בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות עו"ד רמזי חוראני. תיק מס' 4799-325-12 סגל אורית נ' נוף אשדות – מתיישבי אשדות יעקב איחוד – אגודה שיתופית חקלאית

מדינת ישראל

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות                                               תיק מס' 4799/325/2010

עורך דין רמזי חוראני                                                                                  תיק 4799/21/2011

בעניין:  1. סגל אורית ת.ז 57898017

        ת.ד. 205, ראש פינה 12101

        טל. 04-6936969, פקס' 04-6936996

        ע"י ב"כ עו"ד חגי שבתאי ו/או אריה שפירא

         ו/או גלי פלד- שבתאי ו/או יוליה פק-חלמיש ו/או ענת סער ו/או שולמית   

החלטה

א.     רקע כללי

1. בהחלטתי מיום 12.9.2012, להלן: ההחלטה הראשונה, הוריתי להעביר את החלטתי בהשגה גם לכב' הבורר. הרכיב של ההשגה שלא הוכרע בהחלטתי הראשונה, נגע לשכר טרחת כב' הבורר, ולכן רק טבעי היה שאתן לו אפשרות להסביר איך הגיע לשכר שהוא קבע, והאם יש בו מן ההפרזה המצדיקה את התערבות הרשם או עוזרו.
2. למרות ההחלטה האמורה לא קיבלתי כל מענה מכב' הבורר. אי לכך ראיתי לנכון להעביר אליו את החלטתי הראשונה שנית וזאת על פי החלטתי הנוספת מיום 11.11.2012., להלן: ההחלטה השניה, בתגובה שהגיש כב' הבורר מיום 28.11.12 מציין הוא, כי החלטתי הראשונה אכן לא התקבלה במשרדו וכי זו הומצאה למשרדו רק ביום 19.11.12.
3. בסעיף 42 להחלטתי הראשונה, ביקשתי לקבל נתונים כדי שאוכל לבסס הכרעה בנושא שכ"ט הבורר, הא ותו לא. אלא שבפועל כמחצית מהתגובה שקבלתי הוקדשה להגנה על החלטתו, נשוא ההשגה וכן להראות, כי הצדדים או מי מהם הטעו גם אותי עד כדי "שהפיל (ו) קורבן את כב' עוזר הרשם בעת מתן ההחלטה". אני מיצר מאוד על סטיית כב' הבורר בשתי נקודות אלה מההנחיות שניתנו לו בהחלטתי הראשונה.אין זה מקובל, כי הערכאה הדיונית תלמד סניגוריה על החלטתה העומדת בהליך ערעור, והרי כל המטרה הייתה שתינתן החלטה כשכל הנתונים הרלוונטיים יהיו בפניי. למעלה מן הצורך ייאמר, כי אם אציין ש"הפלתי קורבן" לא הייתה הפלה כחששו של כב' הבורר (משום שבסעיף 23 להחלטתי ציטטתי את דברי המשיגים ואין מדובר בקביעה שלי, כי כך אמר כביכול כב' הבורר) , ניווכח עד כמה לא היה צורך בהתייחסות כב' הבורר לגוף החלטתי הראשונה.

ב.      הבהרת כב' הבורר:

4. בהבהרתו ציין כב' הבורר, כי מדובר בתשלום של 550 ₪ בצירוף מע"מ לכל שעה וחצי, כשמדובר בתביעה ותביעה שכנגד בהן נידונה "סוגיה עקרונית ממדרגה ראשונה". בתגובה אישר כב' הבורר, כי אכן התקיימו שתי ישיבות, אך הסביר איך הגיע לסכום הנדרש על ידו, דהיינו 24,621 ₪.
5. עבור לימוד התיק ובהמשך- גם לימוד כתבי בית דין נוספים השקיע כב' הבורר 9 שעות ובגינן זכאי הוא לקבל 3,300 ₪. הוא השקיע גם 8.5 שעות באיסוף חומר משפטי ומגיע לו סכום של 2,750 ₪ בגין כך. כמו כן הוא דרש סכום של 11,000 ₪ עבור כתיבת פסק הבוררות והחלטות ביניים שונות, כמו החלטה בנושא גילוי מסמכים. על אלה הוא הוסיף סכום של 1,975 ₪ הוצאות מנהלתיות. מעבר לכל אלה אישר כב' הבורר כאמור, כי קיים שתי ישיבות פרונטאליות לאורך 6 שעות ועל פי מנגנון החישוב שהוא ציין הגיעו לו עוד 2,200 ₪ בגינן.
6. עוד מבהיר כב' הבורר, כי הצדדים ידעו על השכר שהוא דורש ולשם כך הפנה להחלטותיו מימי 14.11.2011 ו- 20.12.2011.

ג.       דיון והכרעה:

7. בדרך כלל הבורר הוא מי שקובע את שכרו. זהו הדין הן על פי חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, להלן: חוק הבוררות והן על פי דיני האגודות השיתופיות, קרי פקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב- 1972, להלן: הפקודה ותקנות הבוררות לפי הסדר. ראה סעיף 31(א) לחוק הבוררות וכן תקנה 13 (ג) לתקנות הבוררות.
8. יחד עם זאת המחוקק ומחוקק המשנה לא הותירו את קביעת שכר הבורר ללא מנגנון בקרה ופיקוח בכלל. חוק הבוררות קבע את מנגנון הבקרה  בסעיף 32 לחוק הבוררות:

(א)                 בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, להפחית שכר שקבע הבורר שלא על דעת בעלי-הדין, אם ראה שהשכר מוגזם, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לבורר לחשבון השכר, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות.

9. לעומת זאת קבע מחוקק המשנה בדיני האגודות השיתופיות מנגנון כפול לקביעת שכר הבורר: האחד הנו בדיקה ביוזמת רשם האגודות השיתופיות, להלן: הרשם והאחר הנו בעקבות פניה של מי מהצדדים בהשגה על פסק הבורר או למצער על החלק הקובע את שכר הבורר. למען השלם התמונה, אביא את לשון שתי התקנות להלן:

                  (א) "הצדדים חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו (להלן - השכר) במידה שאישר אותם הרשם, בסכומים או בחלקים ובמועדים שקבע הבורר, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהבוררות".

          תקנה 15 לתקנות הבוררות קובעת לעומת זאת:

                                                 "הרשם רשאי, על פי בקשת צד, להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר, אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לחשבון השכר או ההוצאות; החלטתו של הרשם בענין קביעת השכר וההוצאות תהיה סופית".

10. עינינו הרואות, כי התערבות הרשם או מי מעוזריו המוסמכים יכולה לבוא בשתי דרכים, או ביוזמתו עת נדרש הוא לאשר את פסק הבוררות או בעת שמיעת השגה מכוח אחת משתי התקנות 14 ו -15 לתקנות הבוררות, לפי העניין. נוכח הפניה המפורשת של המשיגים בעניין הטענה של השכר המופרז אותו גבה כב' הבורר, ברור, כי אנו ממוקמים בתחום המחיה של תקנה 15 לתקנות הבוררות.
11. המלומדים הבחינו בין שכר מוגזם או מופרז למעלה מן המתקבל על הדעת לבין שכר רב או רב ועצום, אך עדיין הוא במסגרת הסביר בהתחשב בנתונים הייחודיים של התיק בו נידונה סוגית שכר הבורר. בפרשת שפירא, המ' (ת"א) 6056/75 מדינת ישראל נ' יעקב שמשון שפירא, עו"ד, פ"מ תשל"ו (2) 355, ציין כב' השופט חריש דברים אלה:

                         "למען יבוא בית המשפט להפחית מהשכר צריך שייראה כי מוגזם הוא, מוגזם היינו מופלג, מופרז למעלה מן המתקבל על הדעת, ולא רב, ואפילו לא רב ועצום. יכול ששכר יהא עצום ואף על פי כן סביר, ולכן לא מוגזם. אם אך תואם הוא את ערכה של התמורה, ערכו של השירות שניתן בעבור השכר. דבר היותו של השכר מוגזם אינו נחתך על פי ערכים מוחלטים של רוב הממון שנידרש, אלא על פי ערכים יחסיים. היחס בין השכר לתמורתו".

הדברים צוטטו בספרה של המנוחה, פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ראשון בעמ' 483-484.

12. כדי לצמצם את המחלוקות בין צדדים לבורר גובשו הנחיות בפסיקה ובספרות. כך למשל קיימת הנחיה שהבורר יבהיר מהו השכר שהוא עומד לקבל מראש או שיציין לפחות את הפרמטרים לפיהם הוא יקבע את שכרו. חלק מהבוררים מקבלים שכרם לפי שעת עבודה, או לפי ישיבה או כאחוז מהתביעה. ניתן לעיתים להיעזר גם בתעריפים של איגודים מקצועיים, כמו לשכת עורכי הדין למשל, אם כי ברור שההפניה לתעריף כאמור תהא בחינת שיקול מנחה ולא קובע באופן אקסקלוסיבי. ראה את ספרה של אוטולנגי, שם בעמ' 484-485. באחת מההחלטות שניתנו במשרד הרשם, הביאה עו"ד דנה ביאלר, מנהלת מחלקת בוררויות מקצת מן ההנחיות. ראה ההחלטה בתיק 1420/208/11 פלוני נ' מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ (פורסם בנבו), להלן: פלוני. בפרשה זו ציינה עו"ד ביאלר את חובתו המוסרית של הבורר בעיקר בבוררות סטטוטורית מכוח פקודת האגודות השיתופיות להביא לידיעת הצדדים את השכר שהוא דורש "וזאת טרם פתיחת הליך הבוררות עצמו לגופו של עניין – ובכתב." בהחלטתה האמורה אשררה עו"ד ביאלראת זכאותו של הבורר לקבל שכר גם עבור לימוד התיק, ההכנה של החומר וכתיבת פסק הבורר .
13. בספרה של אוטולנגי (עמ' 485) מובאת ציטטה מההחלטה בת"א (ת"א) 1451/83 אשטרום, חברה להנדסה בע"מ נ' בן אברהם, פ"מ תשמ"ז (2) 101 המתייחסת לסבירות שכר הבורר ודרך הבאת התעריף לידיעת הצדדים. מפאת הרלוונטיות של דברים אלה, אביאם גם אני בהחלטתי זו:

"בימינו אלה, כשבתי המשפט מוצפים בתיקים עד לעייפה, קשה להגזים בחשיבותו הרבה של מוסד הבוררות. על מנת שפעולתו של מוסד זה תתרחב

ותתפשט, ראוי כי ייקבעו תעריפי שכר סבירים אשר יחייבו בוררים בתחומים שונים. לפי שעה, בטרם יינקטו אמצעים רדיקאליים של ממש, רצוי לקבוע כנוהג כי כבר בתחילת הבוררות יוסכם של שכר הבורר, או לפחות על אמות המידה הברורות לקביעתו, על מנת למנוע תחושה של מרירות ואי נחת בתום הבוררות".

14. מהפסיקה שהבאתי לעיל, מהחלטת עו"ד ביאלר ומהציטוט מספרה של אוטולנגי עולה התמונה, כי יש לפעול בסבירות בקביעת שכר הבורר, והעיקר הנו הבאת השכר בטרם הדיון לידיעת הצדדים. לכאורה, פעל כב' הבורר לפי הרוח של הנחיות אלה ועל פי תחושת המומחיות של המשפטן שבו, מבלי שתהיה השאלה הזו שאלה הדורשת התייחסות בשעת אמת. הוא הפנה להחלטותיו מימי 14.11.2011 ו- 20.12.2011 בהן צוין מהו השכר הנדרש על ידו. כמו כן הוא הוסיף, כי השכר שולם על ידי המשיגים ללא הבעת מחאה. כתבתי, כי כב' הבורר פעל על פי רוח ההנחיות האמורות, אך זאת רק לכאורה, משום שלאמיתו של דבר החלטות אלו ניתנו אחרי סיום הליך הבוררות. לאמיתו של דבר פסק הבוררות ניתן באותו יום בו ניתנה ההחלטה הראשונה דלעיל, ולכן אין זה עונה בדיוק להבאה לידיעת הצדדים את גובה שכר הבורר מראש, או לפחות בשלבים מוקדמים. לצדדים לא עמדו ברירות רבות באותו שלב כי אם לשלם כדי לקבל העתק הפסק או להימנע ולהסתכן בעיכוב ההחלטה עד להסדרת תשלום שכר הבורר. [1] יוצא מכך, כי בפן המהותי לא הובא לידיעת הצדדים גובה שכר הבורר וברור, כי אין להסיק רק מנתון זה את ההסכמה של הצדדים לשלם או מהו השכר הנכון לדעתם הסובייקטיבית או השכר הראוי על פי בחינה אובייקטיבית , שיש לשלם במקרה זה.
15. בטרם אגיע לקביעה של השכר הסביר בנסיבות, אפנה לחלקים נוספים מהחלטת כב' מנהלת מחלקת בוררויות, עו"ד דנה ביאלר, בהחלטת בעניין פלוני האמורה לעיל. בסעיף 21 להחלטתה כתבה עו"ד ביאלר:

21.        "לשון אחר: חייב לטעמי, להתקיים יחס סביר והגיוני בין מספר שעות הדיון, בהן לוקחים הצדדים חלק, ובין מספר השעות הבלתי פרונטאליות המושקעות על ידי בורר, על מנת לשמור על אמון הצדדים בהליך הבוררות, לאור כמות החומר המונחת בפני הבורר".

ומה כתבה על היחס האמור באותו מקרה שנידון על ידה? התשובה מצויה בסעיף 48 להחלטתה וגם אותה אני מביא:

אין לקבל יחס בלתי סביר כפי שמביא בפנינו מקרה זה, כאשר מספר השעות הבלתי-פרונטאליות בהן לא לוקחים חלק הצדדים ובהן מחייב בורר את הצדדים, עולה על פי 10 ממספר השעות הפרונטאליות בהן לקחו הצדדים חלק.

       אין לי צורך להמשיך את המסקנה אותה הסיקה עורכת דין ביאלר מהיעדר הסבירות ביחס בין השעות הפרונטליות לשעות ההכנה (שלא החמיאה לכב' הבורר שם), אך די לאמץ את רוח הדברים גם כאן: כב' הבורר מודה בהגינותו, כי מה שהושקע כאן כשעות דיון פרונטליות הנו 6 שעות בשתי ישיבות. הוא בעצמו קבע את השכר שדרש וקיבל מהצדדים, קרי 550 ₪ לכל שעה וחצי ואף ציין, כי הגיע לו סכום של 2,200 ₪ בצירוף בע"מ בגין כך. צירוף מקרים מדהים הוא שהיחס בין השכר הכולל אותו דורש כב' הבורר כשכרו בגין השעות הפרונטליות לבין סך כל השכר הנדרש על ידו בגין הבוררות, הנו אותו יחס שציינה עו"ד ביאלר בהחלטתה האמורה וקבעה ,כי אין קורלציה בין העלויות. מסיבה זו התערבה בקביעת שכר הבורר. גם במקרה דנן הסכום שנדרש על ידי כב' הבורר עולה על פי 10 מהשכר שלו עבור הישיבות הפרונטליות!.

16. בטרם אפנה להכרעה בנושא השכר של כב' הבורר, חש אני מחויבות להבהיר היבטים שבמדיניות המנחים גם את הרשם בעת קביעת שכר הבורר. ראשית, אתחיל בכך, כי מדובר בבוררות סטטוטורית, שלרוב אין הצדדים בוחרים בה באופן פרטני ורצוני בכל סכסוך וסכסוך, אלא בוררות שצד החבר באגודה שיתופית "בוחר" לאור קיום סעיף בתקנון. שנית, הפונים לבוררות הנם חברי אגודות שלרוב הם אנשי קיום "דיומא", דהיינו מגלגלים אמצעי המחיה מהיום להיום או שיכולותיהם אינן מן המשובחות במיוחד ובפן זה יש גם להתחשב. שלשית, הליך הבוררות חייב להיות יעיל אומנם, כדברי כב' הבורר בהבהרתו, אך גם תכליתי. כתיבה הנה גם אומנות, אך הכרעה בסכסוך הנה גם אומנות וגם ייעוד. כתיבה מקיפה מעשירה את התובנה המשפטית ומהווה כלי להרחבת האופקים המשפטיים התיאורטיים וההבנות להכרעה בסכסוכים עתידיים, אך אין למדוד את המאמץ רק במונחים כספיים. בסופו של דבר יש לשאוף להגיע ליעד ויעד זה הנו ההכרעה היעילה הצודקת ומהירה בסכסוך. במובן זה אין לקבל את הפרמטר של עריכת מחקר משפטי בכתיבת החלטה, והחלטות ביניים בכלל זה, או הפרמטר של חשיבות העניין בכלל או חשיבותו לצדדים בפרט כהצדקה לדרישת שכר מופרז. אי לכך יש לעקר או למצער להקטין משמעותית את משקלם של שני פרמטרים אלה במכלול השיקולים של קביעת שכר הבורר. תקנה (13א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב- 1972 נותנת כלי ומענה לבוררים להגיע להכרעה צודקת ויעילה. לטעמי היעילות והצדק אינם מתמצים רק במישור המקצועי, אלא גם במישור העלויות. אילולא כך לא יישאר כמעט כל יתרון לפניה לבוררות. פניה לבתי משפט לא היתה מובילה לחיוב בהוצאות ושכ"ט שהבורר קבע. רביעית, אל לנו לשכוח, כי מדובר בתביעה בסכום פעוט ביותר. אומנם הבוררות החלה בתביעה נגד מספר נתבעים כשכל הסכום שנדרש מהם הנו 7,700 ₪, אך בהמשך הדרך נותרו רק המשיגים כאן כשהחוב הנתבע מהם עמד על סך 1,560 ₪. אמת, יתכנו מקרים בהם העבודה המשפטית עולה לאין ערוך של השווי של התביעה,(ומקרה זה מוכיח), אך עדיין יש לאזן בין ההשקעה לתועלת בסבירות ובהגינות. אדם העומד מהצד ושומע, כי צד לבוררות נדרש לשלם פי חמש עשרה מהחוב הנתבע ממנו (1,560 ₪) ופי עשר ויותר מהשכר עבור הדיון הפרונטלי, ירים ודאי גבה ובצדק. חמישית, טעמי מדיניות משפטית וציבורית מצריכים הקלה, הוזלה ועידוד צדדים לפנות ליישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות. זה יכול להיות בדרך בוררות לפי חוק הבוררות, בוררות לפי דיני האגודות השיתופיות, יישוב סכסוך באיגודים מקצועיים או בהליך גישור. דרישות תשלום מופרזות, כפי שנעשה כאן, אינן מעודדות בחירה בדרך כזו והדבר יחזיר מתדיינים להתדפק על דלתות בתי משפט. אם כך שכרה של הבחירה בהליך הבוררות יצא בהפסד המערכת המשפטית שתצטרך לקבל בחזרה את "מלאי הבטן" מעלויות ההליך האלטרנטיבי. שישית, אומנם יש לרשם אינטרס לקלוט עורכי דין הבקיאים במטריה שאינה נהירה על דקויותיה לכלל ציבור עורכי הדין, אך אל לנו לשכוח, כי במאגר הבוררים אצל הרשם יש עורכי דין מהשורה הראשונה בארץ ועדיין מתאימים הם את עצמם לציפי השכר שהרשם מתווה. ההתחשבות בבוררים היא היא שהביאה לאישור תשלום שכר גם על הכנת התיק ועל כתיבת פסק הבוררות כדברי עורכת דין ביאלר, ואף הכרה בהוצאות מנהלתיות כפי שציינתי בהחלטתי הראשונה. יחד עם זאת לרשם יש מחויבות גם כלפי ציבור המתדיינים כרגולטור.
17. כעת ולאור כל האמור אפנה להכרעה בנושא השכר של כב' הבורר; ער אני להלכה כי ערכאת הערעור אינה ששה להתערב בקביעת השכר או ההוצאות הנפסקות בבתי משפט. ראה פסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס בתיק סיעת ביאליק, ע"א 9353/04, "סיעת ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (פורסם בנבו); ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה ואח', פ"ד נח(2) 301 וכן החלטותיי בתיק 2626/125/11 גלעדי יעקב נ' צורית אגודה שיתופית קהילתית של משקי חרות בית"ר בע"מ (פורסם בנבו) ובתיק 1810/256/11 מרדכי אדרי ואח' נ' שדה דוד מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' (פורסם בנבו). הפן האחר של הראי לחיוב בהוצאות, הנו, כי אין בתי המשפט או הרשם נוהגים להתערב בשכר שהבורר קובע לעצמו, (שלמעשה הנו חלק מההוצאות הנפסקות) אלא במקרים נדירים ומיוחדים. יחד עם זאת, כשיש מקרה מובהק המצדיק ואף מצריך התערבות, אין להימנע מכך. זהו המקרה המתאים לטעמי. אין זה משכנע מדוע צריך לבקש שכר בגין 8.5 שעות עבור איסוף חומר משפטי בעידן של מחשוב המקל עד מאוד את מלאכת כל המשפטנים? מה ההיגיון בדרישת תשלום עבור 9 שעות בשל בחינת התיק? מדוע ואיך ניתן להצדיק תשלום של 11,000 ₪ בגין כתיבת פסק הבורר?
18. העליתי תהיות כלליות, אך ברור לי, כי אין אני אמור לקבוע את השכר שהיתי קובע אילו אני ישבתי אישית כערכאה דיונית. הדבר עולה בקנה אחד עם ההלכה שאין ערכאת הערעור ממירה את שיקול דעת הערכאה הדיונית בשיקול דעתה היא, ודי אם תתאים את התוצאה על פי אמות מידה סבירות בהתחשב בכלל הנסיבות. זו היא הסיבה שאני פוסק שכר גלובאלי בגין כל מה שהשקיע כב' הבורר: הוצאות מנהלתיות, הכנה, לימוד התיק, הכנת חומר משפטי וכתיבת פסק הבוררות
19. בשקלול שיש בו מן הגמישות, הסבירות והשאיפה לעשיית צדק לכל הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאשר לכב' הבורר סכום כולל של 15,000 ₪ בלבד משני הצדדים וכך אני מחליט כשסכום זה כולל גם מע"מ. צד ששילם מעבר לחלקו זכאי הוא לקבל בחזרה את תשלום היתר מכב' הבורר.

20. על המזכירות להעביר העתק ההחלטה לצדדים ולכב' הבורר.

54678313ניתנה היום ‏‏2 דצמבר, 2012 ‏י"ח כסלו, תשע"ג בהיעדר הצדדים.

                                                                                   רמזי חוראני, עו"ד