סכסוך גבולות בין בעלי משקים ממושב כפר אחים – הגבול יוסט אך קו המים ישאר במקומו
הרקע
הצדדים מחזיקים כברי רשות ממנהל מקרקעי ישראל בנחלות במושב כפר אחים, כשהתובע, עזרא כהן, מחזיק במשק 36, והנתבע, מאיר פלדמן, מחזיק במשק 37 הגובל בו.
כהן פנה לפלדמן והביא לידיעתו כי ברצונו לסלול שביל גישה לשטח החקלאי כדי לעבד אותו והציע להזמין מודד מוסמך מוסכם שימדוד ויקבע את קו הגבול. בתגובה, הקים פלדמן גדר עמודים לאורך של כ- 100 מטרים ללא מדידה של קו הגבול.
בתגובה, הביא כהן מודד אשר סימן את קו הגבול ביתדות, ופלדמן שהביא אף הוא מודד, הופתע כשזה אישר את הסימונים של המודד מטעם כהן.
כהן טוען כי סימון וקביעת היתדות ע"י שני המודדים הוא קו הגבול ועל פלדמן להזיז את העמודים לקו הגבול המסומן. כמו כן הוא מוסיף, כי הצבת העמודים חוסמת את האפשרות לעבור עם טרקטורים וכלים חקלאים בשטח, ועל כן הוא אינו יכול לעבד את החממה ולהשכיר את השטחים החקלאיים. לבסוף טוען כהן, כי על מקרקעין מוסדרים לא חלה התיישנות.
פלדמן טוען מאידך, כי העמודים שקבע עוברים בקו גבול היסטורי שנקבע ע"י הנחת קו מים בזמן הקמת המושב וזה קו הגבול שכולם מתייחסים אליו כאל קו הגבול, ועל כן כהן מנוע מלטעון לסעדים שכן ויתר עליהם במעשה ובמחדל, ולפלדמן קמה זכות במקרקעין, ולחילופין זיקת הנאה, מכוח שנים של שימוש בקרקע. עוד הוא טוען, כי חלה התיישנות על התביעה. פלדמן הגיש תביעה שכנגד בה טען, כי החממה שהקים כהן לא הוקמה ע"פ ההיתר מבחינת גודלה והמרחק מקו הגבול, והוסיף כי הוא לא התקין תעלת ניקוז ולכן גרם לו לנזקים.
דיון והכרעה
בתביעה ובתביעה שכנגד טענו הצדדים טענות שונות. אולם נראה, כי המחלוקת מתמקדת סביב השאלה - האם בקביעת הגבול בין הנחלות צריך להישאר המצב שהיה קיים משך שנים, גבול קו המים ההיסטורי, או שיש לראות בקביעת הגבול על ידי המודד, מדידה אשר גם לגביה אין מחלוקת, כגבול הקובע בין הנחלות.
בתביעה שכנגד עיקרה של המחלוקת היא בשאלת האחריות והנזק הנגרם לנחלת פלדמן בטענה להעדר תעלת ניקוז בחממת כהן.
אין מחלוקת, כי כהן ופלדמן החלו להיות ברי רשות בנחלות כל אחד בזמנו, כאשר בפועל, בין הנחלות המצב הקיים לפיו קו המים הוא זה שהיווה את קו הגבול בין הנחלות. אין גם מחלוקת לגבי עצם המדידה ע"י המודדים שהוא קו גבול ע"פ מפות מדידה.
למעשה, מצב הזכויות שהוקנו בפועל למחזיקי המקרקעין כהן ופלדמן מאז שנהיו ברי רשות במקרקעין שונים מהמצב ומהגבולות הקבועים במפות המדידה של היישוב וממילא שונים מהגבולות שנקבעו על ידי המודדים שהסתמכו על אותן מפות וזאת כאשר המקרקעין הינם מקרקעין מוסדרים ואף הוצג נסח טאבו המוכיח כי השטח מוסדר ונרשם ככזה בשנת 1978 ע"ש רשות הפיתוח ולפיכך טוען כהן כי גוברים קווי הגבול במפות שעליהם הסתמכו המודדים על קווי הגבול ההיסטוריים.
לאור הוראת פקודת הסדר זכויות במקרקעין, התשכ"ט-1969, אכן כהן הרים את נטל ההוכחה כי הגבולות בין נחלות הצדדים היא ע"פ מפת מדידה המצביעה על הגבולות בין המשקים.
יתרה מזאת גם כהן וגם פלדמן נעשו לבעלי נחלות לאחר רישום המקרקעין משכך ודאי כי המדידה קובעת את הגבולות.
התיישנות חוק המקרקעין בסעיף 159(ב) קובע כי חוק ההתיישנות לא יחול על תביעה לקיום זכות מקרקעין במקרקעין מוסדרים אך במקרה דנן מדובר על ברי רשות ולא בעלי זכות במקרקעין אי לכך קיימת טענת התיישנות אך משהודה פלדמן כי קו הגבול סוטה מהקו המדוד ורשום אזי נקטעה ההתיישנות לגבי אותו מקטע שהודה בו כי לכהן יש בו זכות אי לכך אין לפלדמן זכות מכוח בר רשות על אותם מקרקעין שגידר.
זיקת הנאה משנקבע כי אין לפלדמן זכות כבר רשות יש לקבוע אם יש ונשארה לו זכות כזיקת הנאה כטענתו מזכות שימוש במקרקעין מזה שנים רבות. לטענת כהן בעלי הקרקע הם מנהל מקרקעי ישראל ואין זיקת הנאה על שימוש במקרקעין של הציבור דין טענה זו להידחות שכן אמנם בעלי המקרקעין הם ממ"י אך בפועל ויתרה על רוב זכויותיה בו לטובת החוכר בר הרשות הנוהג בה כמנהג בעלים ולכן לא ניתן לטעון למקרקעי הציבור שיקולים נוספים למתן זיקת הנאה הן עוצמת הזכות של כהן שאינה חזקה כקניין אלא כבר רשות, הפגיעה במקרקעין היא לא חזקה שכן גם לפני התביעה לא היה לכהן שימוש במקרקעין אלו ועוד העתקת קו המים תגרום לעלויות גבוהות כמו גם הורדת קצה הצריף של פלדמן הבנוי על המקרקעין של כהן מה עוד שבמשך שנים רבות נהגו הצדדים כך ללא מחלוקות וחיו בשלום כשכנים טובים.
התביעה שכנגד עניינה של התביעה שכנגד הינה טענת פלדמן להקמת חממה על ידי כהן בחלקתו של כהן בגודל ובהגבהת פני שטח החממה בניגוד להיתר ומבלי שנשמר מרחק של לפחות ששה מטר מחלקתו של פלדמן בניגוד לתקנון משרד החקלאות ומבלי שהותקנה תעלת ניקוז, דבר שהביא להצפות במשק הנתבע שגרמו לנזקים רבים. משביקרה כב' השופטת במקום נוכחה לראות כי עם תיקון קו הגבול ע"פ המדידות הרי המרחק הינו בהתאם להיתר וכי פלדמן לא הוכיח את טענותיו לנזקים וכי יתכן שנגרמו בהצפות בחורף, אכן אין ספק כי יש לדאוג לניקוז המים מהחממה של כהן כך שלא יזרמו לשטח של פלדמן.
סיכום
סוף דבר, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, כך שעל פלדמן להסיר את הגדר בחלק הגבול האחורי (לאחר 37.80 מטר הראשונים) ואולם מנגד על כהן לאפשר לפלדמן זיקת הנאה כך שיתאפשר להותיר את קו המים במקומו ולאפשר לו גישה לקו המים לשימוש טיפול ותחזוקה. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, כך שעל כהן להסדיר את בעיית הניקוז מהחממה.
לא ניתן צו להוצאות.
ניתן ב- י"א כסלו תשע"ב, 7 בדצמבר 2011 . בהעדר הצדדים.
