עוזר הרשם דחה אשרר את פסיקת הבורר לטובת אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית כפר אדומים
מדינת ישראל
רשם האגודות השיתופיות - החלטה לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות
בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 2563/241/11
ב ע נ י ן : 1. קאטי קרנר, ת.ז. 017330713
2. ברנרד קרנר, ת.ז. 069551018
שניהם מרח' ארץ בנימין 18, כפר אדומים
טלפון: 02-5357533
המשיגים/המערערים
כפר אדומים- אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד אסף מרציני ממשרד צביקה גולנזר,
מרח' כורש 4, ירושלים, טל: 02-6749595,
פקס: 02-6749598
א. השתלשלות העניינים והערות בנושאי פרוצדורה
1. ביום 8.8.2011 הגישה המשיבה תביעה נגד המשיגים למתן צו פינוי ממושכר ששכרו מהמשיבה ושימש את המשיגה מס' 1 סדנת פיסול על פי חוזה מיום 29.4.2009. כמו כן כללה המשיבה בתביעתה דרישה לתשלום סכום של 30,624 ₪ תשלומי מיסים בגין דירת המגורים של המשיגים, סכום של 20,248 ₪ תשלומי שכירות ומיסים עבור הסדנא וכן השווי של 18,000$ בניכוי סכום של 6,500 ₪ ששולמו, בגין דמי כניסה שנקראים גם דמי הקמה. ערך סכום אחרון זה עמד על סך 88,447 ₪ בהתווסף אליו הפרשי הצמדה וריבית, על פי חישובי המשיבה נכון ליום הגשת התביעה.
2. ביום 30.10.2011 (ועל פי מה שמצוין בפקס שנשלח) הגישו המשיגים כתב הגנה מטעמם. בהגנתם הלינו הם על כי כל הליך הבוררות לא היה נחוץ אילולא הליקויים בניהול ענייני האגודה ומחדל המזכירות לטפל כנדרש בעניינים אלה במשך כשש שנים. הם בקשו כי התביעה תידחה וכי תוטלנה הוצאות על המשיבה בין היתר בשל אי ניהול תקין חליפי כפי שהמשיגים מציעים, אי ניהול מערכת קליטת נתונים כיאות וכמובן חיובה בהוצאות הבוררות.
המשיגים הוסיפו בהגנתם כי אין הם מסכימים לחישובי האגודה וחשבונה, אין הם חייבים כספים למשיבה ועמדו על קבלת אישור על היעדר חוב. באופן מתומצת או אף "טלגראפי" טענו המשיגים בסוף הגנתם כי אין בנמצא פתרון לקישור בין תשלום דמי הכניסה למעמד החברות וכי מעמדם נקבע למעשה על תנאי עד לתשלום הנדרש מהם.
בנושא החוב טענו הם כאמור, כי לא רק שאין הם חייבים כספים, אלא שהם מצויים ביתרת זכות של 1,992 ₪.
3. עד לשלב זה היה ניתן להבין את רצונם של המשיגים ולו ברמת "המאקרו", אלא שבהמשך הדיון בבוררות, ובעיקר- גם בהשגה בפניי, היה קשה עד מאוד לעקוב אחרי הלך מחשבתם של המשיגים, חישוביהם, ריבוי הבקשות ואורכם, ההפניה לטבלאות חישוב וטענות שהוגשו אף אחרי הדיון בהשגה! מסיבה זו נעניתי לבקשת ב"כ המשיבה כי לא יוגשו עיקרי טיעון סדורים, אלא תינתן לב"כ האגודה אפשרות לטעון טענותיו בעל פה ביום הדיון. נתתי החלטה ביום 20.6.2012 כי אשמע את טענות המשיבה בעל פה ואאפשר גם למשיגים לענות ככל שירצו בכך.
4. מרוב הסרבול בהעלאת טיעוני המשיגים באופן סדור וברור הייתי נאלץ לפנות למסמכים שהיו בפני הבורר, לטיעון בעל פה בפניי, לפסק הבורר ולכל מסמך אחר בתיק כדי להיות בטוח כי אני נותן מענה לכל טענה של המשיגים. סטייה מנוהל שמיעת השגות, אינו עניין של יום יום, ולכן זוהי הסיבה שראיתי להקדיש לה מס' מילים תחת הכותרת האמורה בפרק זה. זוהי גם הסיבה שאינני מביא את טיעוני הצדדים בהכרעתי זו באופן תבניתי, ובחרתי להתמודד מול הנקודות שעלו בדיון הקודם או שהוכרעו על ידי כב' הבורר. על כל פנים, הנחיתי את עצמי לפעול על פי תקנה 13(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב- , 1972 להלן: תקנות הבוררות וכן על פי עקרונות צדק כלליים כדי שלא אקפח את המשיגים בהכרעה.
ב. פסק הבורר
5. ביום 28.12.2011 נתן כב' הבורר את פסק הבוררות בו הוא הורה למשיגה לפנות את המושכר ששימש אותה, כאמור סדנת פיסול, חייב את המשיגה לשלם דמי שכירות בגין המושכר על סך 10,660 ₪, חייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם דמי הקמה בסך 56,244 ₪, סכום של 17,210 ₪ בגין מיסי יישוב וסכום של 11,136 ₪ הוצאות הבוררות. כמו כן חייב את המשיגים לשלם סכום של 8,411 ₪ בצירוף מע"מ בגין שכ"ט עו"ד, סכום המהווה 10% מהסכומים בהם חייב הבורר את המשיגים- הנתבעים אז.
ג. דיון והכרעה
6. דמי שכירות: התביעה בגין דמי שכירות נסמכה על החוזה בין המשיגה מס' 1 לבין המשיבה מיום 29.4.09. חוזה זה נקרא בפי המשיגים "החוזה הפעיל" וזאת להבדיל מחוזים ישנים שהיו בין הצדדים אותם כינו המשיגים בשם "החוזה הסגור". כתב התביעה ייחס למשיגים חוב בפריט זה על סך של 20,248 ₪ . חישוב פשוט של החיוב ע"ס 11.5 ₪ למ"ר כפול 52 מ"ר שהנו שטח המושכר למשך כל התקופה החוזית מיום 1.5.2009 עד לאוגוסט 20011 (תאריך הגשת התביעה הנו 8.8.2011 ואף בהנחה שאתחשב בחודש אוגוסט במלואו) נותן לנו סכום דמי שכירות מקסימליים ע"ס 16,744 ₪. (52X11.5 ₪ X28 חודשים). הסכום האמור הנו אף במנותק ממה ששולם במהלך תקופת השכירות. ברור אפוא כי החישוב שנתבע מלכתחילה על ידי המשיבה בגין דמי שכירות לא שיקף את המציאות.
7. המשיבה שינתה את עמדתה במהלך הבוררות בנושא גובה החוב בגין דמי השכירות. במוצג ת/8 דרשה סכום של 12,049 ₪ נכון ליום 1.11.2011 ובת/19 העמידה את הדרישה על סך 10,660.55 ₪ נכון ליום 11.12.2011. אי לכך פסק כב' הבורר למשיבה את הסכום האחרון בגין דמי השכירות ולא מה שנדרש על ידי המשיבה מלכתחילה. סכום זה אני מאשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.12.2011.
8. על אף זאת ואף שמבחינה חשבונאית אין הדבר משנה מאומה, ראיתי לנכון להתייחס למה שכתב כב' הבורר בנושא ההסתמכות על חוב הנובע משני החוזים: "החוזה הפעיל", הוא החוזה נשוא התביעה מיום 29.4.2009, "והחוזה הסגור". כב' הבורר ראה באי התנגדות המשיגים להסתמכות על "החוזה הסגור" ועל אי העלאת טענת ההתיישנות מצדם כהשלמה עם שינוי חזית בהסכמה ולכן התחשב גם בחובות שמקורם בהסכמים קודמים. ת/8 הכיל יתרת חוב נכון ליום 1.11.2011 בעוד שת/16 כלל רשימת תשלומים ששולמו הכוללים מה שיוחס לתשלום דמי שכירות. נספח זה שיקף את המצב עובר לחודש 10/11 בעוד שת/19 משקף את המצב נכון ליום 11.12.2011. התשלומים שנזקפו על חשבון דמי השכירות של הסדנה נלקחו בחשבון במסמך ת/19. התמונה החשבונאית של החוב, בהתחשב בהצטברות החיובים על פי "החוזה הפעיל" בניכוי הסכומים ששולמו על חשבון השכירות, עדיין מצויים בטווח הסכום שחויבה בהם המשיגה בגין דמי שכירות הסדנא, ולכן אישרתי את הפסק של כב' הבורר במה שנוגע לסכום דמי השכירות תוך כדי התעלמות מהערותיו אודות "החוזה הסגור" מכיוון שהתוצאה החשבונאית אינה משתנה.
9. אילולא כך הייתי רואה מקום להתערב בחיוב בגין דמי השכירות. אין לקבל מצב של הרחבת חזית ופסיקת סכומים גם על פי "החוזה הסגור" רק משום שהמשיגים לא טענו להתיישנות. אמת הבורר אינו קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין והוא יכול לפעול בדרך הנראית לו צודקת לעשיית צדק, ראה תקנה 13 לתקנות הבוררות, אך יחד עם זאת הוא כן חייב לפעול על פי הדין המהותי, כשכללי הצדק הטבעי והליך דיון הוגן הפכו לחלק מהמשפט המהותי השורר בשיטתנו המשפטית. ראה גם ח. נועם, אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה, מהד' 2010 בעמ' 583. עקרונות הצדק הטבעי מחייבים התחשבות במי שאינו מיוצג. ההפניה לחוב קודם לא קיפחה, כאמור, את המשיגים, ראשית, משום שעריכת חישובי תשלומים לעומת חיובים אף מכוח "החוזה הפעיל" עדיין יכלה פוטנציאלית להביא לתוצאה חשבונאית כפי שחייבם כב' הבורר, ושנית, משום שהחוב הקודם אינו מופרד. אין בו קו הבחנה בין מרכיבי החיובים השונים ומן הדין היה כי המשיגים יעלו את הנושא לדיון. צריכים היו להביא ולו תחילת ראיה כדי להעביר את נטל הראיות לסתור לשכמה של המשיבה . כתוצאה מכך אני מאשר את פסיקת כב' הבורר בנקודה זו.
10. מיסי יישוב: המשיבה תבעה את הסכום של 30,624 ₪ במרכיב של מיסי יישוב, וכב' הבורר קיבל את התביעה בנוגע לסך 17,210 ₪. המשיגים טענו כי שלמו עוד סכום של 5,500 ₪ בהזדמנויות שונות, אך כב' הבורר פסק כי המשיגים לא הוכיחו תשלומים אלה.
11. כב' הבורר מנה כמה וכמה סיבות מדוע אין להיעתר לבקשת המשיגים: ראשית, כי המשיג 2 בעצמו הודה בקיום חוב של בין 5,00 ₪ עד 1,000 ₪. שנית, כי הטענה של ערבוב הכספים, אותה טענו המשיגים, אינה יכולה להתקבל משום שהמשיגים עצמם הפרידו את התשלומים לרכיבים שונים ובקשו כי המשיבה תזקוף את התשלומים כפי שמוינו על ידי המשיגים. האגודה עשתה את מבוקשם ולכן אין לבוא אליה בטענות. שלישית, יש להחיל את חזקת כשרות רישומי המשיבה גם בנקודה של מיסי היישוב כפי שנעשה בנקודה של דמי השכירות בגין הסדנא. כל התשלומים שמפורטים בת/21 נלקחו בחשבון בכרטסת המשיגים כמופיע בת/16. רביעית, משום שהנתבע 2 מודה כי הסכום נלקח בחשבון. כב' הבורר מפנה בנקודה זו לפרוטוקול הדיון של 7.12.2011 בעמ' 5. ראה הניתוח של כב' הבורר בסעיף 41 לפסק הבוררות.
12. עיינתי שוב ושוב בפסיקת כב' הבורר בנקודה זו, בהפניה לפרוטוקול הדיון מיום 7.12.2011 וכן בנספחים אליהם הוא הפנה ונחה דעתי כי בנקודה זו יש מקום להתערב בפסק כב' הבורר. ראשית, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 7.12.2011 בעמ' 5 אינו מלמד על הודאה קטגורית בחוב של 500 עד 1,000 ₪. מה שנאמר שם הנו "לאמיתו של דבר אין חוב בכלל לא לגבי מיסי ישוב ולא לגבי שכירות סדנא, וזאת בהערכה בלבד. בכל זאת אני מתקן ואולי כן יש חוב של בין 500 ל- 1000 ₪. סטיות כאלה יתכנו וזה לזכותנו או לחובתנו ". עיננו הרואות כי לא הודאה ללא סייג יש כאן, אלא השארת אפשרות מפאת הספק בדבר סטייה אפשרית בין לזכות המשיגים ובין לחובתם. כב' הבורר לא קרא גם את האפשרות של זכות לטובת המשיגים. על כל פנים אנטרל רכיב זה מהרכיבים עליהם ביסס כב' הבורר את החלטתו בנקודה זו, ולא אלמד ממנה כמובן את האפשרות הפרשנית כי דווקא המשיבה חייבת להם סכום של 500 ₪ עד 1,000 ₪. שנית, את הדחיה של חישובי המשיבה בהתבסס על החלוקה של תשלומי המשיגים וחלוקתם למיסי ישוב לעומת שכירות או דמי הקמה אני מאשר. צדק כב' הבורר בעצם הדחייה של הטענה, אך היישום כפי שהשתקף בנימוקים שלוש וארבע שהביא כב' הבורר אינו מביא למסקנתו כפי שיפורט להלן. שלשית, וכאן אני מתייחס לסעיפים "שלישית ורביעית" כאמור בסעיף 11 לעיל. איני בא לבקר את כשרות הפנקסים והרישומים של המשיבה או ליישם את התנאים לחזקת כשרותם לא מכוח סעיף 35 לפקודת האגודות השיתופיות וגם לא מכוח סעיף 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), תשל"ה-1975, יחד עם זאת אינני יכול להיות אדיש למה שאמרו נציגי המשיבה עצמם, כי תשלומים שולמו ולא נקלטו והם עודכנו ברישומי המשיבה רק אחרי שהמשיגים פנו למזכירות והמציאו אסמכתאות בדבר התשלום.בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 30.11.11 קראנו את דברי הגברת אורית מנהלת החשבונות של המשיבה לפיהם: "המשפחה טענה שבתקופה מסוימת הם שילמו ולא קיבלו קבלות. היישוב לא יכול לבדוק טענותיהם ובקשו להוכיח שאומנם שולמו לישוב. לפני כשנה הביאו העברות שבוצעו לטובת הישוב. ... יש מצב שקרנר שלמו כספים וזה לא נרשם. הם בצעו העברות לישוב ולא ידעו על כך. בהחלט היה בלגן. אורית נגשה למנהל החשבונות לשעבר וזיכתה, כולל זיכויים רטרואקטיבית ". קשה להיתלות בחזקת הכשרות כשיש טענה של המשיגים כי העבירו תשלומים והוכיחו טענתם זו אף בהודאת המשיבה ועדין לדחות את הטענה כי יש לבסס דחית טענתם לתשלומים על פי חזקת הכשרות!.מבחינת דיני הראיות, ניתן לנתח את הסיטואציה כך: המשיגים טענו טענות שיש בהן כדי לסתור את חזקת הכשרות של הרישומים בספרי האגודה. הם עמדו בנטל הבאת הראיות ולו במקטע של תשלומים חלקיים. אי לכך הנטל לסתור וטענות המשיגים מוטל על האגודה ובנטל זה היא לא עמדה. לא רק זאת אלא שאורית אמרה "יש מצב שקרנר שלמו כספים וזה לא נרשם ". להסרת ספק אני קובע כי אין הדחיה של עמדת המשיגה מתייחסת לכלל רישומי האגודה אלא למקטע הצר של תשלום הסכום של 5,500 ₪.לא למותר להזכיר כי שינוי הסכומים ברישומי המשיבה במהלך הבוררות יותר מאשר פעם אחת אינו מוסיף משקל לאמינות רישומי המשיבה. (די להשוות את סכום מרכיבי התביעה כפי שנתבעו לעומת הסכומים שהמשיבה העמידה במהלך הבוררות). רביעית,ההצדקה הנוספת של כב' הבוררלדחיית עמדת המשיגים הנה הודאת המשיג מס' 2 כי הסכומים שהם שילמו נלקחו בחשבון.אין להבין מדברי המשיג מס' 2 כי "סך זה כבר נזקף לטובת מיסי ישוב" כי חשבונאית אכן קוזז הסכום. את זאת הייתה חייבת המשיבה להוכיח בספרי חשבונותיה. המשיגים בקשו לשנות את הסיווג מתשלומים שהם מופיעים בספרי האגודה לתשלומים על חשבון מיסי הישוב. לא רק זאת, אלא שההפניה לנספחים ת/21 ו ת/16 אינה מחזקת את עמדת האגודה, שכן התשלומים שבנספחים האמורים התייחסו לדמי שכירות של הסדנא ולא למיסי יישוב. האגודה הייתה צריכה להוכיח כי התשלומים ששילמו המשיגים ושחלקם נזקף לטובת דמי השכירות הועברו לזכות המשיגים כתשלומים על חשבון מיסי יישוב (או פריט אחר- למשל דמי הקמה). האגודה הודתה בקבלת תשלומים גלובליים שחולקו לבקשת המשיגים לסוגים שונים. האגודה הראתה כי חלק מהתשלומים הועברו לזיכוי הפריט של דמי שכירת הסדנא ולכן ברור מכוח של העיקרון של הודאה והדחה כי עליה הנטל להראות את הזיכוי של יתרת הסכומים בחשבונות המשיגים אצל המשיבה, בין בגין מיסי יישוב ובין בגין רכיב חוב אחר. על הנטלים בהודאה והדחה, ראה רע"א 296/11 מוחמד נג'אר נ' שואקי חמדאן עליאן מיום 7.12.2011 (פורסם בנבו).
המסקנה מכך הנה כי אני זוקף את הסכום של 5,500 ₪ ששלמו המשיגים לזכותם בפריט זה. אני מזכה אותם בסכום גלובלי נכון ליום פסק הבורר משום שגם הם לא ציינו מתי במפורש שולם כל סכום וסכום. התוצאה הנה כי את חובם של המשיגים בפריט של מיסי ישוב יש להקטין בסכום של 5,500 ₪ ולהעמידו ע"ס 11,710 ₪ בלבד נכון ליום פסק הבורר.
13. דמי ההקמה: המשיבה תבעה את התשלום של 88,447 ₪ בגין דמי הקמה נכון ליום הגשת התביעה באוגוסט 2011. סכום זה היה מורכב מ- 68,004 ₪ קרן, שהוא השווי של 18,000 $ בשקלים ועוד סכום של 26,943 ₪ בגין הצמדה וריבית מיום 23.2.2005 (יום החתימה על נספח ד' לתביעה) ליום הגשת התביעה. ביום 7.7.2007 הפחיתה המשיבה את דמי ההקמה לסכום של 55,000 ש"ח צמוד למדד הידוע אז. על אף שלכאורה לא היו המשיגים זכאים להפחתה האמורה בכל זאת הם נהנו ממנה כך שיתרת חובם עמדה על סך 48,500 ₪ נכון למדד יוני 2007. סכום זה שוערך על ידי כב' הבורר והתוצאה האריתמטית (בניכוי הסכום של 6,500 ₪) הייתה 56,244 ₪ נכון ליום פסק הדין (28.12.2011).
14. המשיגים טענו גם בפניי כי ניתן לחייבם בדמי הקמה רק בסכום של 3,000 $. הם הופלו לרעה משום שאחרים שילמו הסכום הנ"ל אף שהם בעלי נכסים והם כבר חברים. המשיג מס' 2 טען עוד כי את הסכומים שהם שלמו על חשבון דמי הקמה יש להשיבם אליהם. בדיון בפניי הבנתי כי הסיבה לכך הנה משום שחברותם לא הבשילה ולא הגיעה לסיום מוצלח וזאת בעטיה של התנהגות המשיבה. (ראה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בפניי- מיום 1.7.2012).
15. אני מאשר את דחית כב' הבורר את בקשתם של המשיגים להעמדת דמי ההקמה על סך 3,000 $, כמו כן אני דוחה את הבקשה של המשיגים, (שהועלתה לראשונה בדיון בפניי), כי יש להשיב אליהם את הסכום שהם שלמו על חשבון דמי הקמה בטענה שבסופו של דבר הליך החברות לא הגיע לסופו בשל התנהלות האגודה. ביותר מאשר מקום אחד ציינו המשיגים כי אין ביכולתם לשלם את הסכום הנדרש על ידי המשיבה ויש חובה להתחשב במצבם הכלכלי ולהסתפק בסכום המופחת. גם את בקשתם זו של המשיגים אני דוחה. כל ההליך של הנעת המועמדות לחברות התחיל משנת 2005 עת חתמו המשיגים על נספח ד' לתביעה. באותו מסמך צוין מפורשות הסכום של 18,000 $. זהו מסמך משפטי המגלם גמירות דעת ומסוימות לתשלום הסכום שצוין בו. לא היו בו תניות או "מסלולי מילוט או הפחתה", ולכן ברור כי אין לבוא בדיעבד בדרישה להסתפק בסכום של 3,000 $, אך בוודאי שאין בנספח האמור כדי להצדיק את החזרת הסכום ששולם בשל אי השלמת תהליך החברות. זאת ועוד, בנספח ד' נאמר מפורשות כי "הקרן אינה מוחזרת ". הוסף על כל אלה, כי הן בנספח ד והן בדברי נציגי האגודה בפניי צוין מפורשות כי נושא החברות הנו בידיהם של המשיגים: ירצו ישלימו את החברות בתשלום מלוא דמי ההקמה, לא ירצו – לא יוכלו הם לבקש את ההחזרה של מה ששולם. אין בעמדה כי אין אדם יכול להתחייב מעבר למה שיכולתו משגת או שמעצם טבעה של אגודה המיישמת עקרונות קואופרציה והתחשבות הדדיתכדי להצדיק הפחתת התשלומים. אין מדובר במעין הליך של חקירת יכולת בהוצאה לפועל המצדיק פריסה כמעט אין סופית של החוב, אך עדיין אינה מביאה להפחתת החוב עצמו. שלא לצורך, ייאמר כי הסכום נפרס ל- 18 תשלומים כפי שצוין בנספח ד.על כל פנים, חוסר היכולת אינו משפיע על עצם החיוב אלא על דרכי פירעון החוב.למען גילוי האמת, ואף שאסור היה למשיגים להגיש "סיכומים נוספים" אחרי תום הדיון בפניי, אציין כי ראיתי בעמ' 4 לפניית המשיג מס' 2 מיום 3.7.2012 חזרה בו מדבריו בדיון בפניי כי המשיגים רוצים את החזר דמי הכניסה. במסמך האמור צוין כי המשיגים רוצים רק להתחשב בכלל התשלומים שהם שילמו ולא את דמי הכניסה בחזרה.
16. ההשתתפות בהוצאות הבוררות:אין מקום להשתתפות בבוררות מבלי לשלם רק משום שאין היד משגת. המשיגים ציינו הן בפניי והן במסמכים אחרים (ראה למשל "תגובה ליידוע ולהבהרה בעקבות קבלת החלטה מטעם רשם האגודות השיתופיות" מיום 22.4.2012 וכן בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון בפניי- באמצע העמוד) כי לא שלמו חלקם בשכר הבורר משום שידם אינה משגת, משום שכל ההליך היה מיותר ולא היה בו צורך וכי נכפה עליהם להשתתף בהליך הבוררות ולכן אין הם חייבים להשתתף בהוצאות הבוררות. עמדה זו יש לדחות, משום שיש סכסוך וחובה למצוא דרך לפתרונו. כל פניה לאפיק הכרעה או ישוב אחר עלולה הייתה להיות יקרה יותר מאשר הליך הבוררות בפני הרשם. שנית, מי שזוכה בהליך הבוררות יכול לצפות כי הוצאותיו או מרביתן תוחזרנה אליו על ידי הצד המפסיד. שלישית, כי בפן הפרוצדורלי זכו המשיגים ביתרונות נוספים: כך למשל באי התנאת הדיון בהפקדת ערובה והארכת מועדים בליבראליות המאפיינת דיונים בפני הרשם. אי לכך אין לקבל את עמדתם של המשיגים ואני מאשר את פסיקת כב' הבורר בנקודה זו- תשלום הוצאות הבוררות.
ד. נושא הסמכות:
17. לא מעט התלבטות הייתה לי בנושא הסמכות. האם בכלל יש סמכות לרשם לדון בסכסוך זה בין המשיגים לבין האגודה? גדר הספקות נבע מכך כי על פי כתב התביעה צוין כי "הנתבעים (המשיגים דכאן) הינם תושבי הישוב וכן שוכרים תא תעשיה (סדנא) בישוב כפר אדומים ". לא נאמר כי הם חבריםוסעיפי יישוב סכסוך בדרך כלל , וגם במקרה זה, מתייחסים לסכסוך בין האגודה לחבריה או בין החברים לבין עצמם בנושא הנוגע לעסקי האגודה. סעיף 166 לתקנון המשיבה אינו מציין את המועמדים כמי שיכולים לבקש ישוב סכסוכים שלהם מול האגודה והמושג מועמד לחברות, אף אינו מוכר בפקודת האגודות השיתופיות. ראה, נועם, שם, עמ' 39. מסיבה זו העליתי ביוזמתי את הנקודה ונתתי לב"כ המשיבה להתייחס אליה. ב"כ האגודה הציע נימוק כפול מדוע יש להמשיך בדיון בפניי: ראשית, משום שהדיון התנהל בפני הבורר ללא התנגדות של המשיגים וגם אם היה פגם בנושא הסמכות הוא התרפא בעקבות כך. שנית, משום שמדובר במעמד ביניים של המשיגים כך שהחברות המלאה תלויה בהם. בעת שישלמו את המוטל עליהם יהפכו לחברים לכל דבר.
18. שקלתי את הנקודה שוב והנני בדעה כי בדין נמשך הדיון בסכסוך בין המשיגים למשיבה במסגרת הליך בוררות בפני הרשם או מי מעוזריו: ראשית, משום אינטרס ההסתמכות. הליך הבוררות התנהל בפני הבורר מבלי שהועלתה כל טענה בקשר לסמכותו לנהל את הבוררות. התנגדות המשיגים לא הייתה על רקע הטענה של חוסר סמכות, אלא על רקע הטענה כי אין צורך בבוררות בכלל בעיקר לאור חוסר יכולתם לשאת בהוצאותיה. ההליך הושלם ואין לבוא בדיעבד ולאיין את כל מה שנעשה. שנית, ובהשמך לנקודה הראשונה, הוגש ערעור על ידי האגודה בנושא שכר הבורר. על אף שהמשיגים הגישו תגובה מורחבת למדיי לבקשה זו (על אף שהיו צד פורמאלי שהיענות לערעור יכלה רק להיטיב עמו) ובתגובה לא התייחס לנושא הסמכות של הבורר. שלישית, כי לכל הפחות היו המשיגים מועמדים לחברות. ברור כי האספקלריה המתאימה לבדוק חילוקי דעות בנושא התגבשות החברות או התנאים לגיבושה הנה המסגרת של הכרעות בתחום האגודות השיתופיות. אם כך "הפורום הנאות" הנו הפורום של בוררות בפיקוח הרשם שהנו בעל המומחיות בתחום ממוקד זה. מעצם הסמכות של הרשם להורות על תיקון פנקס החברים וצירוף אדם (ומועמד בכלל זה) כחבר מכוח תקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ה- 1973 וכן פסקי הדין הרבים שהרשם דן בנושאי מועמדות וחברות (ראה למשל תיק 1189/140/96 שחר נ' קיבוץ גבעת חיים) למדים אנו כי בפועל נידונו ענייניהם של מועמדים לחברות בפני הרשם. (אומנם תיקון פנקס החברים קשור בדו"ח חקירה, אך אין זה משנה מעצם קיום הסמכות העקרונית בידי הרשם). רביעית, משום שתהליך קליטתם של המשיגים הסתיים למעשה ומה שנותר הנו תשלום המגיע מהם. תשובה זו קיבלתי מב"כ המשיבה ביום הדיון, אך גם עוד בנספח ד' ראינו דברים ברוח דומה. באותו נספח ד' נאמר " בהמשך להודעת ועדת הקליטה על סיום הליכי הקליטה אנו מזמינים אתכם להצטרף למועמדות לאגודה השיתופית כפר אדומים ". אם כך, מהרגע שהסתיים תהליך הקליטה נכנסו המשיגים לספירה של מועמדים וככאלה מצויים בתחום "השיפוט" ששורר באגודה. חמישית, בהצהרות עליהן חתמו המשיגים והמהווים ספיחים לנספח ד' לקחו המשיגים על עצמם את הציות לתקנות האגודה ומוסדותיה. אי לכך ברור כי התקנון ומנגנון ישוב הסכסוכים כפי שבחרה האגודה המשיבה הנו אך ביטוי לאותו ציות שחל על המשיגים. אגב, בדברי נציגי האגודה בדיון בפניי, יש משום מענה לטרוניה של המשיגים בדבר חוסר הבהירות במעמדם: שלמו את המוטל עליכם כדמי כניסה וקבלו את המעמד של חברות, כך העולה מהצהרת הנציגים!
19. התוצאה הסופית, הנה כי אני דוחה את ההשגה של המשיגים בכל הנקודות עליהן הם השיגו למעט בנושא הפחתת הסכום של 5,500 ₪ במרכיב של מיסי ישוב. הסכום בפריט זה יעמוד על סך של 11,710 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.12.2011 ועד לתשלום המלא בפועל. אני מאשר את רכיבי פסק הבוררות שנדחו על ידי.
5129371
54678313בנסיבות ולאור מצבם וחוסר יכולתם של המשיגים וכן לאור הקבלה החלקית של ההשגה, לא ראיתי מקום לחיוב בהוצאות בגין הדיון בפניי, אך מאשר כל מה שנפסק על ידי כב' הבורר בנושא ההוצאות.
ניתנה היום 18 יולי, 2012 כ"ח תמוז, תשע"ב בהיעדר הצדדים.
רמזי חוראני, עו"ד
