עוזרת רשם האגודות אישרה את פסק הבוררות שניתן ע"י עו"ד איתן מימוני, בסכסוך בין קיבוץ בחן לבין נורית רוזנויין
בעניין: קיבוץ בחן
ע"י ב"כ עוה"ד גונן כהן ו/או שרי סימנר
מרח' החשמונאים 103, ת.ד. 20233 תל אביב 61201
טל': 03-5162260; פקס': 03-5162366;
ע"י ב"כ עוה"ד עודד זאוברמן (גבי מיכאלי ושות' – משרד עורכי דין)
מרח' אנצו סירני 40 גבעתיים 53241
טל': 03-5714512; פקס': 03-7323163;
תחילתו של הליך זה בפנייתה של המשיבה לרשם האגודות השיתופיות (להלן – הרשם), ביום 24/2/2010, בבקשה למינוי בורר בסכסוך שבינה ובין המשיג (להלן – הקיבוץ), בקשר עם ניכוי כספים מתקציבה של המשיבה כפנסיונרית, בניגוד להחלטות האסיפה הכללית של הקיבוץ.
בעקבות הוראת התקנון והסכמת הקיבוץ למינוי בורר על ידי הרשם או מי מטעמו בהתאם לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות, מונה ביום 17/3/2010 עו"ד איתן מימוני כבורר יחיד (להלן – הבורר) בסכסוך שבין הצדדים. ביום 12/7/2010 ניתן פסק בורר על ידי הבורר הנכבד, עליו משיג הקיבוץ בפני כעת.
1. הקיבוץ החל בהליכי הפרטה, וביום 15/5/2007 שינה סיווגו מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש. המשיבה היא חברת קיבוץ ילידת 1954 ואלמנה. בחודש דצמבר 2001 התקבלה החלטה באסיפה הכללית (בקלפי) של הקיבוץ לפיה פנסיונר הממשיך לעבוד, ואשר סכום קצבת הזיקנה בצירוף השכר המשולם לו (נטו) עולים על הסך של 3,750 ₪ - לא ישולם סכום נוסף על ידי הקיבוץ. בהחלטה, נזכרה מפורשות קצבת הזקנה, וזו בלבד. לשם הנוחיות תקרא החלטה זו להלן – החלטה 2001.
2. בינואר 2002 החל הקיבוץ לפעול בהתאם לשינויים עליהם החליט בהחלטה 2001. הקיבוץ נתן ביד החברים אשר הגיעו לגיל הזכאות לקבלת קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) את הבחירה בין שניים:
"מסלול התפרנסות" – לפיו החבר זכאי לתמורת העבודה בה עבד, ובנוסף – העביר הקיבוץ לאותו חבר את כל הקצבאות כולן, אשר התקבלו בגינו מהמל"ל.
"מסלול פנסיונר" – לפיו הקיבוץ העביר לחבר את כל הקצבאות כולן אשר התקבלו בגינו מהמל"ל, והשלים סכום נוסף (להלן – השלמת ההכנסה) אשר נדרש לחבר לשם קבלת סך של 3,750 ₪ לחבר יחיד, או סך של 3,000 ₪ לחבר עם בן זוג (להלן – הסכום המקסימלי). במסלול זה איפשר הקיבוץ לחבר לקבל גם הכנסה מעבודה עד לסכום של 1,800 ₪ מבלי לנכות סכום זה מסכום השלמת ההכנסה. סכום זה אף הועלה באוקטובר 2006 ל- 3,000 ₪.
3. המשיבה פנתה לקיבוץ בחודש יולי 2004, בבקשה כי לא תנוכה קצבת השארים לה זכאית היא, מסכום השלמת ההכנסה לה תהא זכאית בעתיד. זאת, ככל הנראה, בהישען על לשון ההחלטה משנת 2001, בה נזכרת קצבת הזקנה בלבד. בעת פניה זו טרם הגיעה המשיבה לגיל פרישה, והיתה בת 58.5 שנים. מבלי להיכנס לפרטים נוספים אציין בקצרה כי בסופו של יום הקיבוץ דחה בקשתה של המשיבה, וקבע כי ימשיך בהתנהלותו כפי שהיתה, לפיה יושלם ההפרש בין סך כל הקצבאות המשולמות על ידי המל"ל ובין הסכום המקסימלי, כהגדרתו לעיל.
4. מינואר 2007 זכאית היתה המשיבה לקצבת זקנה, נוסף על קצבת השארים, אשר שולמה לה על ידי המל"ל. כל עוד היתה המשיבה ב"מסלול התפרנסות" – זוכה תקציבה בכל הקצבאות להן היתה זכאית מהמל"ל (קצבת שארים וקצבת זקנה), וכן בתמורת עבודתה בשלמות, מבלי שתהא זכאית להשלמת הכנסה מהקיבוץ.
5. ביוני 2007 ביקשה המשיבה לעבור ל"מסלול פנסיונר", ומאותה עת – סיכם הקיבוץ את כלל הקצבאות להן זכאית המשיבה מהמל"ל (קצבת שארים וקצבת זקנה) והשלים את ההפרש עד לסכום המקסימלי.
6. בחודש מאי 2007 אישר הרשם שינויים בתקנון הקיבוץ, ביניהם שינויים בעניין הערבות ההדדית והספקת צרכי החברים. בחודש אוגוסט 2008 נתקבלה באסיפה הכללית של הקיבוץ החלטה לפיה על חבר אשר טרם מלאו לו 67 שנים – חלה חובת התפרנסות. עם זאת, חבר אשר במועד קבלת החלטה זו "מקבל קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי (או כבר הגיע לגיל שיכול לקבלה) אך טרם הגיע לגיל 67 – זכאי לקבל מהקיבוץ "השלמת הכנסה" באותם תנאים שהיו נהוגים בקיבוץ עד כה...". לשם הנוחיות תקרא החלטה זו להלן – החלטה 2008.
מן האמור לעיל עולה כי החלטה זו של האסיפה הכללית בדבר חובת התפרנסות עד גיל 67 – החלטה 2008 – אינה חלה על המשיבה.
7. המשיבה, טענה בפני הבורר כי נפל פגם באופן חישוב הקיבוץ את זכאותה להשלמת הכנסה למן המועד שעברה מ"מסלול התפרנסות" ל"מסלול פנסיונר". לטענתה, היה על הקיבוץ לחשב הזכאות להשלמת הכנסה ולהשלים את ההפרש שבין קצבת הזקנה ובין הסכום המקסימלי, בעוד שהקיבוץ השלים סכום השווה להפרש בין צירוף קצבת הזקנה וקצבת השארים גם יחד ובין הסכום המקסימלי. זאת טענה המשיבה, בהסתמך על לשון החלטה 2001, ובהסתמך על החלטה 2008, ממנה סויגו פנסיונרים אשר במועד קבלתה כבר היו זכאים לקצבת זקנה מהמל"ל.
8. בתשובה לטענה זו של המשיבה, טען הקיבוץ בפני הבורר כי בהחלטותיו היטיב עם חבריו מעל לנדרש על פי כל דין, ועקב חוסר במקורות כספיים לא יכול הוא להיעתר לבקשת המשיבה שלא לקזז מהשלמת ההכנסה לה זכאית היא, את קצבת השארים. מוסיף הקיבוץ כי שקל בקשה זו בכובד ראש מספר פעמים, על אף החוסר במקורות כספיים, והוסיף כי התנהלותו בפועל מיטיבה עם המשיבה באשר מההטבה ממנה נהנית היא, ומנוגדת להחלטה 2008, גדולה מסך קצבת השארים המשולמת לה על ידי המל"ל. לטענה זו אחזור בהמשך.
9. הבורר הנכבד קיבל את תביעתה של המשיבה, לפיה על הקיבוץ לעמוד בהחלטה 2001 במדויק, ולהשלים את ההפרש שבין קצבת הזקנה, ללא צירוף קצבת השארים, ובין הסכום המקסימלי, כהגדרתו לעיל. זאת, מן הטעמים הבאים:
9.1. לשון החלטה 2001 הביאה בחשבון שני פרמטרים בלבד: קצבת הזקנה והתמורה (נטו) מעבודתו של החבר. שני פרמטרים אלה בלבד היוו את הבסיס לחישוב הכנסת חבר, לפי אותה החלטה. את ההפרש בין שני פרמטרים אלה בלבד, ובין הסכום המקסימלי, לקח על עצמו הקיבוץ להשלים לחברים הרלוונטיים, על מנת לאפשר להם קיום בכבוד. החלטה זו על הקיבוץ לכבד.
9.2. התנהלותו הפסולה של ועד הקיבוץ; בחוסר סמכות ובניגוד לדין, עת פעל בניגוד להחלטה 2001, בחשבו את סך הקצבאות המשולמות לחבר על ידי המל"ל תחת קצבת הזקנה בלבד, כשכר הבסיס אשר ביחס אליו זכאי היה החבר להשלמת הכנסה.
9.3. דחיית טענת הקיבוץ לפיה יש בהחלטה 2008, המקימה חובת התפרנסות לחברים אשר טרם מלאו להם 67 שנים, כדי לאשרר רטרואקטיבית את התנהגותו בפועל של הקיבוץ. טענה זו נדחתה על ידי הבורר הנכבד בשל העובדה כי מההחלטה האמורה הוחרגו מפורשות חברים אשר במועד ההחלטה כבר החלו מקבלים קצבת זקנה מהמל"ל (או כבר הגיעו לגיל שיכולים לקבלה) אך טרם הגיעו לגיל 67 שנים. בדיוק מצבה של המשיבה בענייננו.
10. הבורר הנכבד קבע כי על הקיבוץ לפצות את המשיבה "מאחר וסטה מהעקרונות שהותוו על ידי האסיפה הכללית ולא גיבה סטייה זו בהחלטות אסיפה". לפיכך, חייב הבורר את הקיבוץ להשיב למשיבה את כל קצבת השארים אשר קוזזה מהכנסתה החל מחודש יוני 2007 – הוא המועד בו עברה המשיבה ל"מסלול פנסיונר".
11. ביום 11/8/2010 התקבלה במזכירות הרשם השגתו של הקיבוץ על פסק הבורר.
12. לטענת הקיבוץ, יש לבטל את פסק הבורר ולדחות את טענות המשיבה כנגדו לגופן, וזאת מן הטעמים הבאים:
12.1.תביעת המשיבה התיישנה, התיישנות סטטוטורית ומהותית. לטענת הקיבוץ המשיבה השתהתה באופן ניכר באשר עילת התביעה נשוא הבוררות נולדה עוד ביום 1/1/2002 עת החל הקיבוץ ליישם החלטתו בדבר שינוי אורחות החיים (החלטה 2001). לטענת הקיבוץ, ידעה המשיבה על מדיניות יישום ההחלטה של הקיבוץ, נגדה יוצאת היא בתביעתה, הואיל ופנתה בעבר לקיבוץ בבקשה לשנות מדיניות נוהגת זו כלפיה, ופנייתה זו נדחתה. לטענת הקיבוץ, אין בפניות חוזרות ונשנות באותו העניין כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בענייננו. כך ביחס להתיישנות הסטטוטורית. ביחס להתיישנות המהותית טוען הקיבוץ כי מדיניות יישום ההחלטה בדבר שינוי אורחות החיים יצרה נוהג מחייב, נוכח התבססות הקיבוץ על נוהג זה, התבססות אשר ביטולה – עשוי להביא לדרישות מצד חברים אחרים ב"שווי (קרן בלבד) של מאות ואלפי ₪". נוכח האמור – במועד פניית המשיבה לבוררות – התיישנה עילת התביעה.
12.2.הקיבוץ טוען כי על אף לשון החלטה 2001 (שיישומה החל ביום 1/1/2002), יושמה זו "תחת הכוונה המקורית, כמתייחסת לכלל הקצבאות מן הביטוח הלאומי המתקבלות עבור חבר, ולא קצבת זקנה בלבד. בכלל זה, נלקחו בחשבון קצבאות נכות וקצבאות שארים" (ההדגשות במקור, סעיף 4.2 להשגה). נוכח חשיבות החלטה 2001 אביא חלקהּ הרלוונטי כלשונו:
אם סכום קצבת הזקנה בתוספת הסכום נטו מעבודת החבר, יעלה על 3,750 ₪, לא יועבר סכום נוסף על ידי הקהילה.
אם הנ"ל יפחת מ- 3,750 ₪, יושלם ההפרש ע"י הקהילה"
12.3.עוד טוען הקיבוץ כי ב"מסלול פנסיונר", איפשר לחבריו הפנסיונרים להוסיף על תקציבם הכנסה מעבודה – מבלי שהכנסה זו תקוזז על ידו, על מנת לשפר מצבם. הקיבוץ מבקש כעת, שלא ליישם את החלטה 2001 באופן דווקני וכי עניין זה (תוספת לתקציב בצורת הכנסה מעבודה) יילקח בחשבון אף הוא, כמעיד על כך שלא ביקש לקיים החלטתו האמורה באופן דווקני ומילולי, שאחרת לא היה בוחר להיטיב כך עם חבריו הפנסיונרים.
12.4.כמו כן, מציין הקיבוץ כי על הטבה זו (האפשרות להוסיף על התקציב במסלול פנסיונר תמורה מעבודה, אשר לא תקוזז על לתקרה שנקבעה) לא קָבל אף חבר ובכלל זה המשיבה. לשיטת הקיבוץ "המשיבה לא ביקשה לשנות חלילה מן האופן המיטיב בו יושמה ההחלטה, כי אם ביקשה, להבדיל ממקבלי קצבאות אחרים...ליהנות הן מההשלמה כיחידה (בשונה מזוג), הן מהאפשרות להתפרנס עד התקרה ללא קיזוז מן ההשלמה כפנסיונרית, ובנוסף לכך, גם מקצבת השארים כתוספת לסכומים אלה, במקום כחלק מהם." (סעיף 4.7 להשגה). כלומר, יש לזקוף לחובת המשיבה את העובדה כי כופרת בצד המחייב של ההחלטה אך לא בצידה המיטיב.
12.5.טוען הקיבוץ כי שגה הבורר עת לא נתן כל משקל לאופן יישום החלטה 2001: בעקביות לאורך שנים עד כדי יצירת נוהג מחייב, באופן שוויוני כלפי כלל החברים, ביחס לכלל הקצבאות מהמל"ל והעובדה כי החברים קיבלו זאת – שהרי לא קבלו נגד אופן היישום האמור.
13. המשיבה מצידה, מבקשת כי פסק הבורר יושאר על כנו, תוך שהיא המנמקת כלהלן:
13.1.לטענת המשיבה, הקיבוץ מחויב להחלטות האסיפה הכללית. מאחר שאין בהחלטות האסיפה הכללית כדי לסתור את תביעת המשיבה לקבל לידיה את קצבת השארים, באופן שזו לא תנוכה מהשלמת ההכנסה, יש להיעתר לתביעתה, כפי שאף סבר כב' הבורר. החלטה 2001 מתיישבת עם פרשנותה של המשיבה, ולא עם יישומה על ידי הקיבוץ.
13.2.לעניין טענות הקיבוץ בדבר קיומו של נוהג מחייב באשר ליישום החלטה 2001, המתירה ניכוי של קצבת הזקנה בלבד, טוענת המשיבה כי אין נוהג יכול לגבור על החלטות מפורשות וחד משמעיות של האסיפה הכללית.
13.3.עוד טוענת המשיבה לעניין התיישנות, כי העילה מכוחה תובעת היא, "צמחה" אך בשנת 2007, עת עברה המשיבה ל"מסלול פנסיונר", שאז החל הקיבוץ בניכוי קצבת השארים מהשלמת ההכנסה לה הייתה זכאית. ברי, כי אין מדובר בעילה שהתיישנה.
13.4.לטענת המשיבה, טענות הקיזוז המועלות על ידי הקיבוץ, מועלות על ידו בהליך זה לראשונה, תחת העלותן בהזדמנות הראשונה – כנדרש. לפיכך, אין להידרש לטענה זו. יתרה, טענת קיזוז כאמור צריכה להתקבל על דרך של החלטה מחייבת באסיפה הכללית, כלפי כל חברי הקיבוץ ולא כלפי המשיבה בלבד. ביצוע קיזוז כלפי המשיבה בלבד מהווה אפליה אסורה.
13.5.טוענת המשיבה כי צדק הבורר בסוברו שללא החלטה של האסיפה הכללית, אין להטיל על חברי אגודה חיובים כספיים. ניכוי קצבת השארים, כך המשיבה, הטיל, הלכה למעשה, חיוב כספי נוסף על כתפיה של המשיבה תוך שלילת זכויותיה. לאור זאת, ולאור העובדה כי ניכוי קצבת השארים סותרת את החלטות האסיפה הכללית (המתירה ניכוי קצבת זקנה בלבד), יש לקבל את פרשנותה ולדחות את פרשנות הקיבוץ.
13.6.טוענת המשיבה כי אין לראות בהחלטה 2008 כמאשררת את הנוהג לו טוען הקיבוץ, בנוגע לאופן יישום החלטה 2001. זאת משני טעמים: הראשון – ההחלטה מחריגה מחלותה חברים במצבה של המשיבה, נכון למועד קבלתה. השני – ההחלטה מפנה מפורשות להחלטות שהקיבוץ החל ליישם בינואר 2002, כשאין חולק כי הכוונה היא להחלטה 2008. לפיכך – אין טענתו זו של הקיבוץ סותרת את פרשנות המשיבה וטענותיה.
13.7.לבסוף טוענת המשיבה כי מעמדה של קצבת השארים אינו דומה למעמד שאר הקצבאות המתקבלות מהמל"ל, תוך הפניה לדיני המל"ל, ותוך שהיא עושה שימוש במעמד מיוחד זה לחזק עמדתה. לעניין ההשפעה הרוחבית שעשויה להיות לקבלת עמדת המשיבה על הקיבוץ כולו, כפי שטוען הקיבוץ, מבקשת המשיבה ליישם את הכלל לפיו אם קיימת מחלוקת בנוגע לפרשנות – יש לפרש לרעת המנסח – הוא הקיבוץ בענייננו.
14. הפכתי בדברים זמן-מה, ואודה כי קשתה עליי המלאכה. מחד גיסא, איני מטילה דופי בהתנהגות הקיבוץ כי יישום החלטה 2001 לא היתה מכוונת כדי פגיעה בפנסיונרים, ואף מוכנה אני להניח כי יישום החלטה זו מתיישב עם הכוונה אשר עמדה מאחורי ההחלטה, אלא שמאידך גיסא, אין תום הלב במקרה דנן, יכול לבוא במקום הוראות הדין והפסיקה בעניין. ככל שהפכתי בדברים והתעמקתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את תביעת המשיבה ולדחות את השגתו של הקיבוץ.
לפיכך, אבחן להלן את עיקר הטענות שהביאו הצדדים לגופן, עד הגיעי להחלטה מנומקת ובהירה ככל שאוכל.
אתחיל, כמובן, בטענת הסף – היא טענת ההתיישנות, ואמשיך בניתוח טענות הצדדים – אחת לאחת;
15.1.טען הקיבוץ, כי היות שהמשיבה סומכת ידה על החלטה 2001, אותה החל הקיבוץ ליישם בינואר 2002, והיות שקובלת המשיבה כנגד אופן יישום ההחלטה, המועד להתגבשות עילת התביעה הוא מועד קבלת ההחלטה או מועד תחילת יישומה. היינו – דצמבר 2001 או לכל המאוחר – ינואר 2002. על פי מצב דברים זה, תביעת המשיבה אשר הוגשה בסוף חודש פברואר 2010 (24/2/2010) התיישנה זה מכבר.
15.2.מנגד טוענת המשיבה, כי המועד בו החל הקיבוץ לנכות את קצבת השארים מהשלמת ההכנסה של המשיבה בניגוד להחלטה 2001, הוא המועד בו נולדה עילת התביעה. מועד זה הוא חודש יוני 2007, ולפיכך טרם התיישנה עילת התביעה.
15.3.לעניין זה רלוונטית בעיני, ללא ספק, העובדה כי בחודש יולי 2004 (טרם הגיעה לגיל פרישה וטרם זכאותה להשלמת הכנסה) פנתה המשיבה לקיבוץ, ככל הנראה ביחד עם חברת קיבוץ נוספת, בבקשה כי לא תנוכה קצבת השארים לה זכאית היא, מהשלמת ההכנסה לה תהא זכאית בעתיד. במועד זה, או בסמוך לו, נענתה המשיבה בשלילה על ידי הקיבוץ. המשיבה, בחרה לפתוח בהליכים כנגד אי הסכמתו של הקיבוץ שלא לנכות את קצבת השאירים כאמור רק ביום 24/2/2010.
15.4.מפניה זו של המשיבה יש, אולי, ללמוד כי ידעה היא על פרשנות הקיבוץ את החלטה 2001 ומדרך יישומה שהחל בינואר 2002, וזהו הבסיס לפנייתה זו. מאחר שלא הובאו ראיות לכך כי המשיבה ידעה על אופן יישום החלטה 2001 טרם פנייתה, וביתר חשיבות - ממתי במדויק היתה לה ידיעה זו, לדידי יש להניח, כי זהו המועד בו התגבשה עילת התביעה, ואסביר: מאחר שאין חולק כי פרשנות המשיבה מתיישבת עם לשון החלטה 2001, והקיבוץ, בעניין זה אינו טוען לפרשנות אחרת כי אם לכוונה אחרת, וליישום אחר ולא-דווקני ללשון החלטה זו עד כדי נוהג הגובר על לשונה המפורשת של ההחלטה, יש להניח כי עד למועד בו פנתה המשיבה לקיבוץ, יכולה היתה היא להניח כי פרשנותה – היא אשר תיושם.
למן מועד פנייתה, ככל הנראה לאחר שנודע לה על אפשרות אחרת מזו אשר לשיטתה מתחייבת ליישום ההחלטה (מדצמבר 2001), ולאחר תשובת הקיבוץ בשלילה לפניית המשיבה (וחברת קיבוץ נוספת), נראה לי כי אין חולק שמשיבה ידעה על אופן יישום ההחלטה ועל כך כי אינו עולה בקנה אחד עם פרשנותה היא, התואמת את לשון ההחלטה.
15.5.לפיכך, הריני לקבוע כי המועד בו התגבשה עילת התביעה, הוא מועד דחיית הקיבוץ את בקשתה, בסמוך לאחר פנייתה לקיבוץ בחודש יולי 2004, ולא קודם. עד לאותו מועד, רשאית הייתה המשיבה להניח כי הקיבוץ יפעל לפי לשון ההחלטה מדצמבר 2001, בצורה דווקנית, אשר כאמור, על פרשנות לשונה אין חולק בין הצדדים. לאור זאת, אני דוחה את טענת הקיבוץ כי תביעת המשיבה התיישנה.
16. הטענה לקיומו של נוהג מחייב ביישום ההחלטה מדצמבר 2001
16.1.טוען הקיבוץ, כי יישומו את ההחלטה מדצמבר 2001, היה אחיד לאורך השנים, וכי יישום זה תואם את הכוונה המשתקפת מההחלטה, גם אם ניסוחה לוקה, בעניין זה, בחסר. סומך הוא טענותיו אלה בכך כי החלטה זו אף היטיבה מעל הנדרש עם הפנסיונרים, נוכח הקביעה כי לפנסיונרים ב"מסלול פנסיונר" לא נוכה שכר עבודתם, ככל שעבדו, עד לתקרה של 1,800 ₪, אשר מאוחר יותר אף הועמדה על 3,000 ₪. מהטבה זו מסיק הקיבוץ כי לו התכוון שלא לנכות את כל הקצבאות כולן המשולמות לפנסיונרים על ידי המל"ל, אלא את קצבת הזקנה בלבד, לא היה מיטיב באופן זה עם הפנסיונרים.
16.2.את טענה זו של הקיבוץ יש לדחות. לטעמי נוהג אינו יכול לסתור החלטה של אסיפה כללית באגודה, וזאת ביתר שאת נוכח העובדה כי נוהג זה גורם לחסרון כיס אצל חברי האגודה, בניגוד גמור ללשון החלטה מפורשת של האסיפה הכללית.
16.3.כידוע, האסיפה הכללית היא הריבון באגודה שיתופית (ראו: ספרה של סמדר אוטולנגי, אגודות שיתופיות דין ונוהל, עמ' 281; ספרו של חיים נועם, עו"ד, אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה, מהדורה מעודכנת לאפריל 2010, עמ' 407). אורגני האגודה כולם כפופים להחלטות האסיפה הכללית, ואין להם החירות לפעול שלא בהתאם להחלטותיה. לו סברו אורגני הקיבוץ כי ההחלטה אינה בהירה דיה, שומה עליהם להביא עניין זה בפני האסיפה הכללית, וטוב היה לו היה עושה כך ועד ההנהלה גם בענייננו. אלא מאי? במקום זאת, ועד ההנהלה בחר ליישם ההחלטה כפי ראות עיניו, ואיני מפקפקת בכך כי טובת הקיבוץ היא שעמדה לנגד עיניו בבחירתו זו. לטעמי ברור כי לא היתה כוונת זדון ביישום זה, אלא שהעדר הזדון אינו יכול להכשיר פעולה בלתי חוקית, בחוסר סמכות.
16.4.כל זאת ביתר שאת, לאחר פניית המשיבה וחברת קיבוץ נוספת בחודש יולי 2004, ודחייתה על ידי הקיבוץ. לכל הפחות ממועד זה, מצופה היה מוועד ההנהלה לפעול לתיקון הפער בין לשון החלטה 2001 ובין יישומה של החלטה זו, מינואר 2002 ואילך. אי נקיטת כל פעולה מצד ועד ההנהלה לתיקון הפער לא יכולה להכשיר הפעולה, ובוודאי שלא לעלות כדי נוהג הסותר החלטה מפורשת של אסיפה כללית, וזאת מבלי ליתן על כך את הדעת בפני האסיפה. כאמור, אין נפקא מינה לכך כי היישום השגוי של ההחלטה נעשה בתום לב ומתוך דאגה למצבו הכלכלי של הקיבוץ.
16.5.אין נפקא מינה גם לכך שחברי הקיבוץ שתקו נוכח יישום ההחלטה באופן זה. גם שתיקה זו לא יכולה להכשיר את אופן היישום הנוגד את לשונה המפורשת של החלטת האסיפה. לכל הפחות יש לשקול אם התנהגות זו גוררת מניעות, שיהוי או טענות אחרות כלפי החברים ששתקו, כאשר דווקא לגבי המשיבה, אשר בחרה לפנות לקיבוץ בעניין זה עוד ביולי 2004, ממילא יש לדחות טענות כאמור.
16.6.לפיכך, יש לדחות את טענת הקיבוץ לפיה ביישום החלטת האסיפה מדצמבר 2001, יש כדי להביא לנוהג מחייב.
17. הטענה כי יישום החלטה 2001 היטיב עם החברים
17.1.כאמור לעיל, טען הקיבוץ כי עצם העובדה שהיטיב עם הפנסיונרים מעל לנדרש על פי הדין, מחזקת את הטענה כי כוונתו היתה, על אף הניסוח הלקוי, לקחת בחשבון את כל הקצבאות כולן תחת קצבת הזקנה בלבד, בחשבו את סכום השלמת ההכנסה עד לסכום המקסימלי. בכל הכבוד, איני רואה את קשרם של הדברים.
17.2.איני מקבלת את השימוש ביישום החלטה 2001 בניגוד ללשונה, כמוכיח דבר-מה לעניין רצון הקיבוץ להיטיב עם פנסיונריו תוך הקצאת תקרה לתמורה מעבודה אשר לא תנוכה אף היא. זאת ביתר שאת, נוכח טענת הקיבוץ בעצמו, כי ההטבה בהקצאת תקרת שכר אשר לא תנוכה אף היא מהסכום המקסימלי, עולה על ההטבה שהיתה צומחת למשיבה, לו היו מתקבלות טענותיה. לטעמי, המדובר בשני עניינים שונים, ומטרת שניהם – אחת היא – להיטיב עם הפנסיונרים בקיבוץ. כפי שכבר נאמר לעיל, לו חפץ ועד ההנהלה ביישום שונה מלשון ההחלטה – היה עליו להביא הדברים בפני האסיפה הכללית. הפסיקה כבר עמדה על ההבדל בין החלטה מחייבת ובין החלטה מזכה של חברי אגודה, ואופן קבלתה; החלטה מזכה אינה צריכה אישור באסיפה הכללית בעוד שהחלטה מחייבת ללא החלטה מתאימה – אינה תקפה. כך במקרה דנן (ראו ע"א 524/88 פרי העמק ואח' נ' שדה יעקב, פ"ד מה(4) 529).
17.3.יתרה, בקשת הקיבוץ לזקוף לרעת המשיבה את בקשתה שלא לנכות את קצבת השארים מהסכום המקסימלי, תוך שהיא מחרישה לעניין ההטבה בעניין תמורת העבודה הנוספת אשר קבע הקיבוץ כי לא תובא בחשבון עת תחושב הזכאות להשלמת הכנסה, אינה ראויה. נסיונו זה של הקיבוץ לקשור שוב בין שניים שאינם קשורים - יש לדחות. זכותו של אדם לתבוע את זכויותיו המינימליות מבלי לוותר על הזכויות העודפות שניתנו לו ביתר. דומה הדבר לעובד, אשר מעבידו מנע ממנו תשלום תמורת שעות נוספות שסוכמה ביניהם, אך בחר מיוזמתו לשלם לעובד בונוס. האם בשל קבלת הבונוס צריך העובד לוותר על תמורת השעות הנוספות המגיעה לו על פי ההסכמות בינו ובין מעבידו, רק בשל הענקת הבונוס? מובן כי יש להשיב על כך בשלילה. כך גם בענייננו: הדין כלפי חברי הקיבוץ הוא, בין השאר, החלטות האסיפה הכללית. על ועד ההנהלה לכבד החלטות אלה באופן מלא, מבלי לקחת לעצמו החירות למנוע הטבה שנקבעה, בשל יוזמה להעביר הטבה נוספת אחרת. אין האחד בא על חשבון האחר, אלא בהחלטה נוספת כדין של האסיפה הכללית.
17.4.יש לדחות את טענת הקיבוץ כי יישום החלטה 2001 היטיבה עם החברים הפנסיונרים. לכל היותר אקבל טענה לפיה בחר הקיבוץ להעניק הטבות נוספות על אלה שנזכרו מפורשות בהחלטה זו, ועל כך כמובן יש לברך.
17.5.בעניין יישום החלטה 2001 טענה המשיבה, כי גם לו נשמע לטענה כאילו הכוונה האמיתית היתה לנכות מהסכום המקסימלי את כל הקצבאות להן זכאי כל פנסיונר, יש להחיל את "כלל הפרשנות לרעת המנסח", וככל שכוונה זו אינה משתקפת בניסוח ההחלטה – יש לדחות טענה זו. במלוא הזהירות אומר כי טענת המשיבה בנוגע לאופן ניסוח החלטה 2001, והפערים בין נוסחה הלשוני ובין יישומה על ידי ועד הנהלת הקיבוץ, בהחלט נזקפים לחובת הקיבוץ.
17.6.נוכח התמהמהות הקיבוץ גם לאחר פניית המשיבה אליו ביולי 2004, אין לי אלא לקבל טענה זו של המשיבה.
18. הטענה כי החלטה 2008 אישררה את יישום החלטה 2001
18.1.טוען הקיבוץ כי ככל שאקבל את טענות המשיבה, הרי שמפנה הוא להחלטה 2008, אשר אישררה, לשיטתו, את יישום החלטה 2001, ולפיכך יש לקבל את טענות המשיבה רק מהמועד בן ניכה הקיבוץ את קצבת השארים מהסכום המקסימלי, ועד למועד קבלת החלטה 2008.
18.2.בכל הכבוד, גם טענה זו ראויה לדחייה. החלטה 2008 קבעה, כזכור, חובת עבודה עד גיל 67. אלא שבנוסף קבעה כי:
"חבר/ה שנכון ליום קבלת החלטה זו מקבל "קצבת זקנה" מהמוסד לביטוח לאומי (או כבר הגיע/ה לגיל בו יכול/ה לקבל "קצבת זקנה", הגיש/ה תביעה לקבלתה וזו תאושר על ידי הביטוח הלאומי) אך טרם הגיע/ה לגיל 67 – זכאי/ת לקבל מהקיבוץ את "השלמת ההכנסה" באותם התנאים שעד כה, בהתאם להחלטות שהקיבוץ התחיל ליישם ביום 1.1.2002"
18.3.נראה, כי לו היתה מסתיימת ההחלטה מבלי להפנות "להחלטות שהקיבוץ התחיל ליישם ביום 1.1.2002", אלא רק במילים "באותם התנאים שעד כה", ניתן היה אולי לקבל את טענתו זו של הקיבוץ. משלא כך, וההחלטה מפנה להחלטות שהקיבוץ החל ליישם בינואר 2002, הרי שהיא מפנה בהכרח להחלטה 2001, אשר יישומה בדיוק הוא לב ליבה של המחלוקת בין הצדדים בפניי.
18.4.לאור זאת, אני דוחה גם את הטענה כי החלטה 2008 אישררה את אופן יישום החלטה 2001.
19. הצדדים הביאו בפני טענות נוספות אליהן מצאתי להתייחס בקצרה. כך, טען הקיבוץ, כי לקבלת טענותיה של המשיבה תהיינה השלכות רוחב, וכי הוא "מעריך בהערכה ראשונית וגסה את היקף הקצבאות שאינן קצבאות זיקנה ואשר נלקחו בחשבון, החל משנת 2002, במאות אלפי ₪ (קרן בלבד)" (סעיף 7.3 להשגת הקיבוץ). בכל הכבוד, לאור התנהלות הקיבוץ, לו חפץ להימנע מהשלכות רוחב, כל שהיה עליו לעשות הוא להביא עניין זה בפני האסיפה הכללית. משנמנע עשות כן – אין לו להלין אלא על עצמו. ודאי נכונים הם הדברים נוכח אי כפירתו של הקיבוץ בפרשנות המשיבה את החלטה 2001. משנקבע כי יישום אשר אינו עולה בקנה אחד עם לשון החלטה 2001 לא יירפא כתוצאה מנוהג, גם אם רב שנים הוא, וכן לא יירפא הוא משלא מחו שאר החברים – לא ניתן לדחות את טענות המשיבה המוצדקות, רק בשל השלכות רוחביות פוטנציאליות, ובוודאי נוכח הערכות גסות בלבד.
20. טענה נוספת שהעלה הקיבוץ היא כי עומדת לו זכות קיזוז ככל שאורֶה על יישום דווקני של החלטה 2001. משטענה זו אכן עלתה לראשונה כעת בפניי (ולא בא זכרה בפני כב' הבורר) – מסכימה אני כי יש בכך כדי להחלישה. אלא שגם לגופו של עניין איני מקבלת הטענה. כאמור, אם מצא לנכון הקיבוץ, מיוזמתו, ליתן לפנסיונרים סכומים נוספים (בצורת אי ניכויים מהסכום המקסימלי), החלטה הראויה לתשבוחות עליה נותר לברך ולקוות כי ירבו כמותה, והחלטה זו אינה נזכרת בהחלטה 2001, אין לקבל הטענה כי משמעות קבלת תביעת המשיבה היא בהכרח החזרה של סכומים נוספים אלה על ידי הפנסיונרים, ובוודאי שלא באופן אוטומטי. לשון אחר: זכויות שנתנה אסיפה כללית ביד חברי אגודה, ואשר לא כובדו על ידי האגודה, אינן ברות קיזוז עם זכויות אחרות אשר בד בבד מצאה האגודה ליתן ביתר. לכל היותר יוכל הקיבוץ להעביר החלטה באסיפה הכללית לפיה אופן יישום החלטה 2001 יהיה גם לשונה, וממועד קבלת החלטה מתאימה כזו – לפעול לאורה. ככל שהקיבוץ יחפוץ לקבל בחזרה מחבריו זכויות יתר שנתן מבחירה לחבריו הפנסיונרים, יצטרך לפעול כנגדם על פי דין, וטענת הקיזוז כאמור – נדחית.
21. גם עניין דמי הנסיעה שהועלה על ידי הקיבוץ אינו רלוונטי ליישום החלטה 2001. הסכים הקיבוץ, הסכמה ברוכה שתקוותי היא כי קיבוצים אחרים יפעלו לאורה, שלא לקזז את דמי הנסיעה המשולמים למשיבה תמורת עבודתה כפנסיונרית, לא יוכל כעת לטעון שהחלטה זו קשורה קשר ישיר, המקים זכות קיזוז, ככל שאורה על אכיפת החלטה 2001 כלשונה – כלפי המשיבה. גם טענה זו נדחית על ידי.
22. הקיבוץ אף עשה שימוש במעמד החזר הנסיעות כפי שרואה אותו המדינה, בבואה למסות יחיד העובד. בקוראי טענה זו, אשר לא הוסיפה לטענות הקיבוץ דבר עת קשרה עם אי יישום החלטה 2001 כלשונה, לא יכולתי שלא להיזכר בטענת המשיבה בקשר עם מעמדה המיוחד של קצבת השארים בעיני המדינה, המשתקפת בדיני המל"ל. בעיני, מדובר בטענות קשורות, המפנות שתיהן לעמדת המדינה בעניינן. לפיכך נראה לי כי איזכור של האחת הביא לקשירה של האחרת אליה, כאשר תוצאת הדברים היא כי איני למדה מאף אחת מהטענות דבר לענייננו. למעשה - שתי הטענות נדחות. לדידי אין באף אחת מהן כדי לעזור בפרשנות הדברים לענייננו, הואיל ומדובר בדיני אגודות שיתופיות, שהם דינים ספציפיים, המאפשרים מצב דברים אחר.
הריני לקבוע כי פסק הבורר בעינו עומד, ומאושר על ידי בזאת.
נוסף על האמור שם, ישלם הקיבוץ הוצאות המשיבה בגין הליך זה בסך 1,000 ₪ עליהם יתווסף מע"מ כדין.
ניתן היום, כ"ד סיון תשע"א דנה ביאלר, עו"ד 26 יוני 2011, בהעדר הצדדים. עוזרת רשם האגודות השיתופיות
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
