ערעור על החלטת בורר
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מספר 2887/311/01
1. פלרמן רבקה ת.ז. 51868305
2. פלרמן מנחם ת.ז. 52125747
3.
4.
5.
6.
7. נחמיה חבצלת ת.ז. 76933568
8.
9. דניאל מזל ת.ז. 7687145
10. אהרון סימון ת.ז. 076929033
11. אהרון בת ציוןת.ז. 7695923
12. מרצינו דוד ת.ז. 55730204
13. מרצינו אילנה ת.ז. 56068893
14.
15.
16.
17.
ע"י בא כוחם
מרח' הרצל 49
- המערערים –
נ ג ד -
"כפר רות" מושב עובדים להתיישבות
חקלאית בע"מ
ע"י עוה"ד רמי אבידע
מדרך פתח תקוה 154 (בית קרדין)
- המשיבה –
החלטה על פי הוראות סעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב1972-
*************************************************************
המשיבה תבעה את המערערים בגין חובות בהליך בוררות, הקבוע בתקנון האגודה. בורר שמונה לדון בסכסוך נתן פסיקתו ביום 7.12.99 ובה חייב את המערערים בחובותיהם לאגודה.
ביום 18.7.00 נתן עורך דין אברהם וולף, את החלטתו בערעור שהגישו המערערים
המערערים עתרו על פסיקתו של עוזר הרשם לבג"צ 7918/00. בתשובה לעתירה הודיעה הפרקליטות, כי לרשם סמכות לדון רק בסכסוכים הנוגעים ל"עסקי האגודה", אולם אין הוא מוסמך לדון בחבותם של חברי האגודה במיסים מוניציפליים לרשות המקומית וכי לא נערכה בפסיקת עוזר הרשם אבחנה בין סוגי החיובים השונים.
בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 16.4.2001 קבע, שבהתאם להודעת בא כוח המשיב, החלטת עוזר הרשם מבוטלת ולפיכך הועברה ההכרעה בנושא אלי.
בדיון שנערך בפני ביום 20.8.2001, קבעתי כי על מנת להכריע בסכסוך בצורה יעילה אתן החלטה דיונית.
בהחלטה הדיונית מיום 23.8.2001 קבעתי כדלקמן:
"…האגודה תעביר אלי תוך 30 ימים מיום שתקבל את החלטתי את הנתונים והמסמכים הבאים המתייחסים בנפרד לכל אחד ואחד מהחברים: סיוג החוב, לחוב הנובע ממיסי האגודה, או מסיבה אחרת, היה החוב נובע ממיסי האגודה תצרף האגודה את החלטת האסיפה הכללית או ההנהלה המאשרת את המס. היה החוב נובע מסיבה אחרת, בגין תשלום של האגודה עבור החבר לספקים או לגורמים אחרים כגון: מקורות, מינהל מקרקעי ישראל וכדומה, תצרף האגודה אישור כי התשלום אכן שולם על ידה לספק או לגורם האחר.
היה החוב נובע ממסים מוניציפליים לרשות המקומית, תציין זאת האגודה.
האגודה תוכל לתת הסבר ככל שיידרש, לכל דרישה של כספים מחבר כדי שאוכל לקבל החלטה בנושא האבחנה בין סוגי החיובים השונים.
החומר שפירטתי יועבר אלי ולבא כוחם של החברים.
בא כוחם של החברים לאחר קבלת פירוט החוב בהתאם לקבוע בהחלטתי, יתייחס תוך 30 יום לכל סוג של חוב בנפרד, ויציין לכל דרישת חיוב האם הינו חולק על עצם החיוב אם לאו, בכל מקרה שלדעתו החבר אינו חייב את החיוב יפרט בא כוח החברים את הסיבה האם מדובר במס מוניציפלי וכל סיבה אחרת.
בא כוח החברים יעביר סיכומיו אלי ואל ב"כ הצד שכנגד.
לצד שכנגד זכות תגובה תוך 15 ימים מיום קבלת סיכומי החברים.
לאחר מכן אתן החלטתי בנושא על פי החומר שבפני, ללא כל דיון נוסף, אלא אם אדרש לקיים דיון על ידי הצדדים".
ביום 8.11.2001 התקבלו מסמכים מאת המשיבה שכללו פרוטוקולי אסיפה כללית משנת 1993 ועד לשנת 1998 וכן דפי הנהלת חשבונות המתייחסים לכל אחד ואחד מהמערערים.
ביום 6.1.2001 התקבלה התייחסות המערערים למסמכים שהוגשו על ידי המשיבה. המשיבה לא השיבה על התייחסות המערערים, מעבר להתייחסותה בתגובתה לערעור ולעיקרי טיעוניה בערעור.
עיקרי טענות המערערים
1. האגודה לא פעלה בהתאם להחלטת הרשם מיום 23.8.2001 והעבירה רק פרוטוקולים של האסיפות הכללית המאשרות את התקציב לשנים 1998-1993, פרוטוקולים המצויים בידי המערערים מההליכים הקודמים. כמו כן צירפה המשיבה כרטיסי החבר של כל אחד מהמערערים. למסמכים לא צירפו כל הסבר, ביאור או נימוק באשר לאמור בהם.
לדעת המערערים המשיבה לא הרימה קצה קציהו של נטל השכנוע וחובת
הראיה.
2. בערעורם תוקפים המערערים את תקנה 1א' לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) תשל"ח1975- וטוענים כי תקנה זו הינה VLTRA VIRES . לביסוס טענתם צוטט פסק דינו של כבוד השופט בנאי בת"א (ב"ש) 383/88 מושב מסלול נגד סולימני אברהם תק-מח' 91(ד) עמוד 1013.
בעקבות הניתוח המשפטי האישורים מטעם ברית הפיקוח טענו המערערים כי ספרי החשבונות והרשימות מכוחם אינם מהווים ראיה לכאורה לאמיתות תוכנם, ולאור האי הסדרים בניהולם יש לדחות את התביעה על הסף.
3. מהות השימושים והתכלית שלמימונה מיועדים התשלומים הנגבים מהחברים מלמד, שהאגודה עוסקת בפעילות מוניציפלית וכל השירותים הנמנים בתקציב, במאזנים ובדוחות האגודה הינם הלכה למעשה שירותים מוניציפליים. מכאן שמיסי הכפר והמיסים המוניציפליים הינם בבחינת ארנונה כללית אשר זכתה – לאור העדר חוקיותה, לכינויים שונים ושמות תואר אשר במהותם הינם למעשה ארנונה כללית.
על פי הוראות סעיף 52(2) לרשם סמכות לדון רק "בעסקי האגודה" ומכאן שאין לרשם סמכות לדון בתביעה במסגרת של תביעת בוררות ועליו לדחותה מחמת חוסר סמכות או, לחילופין להורות על העברתה לערכאה משפטית מתאימה.
4. טענה נוספת של המערערים הייתה כי אין המשיבה יכולה לחייבם משני טעמים.
4.1 בהעדר חוקיות לחיוב הנתבעים בארנונה היות וההחלטה להטיל ארנונה לא נקבעה כדין.
4.2 בהעדר חוקיות לחיוב המערערים במיסי האגודה. היות ועל פי סעיף 108 לתקנון האגודה, אין האגודה רשאית להטיל על חבריה כל חיוב או מס אלא אם נקבע החיוב באסיפה הכללית של האגודה ובהתאם להוראות התקנון.
לטענת המערערים אישור תקציב האגודה באסיפה הכללית אין בו כדי להקים סמכות או זכות לקבל או לגבות מיסים.
5. המערערים תוקפים את חיובם בתעריפי המים, לטענתם האגודה גובה תשלומים מיותרים על מחירי המים, מצד אחד גובה עבור מחיר המים, מחיר מקורות, בתוספת 10% לשם תחזוקה ופחת ובמסגרת תקציבה השנתי יש סעיף הקרוי מים ותחזוקה סעיף זה כעולה מניסוחו נועד לממן עלות אחזקת מערכת המים, מדובר בסעיפים חופפים.
במקביל הטלת המס לא אושרה כדין באסיפה הכללית כאמור בהוראות סעיף 108 ולפיכך הטלת חיוב לתשלום בעבור תוספת למחיר מקורות לא הוטל כדין, ויש לזכות את חשבון החברים בכל הסכומים אשר נדרשו ו/או נגבו שלא כדין בגין מרכיבי החוב כפי שפורטו ושולבו בכרטיסי החבר.
6. לגבי המערערים 10 ו11- ניטען כי עומדת להם טענת הגנה יחודית השונה משאר המערערים.
לאור טענת קיזוז שיש להם כנגד תביעת המשיבה בגין תשלומי מע"מ היות ועד לשנת 1987 נימנו באיחוד העוסקים אצל המשיבה והוצאו ממנו. מאז על המשיבה להנפיק למערערים 10 ו11- חשבונות מס בגין כל חיוב המוטל על ידה עליהם.
פרשיתם של המערערים מאיחוד העוסקים מקימה להם גם זכות קיזוז כלפי המשיבה עקב הנזקים שנגרמו להם בעטיה זאת בנושא פעילותם החקלאית שמקנה להם הזכות לקבל מענקים מטעם המדינה. המענקים שקבלה המשיבה עבור המערערים 10 ו11- שעומד היום בתוספת הצמדה וריבית כחוק על סך 58,025 ש"ח.
עיקרי טענות המשיבה בערעור היו:
1. המערערים בחרו שלא לשלם חובותיהם ולטעון כנגד חובות אלו טענות בעלמא, כלליות וסתמיות ולא מפורטות, התנהגות המערערים לאורך כל השנים גרמו לקריסת מערכות וליצירת אנרכיה, המערערים חיים על חשבון אחרים ונהנים משירותים שנותנת האגודה.
2. יש לדחות את טענת המערערים כי כרטיסי החיוב אין הן ראיה לכאורה. הנהלת חשבונות האגודה מתבצעת כדין כמתחייב מתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) התשל"ה1975- ולענין תקנה 1א' ציטטה המשיבה את ת.א. 11782/68 בשארי ואח' נ' שתולים בעמ' פי"מ ס"ה 345 עמוד 350 שם התייחס ביהמ"ש לסעיף 35 לפקודת האגודות השיתופיות, ופסק דיני בנושא אברמוב נגד כפר חיים.
3. המשיבה בתשובתה לערעור הצדיקו את החלטת הבורר כשדחה את טענת המניעות והשיהוי, היות והמערערים במשך השנים 1992-1997 לא מצאו לנכון לטעון כנגד החיובים המופיעים בכרטיסיהם ולהעלות את הטענה כי הם אינם חייבים לאגודה את הכספים או ששיעורי החיוב מוגזמים או מופרכים, רק בהתברר להם שהמשיבה פותחת בהליכים נזכרו לטעון.
לענין זה הפנתה משיבה להחלטתי בערעור פודברג נ' כפר חיים.
4. חברי האגודה שחויבו בכרטיסיהם במיסים מוניציפליים, ולא התריאו על כך, כאשר האגודה עלולה לסבול נזק עקב שתיקת החבר לא יכולים להעלות טענה בנושא עתה כאשר לא התלוננו בין השנים 1992-1997 מושתקים עתה לטעון כנגד שיטת ניהול החשבונות וכנגד העובדה כי האגודה שימשה כשלוחה עבורם לצורך סילוק המיסים המוניציפליים.
5. העדויות מראות שכל חבר היה מקבל את העתק המאזן בעוד מועד לפני תאריך האסיפה הכללית החבר ידע על הגדלת המס מתוך העתקי החשבון האישי שלו לפני לכתו לאסיפה הכללית בה עמד אישור המאזן על סדר היום ולפיכך לא התקשה לגלות את הגדלת המס מתוך קריאת הסכום הגלובלי במאזן.
6. המשיבה טענה כי משקבע הועד המקומי כי הינו גובה מיסים מוניציפליים והאגודה שילמה מס זה במקום המערערים תוך חיוב חשבונם והם לא מחו על כך הרי שמדובר בחוב רגיל של חבר לאגודה ולפיכך יש לדחות את טענת הנתבעים כי מדובר בחוב בעד מיסים מוניציפליים.
בנושא הופנתי להחלטתי בתיק
לחילופין טענה האגודה כי על פי הגדרת מושב עובדים בתקנות האגודות השיתופיות סיווג, יכול מושב שיתופי למלא תפקידים של השלטון המקומי, וכך גם קובע סעיף 3 ב' לתקנון המשיבה, וכך אף העיד העד יחיאל אבידן.
7. הבורר צדק בקבלו את הטענה לפיה אישור התקציב מהווה הוכחה לנכונות החיובים ויצירת השתק זוהי הדרך הנהוגה במושבים ובמשיבה מזה שנים, דרך זו הושרשה הן על ידי חלק מהמערערים עת היו חבר ועד באגודה ודי בכך שהנושא נדון בעת אישור המאזן כאמור בע.א 488/69 502/69
לאחר שעברתי על כל החומר בפני לרבות פסק הבורר טענות הצדדים בערעור הנני קובע כדלקמן:
1. בנושא מיסוי הועד המקומי
1.1 כפי שהודיעה פרקליטת המדינה בתשובתה בבג"צ 7918/00 סמכות הרשם היא לדון אך ורק בסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה. זוהי הסיבה שההליך הוחזר להכרעתי, אין לרשם סמכות לדון או לחייב את חברי האגודה במיסים מוניציפליים, או ארנונה כלשהי, הנובעת מתפקידי הועד המקומי הפועל על פי צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) התשי"ח 1958- (להלן: "הצו").
2.1 גם כאשר חל עקרון "זהות ועדים" כאמור בסעיף 91(א) לצו, לפיו חברי הועד המקומי בישוב השיתופי יהיו חברי ועד ההנהלה של האגודה אין משמעות זהות הועדים שועד ההנהלה של האגודה, מוסמך להפעיל סמכות של הרשות המקומית, שכן בהפעלת סמכויות אלה הוא פועל אך ורק כועד מקומי ולא כועד ההנהלה.
3.1 מדובר בשני תחומים שונים, האגודה פועלת בתחום המשפט הפרטי והועד המקומי מטפל בתחום המשפט הציבורי ואין לערב ביניהם.
4.1 לפיכך יש צורך ברור של ביצוע הפרדה בחשבונות בין חשבונות האגודה ובין חשבון הועד המקומי.
בשנים נשוא הדיון 1993-1998 לא נעשתה הפרדה בחשבונות המשיבה בין חשבונות הועד המקומי וועד האגודה.
5.1 החלטתי מיום 23.8.2001 ניתנה מתוך כוונה שהאגודה תערוך הבחנה זו - בין מיסים והיטלים שהוטלו על החברים מכוח חברותם באגודה, ובין מיסים והיטלים שהוטלו על החברים מכוח היות הישוב ישוב שיתופי ובו מכהן ועד מקומי, כאמור בצו, שלגביהם אין לרשם סמכות לחייב חבר, אלא אם כן יוכח בפני שמדובר במקרה שבו האגודה שימשה כשלוח של חבריה, גבתה כספים אילו והעבירה אותם לועד המקומי, ולמועצה האיזורית. במקרה שלפני למרות שהמשיבה טענה בין טענותיה ששימשה כצינור להעברת הכספים לועד המקומי, טענה זו לא הוכחה, ולפיכך הנני קובע כי אין האגודה במקרה שלפנינו רשאית לחייב או לגבות מהמערערים כספים שיועדו לועד המקומי.
מהמקובץ עולה כי אתייחס בפסק דיני רק למיסים ולהיטלים הנוגעים לאגודה השיתופית ולא למיסים המוניציפליים הנוגעים לועד המקומי לגביהם הנני קובע, שאינם בסמכותי.
2. בנושא פנקסי האגודה האם הם מהוים ראיה לכאורה
1.2 הנני דוחה את טענות המערערים כי פנקסי האגודה אינם מהוים ראיה לכאורה וכי תקנה 1 א' לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת החשבונות) תשל"ח1975- הותקנה מחוסר סמכות.
בנושאים אלו ניתנו החלטותי בעבר, בהם חלקתי על פסק דינו של כבוד השופט בנאי בתיק אזרחי ב"ש 383188 שצוטט על ידי ב"כ המערערים.
ראה לענין זה החלטתי בענינו של רותם שמואל נגד גן יושיהו,
כבוד השופט בנאי בהחלטת לא התייחס לסעיפים 23 ו35- לפקודה שיחד עם סעיף 65 הקנו לשר העבודה את הסמכות להתקין את תקנה 1 א'.
לעניננו בתקנון המשיבה קיימת הוראה ברורה מימנה עולה שספרי הנהלת החשבונות של האגודה מהוים ראיה לכאורה לנכונותם.
"157 חבר – האגודה – הרשומות בספרי האגודה תחייבנה אותו בקשר לכל ענין הנוגע לחובותיו לאגודה ובקשר לכל ענין הנוגע לתביעותיו מהאגודה".
בנסיבות אלו הנני דוחה את טענותיו של ב"כ המערערים וקובע כי ספרי הנהלת החשבונות של האגודה מהוים ראיה לכאורה לנכונותם.
המערערים לא טענו כי לא קבלו את השירותים שחויב בהם כרטיס הנהלת החשבונות של האגודה שהם נתבעים לשלמם עכשיו.
המערערים העלו טענות שונות לגבי אי סדרים ברישומי האגודה, אך מעבר לטענות לא מצאתי כל ממש, או כל תימוכין לטענותיהם, מלבד נושא אי ההפרדה בין מיסי הועד המקומי ומיסי ועד האגודה ולאותם חיובים בהם חויבו המערערים בגין חברותם באגודה, שאינם נובעים מפעולות שביצעה האגודה בתחום השלטון המקומי.
הנני דוחה את טענת המערערים כי האגודה חייבה החברים בגירעונותיה בניגוד לקבוע בע"א 524/80 פרי העמק נ – שדה יעקב פד"י מה(4) 529.
משמעות ביאור 12 (א) למאזן האגודה אינו מצביע כלל על חלוקת גרעונות.
בנסיבות אלו הנני קובע כי ככל שספרי הנהלת החשבונות של האגודה מתייחסים לחובות המערערים, שלא בנושאים המוניצפליים, הרי הם מהוים ראיה לכאורה לאמיתותם, והמערערים לא הציגו כל ראיות לכך שחיובים אלו מקורם בשירותים שלא קיבלו.
2.2 הנני דוחה את טענת המערערים כי כל פעולותיה של האגודה הינן מוניצפיליות, כפי שכבר ציינתי אינני דן בכל הנושאים המוניציפליים, אלא רק בנושאי האגודה.
אין בעובדה כי המשיבה נהגה לכרוך בחשבונות החברים את המיסים בתחום המוניציפלי, והמיסים וההיטלים שנובעים מחברות באגודה כדי להגיע למסקנה רחוקת לכת כזו כפי שהגיעו המערערים – שמדובר בארנונה שאין בסמכות האגודה לגבות.
משקבעתי שמסמכי האגודה הינם ראיה לנכונותם הרי שעל המערערים היה להתייחס לכל חיוב וחיוב ולהוכיח האם מקור החיוב הוא במס המוניציפלי. משלא עשו כן, אין למערערים להלין אלא על עצמם.
2.3 הנני דוחה את טענת המערערים כי אין בסיס חוקי לחיוב הנתבעים במיסי האגודה.
משאישרה האגודה את תקציבה באסיפה הכללית, הרי קיימה היא את הוראות סעיף 108 לתקנון האגודה.
הנני מאמץ את גישת המשיבה אשר טענה בתשובתה לערעור כי זוהי הדרך הנהוגה במושבים מזה שנים רבות וכך אף נהגו אצל המשיבה. טענת המשיבה כי דרך זו הושרשה באגודה, ע"י חלק מהמערערים עת היו חברי הועד באגודה, לא נסתרה.
לטענות האחרות
3. במשך שנים רבות היו מודעים לתשלומים השונים הנגבים מהם או לתשלומים השונים אשר כרטיסיהם בהנהלת חשבונות האגודה מחויבים בהם והם לא מחו על כך.
מדובר בחיובים שהושתו על המערערים בין השנים 1992-1997. נוח היה למערערים לקבל את כל השרותים וההטבות מאת האגודה החקלאית ולהחריש ורק לאחר שנים רבות ולאחר שנוכחו לדעת כי עומדת להיות מוגשת כנגדם תביעה לתשלום הכספים, "נזכרו" למחות על חיובם בסכומים אלה, וזאת רק ביולי 1998.
בין חברי
1) ע"א 325/54 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נגד לדיסקב ואח' פ"י ח' 1558.
2) ע"א 488/69
לפיכך הנני מאשר את החלטת הבורר אשר קבל את טענת המניעות והשיהוי ככל שהינה מתייחסת למיסי האגודה עבור השרותים שהוענקו למערערים.
4. הנני דוחה את טענת המערערים בנושא תעריפי המים.
גם אילו לא הייתי דוחה את טענת המניעות, הרי בנושא המים חיוב חברים במחיר מקורות בתוספת 10% עבור אחזקת הצנרת הינה סבירה ומקובלת.
המערערים לא הוכיחו כי הסעיף בתקציב השנתי המכונה "מים ואחזקה" הינו תשלום כפול על אותו חיוב. המערערים לא הוכיחו שלא צרכו מים אלו. בנסיבות אלו אין ספק שאין ממש בטענת המערערים.
5. לנושא ערעורם של המערערים 10 ו11- הטוענים לזכות קיזוז כנגד המשיבה הן בגין חיובי המע"מ וניכויים לאור פרישתם מאיחוד העוסקים וטענת הקיזוז בגין נזקים שנגרמו להם עקב פרישתם מאיחוד העוסקים וחוסר יכולתם לקבל מענקים מאת המדינה, ענין שלא נטען בכתב ההגנה שהגישו ביום 30.3.99 אלא רק בסיכומי מערערים 10 ו11- בפני הבורר.
מקובלת עלי החלטת הבורר אשר לא דן ולא בחן את שאלת הנזקים, אשר נגרמו למערערים 10 ו11- , באם נגרמו, וכן לא בחן את טענותיהם הסתמיות בענין חיובי המע"מ משלא נדון הנושא והוא איננו חלק מבוררות זו מן הראוי הוא כי ענין זה יבחן במסגרת תביעה נפרדת שתוגש, אם תוגש, על ידם.
אין בהחלטתי, לענין המע"מ, משום קביעת עמדה כלשהיא בשאלה זו, הן לענין שאלת ההתיישנות, או כל טענה אחרת שתטען, אם תטען, על ידי מי מהצדדים בענין זה.
6. בהחלטתי הוריתי למערערים להתייחס לכל סוג של חוב בנפרד ולציין לכל דרישת חיוב אם המערער חולק על עצם החיוב אם לאו ובכל מקרה שלדעת המערער אינו חייב את החיוב יפרט את הסיבה, ואם מדובר במס מוניציפלי או כל סיבה אחרת.
ב"כ המערערים לא פעל על פי החלטתי, אלא העלה טענות כללית ולא התייחס לעצם החיובים, והתעלם מכל טענות המשיבה בתשובה לערעור, ובחר להעלות אותם טענות שהעלה בערעור תוך התעלמות מהחלטתי.
בנסיבות אלה לאחר שדחיתי את הטענות הכלליות למעט הטענה בנושא חיוב במיסים מוניציפליים, הרי שכל חיוב שאיננו מוניציפלי על המערערים לשלמם.
לגבי החיובים שמקורם בפעילות הועד המקומי, מאחר וב"כ המערערים לא טרח לציין אלו חיובים הם לדעתו חיובים מוניציפליים אין באפשרותי להכריע בערעור סופית ויש לבדוק הנושא.
7. המערערים במהלך הערעור העלו כאמור טענות כלליות ובדיון בפני לא הביעו כל נכונות לשלם תשלום כלשהו, אף לגבי חיובים שלדעתם נעשו מכוח חברותם באגודה, או מכוח העובדה כי צרכו שירותים שסיפקה להם האגודה.
הבורר בלשונו קבע בנושא כדלקמן:
"קשה שלא לציין זאת, כי מדבריו של עו"ד קולמן עולה שמרשיו מוכנים לשלם אך ורק עבור קבלת תמורה מוחשית כגון: תשלומים, למינהל מקרקעי ישראל ותשלומי מים, אולם עבור תשלומי החזקת משרד האגודה השיתופית ושכר למזכיר ולמנהל החשבונות של האגודה, אינם מוכנים לשלם כי אין בהם קבלת תמורה מוחשית וברורה והשאלה המתבקשת אם החברים באגודה השיתופית לא ישלמו עבור הוצאות אלה, אזי מי ישלם וכיצד אפשר לבוא ולהתדיין במסגרת בוררות באגודה השיתופית ולטעון כי אין כאן
הנני מקבל את החלטת הבורר בנושא ולפיכך הנני מחייב את המערערים לשאת בכל החיובים שהוטלו על ידי האגודה השיתופית (למעט כל החיובים הנובעים מ"זהות הועדים" שהוטלו על המערערים על ידי הועד המקומי).
לסכומי החיוב תווסף ריבית והוצאת מימון הנהוגים באגודה.
מאחר וקיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי התשלומים, מהם התשלומים שבהם חויבו המערערים בגין שרותים מוניציפליים ומהם התשלומים שהמערערים מחויבים בהם בגין מיסי האגודה, הננו ממנה בזאת את ברית הפיקוח החקלאית העובדת בע"מ שהיא מבקרת חשבונות האגודה לערוך הפרדה זו.
לברית הפיקוח החקלאית העובדת בע"מ (להלן: "ברית הפיקוח") העורכת את הדו"ח הכספים של מרבית המושבים והקיבוצים במדינה כל הנתונים לערוך הפרדה זו.
האגודה תישא בכל הוצאותיה של ברית הפיקוח בגין הפרדה זו ותעמיד לברית הפיקוח את כל החומר בנושא.
ברית הפיקוח תערוך לכל מערער ומערער מבין המערערים חשבון חדש רק לחיוביו בגין המיסים וההיטלים שהוטלו על כל מערער בגין חברותו באגודה, בהתאם לפנקסי החשבונות של האגודה.
רק במקרה של מחלוקת לגבי תשלום כלשהו האם במהותו הינו חיוב מוניציפלי או חיוב בגין חברות באגודה הנני מאפשר לכל אחד מהמערערים לפנות אלי כדי שאכריע בסוגיה זו, וזאת תוך 30 ימים ממועד קביעת ברית הפיקוח, ולאחר שאותו המערער שילם לאגודה את חובותיו, שאינן במחלוקת, או הגיע להסדר תשלומים עם האגודה לגבי החובות, שאין מחלוקת עליהם לגבי מהותם, אם הינם חייבים מוניציפליים או מיסי האגודה.
הנני תקוה כי ההליך בפני ברית הפיקוח לא יתארך כדי שיהיה סוף סוף ניתן לסיים הליך זה.
ניתן היום 10.6.2002
אורי זליגמן, עו"ד
