עדכון פנקס חברים
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מספר 131/93/99
ב ע נ י ן שבין : 1. אהוד פקר
2. יאיר פקר
באמצעות עו"ד בתיה אבלין
רחוב הלל 23
ירושלים 94581
- העוררים -
- נ ג ד -
"
פרדסנים בע"מ"
ע"י באת כוחם
עו"ד הילה דינאי
רחוב
- המשיבה -
ההליך שבפני הנו הליך לעדכון פנקס חברים על פי הקבוע בתקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג- 1973 (להלן: "תקנות החברות") לאחר שלא נחה דעת העוררים מהמלצת החוקר עתרו אלה על המלצת החוקר לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ.
ראשיתה של פרשה זו בתאריך 18.1.1990 כאשר אושר תקנון חדש באגודה המשיבה אשר לא שינה מהותית את מטרות האגודה ושמר על הקריטריונים לחברות כפי שהיו מעת ייסוד האגודה, כאשר תנאי הכרחי לחברות זה בעלות בפרדס מניב
בשנת 1995 התקבלה החלטה ע"י המשיבה להוציא מספר חברים אל מחוץ לאגודה אולם אלה התנגדו להוצאתם והמחלוקת הועברה לבורר, עו"ד דנאי
ביום 17.8.1997 אושר פסק הבורר. בתאריך 8.12.1997 החליטה מנהלת מחלקת הבוררויות, עו"ד
בינתיים, בישיבה שהתקיימה בתאריך 27.7.1997 התקבלה החלטה במשיבה שבה אישרה ההנהלה את ההצעות לשינוי התקנון ואישרה הגשת הבקשה לאישור מוקדם של שינוי התקנון. בקשתה זו של המשיבה נדחתה על ידי, היות ואינני נוהג ליתן אישור מוקדם, שבו הרוב הדרוש לאישור תיקון התקנון הינו נמוך מהדרוש לתיקון תקנון ללא אישור מוקדם, כאשר בפני שאלות מהותיות.
הנוסח לפני התיקון :
"1. בעל הפרדס – כולל הבעל הרשום ו/או זכות החכירה לתקופה של 5 שנים לפחות, ו/או הזכאים להרשם שם כבעלים ו/או כבעלי זכות חכירה."
"60 . חברי המועצה נבחרים על ידי האסיפה הכללית השנתית למשך שנה אחת."
"73 ג . תקופת כהונתה של ההנהלה היא שנה אחת בלבד."
הנוסח אחרי התיקון:
"1. בעל הפרדס – לרבות בעל זכות בעלות או זכות חכירה או מי שלו הזכות לקבל זכות בעלות או זכות חכירה במקרקעין עליהן נמצא הפרדס, ולרבות הבעלים של העצים ו/או הפרי שבפרדס או מי שקיבל לחזקתו או לעיבודו את העצים ו/או הפרי שבפרדס לתקופה בת חמש שנים לפחות."
"60. חברי המועצה נבחרים על ידי האסיפה הכללית השנתית למשך שנתיים."
"73 ג . תקופת כהונתה של ההנהלה היא שנתיים בלבד."
ביום 18.2.1998 נערכה אסיפה כללית של המשיבה לצורך שינוי התקנון בהשתתפות העוררים. באסיפה זו התנגדו העוררים לשינוי. לאחר האסיפה העלו העוררים בפני מספר טענות כנגד חוקיות שינוי התקנון כאשר עיקר טענתם היה שפנקס החברים אינו מעודכן ואגב כך היו בין מי שאישרו את שינוי התקנון גם כאלו שלדעתם אינם חברים.
בעקבות פנית מנהלת מחלקת הבוררות וטענות העוררים ביחס לפנקס חברי המשיבה וטענתם שפנקס החברים לא תיאר באופן אמיתי ונכון את החברים החוקיים שראויים היו להיכלל בפנקס החברים, החליט עוזר הרשם ביום 5.1.1998 למנות את החוקר, עו"ד
ביום 20.12.1998 הגיש עו"ד
ביום 18.7.1999, לאחר שהתברר לי כי למעשה הסיכסוך העיקרי הינו סכסוך כספי הנובע מחברות, קבעתי כי ממצאי החוקר, עו"ד
העוררים, שהסתייגו ממסקנות החוקר והחלטתו, והחלטתי בעקבות החקירה, הגישו עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בתיק בג"צ 5174/00 אשר קבע כדלקמן:
"בהמלצת בית המשפט חזר בו בא כוח העותרים מהעתירה עקב אי מיצוי הליכים. העותרים יפנו לרשם בערר על החלטת החוקר. בפני הרשם יוכלו העותרים להעלות את כל טענותיהם."
בעקבות פניית העותרים לבג"צ 5174/00 ביום 2.10.2000 מונה מחדש עו"ד
ביום 22.11.2000 קבע החוקר כי שאלת מספר המניות של כל חבר צריכה להתברר בבית המשפט. גם לאחר המשך החקירה ולאחר שמיעת מסקנות החוקר המשיכו העוררים לטעון את אותם טענות שטענו בעתירה.
ביום 3.6.2001 התקבל ערר מטעמם של העוררים על החלטת החוקר מיום 22.11.2000 והתנגדות לשינוי התקנון ובקשה לפירוק המשיבה.
לאחר הגשת הערר על החלטת החוקר התנהל דיון בפני בהשתתפות העוררים והמשיבה אשר במהלכו טענו העוררים כי המשיבה אינה צד להליך הערר ובנוסף ביקשו העוררים למנות חוקר חדש לצורך עדכון פנקס החברים. בסופו של הדיון ושמיעת טענות הצדדים קבעתי כי המשיבה הינה צד להליך.
ביום 5.9.2001, בעקבות דיון שהתנהל בפני, החלטתי על מינוי חוקר חדש אשר יטפל בנושא עדכון פנקס החברים מראשיתו וידון במכלול הבעיות וזאת כדי להפיג מהעוררים כל חשש ובנוסף קבעתי כי ההליך שהחל בחקירתו של עו"ד
ביום 15.10.2001 מונה של עו"ד עופר נועם כחוקר לצורך עדכון פנקס החברים, וזאת כדי לסיים ההליך ללא כל עיכובים לגבי זהות החוקר ולאור טענות העוררים לגבי החקירה של עו"ד
למרות שהוריתי על מינוי חוקר בלתי תלוי, התקבלה ביום 5.11.2001 פניית בא כוח העוררים שבה התבקשתי להחליף החוקר בחוקר אחר, לאור חשש העוררים לניגוד עניינים. לפנים משורת הדין, מבלי שמצאתי ממש בטענות העוררים וכדי לא לעכב ההליך, החלטתי למנות במקומו של עו"ד עופר נועם את עו"ד ראובן הלר כחוקר.
המשיבה הפקידה עוד ביום 5.11.2001 את התשלום בהתאם להחלטתי אולם העוררים, במקום להפקיד את הכסף, העלו טענות להרחבת החקירה בנושאים שאינם קשורים לעדכון פנקס החברים ולא הפקידו את הסכום שקבעתי שעליהם לשאת בו לצורך החקירה עד לעצם היום הזה.
ביום 15.1.2002 החלטתי כי אין להרחיב את נושאי החקירה.
בנסיבות שנוצרו, כאשר העוררים לא עשו את שנדרש מהם למען קיום החקירה והחקירה לא החלה, לא נותר לי אלא להסתמך על פנקס החברים הקיים אצל המשיבה ולסמוך על הודעת באת כוח המשיבה כי האגודה מנהלת פנקס חברים כדין.
במקביל נדרשתי על ידי באת כוח המשיבה לדון בתיקון התקנון מאחר והחוקר שמיניתי לא החל מלאכתו מאחר והעוררים לא שילמו את חלקם בהוצאות החקירה, בקשה שהתבססה על בקשה אשר הוגשה בעבר עוד ביום 27.7.1997 . לטענת המשיבה אין לעכב את אישור התיקון שהתקבל כדין ואין להמתין יותר לדיון בנושא תיקון התקנות היות וחלפו מאז החלטת האסיפה למעלה מ 5 שנים.
בעבר סברתי כי ראוי לעדכן את פנקס החברים קודם לדיון בנושא תיקון התקנון, אולם משלא החלה החקירה, עקב התנהגות העוררים והסחבת שנוצרה עקב כך במשך שנים, הגעתי למסקנה כי אין מנוס אלא לקבל את עמדת המשיבה ולדון עתה בתיקון התקנון מבלי להמתין לסיום ההליכים בעדכון פנקס החברים.
בדיון שקבעתי ליום 26.8.2002 לא הופיעו העוררים כשהם מודיעים כי אין בדעתם להתייצב לדיון וכי הינם מתנגדים לתיקון התקנון והוסיפו כי עיקר נימוקיהם הם הנימוקים בעתירתם לבג"צ 5174/2000 ובערר על החלטת החוקר ולא הוסיפו כל חומר מעבר לכך.
המשיבה הופיעה לדיון וטענה את טענותיה.
עיקר נימוקי העוררים :
1. המשיבה הינה אגודה חקלאית מקומית של פרדסנים מפתח תקוה וסביבתה, אשר נוסדה בשנת 1933, במטרה לסייע לחבריה הפרדסנים באיזור לשפר תנאיהם הכלכליים בענף, תוך מתן שירותים לחבריה.
2. בתקנון האגודה, המהווה נדבך מרכזי ויסודי לקיומה של האגודה, קיימת הוראת יסוד, שרוקנה מכל תוכן על ידי המשיבה, אשר על פיה כל חבר ישתתף בהון האגודה בשיעור של מניה אחת לכל דונם של פרדס בבעלותו בהתאם לרשום בספרי האגודה.
3. העומדים בראש האגודה הינם אנשים כוחניים בעלי מניעים כלכליים ואישיים שלא מהססים לפעול בניגוד לתקנון ועושים באגודה כבשלהם.
4. עקרון היסוד באגודה המחייב זהות בין מספר המניות למספר הדונמים של הפרדס הופר.
5. מספר החברים החוקיים באגודה כיום אינו עולה על
6. הנהגת האגודה שמה ללעג וקלס את יסוד ההתאגדות המקורי של האגודה ואת מטרותיה כאשר היא מעכבת הוצאת חברים (חלקם חברי הנהגה) לאורך שנים ומנסה להותירם באגודה על ידי שינוי תקנון האגודה בענין הקריטריונים לחברות באגודה.
7. המניע האמיתי לפעולות ההנהגה נובע מן העובדה כי לאגודה נכסים בשווי עשרות מליוני ₪ . משמעות אי הוצאת מי שחברותו פקעה באגודה דילול חלקם של חברי האגודה החוקיים הקיימים ופגיעה קשה בזכויותיהם, תוך העשרת חברי ההנהגה ומקורביהם באופן בלתי חוקי.
8. תקנון האגודה המקורי שנחתם בעת ייסודה, משקף את רעיון ומטרת היווסדה של האגודה, ולצורך כך קובע ומגדיר במפורש קריטריונים ברורים לגבי זכות החברות באגודה ומתי פוקעת זכות זו.
9. העורר מספר 1 ניסה להעלות את הבעיות באסיפות הכלליות של האגודה, הצביע נגד אישור המאזנים והרכב גופים נבחרים ודיווח להנהלה על מקרים בהם נפסקה החברות של חלק ממשתתפי האסיפות הכלליות.
10. בשנת 1995 התקבלה החלטה להוצאת מספר חברים מן האגודה ואולם למרות זאת, חזרה בה הנהגת האגודה מהמשך פעולותיה להוצאת חברים נוספים אשר חדלו לענות על דרישות החברות באגודה.
11. המשיבה הודתה כי כל מטרותיה ממוקדות בפרדסנות וכי זהו התנאי הבסיסי לחברות באגודה.
12. ב 16 מתוך 19 החברים שהומלצו במסקנות החוקר, עו"ד
13. מתוך 19 המומלצים במסקנות החוקר, 11 אינם זכאים לחברות ומבין יתר ה 8 , ל 2 יש להפחית מניות ולגבי 3 נוספים יש צורך בבדיקת מספר המניות.
14. שינוי התקנון אותו יזמה המשיבה בשנת 1997 נועד להציל חברים שאין להם פרדס.
15. מיד לאחר קבלת ההחלטה הביעו העוררים התנגדותם לשינוי התקנון אך הנהגת המשיבה ביקשה לקבוע עובדות וזירזה את הענין והעמידה את השינוי המוצע להצבעה באסיפה הכללית השנתית של חברי האגודה.
16. בסופו של דבר נערכה ההצבעה ושינוי התקנון אושר למרות שהצביעו גם מוזמנים אשר כלל אינם חברי המשיבה.
17. השינוי המוצע מאיין ומרוקן את משמעותה ותכליתה של האגודה, משנה מהותית את אופייה כפי שהיה מיום היווסדה, מדלל את סך חלקם של בעלי זכות החברות בכוח הצבעתם וביכולתם להנות מרכוש האגודה ומאפשר השתלטות של אנשים חסרי זיקה לפרדסנות על האגודה ונכסיה ובכך פוגע קשות בעוררים.
18. באגודה לא נותרו מספר מינימלי של חברים הנדרש לקיומה ועל כן דינה לפירוק.
19. גם אם קיים מספר מינימלי של חברים הרי שמספר הדונמים שבבעלותם אינו מאפשר קיום האגודה שכן לא ייתכן מצב בו לחבר יהיו יותר מ 20% ממניות האגודה.
20. ענף ההדרים נמצא במצוקה כלכלית מתמשכת שגורמת לפרדסן הקשור לאגודה הפסד כפוי של חלקו בהון האגודה עקב צמצום בפרדסים.
21. ההון שהצטבר באגודה לא נמצא בידי החבר, דבר הקושר את החברים לענף שאינו כלכלי למשך כל חייהםבניגוד לזכות היסוד של חופש העיסוק ובניגוד לזכות הבסיסית להנות מהון שצברו בעמל של עשרות שנים בחייהם.
עיקר נימוקי המשיבה :
ממצאי החקירה הראשוני שבוצעה
1. החקירה אשר נעשתה ע"י החוקר, עו"ד
2. החוקר קבע ממצאים ברורים בדבר חברותם של רבים באגודה, הסותרים בעליל את טענות העוררים.
3. הן ממצאי החוקר, הן תצהירי הטוענים לחברות על נספחיהם, שהוגשו במסגרת החקירה, מהווים ראיה לכאורה לכך שמי שהשתתף באסיפה שקיבלה את ההחלטה על תיקון התקנון הינו חבר כדין באגודה, בנוסף לכך שפנקס החברים מהווה ראיה לכאורה לנכונות הנתונים המופיעים בו.
מטרות האגודה והבקשה לתיקון התקנון
4. מטרת תיקון התקנון הייתה להקל על חברים קיימים להמשיך ולהחזיק בחברותם ולמנוע פירוק האגודה עקב הפחתת מספר החברים שהמשך קיומה נתפס כחיוני לחברים.
5. יש הצדקה לתיקון שבא להקל על הפרדסנים שכן מצב הפרדסנות השתנה לרעה באופן עקבי בשנים האחרונות והיה קשה למצוא בפתח תקווה פרדסים עם זכויות חכירה או בעלות וקשה היה כלכלית להחזיקם לאורך זמן, קושי שהתבטא גם במכסות מים שקוצצו והפרדסנים הגיעו להכרה כי עדיף להם מבחינה כלכלית לנהל פרדסים בגודל מאות דונמים במשותף כדי לחסוך בעלויות השונות שהיו גבוהות מדי ביחס לרווחים.
6. ב
7. התנאים הקיימים לחברות בתקנון היוו פורמליסטיקה מיותרת מבחינת הפרדסנים, שכן לא טיב הזכות וכינויה הוא הקובע בסופו של דבר מבחינת טובת האגודה ומטרותיה אלא זיקתם של החברים לענף הפרדסנות בדרך זו או אחרת.
8. משמעות תיקון התקנון היא זכות שימוש וחזקה מעשיים.
9. התיקון המוצע אינו מעלה ואינו מוריד לעניין השיווק באמצעות האגודה שכן יכולים להיות גם בעלי פרדסים שאינם משווקים באמצעות האגודה ולא הגדרת תנאי החברות היא שתקבע זאת.
10. בתיקון המבוקש לתקנון עדיין באה לידי ביטוי הזיקה המתבקשת לפרדסנות והחברים מחוייבים לאגודה ולהחלטות רשויותיה.
11. מספר גדול של חברים עשוי להועיל לאגודה שכן המוניטין שלה יגדל, רווחי האגודה עשויים לגדול וכך גם כוחה בשוק וכך גם תהיה כדאיות רבה יותר בהפעלת האגודה.
12. האגודה לא הוקמה כאגודה מקומית בלבד ואינה מסווגת על ידי רשם האגודות השיתופיות ככזו. האגודה נוסדה כדי לקלוט פרדסנים מאזורים שונים ואכן קלטה פרדסנים מאזורים שונים.
13. תקנונה הישן של האגודה אינו מגביל עצמו לפרדסנים מקומיים בלבד וכלל בין מטרותיה וסמכויותיה של האגודה פיתוח תעשיות שונות, ניהול בתי אריזה והחסנה, השתתפות במפעלים כלכליים, יסוד תאגידים, רכישת נכסי דלא ניידי במקומות שונים וכל עסק ודבר שהאסיפה תמצא אותו מועיל לחברים וכל פעולה הנחוצה לשם השגת מטרותיה של האגודה.
14. פעילות האגודה הקשורה לענף פירות ההדר לא תיפגע במידה והבקשה לתיקון התקנון תיענה בחיוב כי היא אינה מנתקת את החברים לגמרי מענף זה.
15. במשך השנים חל גידול ניכר בנכסי האגודה ומאזני האגודה מצביעים על רווחיות המצדיקה המשך פעילות האגודה.
16. בפסקת המטרות בתקנון נרשמות מטרת רבות אך אין להסיק מכך שהאגודה עומדת לבצע את כולן או שניתן לתובעה לבצען.
17. קניינם של העוררים לא נפגע שכן קיימת הפרדה בין קנין החברים ונכסי האגודה. נכסי האגודה הם שלה בלבד ואין לייחס אותן ישירות לחבר באמצעות מניות.
18. ההנחה כי תיקון זה ידלל את אחזקות העוררים אינו נכון שכן העוררים תמיד יכולים לפרוש מהאגודה ולקבל את פדיון מניותיהם.
19. על פי עקרונות הקואופרציה האגודה פתוחה בפני כולם וללא הגבלה ולכן האגודה זכאית לקבל חברים חדשים לשורותיה.
20. אף חבר אינו מחויב להיות קשור עם האגודה שהוא אינו מעוניין בקשרים עמה אך אין זה מצדיק שמיעוט כמו העוררים יחליט עבור הרוב האם יש הצדקה כלכלית לעסוק בפרדסנות ולקיים את האגודה ואלו סיכונים לקחת.
21. שינוי התקנון נדרש בעיקר לאור שינוי בנסיבות וצרכי החברה ועל פי שלטון הרוב.
עיקרי המחלוקת בין הצדדים
22. ככל שמדובר במי שהיה רשום כחבר אגדה ביום אישור התקנון ב 1990 , כולל יורשים, הרי שאין מגבלת מינימום לגבי מספר הדונמים של הפרדס שהוא מחזיק בדרך זו או אחרת.
23. העוררים מנועים מלהעלות טענה לגבי תהליכי קבלה לחברות שכן הם לא העלו אותן בזמן אמיתי למרות שהיו מעורבים בבדיקת נתוני החברים לפני מספר שנים והתירו לאנשים להשתתף באסיפות והצבעות ונוצר נוהג ומנהג מחייב.
24. העוררים לא הגישו ראיות לתמיכה בגרסתם למרות שעליהם נ
25. גם לפי גרסת העוררים התקבל הרוב הדרוש לתיקון התקנון שכן העוררים הכירו בחברות חברים מסויימים.
26. גם אילו השתתפו באסיפה הכללית גם כאלה שאינם חברים, אין בכך משום פגם מהותי הפוסל את האסיפה או את ההסכמה לאור הוראת תקנה 39 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה).
27. התיקון התקבל בקוורום ברוב הדרוש ולא היו לו מתנגדים פרט לעוררים. בשלב מאוחר יותר ניתנה הסכמה בכתב של חברים נוספים.
28. מניעי העוררים אינם טהורים שכן הם חפצים בפירוק האגודה וקבלת נתח גדול ככל האפשר מנכסיה למרות שלא הייתה פגיעה במטרות האגודה והאגודה פעילה ורווחית.
מעמד פנקס החברים ותוקף החלטות האסיפה
29. גם אם נניח כי יש יסוד של אמת בטענות העוררים בדבר אי דיוקים בפנקס החברים הרי שאין די באי התאמה בין מספר המניות הרשומות בפנקס החברים למצב בפועל כדי להצדיק הקפאת פעילות האגודה, באשר האגודה יודעת מי הם חבריה וניתן לקבל החלטות.
30. לכל חבר באגודה יש לפחות קול אחד ולעוררים לא יכולות להיות יותר מ 5 דעות או יותר מ 1/20 ממספר החברים.
31. תקנות שר העבודה, אשר אינן מחשבות קולות לפי מספר דונמים אלא לפי העקרון של קול לכל מצביע, גוברות על כל הסדר תקנוני.
32. ההחלטה לתיקון התקנון אושרה ברוב קולות חברי האגודה והאסיפה הכללית עמדה בדרישות המנין החוקי של החברים.
33. גם אילו השתתפו באסיפות אנשים אשר אינם חברים באגודה אין בכך בהכרח פגם מהותי המאיין את תוקף ההחלטות.
34. בכל מקרה התקיים הקוורום הדרוש של החברים גם אם השתתפו כאלה שאינם חברים.
35. אין מניעה על פי דיני האג"ש לרבות תקנון האגודה לשתף גם משתתפים חיצוניים לפחות כמשקיפים ואין כל פגם מהותי בכך שכן הדבר אינו גורע מזכויות החברים.
תיקון התקנון ועקרון השוויון
36. זכותה של אגודה לשנות מדיניותה כל עוד נשמר עקרון השוויון באותה תקופה על אחת כמה וכמה כשחל שינוי נסיבות המצדיק זאת.
37. מצב הפרדסנים, בעת שהוצאו מחברות אלו שננקטו נגדם הליכי הבוררות ע"י האגודה לפני מספר שנים, היה הרבה יותר טוב ולא היו נסיבות שהכבידו עליהם מבחינה כלכלית לעמוד בתנאי התקנון כמו בזמן הבקשה לתיקון התקנון.
38. באותה תקופה בהם ננקטו הליכי הבוררות להוצאה מחברות, היו העוררים מעורבים בהליך זה על כל פרטיו. הראיה לכך שלא הייתה כל אפלייה באותו הליך היא כי אין כל פנייה מאותה תקופה מצד העוררים לרשם כנגד האגודה.
39. האגודה הציעה לכלל החברים, לרבות אלו שהוצאו מחברות לפני שנים, להצטרף לעסקת פטיש או עסקה דומה ונהגה בשיוויוניות מלאה כשהתנאי היחיד הוא שמירת זיקה לענף הפרדסנות ולמלא את החיובים כחבר ולשווק
40. גם כנגד מנהיגי האגודה ננקטו הליכים הקשורים למניות האגודה כך שלא ברורה ת
העדר הקשר בין החקירה בפנקס לדיון בתיקון התקנון
41. אין כל קשר בין חקירה עכשווית בקשר לנתוני החברות לבין הבקשה לתיקון התקנון, שכן מה שרלבנטי הוא מי היה חבר בעת שהתאשר התיקון לתקנון באסיפה, ולא מי חבר היום.
42. סירוב העוררים לשאת בהוצאות החקירה והעיכובים בחקירה אשר נגרמו באשמת העוררים מהווים שינוי נסיבות המצדיק דיון נפרד בבקשה לתיקון התקנון.
43. העוררים הביאו לעיכובים בחקירה מיוזמתם והמשיבה לא צריכה לשאת בכך.
44. תוצאת הדיון בעתירה היא דחייתה ובהעדר הוראות מחייבות כחלק מההחלטה, אין הרשם מחוייב לעכב את הדיון בבקשה לתיקון התקנון.
45. עיכוב הדיון בבקשה לתיקון התקנון בשל חקירות אינסופיות שדורשים העוררים וכשלעוררים אין ולו בדל של ראיה לתמיכה בטענותיהם לוקה בחוסר סבירות קיצונית ועלול להביא לתביעות מצד כל אותם חברים שנגרם להם נזק בגין העיכוב.
46. כל עוד נתקבל הרוב הדרוש אין כל פגם בהשתתפות גורמים שאינם חברים באסיפה שאישרה את תיקון התקנון.
התנאים לפקיעת חברות על פי התקנון
47. לצורך בדיקת תנאי הפסקת חברות על פי התקנון יש להחיל מבחנים אחרים ולא בדיקת רישום טאבו.
48. סעיף 9 לתקנון המעודכן, הדן בהפסקת חברות, אינו מונה בין המקרים לפקיעת חברות הפחתת מספר הדונמים של הפרדס אלא אם כן חדל החבר להיות הבעלים או המחזיק בכל אופן אחר בפרדס.
49. אין לפרש את סעיף 20 ד לתקנון כגורע מזכויות החברים לפי סעיף 6 וסעיף 9 לתקנון אלא כבא להוסיף עליהם. סעיף זה מתייחס להפסקת חברות לגבי פרדס שננטש ואינו מחייב הפסקת חברות מוחלטת במידה ופוחתות המניות.
50. אי אפשר לייחס הזנחת פרדס למי שנאלץ לעשות כן מחמת אילוץ שכן לאור זאת ההזנחה אינה רצונית ויש לפרש את התקנון לטובת החבר, בחינת חוזה אחיד ו/או כלל הפרשנות נגד המנסח ו/או לאור שיקולים פרשניים של תום לב וסבירות.
51. גם אם יש אמת בדברי העוררים הרי שהאסיפה לא קיבלה החלטה על הפסקת חברות החברים כפי הנדרש בסעיף 10 וסעיף 11 לתקנון המעודכן.
רשימת חברי האגודה
52. הסתירות הפנימיות בעתירה שהוגשה מטעמם העוררים ובין גרסתם בעתירה עצמה ובסעיף 42 לערר, לענין מספר החברים, מוכיחה כי אין לתת אמון בגרסתם.
53. גם הדו"ח הנטען ע"י העוררים כדו"ח
54. חברי המועצה, חברי ההנהלה וחברי ועד ההנהלה עומדים בתנאי החברות בתקנון ובעלי זכויות בעלות ו/או שכירות לחמש שננים לפחות בלמעלה מחמישה דונמים פרדס מניב.
לאחר שעברתי על כל טענות הצדדים, כתבי טענותיהם, עקרי טעוניהם,
פרוטוקול הדיון שבפני והחומר הרב שבתיק הנני קובע כדלקמן:
ראשית, אציין כי בעבר אמנם סברתי כי יש צורך לעדכן את פנקס החברים קודם
לדיון בנושא תיקון התקנון, אך כיון שהחקירה לא החלה, עקב התנהגות העוררים
ובקשותיהם להעמקת החקירה לנושאים אחרים, בקשות שנדחו על ידי, נוצרה ע"י
העוררים סחבת שנמשכה שנים ארוכות אשר לטענת המשיבה הסבה נזק לכל
הצדדים המעורבים בפרשה זו.
לאור סחבת זו ואי הפקדת כספי החקירה ולאור בקשת באת כוח המשיבה הגעתי
למסקנה כי יש לדון בתיקון התקנון למרות שנושא עדכון פנקס החברים טרם הגיע
לכלל הכרעה, כאשר המשיבה (האגודה) טוענת כי פנקס החברים מעודכן ואין כל
צורך לתקנו.
ממצאי החקירה הראשונית שבוצעה
א. כאמור, הנהלת המשיבה הגישה בקשה לתיקון התקנון אך מאחר והתעוררו שאלות והועלו טענות ביחס לעדכון פנקס החברים ולזהות החברים, החלטתי בעבר להמתין עד שפנקס החברים יעודכן.
בתאריך 20.12.1998 ניתן דו"ח החוקר, עו"ד
אמנם מסקנות החוקר נפסלו ובו
ב. לא מצאתי כל דופי ופגם בממצאי החקירה שנערכה ע"י החוקר, עו"ד
על פי הוראת סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות שקובע כי פנקס החברים ישמש ראיה לכאורה לנכונות האמור בו מו
ראה סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות :
"כל פנקס או רשימה של חברים או של מניות שברשות כל אגודה רשומה ישמשו ראיה לכאורה על כל פרט מן הפרטים דלקמן הרשומים בהם…"
לפיכך, למרות שבי
בהעדר מחלוקת בין פנקס החברים של האגודה, לממצאי החוקר, ובהעדר פירוט מטעם העוררים מי הם חברי האגודה נכון ליום תיקון התקנון, ומי אינם חברים, הרי שעלי להתבסס על פנקס החברים כפי שמופיע בספרי האגודה נכון ליום התיקון.
מטרות האגודה והבקשה לתיקון התקנון
ג. בערר זה אנו עוסקים בעדכון פנקס החברים ושינוי תקנון.
על פי סעיף 1 לתקנון לפני התיקון :
"בעל הפרדס – כולל הבעל הרשום ו/או זכות החכירה לתקופה של חמש שנים לפחות, ו/או הזכאים להרשם שם כבעלים ו/או כבעלי זכות חכירה."
סעיף 1 לתקנון שונה ע"י האסיפה :
"בעל הפרדס – לרבות בעל זכות בעלות או זכות חכירה או מי שלו הזכות לקבל זכות בעלות או זכות חכירה במקרקעין עליהן נמצא הפרדס, ולרבות הבעלים של העצים ו/או הפרי שבפרדס או מי שקיבל לחזקתו או לעיבודו את העצים ו/או הפרי שבפרדס לתקופה בת חמש שנים לפחות."
ד. מפרטיכלי האגודה עולה כי מצב הפרדסנות הורע בשנים האחרונות בעקבות הקיצוץ החד במכסות המים, עקב ירידה במאגרי המים פתיחת השווקים לתחרות עם סחורה מיובאת, סיבות כלכליות ופיננסיות אשר לאף אדם אין שליטה עליהם, הסגר שהקשה על השגת כוח אדם זול וכמובן ביקוש לזני פירות אשר אינם גדלים בפרדסים באיזור פעילות חברי האגודה. מצב זה הביא לכך שלפרדסנים לא נותרה כל ברירה אלא להזניח את הפרדסים שכן העלויות של הפרדסנים גדלו באופן שרק מצבם הכלכלי הורע, דבר שהביא לירידת מכסת דונמי הפרדסים. משום כך הנני מקבל את עמדת באת כוח המשיבה כי יש הצדקה לשינוי התקנון, שבעצם מאפשר לחברים הותיקים להמשיך ולהחזיק בחברותם ובנוסף לצרף חברים נוספים אשר יכולים לסייע בשיפור מצב האגודה וחבריה, לשפר את המוניטין שלה ולהגדיל את הון האגודה ע"י מכירת מניות לחבריה.
בהתחשב במחסור ובקיצוץ המים, התיקון מאפשר למשיבה להשיג ולהחזיק שטחי פרדסים גדולים בתנאים חוזיים משופרים ב
ה. הטיעון של תיקון התקנון עקב שינוי הנסיבות אינו טיעון חסר תוקף. המחוקק התייחס לשינוי הנסיבות כאשר התיר לשר העבודה והרווחה סמכות להוציא צווים הפוטרים אגודות שיתופיות הנקובות בצו מהוראות הפקודה כאשר חלק מסמכויות השר הואצלו לרשם האגודות השיתופיות. ההסבר למתן סמכות מרחיקת לכת כזו הוא, שאין לצפות מראש את כל הסיטואציות האפשריות ואת כל האפשרויות ולמנותן כחוק ולפיכך ראוי היה לאפשר גמישות. גמישות זאת באה לידי ביטוי בסעיפים 54 55 לפקודת האגודות השיתופיות.
ראה להלן סעיף 54 לפקודת האגודות השיתופיות :
"למרות כל דבר האמור בפקודה זו רשאי שר העבודה עפ"י צו מיוחד שיינתן בכל מקרה בכפוף לתנאים אשר ימצא לנכון להטיל, לפטור אגודה מכל דרישה מן הדרישות שבפקודה זו, הנוגעות לרישומה של האגודה."
ראה סעיף 55 לפקודת האגודות השיתופיות :
"55 (1) רשאי שר העבודה עפ"י צו כללי או מיוחד, לפטור כל אגודה רשומה מכל הוראה מהוראות פקודה זו ורשאי הוא להורות שההוראות הללו תחולנה על האגודה באותם השינויים שיפורטו בצו (7) (8) (9) (10).
(2) רשאי הרשם, באישורו הכללי של שר העבודה, לפטור כהוראת שעה כל אגודה שנרשמהלפני תאריך פקודה זו, מכל הוראה מהוראות הפקודה הזאת, ובלבד שהתקופה הכוללת של פיטורין זמניים אלה לא תעלה על שלוש שנים."
ראה ע"א 524/88 פרי העמק – אגודה
"אך למעלה מזאת: במסגרתו של סוג נתון של
ראה ת"א (באר – שבע ) 7199/99 בנימיני בנימין נ' אגודת תלמי בילו, תקדין מחוזי 2000 (2) 9446 :
"כמו כן, יש לתת את הדעת על האופי המשתנה של מסגרת ההתאגדות השיתופית במושבים, כאשר חלק מהתנאים הקבועים בתקנון כתנאי לחברות במושב, כמו העיסוק בפועל בחקלאות והשיווק המאורגן של התוצרת החקלאית, הפסיקו להיות נחלת הכלל במושבים המאוגדים באגודות שיתופיות, ולאור זאת יש לתת את הדעת על דרך הפרשנות הראויה ביחס לנאים החיוניים להענקת חברות באגודות שיתופיות במושבים, והתנאים בהם מופסקת חברותם של חברי אגודות שיתופיות, להבדיל מתנאים אחרים, שלגביהם ניתן לנהוג בגמישות, בהתחשב בצרכי השעה, הן ביחס לקבלת חברים לאגודה, והן ביחס להפסקת חברותם של חברים באגודה, או הימנעות מלהפסיק את החברות באגודה."
ו. אינני מקבל את טענת העוררים כי המשיבה הינה אגודה מקומית אשר נועדה לסייע לחבריה הפרדסנים מאזור פתח תקוה בלבד. המשיבה אינה מסווגת כאגודה מקומית אלא כאגודה שיתופית של פרדסנים בע"מ.
על פי הוראות סעיף 2 לתקנון האגודה שמה של האגודה הינו "
סעיף המטרות בתקנון האגודה הינו סעיף חשוב ביותר בתקנון שכן אין האגודה רשאית לפעול שלא למטרות המוגדרות בתקנון, ואסור לה לחרוג ממסגרת סמכויותיה אשר הוקנו לה למען השגת מטרות אלה. כיון שהתקנון הישן אינו מגביל עצמו לפרדסנים מקומיים ומיקום הפרדסים בלבד וכולל בין מטרות האגודה פיתוח תעשיות שונות, ניהול בתי אריזה והחסנה, השתתפות במפעלים כלכליים יסוד תאגידים, רכישת נכסי דלא ניידי במקומות שונים וכל עסק ודבר שהאסיפה תמצא אותו כמועיל לחברים לשם השגת מטרות האגודה, הנני מקבל את עמדת המשיבה כי הינה עומדת בכל שנות פעילותה מאחורי מטרותיה המוצהרות, גם לאחר שינוי התקנון והחזקת פרדסים בדרום הארץ.
ראה סעיפים 3 (ג) 3 (י) לתקנון הישן להלן:
סעיף 3 (ג) :
"לייסד, לבנות ולנהל בתי אריזה ובתי החסנה לפירות וחמרים, ולשם זה לרכוש בכל האופנים נכסי דלא ניידי במקומות אשר האגודה מוצאת לנחוץ, ולרכוש ולהעביר בכל האפנים מכונות ומכשירים הדרושים לצורך הפעולות הנ"ל, ולארגן שרויות הובלה וכן לעסוק בסוכנות אניות במטרה להבטיח אמצעי הובלה נוחים בשביל העברת הפרי לשווקים הנ"ל."
סעיף 3 (י) :
"לעסוק בכל עסק אחר שהאסיפה הכללית תמצא אותו מועיל לחברים."
הדבר בא לידי ביטוי אף בתקנון הנוכחי שעודכן עוד ביום 18.1.1990 ,לפני שינוי התקנון שבמחלוקת, כאשר בין סמכויות האגודה מנויות בסעיף 5 לתקנון סמכויות לרכישת זכויות במ
ראה סעיפים 5 (ח) וסעיף 5 (טו') :
סעיף 5 (ח) :
"להיות בעל ו/או מחזיק ו/או שותף למפעלים כספיים, כלכליים וצבוריים שיש בהם מן התועלת לחברים ו/או לענף ההדרים בכללו."
סעיף 5 (טו') :
"בדרך כלל לעשות כל דבר הנחוץ לביצוע מטרות האגודה, האסיפה הכללית יכולה ליפות את כוחה של האגודה, בגבול הוראות החוק, להרחיב את פעולותיה ולתת עזרה ושרותיה, כולם או מקצתם, לבלתי חברים." (ההדגשות שלי א.ז)
בסעיף 2 לתקנון מופיע ניסוח רחב שעל פיו מטרת האגודה "לשפר תנאים כלכליים וחברתיים של חבריה…". ניסוח זה, המתאים להוראות סעיף 4 לפקודת האגודות השיתופיות בדבר מטרותיהן של אגודות, פורש באופן רחב גם בע"א 341/87 הרשוביץ נ'
ראה סעיף 2 לתקנון המעודכן:
"מטרת האגודה היא לשפר את התנאים הכלכליים והחברתיים של חבריה בהתאם לעקרונות שיתופיות בכל הנוגע לענף ההדרי, לגידול פרי ההדר, מיונו, בירורו, אריזתו וכל טיפול אחר בו, הובלתו משלוחו באניה ושיווק ובייחוד…"
ראה ע"א 341/87 הרשוביץ נ'
"דברים אלה מקובלים עלי. המטרה שצוטטה לעיל היא רחבה דיה כדי להכניס תחת כנפיה הקמתו של מפעל תעשייתי במסגרת שיפור הנאים הכלכליים של חברי האגודה (והעובדה, שהתוצאה הסופית לא הייתה זו שציפו וקיוו לה, איננה משנה לעניין זה)."
וראה ע"א 788/87 לוי נ' כפר פינס, פ"ד מד (2) 52 :
"לפיכך, אין טעם לחפש בתקנון הרשאה להסמכה ספציפית ומפורטת לכל פעולה ופעולה של האגודה או להסיק מסקנות מהיעדרה של הרשאה ספציפית כזאת. מטבע הדברים ניתן למצוא בו רק מטרות כלליות, מעין מטרות-על; במסגרת ביצוען של אותן מטרות כלליות מסמיך התקנון את המשיבה "בדרך כלל לעשות כל דבר הנחוץ לשם השגת מטרות האגודה" (סעיף 3(י"ד) לתקנון). זוהי המסגרת שעל פיה נמדדת כל פעולה פרטנית של האגודה. כל פירוש אחר יגרום למצב אבסורדי. כך, למשל, אם יאומץ הפירוש שמציע בא-כוח המערערים, יתקשה הוא למצוא בכלל הסמכה והרשאה לאגודה לעסוק ברכישת מים עבור חברי האגודה. ההסמכה היחידה לעסוק במים, שניתן למצוא בתקנון, היא הסמכה "לקדוח בארות" בסעיף 3(ג). על-פי גישה זו יכולה האגודה להפסיק את אספקת המים לחבריה בכלל ולטעון אין היא חייבת כלל, על-פי התקנון, לעשות זאת. אחת מהמטרות הכלליות של האגודה, על-פי תקנונה, היא "לארגן בשביל חברי הארגון או המושב כל מיני פעולות שיתופיות בייצור, בעיבוד, בקניה ובמכירה" (סעיף 2(ג) לתקנון). במסגרת הסמכה כללית זו התקשרה האגודה עם "מקורות" לשם קניית מים עבור חבריה. אך מובן מאליו הוא, וכמנהגן של אגודות כאלה, שלצורך זה גובה האגודה את התמורה מהחברים ומשלמת באופן מרוכז למקורות עבור המים. כאשר רואין את התקנון כהסכם בין האגודה לבין כל אחד מחבריה, הרי שלפנינו הסכם מכללא, לפיו תרכוש האגודה באופן מרוכז מים מ"מקורות" ותמכור אותם לכל אחד מחבריה כנגד תשלום מתאים עבורם. לענין זה אין הבדל בין מים לבין כל אספקה אחרת הנרכשת על-ידי האגודה במרוכז עבור חבריה".
בנוסף, על פי הפסיקה סעיף המטרות באגודה כפי שהן מוגדרות בסעיף 1 לתקנון, הן בעלות אופי הצהרתי ואינן מקימות חובה ובכך הנני מקבל את עמדת המשיבה וקובע כי אין כל מגבלה לכך שעיסוקיה של האגודה מוגבלים לנושא אחד, או לקיום פרדסים באיזור פתח תקוה בלבד.
ראה ע"א 627/61 גלברג נ' תל עדשים, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד יז 1281 להלן:
"מטרות האגודה, כפי שהן מוגדרות בסעיף 1 של התקנון, הן בעלות אופי הצהרתי, אל מה תשאף ותחתור האגודה בפעולותיה מבחינה רעיונית ומעשית. אין פירושו של דבר, כי על סמך הוראה זו בתקנון זכאי כל חבר לדרוש מהאגודה שתגשים הלכה למעשה כל מטרה מהמטרות הללו או שתשתמש בפועל בסמכויות השונות שניתנו לה לשם כך. האגודה פועלת באמצעות מוסדותיה ואישיה לפי הכוחות שניתנו להם בתקנון, ולא כל חבר הישר בעיניו ידרוש, ולא כל אשר יעשה יוכל לזקוף לחובת האגודה שתישא בתוצאותיו…"
סימוכין נוספים לכך ניתן למצוא גם בספרה של
"אותו מצב קיים גם באגודה שיתופית, גם כאן נרשמות בפיסקת המטרות שבתקנון מטרות רבות. אך אין להסיק מכך שהאגודה עומדת לבצע את כולן או שניתן לתובעה לבצען."
ז. שינוי התקנון עולה בקנה אחד עם סעיף 2 לתקנון המעודכן שכן סעיף 2 כולל בתוכו מגוון רחב של מטרות ולאור העובדה שמצב ענף הפרדסנות וענף פרי ההדר נמצא בקשיים בגלל בעיות שונות כגון עלויות הגידול, עודפי היצע וביקוש, מזג אויר הפרשים ותנודות שערי מטבע ובעיקר בעקבות הקיצוץ במכסות המים, הוא מאפשר לחברים להישאר חברים באגודה ולצרף חברים חדשים תוך שמירת הזיקה לענף הפרדסנות וכל זאת על פי מה שמוגדר בתקנון המשיבה. הזיקה לענף הפרדסנות נשמרת גם לאחר שינוי התקנון כיון שעדיין החברים נדרשים להחזיק ולהשתמש בפרדסים תוך התחייבות לאגודה ולהחלטות רשויותיה וזאת מהות החברות באגודה.
לפיכך הנני מקבל את עמדת המשיבה כי לא רק שהתיקון אינו משנה את סוג האגודה או את מטרותיה, אלא שהשינוי הכרחי למען המשך פעילות האגודה תוך דאגה לאינטרס האגודה וחבריה על פי המוגדר בתקנון האגודה ובפקודת האגודות השיתופיות ותקנותיה.
ח. אינני מקבל את עמדת המשיבה כי קיימת הפרדה מוחלטת בין קנין החברים לנכסי האגודה. הפרדה זו קיימת רק לענין השתתפות חברי האגודה בחובות האגודה.
ראה לענין זה ע"א 524/88 פרי העמק נ' שדה
"מקביעה נורמאטיבית זו - הרואה באגודה שיתופית אישיות משפטית - נובע, כי זכויותיה וחובותיה של
"זכות הקניין של אדם בנכסיו מוגנת על-ידי המשפט האזרחי, הפלילי והמינהלי , היא נתפסת על-ידינו כזכות חוקתית. כל נטילה של קניין בלא הסכמת בעליו אסורה היא, אלא אם כן הוראת דין מתירה זאת."
"17. פקודת האגודות אינה כוללת כל הוראה, המסמיכה את האגודה ליטול את רכוש החבר לכיסוי חובות האגודה השיתופית. נהפוך הוא: פקודת האגודות מבחינה היטב בין רכוש האגודה לבין רכוש החבר. היא מאפשרת פגיעה ברכוש החבר בנסיבות מיוחדות וחריגות. "
כאמור, העוררים טענו, ייתכן שבצדק, כי יש בשינוי התקנון לגרום לדילול חלקם של העוררים. הדילול יכול לבוא לידי ביטוי בירידה בכוח ההצבעה וההשפעה האלקטורלי של העוררים, כמו גם של שאר החברים באגודה, וגם בירידת ערך המניה. מנגד, המשיבה טענה את ההיפך הגמור. גם המשיבה טענה, ייתכן שבצדק, כי פרישת חברים מן האגודה לא מביאה בהכרח לדילול אלא במספר תנאים כגון: תשלום פדיון מניות, הגדלת מספר החברים שעשויה להגדיל את רווחי האגודה וכן את המוניטין שלה ואת כוחה בשוק ובכך לחזק את כדאיותה הכלכלית. המשיבה הוסיפה וטענה כי הגדלת מספר החברים דווקא תועיל לאגודה שכן החברים החדשים ישלמו עבור רכישת מניה וישתתפו בהון האגודה וכך יביאו לגידול נכסי האגודה וימנעו את דילול הון מניות העוררים. אין בכוונתי להכנס לטיעוני הצדדים בנושא זה היות וגם אילו היה דילול חלקם של העוררים עקב שינוי תקנון המשיבה, הרי שעדיין יש לערוך איזון ולקחת בחשבון את ההשלכות שיש להוצאת חברים מן האגודה אחרי שנים ארוכות של פעילות והשקעה, פיננסית ונפשית, רבת שנים אשר חבר יאבד בעקבות כך את זכויותיו הרכושיות - קנייניות. יתרה מכך, יש לקחת בחשבון את שינוי הנסיבות בענף הפרדסנות שעמדתי עליהם לעיל, אשר הוביל לצורך בהפסקת עיבוד הפרדסים ואף לנטישתם, ולשאול האם לאור שינוי נסיבות זה יש לקבל את עמדת העוררים ובכך להחמיר עם חברי המשיבה אשר לא היתה להם שליטה על המתרחש בענף ולא יכלו לצפות את הקיצוץ במכסות המים ואת שאר השינויים וההחמרה המתמדת בענף הפרדסנות.
ראה בג"צ 6627/98 ישראל נוימן ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נד
(5), 299 :
"הוצאתו של חבר מאגודה שיתופית עלולה לפגוע- לעיתים באורח חמור ביותר- בקניינו של החבר במושב. זכויות הקניין של חברי המושב – בחלקתם האישית במושב ובנכסי המושב הכלליים, לרבות בקרקעות המשותפות – קשורים בחברותם באגודה השיתופית. פירוש הדברים הוא, שהחלטה על הוצאתו של חבר מן האגודה עלולה לפגוע במישרין בזכויות הקניין של החבר. הפגיעה עלולה שתהיה בחלקתו הפרטית של החבר במושב, ובוודאי כך בחלקו בנכסי המושב הכלליים. לענין זה נזכיר, כי הוראות הדין בעניינן של אגודות שיתופיות אינן קובעות הסדרים שלמים ומלאים באשר לאותן זכויות קניין של החברים התלויות בחברותו באגודה."
יש לזכור כי במקרנו זה, בשונה מפס"ד נוימן, מדובר בעילות להוצאת חברים מן האגודה עקב מצב סיכול אשר לאף אחד אין אין ולא הייתה שליטה עליהן ואילו בפס"ד נוימן דובר בעקירה רצונית מן המושב שנמשכה עשרות שנים.
לפיכך הנני דוחה את טענת העוררים ששינוי התקנון, המאפשר צירוף חברים נוספים, גורם על ידי אי הוצאת מי שחברותו פקעה לדילול חלקם. מה גם שאם ברצונם של העוררים לפרוש מן הענף ומן האגודה, שכן לדבריהם המשיבה כובלת אותם לענף כושל, הרי שתמיד עומדת להם האפשרות לפרוש מן האגודה ולפדות את מניותיהם.
מקרה בו יתכן והחברים הוותיקים וביניהם העוררים עשויים להיפגע מצירוף חברים חדשים, כאשר תתקיים חלוקה של הנכסים בין חברי האגודה אגב פירוק האגודה. ביחס לבקשת העוררים לפירוק המשיבה אתייחס בהמשך.
אין לשכוח כי השינוי נועד למען האגודה המשיבה ולטובת כל חבריה כאשר הוא מאפשר לכל מי שיש לו זיקה לפרדסנות, גם מי שהיה חבר אגודה בעבר, להצטרף לאגודה. בכך השינוי לא שינה מהותית את תנאי החברות ואת בסיס ההסכמה עליה בנויה החברות באגודה המשיבה.
ראה לענין זה ע"א 524/88 פרי העמק נ' שדה
"אמת הדבר, לאגודה הסמכות לשנות את תקנונה, אך סמכות זו אינה בלתי מוגבלת. בנוסף להגבלות הרגילות, לפיהן השינוי צריך להיות בתום-לב ולמען האגודה ואסור לו שיעשוק את המיעוט, קיימת הגבלה כללית, לפיה אין לכלול בו עניינים המשנים בצורה מהותית את בסיס ההסכמה עליה בנויה החברות באגודה השיתופית".
לפיכך, הנני סבור שמדובר בשינוי הכרחי ובלתי מהותי, בתנאי חברותם של החברים החוקיים ובתנאי הצטרפות של חברים חדשים למשיבה, לצורך המשך פעילותה התקינה של האגודה, בהתאם לרוח מטרות האגודה ועקרונות הקואופרציה, כאשר עדיין הזיקה לפרדסנות נשמרת .
ט. על כל הצטרפות של חבר חדש להיות במסגרת החלטות רשויות האגודה ובמסגרת תקנון האגודה כאשר על האגודה נאסר להגביל את מספר חבריה וזאת על פי תקנה 4 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות).
ראה תקנה 4 לתקנות האגודות השיתופיות להלן :
"האגודה לא תגביל את מספר חבריה."
לכך קיימים סימוכין גם בדברי פרופ' ס. אוטולנגי, "דיני אגודות שיתופיות – דין ונוהל", 32 :
"המגמה של עקרון החברות הפתוחה נועדה להביא לידי הקמת ארגון, אשר יהא פתוח לכל מי שיש לו עניין בפעילות האגודה…עקרון החברות הפתוחה בא להבטיח בסיס רחב של חברות באגודה, תוך ביטול הבסיס "המעמדי", שהיה רווח מאד באנגליה. העקרון נועד למנוע אפליה בין המועמדים ולהבטיח, שהקבלה לחברות לא תוגבל על רקע בסיס פוליטי, דתי או חברתי."
לפיכך לעוררים אין כל זכות למנוע כניסת חברים חדשים לאגודה.
הנני מקבל את טענת המשיבה שטענה כי מניעי העוררים אינם טהורים בעליל. רצונם ומטרתם העיקרית והמוצהרת היא פירוק המשיבה וקבלת קבלת נתח מנכסיה היות והאגודה רווחית ופעילה ואין ולא הייתה כל פגיעה במטרות המשיבה.
עיקרי המחלוקת בין הצדדים
י. העוררים לקחו חלק בבדיקת נתוני החברים לפני מספר שנים ועל פי דבריהם, היו מעורים בכל שנעשה במשיבה, וכיון שהתירו לאנשים שאינם חברים להשתתף באסיפות בעד רשויות האגודה, ובכך נוצר נוהג ומנהג מחייב מכוח התנהגות, העוררים מנועים מלהעלות בשלב כה מאוחר ומתקדם טענות כנגד תהליכי הקבלה לחברות, או לגבי סעיף 20 ד לתקנון. על העוררים היה לכל הפחות לפעול במסגרת החוקית- משפטית ולהוציא צווי מניעה כנגד המשיבה וכנגד כינוס האסיפה הכללית שדנה בשינוי התקנון לפני כינוס האסיפה ולא להמתין ולטעון טענותיהם רק לאחר שעמדתם לא התקבלה על ידי האסיפה הכללית.
על פי הוראות סעיף 2 א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) למנהג ונוהג יש השלכות מרחיקות לכת על החברים ועל האגודה המשיבה ולא יעלה על הדעת שהעוררים ייזכרו לטעון טענות על פגמים אחרי שנים למרות שידעו עליהם מבעוד מועד.
ראה לנושא זה גם את סעיף 2 א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) :
"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו (ב) לתקנה 2 , זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה."
בתקנון המשיבה אין סעיף הפוסל חברות על סמך נוהג ומנהג וכיון שהעוררים עצמם לא העלו באותו זמן התנגדויות ולא נקטו כל מעשה כדי להוציא צוי מניעה הפוסלים שינויים לגבי הקבלה לחברות, הרי שהעוררים מנועים מלהעלות טענות אלו כעת.
יא. כפי שכבר קבעתי בהחלטתי, על פי סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות פנקס החברים משמש כראיה לכאורה לנכונות האמור בו. לפיכך על העוררים חלה חובת ההוכחה מי לדעתם אינו חבר ופנקס החברים אינו משקף את המציאות ועליהם להציג ראיות ממשיות שמאמתות את טענותיהם. כאמור, העוררים לא עשו כן. יתרה מכך, העוררים סרבו לשלם את חלקם בהוצאות החקירה שהם בעצמם דרשו למען עדכון פנקס החברים כדי שהחקירה תהיה מקיפה שלמה אמיתית ומקצועית.
סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות להלן :
"כל פנקס או רשימה של חברים או של מניות שברשות כל אגודה רשומה ישמשו ראיה לכאורה על כל פרט מן הפרטים דלקמן הרשומים בהם..."
מנגד, הנני דוחה את קביעת באת כוח המשיבה כי בת"א (ב"ש) 7195/99 נפסק (בסעיף 9 לפסק הדין הנדון), כי קיימת חזקה בחוק לגבי נכונות הרישום בפנקס החברים של אגודה רשומה מכח סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות, ונ
יב. העוררים לא הגישו כל ראיות לטענותיהם באשר לחברים החוקיים והלא חוקיים באגודה, נמצאו בטענותיהם סתירות תמוהות ביותר. גם אם נתייחס לטענות העוררים הרי שגם לפי גירסתם של העוררים נתקבל הרוב הדרוש לתיקון התקנון שכן העוררים הכירו בחברות חברים מסויימים.
לפי חישוב של מספר החברים, וגם לפי גרסת העוררים, עולה כי ההחלטה נתקבלה ברוב הדרוש ובקוורום החוקי לפי תקנה 7 (ב) לתקנות האגודות השיתופיות ייסוד והוראות סעיף 94 לתקנון עם קוורום של 2/3 ובאסיפה נדחית כל קוורום שהוא, שכן לפי מכתב העוררים לחוקר, עו"ד
בנוסף לכך, יש לציין כי ניתנה הסכמה רחבה לתיקון התקנון גם ע"י אלה המוכרים ע"י העוררים כחברים וגם לאחר האסיפה וכל זאת כאשר המתנגדים היחידים שהתנגדו לתיקון היו העוררים בלבד.
יג. גם אילו השתתפו באסיפה הכללית אנשים שאינם חברים הרי שלפי סעיף 39 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) אין בכך כל פגם מהותי הפוסל את האסיפה ואת החלטותיה.
סעיף 39 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) קובע:
"סטיה בלתי מהותית מהוראות תקנות אלה שאין בה כדי עיוות דין, בדבר זימונה, כינוסה ודרך ניהולה של אסיפה, או של רשות מרשויות האגודה, או בדבר ייצוג חבר, מינוי חבר, בחירתו או כשרותו לכהן בה, לא תפגע בכשרות החלטה שקיבלה רשות כאמור."
גם בפסיקה ובאקדמיה נקבע כי אין לפסול רטרואקטיבית החלטה שניתנה באסיפה גם אם השתתפו בה כאלו שאינם חברים, גם אם הם מהווים את הרוב באסיפה, וכי אין לקחת בחשבון במניין הקולות את קולם של מי שאינם חברים.
ראה להלן בה"פ (תל – אביב) 119/90 ארגון מובילי לוד נ' ביליצר צבי , פ"ד נב (3) , 397:
"מכל האמור לעיל, עולה, כי מאז שנוסדה החברה חלו שינויים רבים בבעלות על מניות החברה... ולכן נוצר מצב, בו מספר בעלי המניות אינו עונה, לכאורה, על הקריטריונים הקבועים בתקנה 4 הנ"ל ופנקס החברים אינו מעודכן. עם זאת, אין בכך לשלול מהם אוטומטית את חברותם ולפסול רטרואקטיבית החלטה שניתנה באסיפה בה הם התנו קולם, אף אם הם מהווים את הרוב באסיפה."
וראה להלן את דברו של השופט
"חברה רשאית בתנאים מסויימים שנקבעו בתקנות, לשלול מחבר את זכותו להצביע, אם משום שמניותיו חולטו ואם משום שלא מילא אחר דרישות תשלום. משהתקיימו תנאים אלה, לא תובא במניין הצבעתו של זה, אם הצביע."
יד. העוררים ביקשו את פירוק האגודה כשהסיבות לכך היו כי פחת מספר חברים מתחת למינימום הנדרש מהוראות הפקודה, אי הצלחת האגודה ופעילות האגודה שלא בהתאם לתקנונה ושלא על פי מטרותיה המוצהרות. כאמור, התגלו סתירות רבות בטענות העוררים ביחס לחברות באגודה ולכן אינני מקבל את טענתם כי מספר החברים במשיבה הינו מתחת למינימום הדרוש על פי החוק. אף לגירסת העוררים, כטענותיהם המגוונות, באגודה יותר מ 7 חברים. יתרה מכך, כבר קבעתי כי המשיבה, שהינה אגודה פעילה ובמשך השנים צברה נכסים רבים ומציגה מאזנים חיוביים, פעלה בהתאם למטרותיה ובהתאם לתקנונה. מסקנתי החד משמעית היא כי אין כל הצדקה לפירוק המשיבה כפי שדורשים העוררים.
אינני יורד לסוף דעתם של העוררים, אשר נאבקים במשך שנים ארוכות למען עדכון פנקס החברים אולם סרבו לשלם את הוצאות החקירה, אשר הייתה אמורה להקיף את מכלול הבעיות למען עדכון פנקס החברים. המשיבה שילמה הוצאות אלה בהתאם להחלטתי. התנהגות זו לאור מאבקם המתמשך של העוררים תמוה ומעלה חשד ביחס לכוונתם האמיתית של העוררים לעשות הכל למען פירוק המשיבה וחלוקת נכסיה לבעלי המניות מועטים ככל שניתן.
הליך פירוק האגודה הינו הליך שיש לעשותו על פי הוראות הדין, דהיינו על פי דרישה של שלושה רבעים מתוך חברי האגודה.
ראה סעיף 46 (1) לפקודת האגודות השיתופיות:
"(1) אם סבור הרשם, לאחר שנערכה חקירה עפ"י סעיף 43 או לאחר שנערכה בדיקה עפ"י סעיף 44, או לאחר שקיבל בקשה שהוגשה ע"י שלושה רבעים מחברי אגודה השיתופית, שיש צורך לפרק את האגודה, רשאי הוא לצוות על האגודה להתפרק, ואת הצו שלו יפרסם ברשומות."
במקרה שלפנינו רק 2 חברים, שאינם לכל הדעות (אף לגרסתם) מהווים שלושה רבעים מתוך כלל חברי האגודה מבקשים למעשה את פירוקה. אין ספק כי אין זו הדרך לגרום לפירוק האגודה וזאת כיון שהאגודה פעילה וסולבנטית, והחברים בה לא דרשו את פירוקה.
כאמור העוררים ניסו בטענותיהם המגוונות לטעון כי יש לפרק את האגודה היות ומספר חברי האגודה פחת מן המספר הדרוש לקיומה.
ראה סעיף 47 לפקודת האגודות השיתופיות :
"אם הוכח כדי הנחת דעתו של הרשם שמספר חברי אגודה פחת ועמד על פחות מן המספר הדרוש לרישומה של אגודה כזאת עפ"י סעיף 6, יצווה על אותה אגודה להתפרק."
טענה זו נסתרה על ידי העוררים עצמם היות ואף לגירסתם בתוך שלל הגירסאות טענו כי מספר החברים אינו עולה על עשרה, כשהדין מחייב לפחות 7 חברים, אולם בנושא זה התעלמו העוררים מצו שר העבודה י"פ 502 התש"ז 18.10.1956 אשר הסמיך את הרשם לפטור כל אגודה רשומה מהוראות סעיף 47 לפקודה.
עינינו הרואות כי אין כל בסיס לדרישת העוררים לפירוק האגודה מכל סיבה שהיא.
נראה בבירור כי העוררים מנסים בטענותיהם לצמצם את מספר חברי האגודה כדי להביא לפירוקה וכך אולי יזכו על חשבון החברים שהוצאו מהאגודה לקבל תמורת חברותם תמורה שמגיעה גם לחברים שהוצאו מהאגודה.
במקרה של פירוק יתרת נכסי הפירוק צריכה להתחלק בין כל חברי האגודה. הדרך שבה נוהגים העוררים עלולה להביא ל"עשיית עושר ולא במשפט" ופגיעה בקניינם של אלו, שמבקשים הם, למנוע מהם את המשך חברותם, על פי הכרעת הרוב בעת שינוי התקנון.
מעמד פנקס החברים ותוקף החלטות האסיפה
טו. הנני מקבל את עמדת המשיבה כי ההחלטה לתיקון התקנון אושרה ברוב קולות חברי האגודה והאסיפה הכללית עמדה בדרישות המנין החוקי של החברים. מכל מקום העוררים היו מיעוט בהצבעה באסיפה הכללית, למרות שהינם טוענים שהינם מחזיקים בלמעלה מ 20% מהדונמים של המשיבה, וזאת על פי הדין הגובר גם על כל הסדר תקנוני, שאינו מחשב קולות לפי מספר הדונמים אלא לפי עקרון קול לכל מצביע.
ראה לענין זה סעיף 16 (1) לפקודת האגודות השיתופיות :
"(1) לכל חבר של אגודה תהיה למצער דעה אחת בעסקיה, אך לשום
חבר לא תהא יותר מדעה אחת: בתנאי -
(א) שאם היו הדעות שקולות תהיה ליו"ר דעה מכרעת;
(ב) שאם זו צרכניה שיתופית או אגודה לקניה או למכירה או לשירות חקלאיים מותר להקציב בהן קולות נוספים, כפי שתקנות האגודה תקבענה, על יסוד מידת השתתפותו של כל חבר בקניה ובמכירה במשך שנת הכספים האחרונה, אך לשום חבר לא יהא יותר מחלק העשרים מן הס"ה של מספר הקולות;
(ג) שאגודה שהשקיעה חלק מכספיה במניותיה של אגודה אחרת או המסונפת לאגודה אחרת, תוכל למנות אחד מחבריה להשתתף בהצבעה בעסקיה של אותה האגודה הרשומה האחרת, ותוכל לקבל את מספר הקולות אשר ייקבע בתקנותיה של האגודה האחרת, אך לשום חבר לא יהא יותר מחלק העשרים מן הס"ה של מספר הקולות;
(ד) שאגודה הפועלת בעיר או ביותר מכפר אחד תוכל לקבוע בתקנותיה הוראות בדבר אספות מקומיות או בדבר אסיפה של באי-כוח שנבחרו בכל מקום ומקום, ולבאי-כוח אלה יהא אותו מספר קולות אשר ייקבע בתקנות האגודה.
(ה) שחבר שאינו יושב בארץ רשאי למנות חבר אחר להיות מורשהו אך שום חבר לא ישמש מורשה ליותר משני חברים אחרים."
ותקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), תשל"ו –1976:
"היתה סתירה בין הוראות תקנון או צווים לפי הפקודה לביות תקנותיה של האגודה, ההוראה שבתקנות או הצווים שניתנו לפי הפקודה – עדיפות."
כפי שקבעתי גם אילו השתתפו באסיפות אנשים שאינם חברי המשיבה, אין בכך כל פגם מהותי הפוסל את תוקף ההחלטות שהתקבלו בכלל ואת שינוי התקנון בפרט כשקבעתי שהיה הקוורום הדרוש של החברים, לשינוי התקנון.
תיקון התקנון ועקרון השוויון
טז. תיקון התקנון נעשה בעקבות שינוי הנסיבות שהצדיק את התיקון הנדון. לכל אגודה יש זכות לשנות את תקנונה כל זמן שהתיקון נעשה בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות ותקנותיה. אינני מקבל את טענת העוררים כי התיקון פגע בעקרון השוויון באגודה. כל זמן שהתבצעו במשיבה החלטות שתאמו לעוררים כגון הוצאת חברים מסוימים מן המשיבה בשנת 1995 , הם לא התלוננו אך משנוכחו לגלות כי המשיבה משנה את הליכי הקבלה ומוסיפה חברים על מנת לשפר את מצבה ואת מצב חבריה, העוררים לא חדלו מהעלאת טענות מגמתיות. לא שוכנעתי כי נוצרה אפליה אלא השוויון נשמר כיון שהמשיבה הציעה לכלל החברים, כולל אלו שהוצאו מחברות, להצטרף לעיסקה ולהצטרף לאגודה כל זמן שתשמר הזיקה לענף הפרדסנות.
יז. כאמור, שינוי התקנון מוצדק בעיקר לאור שינוי הנסיבות בענף הפרדסנות שסובל מבעיות במשך שנים. על פי הפסיקה, חלק מעקרון שלטון הרוב בא לידי ביטוי בזכות החברה או האגודה השיתופית לצורך הענין לשנות את מסמכי היסוד בעיקר לאור שינוי נסיבות ושינוי בצרכי המשיבה, צרכי החברה וכו'.
ראה ע"א 468/89 בלע קידרון (קינדרמן) נ' בורסת היהלומים, פ"ד מה (5),
177 :
"העיקרון לפיו בכוחו של הרוב להביא לשינוי במסמכי היסוד של החברה, הינו חלק מהעיקרון הכללי של שלטון הרוב בחברה, המוצא ביטויו גם בעניינים אחרים הדורשים החלטות החברה.עיקרון זה נעוץ בטעמים פרקטיים, באשר מטרתו לאפשר פעילותה של החברה על אף ריבוי חבריה. שינוי בנסיבות ובצרכיה של החברה עשוי לעורר צורך לשנות את מסמכי היסוד. דרישה של הסכמה פה אחד של כלל חברי החברה עלולה להביא לקיפאון בניהול עסקיה של החברה, במקום שיש המתנגדים לשינוי המוצע, על אף היותו נחוץ לקידום ענייניה ולהמשך פעילותה."
העוררים טענו כי שינוי התקנון נעשה בניגוד לטובת האגודה מבלי להרים את נ
ראה ע"א 468/89 בלע קידרון נ' בורסת היהלומים :
"גם דינה של טענתו השלישית של המערער להידחות. המבקש לטעון כי שינוי תקנה נעשה שלא לטובת החברה, עליו הנ
יח. הנני דוחה את טענות העוררים כי מנהיגי המשיבה נהגו באגודה כבשלהם תוך שמירה על האינטרסים הכלכליים האישיים שלהם וניהלו אותה בכוחניות בניגוד לתקנון. העוררים אינם יכולים לטעון האשמות חמורות מאין אלו בהיעדר בסיס ראייתי. בכל הדיונים בפני ובחומר הרב שהגיע אין כל ראיה לטענה זו וראוי היה שטענה זו לא הייתה נטענת כלל.
העדר הקשר בין החקירה לעדכון פנקס החברים לדיון בתיקון התקנון
יט. הנני מקבל את עמדת המשיבה כי בעקבות סירוב העוררים לשאת בהוצאות החקירה מהווים שינוי נסיבות המצדיק דיון נפרד בשינוי התקנון. אחרי הכל אין לשכוח כי העוררים נאבקו ללא לאות במשך שנים למען עדכון פנקס החברים.
כשלבסוף מונה החוקר, אחרי החלפת חוקר מבין עובדי הרשם בחוקר חיצוני והחלפתו בחוקר אחר לצורך הפגת חשש העוררים מניגוד עניינים וללא הצגת ראיות מוצקות שהוכיחו את טענות העוררים, נדרשו הצדדים להשתתף בהוצאות החקירה ואף אפשרתי לחוקר להשתמש בכלים מקצועיים יותר על מנת להגיע למסקנות נכונות ואמיתיות יותר, אך העוררים סרבו לשלם.
כתוצאה מכך נגרמו עיכובים בהליך, נקבעו דיונים ובוזבזו משאבים של כל הצדדים הנוגעים בדבר וכל זאת כאשר הענין יכל להגיע לפתרונו בזמן קצר. עיכוב זה, בהתחשב בשינוי נסיבות בענף הפרדסנות, גרם, לטענת המשיבה, להקפאת התפתחות המשיבה. להערכתי יש מידה של אמת בעמדת המשיבה כי עיכוב זה הסב נזקים הן למשיבה והן לחבריה לאור העובדה שענף הפרדסנות מצוי בבעיה הולכת ומחמירה זה שנים.
התנאים לפקיעת חברות על פי התקנון
כ. בעקבות שינוי הנסיבות בענף הפרדסנות, מצב שבעטיו קוצצו מכסות המים והחרפה מבחינות אחרות בענף, פרדסנים הזניחו את הפרדסים שלהם ולא גידלו
הנני מקבל את עמדת המשיבה כי מדובר במצבי סיכול שונים אשר לפרדסנים לא היה ואין כל שליטה ואין להניח כי פרדסן סביר היה מסכים לקבוע כי הוא יאבד את מניותיו עליהן שמר במשך שנים, כפועל יוצא ממצב של סיכול שאין לאף אחד שליטה עליו ולהפרד ממניותיו תמורת הסכומים הנקובים בתקנון, וזאת לאחר השקעה רבת שנים.
יש לפרש כל הסכם על פי התכלית האובייקטיבית שלו, כלומר תום לב וסבירות, שבמקרה של סיכול חובה לתת לצד הנפגע פתרון על ידי שינוי ההסכם כך שיתאים לכל הצדדים וזאת על פי כללי הפרשנות המקובלים בפסיקת בתי המשפט.
תקנון
ע"א 627/61 גלברג נ' תל עדשים, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד י"ז , 281 :
"התקנון של
ראה ת.א. 1624/91 סודק נ' אגד, פס"מ תשנ"ב (3 ) 207, 216 להלן :
"חופש החוזה הוא חופש הצדדים לכבול עצמם בכבלי החוזה. זהו החופש של האדם לשלול מעצמו חופש. על-פי הגישה הקלאסית של דיני החוזים, תפקידו של בית המשפט הוא לקיים את רצון הצדדים על-פי ההסכם ביניהם."
ראה ע"א 835/93 איגנט נ' אגד, פ"ד מט (2) 793 להלן:
"בתי המשפט פסקו זה כבר כי יש לראות את תקנון האגודה השיתופית כחוזה מחייב המקשר בין חברי האיגוד לאיגוד עצמו. ההנחה לעניין החברות באגד כבאגודות שיתופיות ובאגודים וולונטריים דרך כלל היא, שכל חבר, מייסד או מצטרף, נותן הסכמתו בהצטרפותו להוראות התקנון. זה ביטוי של רצון הפרט, אשר כל עוד אינו נוגד את החוק, המוסר או תקנת הציבור יש ליתן לו מלוא התוקף."
לפיכך, מכוח הוראת סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) ניתן להחיל על התקנון את הוראות חוק החוזים (חלק כללי) כאשר התנהגות החברים תיבחן באמת המידה של תום לב על ידי שילוב סעיף 61 (ב) וסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי).
ראה סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 :
"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך המקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה."
ראה סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 :
"(ב) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות
שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה."
ראה סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה):
"(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות היה בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר לפיצויים.
(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בו
יחד עם זאת, ניתן להחיל את עקרונות חוק החוזים על תקנון
ראה ע"א 468/89 קידרון נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ, פ"ד מה (5) 177, 185 :
"אין צורך לדון, במקרה שלפנינו, בשאלת איפיונו המשפטי המדויק של התקנון, שכן בין אם מדובר בחוזה לכל דבר ועניין, בין אם מדובר בחוזה סטטוטורי ובין אם מדובר בחיוב בעל יסוד משפטי אחר, הרי שלפי כל הגישות שסקרנו לעיל, תקנה אשר אינה חוקית או הסותרת את תקנת הציבור, לפי סעיף 30 לחוק החוזים, תיפסל, בין אם ישירות מכוח חוק החוזים ובין אם מכוח החלת חוק החוזים, דרך סעיף 61(ב) לחוק הנ"ל."
בנוסף ראה ע"א 5058/90 הסתדרות "אגודת ישראל" בארץ ישראל נ' שוורץ, פ"ד מו (5) 608, 613 :
"מכאן, שאגודה עותמנית הינה גוף וולנטארי, החי על-פי תקנותיו. תקנות האגודה כוחן ככוחו של חוזה. חוזה זה - בדמות תקנות האגודה - מחייב בשני מישורים: א) בין חברי האגודה שהתחייבו בו בינם לבין עצמם; ב) בין כל אחד ואחד מחברי האגודה לבין האגודה עצמה. אגודה עותמנית, בהיותה ארגון וולנטארי, מתאגדת על בסיס הסכמי, שמקבל את ביטויו הכתוב בתקנונה, תקנון המהווה "חוזה" בשני המישורים כמבואר לעיל."
הנני דוחה את טענת באת כוח המשיבה כי בפירוש התקנון יש להשתמש בכללי פרשנות נגד המנסח. מטענתה זו של באת כוח המשיבה משתמע כי התקנון הינו חוזה אחיד ולא כך הוא. פסק הדין היחיד שראה בתקנון חוזה אחיד הוא ע"א 1795/93 קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ נ'
מכל מקום הנני דוחה את טענת העוררים כי ההוראה בדבר השתתפות חבר בהון האגודה בשיעור של מניה אחת לכל דונם פרדס בבעלותו רוקנה מכל תוכן וכמו כן, הנני דוחה את טענת העוררים לגבי הפרת הזהות בין מספר המניות למספר הדונמים של הפרדס.
כא. הנני מקבל את טענות המשיבה כי בהתנהגות העוררים קיים חוסר תום לב אשר נבע מאינטרסים אישיים צרים כאשר טובת האגודה וחבריה לא הייתה נגד עיניהם ואין אמת בטענות העוררים כשהנם מעמידים פנים וטוענים שכל רצונם לתקן פגמים במשיבה.
לסיכום, מאחר ומטרת האגודה על פי תקנונה היא לשפר את התנאים הכלכליים והחברתיים של חבריה בהתאם לעקרונות הקואופרציה, דבר המתיישב עם הוראות סעיף 4 לפקודת האגודות השיתופיות, ומאחר שאנו עוסקים בענף בעייתי הנמצא במשבר זה שנים, ובכך משתנות הנסיבות, הרי שתיקון התקנון שביצעה המשיבה נדרש והכרחי לצורך המשך פעילות סדירה של האגודה תוך דאגה לאגודה ולרווחת חבריה ותיקון זה אינו נוגד את הדין.
במקביל לא שוכנעתי מטענות העוררים כי התיקון לא התקבל ברוב הדרוש.
5129371
בנסיבות אילו הנני מאשר את תיקון התקנון כלשונו.
הנני מטיל על העוררים תשלום הוצאות המשיבה בהליך זה בסך 2,500 ₪ , סכום
5129371
הצמוד בצירוף ריבית כחוק מיום החלטתי ועד ליום תשלומו בפועל למשיבה.
אורי זליגמן 54678313
ניתן היום 23.10.2002
