ערעור על החלטת בורר שפסק כי על האגודה להשלים את משבצת הקרקע של וייס רפאל

בפני רשם האגודות השיתופיות                           תיק מספר 418/37/96

**************************                                 *********************

                                                בית יצחק אגודה להתיישבות חקלאית בע''מ

                                                על ידי ב"כ עו"ד אבנר הכט

                                                מרח' נצח ישראל 19 תל אביב 64631

                                                                                                            המערערת

                                                                                           והמשיבה בערעור שכנגד

                                                -           נ  ג  ד  -

                                                וייס רפאל

ע"י בא כוחו עו"ד אסף נמרוד

מרח' הרצל 54

נתניה 42392

                                                            המשיב

                                                 והמערער בערעור שכנגד

החלטה על פי הוראות סעיף 52 (א) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב1972-

**********************************************************************

בפני ערעור על החלטת בורר בה הורה הבורר למערערת להשלים את משבצת הקרקע של המשיב, הבורר קבע בהחלטתו כיצד יחשבו את יתרת המקרקעין שיש לחלקם, ועל בסיס החלטתו יקצו למשיב את החלק היחסי להשלמת נחלתו.

הבורר דחה את תביעתו של המשיב לתשלום נזקיו ומכאן הערעור שכנגד.

לאחר סיום הבוררות התקיימה ביום 7.3.2000 אסיפה כללית של המערערת ובה הוחלט על הקצאת שטח של 481.3 דונם ברוטו לצורך חלוקתם בין בעלי הנחלות הזכאים להשלמה, (ששטח נחלתם מתחת ל20- דונם לנחלה ברוטו).

בעקבות החלטה זו הודיעה האגודה ביום 20.6.2000 כי המערער יהיה זכאי לתוספת של 5 דונם ברוטו לנחלתו.

לאור הודעה זו כל שעלי להחליט הוא האם זכאי המערער לתוספת קרקע בהפרש בת 5.5 דונם אותם תבע בתביעתו המקורית מהמערערת והאם הוא זכאי לתשלום נזקיו שנדחו על ידי הבורר.

עיקר טענות המערערים בנושא היו:

למשקים אצל המערערת אין שטח שווה, הבורר עצמו קבע בסעיף 2 לפסק הדין כי אל לו להיכנס לשאלה אם קיימת חובה כי כל שטחי הנחלות תהיינה זהות.

המשיב הסתמך בתביעתו על הסכם בין האגודה למינהל, שלפיו שטח נחלתו אמור להיות 25.5 דונם. הסכם זה לא הוכח אלא הופרך על ידי ההסכם בין המינהל לבין האגודה מיום 23.12.98, על ידי העדים פרידלנדר וזומן.

המשיב רכש את משק האן על פי הסכם מיום  19.7.98.  משק שעל פי נספח א' שטחו 10.029 דונם, ולאחר פרק זמן לבקשת המשיב הוספו לו עוד 5 דונם לא הייתה קיימת התחייבות כלשהי מצד המערערים לתת למשק האן (המוכר) שטח נוסף.

על פי הסכם האגודה עם המינהל, המשבצת יועדה לאגודה לצורך ניהול וארגון ענייני היישוב והיא השוכרת של המשבצת, אופן ניהול הענינים נשארים לשיקול דעתה  של האגודה, בהתאם למדיניות שצריכה להיות מדיניות כללית המכוונת לגבי כלל חבריה, והחברים הינם בבחינת בעלי רשות בלבד (סעיף 19 ג' לחוזה).

תקנון האגודה אינו מחייב לקבוע שטחי נחלה זהה לכל החברים והבורר התעלם מהחלטות רשויות אגודה בדבר חלוקת הקרקעות הכוללים בין היתר החלטות בדבר הרחבת היישוב.

הבורר טעה בבירור השטח העומד לחלוקה, בהסתמכו על טבלה שהוגשה על ידי המשיב בסיום ההוכחות למרות התנגדות המערערת ולמרות שלא אושרה  על ידי עדים. לטענת המערערת אין לסמוך על רשימה זו היות והאגודה הכחישה את נכונותה, דחתה אותה והינה נסתרת על ידי עד המשיב מר שאול מקורי שהגיש את המסמכים ת4/ ות2/. המשיב עצמו בעדותו לא נתן פרטים מדוייקים של הרזרבה של האדמות. הבורר פסק בנושא איזה קרקעות יש לכלול בשטחים העומדים לחלוקה, דבר שלא היה כלל נושא הבוררות.

הבורר טעה שהכליל את שטחי הנחלות של בעלי הנחלות שהחזירו את האדמות לאגודה כנגד מחיקת חובותיהם, אין זה ויתור על הקרקעות אלא מתן תמורה בקרקעות למחיקת חוב כספי, שהיא רכוש של כל האגודה ולא רק של החברים שאת נחלתם יש להשלים. כמו כן טעה הבורר בקבעו כי יש להכליל את שטח וולף מבלי שניתן כלל נימוק לכך. כמו כן טעה הבורר בהכלילו את "בור חז"ן" בשטח המיועד לחלוקה.

בקשתו של המשיב לתיקון פסק הבורר, הוגשה באיחור ולכן אין לדון בה.

עיקר טענות המשיב היו

כל כולו של ערעור המערערים הוא חזרה על טענות ההגנה שהופרכו     בעדויות המבקשת עצמה, ואשר אין להן בסיס עובדתי.

הנהלת המערערת משכה את ביצוע השלמת הנחלות במשך 9 שנים (הליך שהתחיל בשנת 1990).

המשיב רכש על פי נספח א' לחוזה הרכישה גם "זכויות באגודה שיתופית בית יצחק שער חפר" זכויות אלו כללו את הזכות לקבל חלק מהקרקעות אשר מחזיקה האגודה בנאמנות עבור חבריה וכך גם העיד יו"ר האגודה.

הוכח מעל כל צל של ספק כי החלטות ועדת התכנון, מינהל מקרקעי ישראל והמרכז החקלאי קבעו מכסת קרקע משק בשטח של 25.5 דונם בבית יצחק. הדבר אושר בצווים של שרי החקלאות והתשתית לאגודה יתרה של 780 דונם בלתי מחולקים, שיש בהם די והותר כדי להשלים לכל בעלי הנחלות את מלוא מכסת הקרקע.

המשיב המציא רשימה מדוייקת של כלל האדמות שיש לכל חבר באגודה הכמות הנדרשת להשלמת נחלתו, פירוט השטחים המוחזקים על ידי האגודה כפי שנעשו ע"י ועדת התיכנון של האגודה והמראים כי יש די היתר קרקע לחלוקה לכלל בעלי הנחלות. לאגודה ניתנו שלש הזדמנויות להציג רשימות נגדיות או לסתור את האמור ברשימת המשיב ולא עשתה כן.

בערעור שכנגד טוען המשיב כי יש לצרף את אשתו וייס מרים שצורפה כצד לבוררות לפי בקשת המערערת, והינה חתומה על חוזה הרכישה יחד עם בעלה.

כאשר פסק הבורר לזכותו של המשיב, והמשיב לא נחקר על תצהירו בדבר שיעור נזקיו יש לקבל את העובדות כאמת.

על פי טענות המערערים, שכירת קרקע חילופית תמורת 300 $ לשנה הרי היה על הבורר לפסוק לפחות סכום זה עבור הקרקע.

לאחר שפסק נגד המערערת היה על הבורר לחייב את המערערת לשאת בהוצאות הבוררות.

לאחר שעברתי על החומר שבפני הנני קובע כדלקמן:

א.         עיקר המחלוקת בין הצדדים היא מהו השטח הראוי לחלוקה?, המערערת טוענת    כי השטח הראוי לחלוקה הוא 481.3 דונם וכך בפועל נעשה לאחר פסק הבורר, לעומת טענת המשיב כי השטח הראוי לחלוקה עומד על 780 דונם.

מבדיקת פרוטוקולי הדיון והחומר שבפני מתברר כי לא התקיים דיון בנושא יתרת השטח הראוי לחלוקה והבורר הסתמך על חישובי המשיב. מן הדין שנושא זה ילובן בפני הבורר, אשר יבדוק היטב מהו השטח הראוי לחלוקה.

            אין ספק כי שטח זה אינו יכול לכלול את השטחים שהוחזרו לאגודה כנגד מחיקת חובותיהם של בעלי הנחלות שהחזירו האדמות לאגודה.  אדמות אלו הוחזרו לאגודה תמורת חובות לאגודה, לא יתכן כי הנהנים היחידים מאדמות אלו יהיו רק החברים שאת נחלתם יש להשלים.

            החזר האדמות במקרה זה הינו שווה ערך לתמורה כספית לחוב, והחזר האדמות שייך לאגודה והאגודה רשאית לעשות בשטח זה ככל העולה על רוחה, לרבות יעודו למטרה אחרת והכספים שיתקבלו ישמשו את האגודה בהתאם להחלטותיה.

שאלה נוספת שלא הוכרעה על ידי הבורר הייתה מי צריך לקבל את ההחלטה לגבי חלוקת השטחים, האם יכול חבר התובע את האגודה לקבל פסק דין ובכך לעקוף את החלטות האסיפה הכללית? בנושא זה לא התקיים כל דיון ועל הבורר לדון בסוגייה זו. בהתחשב גם בנסיבות הענין ובשאלה האם לכל החברים נחלות בגודל זהה.

לגבי הערעור שכנגד - הערעור הוגש באיחור. פסק הבורר ניתן ביום 26.10.99 ואילו הערעור הוגש ביום 8.11.99 דהיינו חלפו עשרת הימים הקבועים בסעיף 52 (4) (ב) לפקודה.

לגופו של הערעור שכנגד, הריני מאמץ את החלטות הבורר כשדחה את התביעה לתשלום נזקיו של המערער שכנגד.

המערער שכנגד לא הקטין את נזקו, לא פעל לשכירת שטחים משך 7 שנים לא דרש בנושא זה דבר מאת האגודה די היה בנסיבות אלו כדי לדחות את תביעתו של המערער שכנגד.

בנושא אשת המערער שכנגד, בנושא זה לא נשמעה תגובת האגודה, לפיכך יהיה על הבורר לקבל החלטה בנושא.

לאור האמור לעיל הנני מחליט להחזיר התיק לבורר שיפעל כאמור בהחלטתי.

בהעדר הצדדים                                                                   רשם האגודות השיתופיות

המזכירות תעביר החלטתי

לצדדים.           

וייס בית יצחק