חתום על הסכם משבצת מול הסוכנות היהודית ורמ"י והמצב הנוכחי הוא שנחתמו הסכמי חכירה עם בעלי הנחלות רק לגבי חלקה א' של נחלתם. בהמשך לכך נטען כי עפ"י תכנית החלוקה של הסוכנות זכאיות המשפחות לחלקה א' בשטח של כ-6 דונמים, כאשר בפועל בגלל פלישתו של מר מזרחי לשטחם גודל הנחלות עומד על כ2.5 דונם בלבד.
עוד טענו משפחות קופלמן ומזרחי, כי הסכסוך הובא כמה פעמים בפני ביהמ"ש ונפסק כי שטח נחלה א' שלהן יהיה בגודל 6 דונם, כשאר הנחלות במושב, ועליו להיות רציף ולא מפוצל כך יש להתחשב בפסיקה ולבצע התאמה בין המצב התכנוני למצב הקנייני.
מר מזרחי טוען, כי המצב התכנוני שאושר בפסיקה אינו גורע מזכויותיו הקנייניות שניתנו לו מכוח ההסכם שנחתם בין בעלי הנחלות בשנות ה-80, וכי למרות שכיום בעלי הנחלה שחתמו עמו על ההסכם כבר אינם ובמקומם באו משפחות קופלמן ויהודה, הן ידעו על קיומו של ההסכם כאשר קנו את הנחלות ולכן ידעו מראש כי הם קונים נחלה ששטחה 2.5 דונמים ולא 6 דונמים. אי לכך, מר מזרחי מבקש מביהמ"ש להורות על סעד הצהרתי לפיו שטח חלקה ב' של נחלתו שייך למשפחתו והוא בעל הזכויות הקנייניות בשטח זה, ובנוסף צו עשה להורות על חתימת הסכם חכירה ביחס לזכויותיו בחלקה ב' בנחלתו ולאפשר לרשום זכויותיו בה בלשכת רישום המקרקעין.
דיון והכרעה
ביהמ"ש מצא כי אין בהסכם שנחתם בשנות ה-80 בכדי לגרוע מזכותם של משפחות קופלמן ויהודה לנחלה בגודל 6 דונמים כפי שנפסק, ומכיוון שלא ניתן לפצל את הנחלה יש צורך להעניק להן את השטח על חשבון חלקה ב' של נחלתו של מר מזרחי. בכך קבע ביהמ"ש כי יש ליצור התאמה בין המצב התכנוני לקנייני וכי אין להשאיר את הדברים כאשר אין התאמה בין השניים. מה גם, שעתירתו של מר מזרחי למתן צו עשה כי ייחתם עמו חוזה חכירה, מאשרת את הטענה כי אין למר מזרחי זכות קניינית בשטח זה כמו לשאר חברי המושב בנחלותיהם מעבר לזכות שיש לאגודה באותם מקרקעין.
עוד קבע ביהמ"ש, כי טענתו של מר מזרחי לפיה הבניה מקשה עליו לעבד את אדמתו חסרת בסיס שכן התברר שמר מזרחי מתגורר ברעננה ואינו מעבד את אדמתו כלל.
ביהמ"ש הוסיף כי ככל והמושב יראה לנכון, ישנה אפשרות לפתור את הסכסוך בכך שיתנו למר מזרחי שטח אחר השווה לשטח שנגרע מנחלתו לטובת המשפחות ובכך כולם יצאו נשכרים.
סיכום
ביהמ"ש דחה את תביעתו של מר מזרחי וקיבל את בקשתם של משפחות קופלמן ויהודה לסילוק ידו של מר מזרחי מהשטחים שבנחלות.
למרות זאת, הישוב הסכים להקצות שטחים מתאימים לחלקתו של מר מזרחי ואין בפסק דין זה גריעה מזכותו של מר מזרחי לקבלת שטחים מתאימים לחלקה ב'.
מר מזרחי חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהצדדים, ונדרש לסלק ידו מהשטחים בתוך 45 ימים ממתן פסה"ד.
ניתן ביום: כ"א אב תשע"ו, 25 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.
