ערעור על החלטת חוקר לאשר את חברות משה אליעד במושב אך ורק במידה ויעבור להתגורר בתחומי המושב בתוך שנתיים מיום הדו"ח

משה אליעד נ' בצרה כפר שיתופי להתיישבות בע''מ ועו''ד גרין משה
 

בפני השגה על החלטת החוקר מר שרגא פולק (להלן- "החוקר"), שניתנה ביום 29/04/07, כאשר עילת החקירה הינה: "בדיקת סוגיית חברותו באגודה של משה אליעד". החוקר קבע בהחלטתו, כי חברותו של המערער בעינה עומדת, כפוך לכך שתוך שנתיים ימים יתיישב במושב ולא, תפקע חברותו.

 

רקע עובדתי-

ביום 22/12/03 התקבלה פנייתו של מזכיר המושב, מר יואל פירסט, בבקשה לקבלת חוות דעת מהמפקח על אגודתם מר שרגא פולק. בפנייתו מעלה המזכיר את הבעיה העומדת לפניו, באשר המערער אינו מתגורר בדרך קבע במושב ועל כן לא ניתן לקבלו כחבר על פי תקנון האגודה.

הסיבה בגינה לא יכול המערער לבנות את ביתו כרגע במושב, היא משום שמתקיימים על הקרקע שימושים חורגים ולא ניתן לקבל אישורי בנייה עד אשר יסולקו השימושים החורגים מהשטח.

במענה למכתבו, השיב המפקח כי הוועד הוא הריבון שמקבל חברים לאגודה. ומכל מקום באם החליט הוועד שלא לקבלו לחברות, חייב להודיע לו על כך ורשאי הוא לערער בפני האסיפה הכללית ואלו יצביעו בעד או נגד קבלתו לחברות.

ביום 07/11/06 פנה המשיב 2 במכתב פנייה, בו העלה את טענותיו בקשר לחוקיות חברותו של המערער במושב ועצם היותו יו"ר באגודה.

ביום 25/11/06 פנה המערער במכתב, בו הוא משיב לטענות העולות ממכתבו של המשיב 2.

ביום 07/02/07 מונה מר שרגא פולק כחוקר (להלן- "החוקר"), בהתאם להוראת תקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג- 1973 (להלן-"תקנות החברות") במטרה לבדוק את סוגיית חברותו של המערער במושב.

ביום 29/04/07 הגיש החוקר את דו"ח חקירתו לפיו הוא ממליץ בפני לקבוע, כי חברותו של המערער באגודה בעינה עומדת, כפוף לכך שהמערער ישוב תוך שנתיים לגור במושב, ולא תפקע חברותו.

ביום 23/07/07 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים וב"כ האגודה.

ביום 01/08/07 התקבלה בקשתו של משיב מס' 2 להבהרה בשל התנהלות שני הליכים במקביל לטענתו.

 

עיקר טיעוני המערער-

המערער טען כי הינו בעל הזכויות בנחלה ומרכז חייו במושב. עוד הוסיף וטען, כי הוא נמצא שעות רבות במושב בפעילות עסקית פרטית ובפעילויות ציבוריות כיו"ר האגודה מזה כ- 3 שנים. בשלב זה, אין באפשרותו לבנות על המשק היות וקיימים שימושים שאינם חקלאיים על הנחלה ומינהל מקרקעי ישראל מסרב לחתום על בקשה להיתר בנייה.

האסיפה הכללית בהליך מסודר ובהתאם להנחיותיו של המפקח, אישרה ביום 25/01/04 את חברותו במושב. מתוך 42 נוכחים, 41 הצביעו בעד ו-1 היה נמנע. אף המשיב 2 נכח והצביע בעד קבלתו לחברות.

המערער טען, כי הינו חבר ויו"ר ועד ההנהלה מחודש ספטמבר 2004 עד היום לאחר שנבחר פעמיים.

כל המניע שעמד לצד משיב מס' 2 הוא מניע אישי. המשיב 2 מבקש לפסול אותו על מנת למנוע ולסכל את התביעה שהגישה נגדו האגודה, בגין כספים ששילמה עבורו האגודה שלא כדין, בהיותו חבר הנהלה והוא מסרב להחזירם.

 

עיקר טיעוני משיב מס' 1-

המשיב סבר כי המערער דנן הינו חבר באגודה. קיים אינטרס ברור כי מי שרשום במינהל כבעל זכויות בנחלה יהיה חבר אגודה.

המשיב מס' 1 טען, כי קיבל את החבר לחברות באגודה באסיפה שהתקיימה ביום 25/01/04. האגודה אף נהגה במערער כחבר.

בתאריך 12/04/07 אושר על ידי האסיפה הכללית שינוי בתקנון האגודה. השינוי הנ"ל מאפשר חברות באגודה גם למי שאינו מתגורר ביישוב ומקיים את האמור בתיקון.

 

 

עיקר טיעוני משיב מס' 2-

לטענתו של המערער ולשיטתו, כי אינו יכול להתגורר במושב אין בסיס. עוד בשנת 1992 ביקש אביו של המערער להעביר על שמו במינהל מקרקעי ישראל את המשק ואכן כך נעשה בסופו של דבר.

המערער מעיד על עצמו כי הוא מתנדב ולא כן. המערער עובד תמורת שכר בעמותת אדמתי, כאשר קרש הקפיצה הפוליטית שלו נעשה על ידי האגודה, דרך האיחוד החקלאי ישר למזכירות אדמתי תמורת משכורת נאותה.

המשיב טען, כי המערער מסתיר בפני הרשם כי מתנהל הליך פלילי בבית משפט השלום בגין שימושים חורגים במשק, כאשר הנאשמים בו הם אביו ואנשים אחרים ולא המערער עצמו.

כל כוונתו של המערער, נובעת מחוסר תום לב מובהק והתנהגות חמדנית ושרירותית וכל מרצו הוא לדאוג לשימושיו החורגים של משקו בלבד על ידי מניפולציות לא אמיתיות.

הוסיף המשיב וטען, כי על פי פקודת האגודות השיתופיות, ההלכה הפסוקה, והן על פי תקנון האגודה, לא ניתן לאשר חברות ביישוב של מי שאינו מתגורר בו דרך קבע ועל כן אין לאפשר למערער חברות במושב.

מירב הזיקות מצביעות כי מרכז חייו של המערער הינן בכפר סבא, שם נמצא בית מגוריו, שם מנהל הוא את חיי קהילתו ושם מתחנכים וגדלים ילדיו. זאת ועוד, למערער אין כל רצון או כוונה לעבור להתגורר ביישוב.

מן הראוי לאמץ את המלצת החוקר ולפעול על פיה. בהחלטתו זו העניק החוקר הזדמנות נאותה למערער להגיע ולגור ביישוב כפי שמתנהגים כל החברים.

המשיב טען כי ביום בו נחקרו הוא והמערער במשרדי האגודה על ידי החוקר, דאג המערער לקבוע אסיפה כללית לשם שינוי תקנון האגודה, באופן שבעל נחלה אינו חייב להתגורר במקום. המערער הביא לשינוי התקנון, תוך מהלך אימים על חברים שונים במושב.

הצורך במגורים דרך קבע ביישוב, כתנאי לחברות הוכר עוד בפסק הדין המנחה לעניין זה, בבג"צ 6627/98 נוימן נגד רשם האגודות השיתופיות פ"ד נד (5) 299. (להלן- "בג"צ נוימן").

בענייננו, ככל שהמערער אינו מתגורר ביישוב דרך קבע וברור כי דרישת המגורים כוונתה לניהול משק בית ביישוב, הרי שאין ביכולתו להיות חבר באגודה.

לאור כל האמור לעיל, מתבקש הרשם לקבל את המלצתו של החוקר במלואה.

 

 

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני הנני קובע כדלקמן-

 

לאחר עיון בכתבי טענותיהם של הצדדים ובעיקר בעיקרי הטיעון מטעם המשיב מס' 2, עולה תמונה מצערת של ניסיונות להתנגחויות פוליטיות זה לעומת זה.

משיב מס' 2 בחר לטעון טענות המכפישות את המערער והעלה טענות רבות שאינן קשורות לנושא חברותו במושב, כגון: ההליכים הפליליים המתנהלים כנגד אביו של המערער וניסיון התנגדותו של המערער למנוע מאברכים במושב להתפלל בקראוון שהוקצה לשם כך. אולם, אין בין האירועים הנטענים והעובדות הנטענות, כל קשר לנושא אליו התבקשו הצדדים להגיב ולמטרה שלשמה מונה החוקר.

הנושא העיקרי לשמו מונה החוקר, הינו במטרה לבדוק את סוגיית חברותו של המערער במושב, מכוח הוראות תקנה 6 לתקנות החברות.

החוקר המליץ בפני לקבוע, כי חברותו של המערער בעינה עומדת, בכפוף לכך, שתוך שנתיים ימים יתיישב המערער דרך קבע במושב, אחרת תפקע חברותו.

ממסקנות החוקר עולה, כי המערער התקבל לחברות באגודה בחודש ינואר 2004, והינו מחזיק בבעלות על הזכויות במשק במושב, שהועברו אליו על ידי הוריו.

עוד עולה, כי קיים קשר מהותי בין המערער למושב בו מקדיש הוא את רוב זמנו מידי יום. חלק ניכר מזמנו ואף בשעות הלילה, מוקדש לפעילות במסגרת ועד המושב בראשו הוא עומד. המערער אף משלם את מיסיו ומשתתף בכל פעילות האגודה.

עולה מדבריו של משיב מס' 2, כי משאין בדעתו וכוונתו של המערער להתגורר במושב כלל, הרי שיש לקבל את המלצת החוקר, המעניקה למערער הזדמנות לחזור ולהתגורר במושב דרך קבע תוך שנתיים, אחרת, תפקע חברותו.

המשיב הציג כאסמכתא את בג"צ נוימן הקובע, כי משלא קבע החבר את מקום מגוריו ביישוב ומשאין במחשבתו להתיישב בו, הרי שדין חברותו לפקוע. לפיכך יש לומר, כי נסיבות המקרה בעניינו של המערער דומות לנסיבות המקרה כפי שאירעו בבג"צ נוימן.

אלא שבבג"צ נוימן כל שעשה בית המשפט הוא, פירוש תקנון האגודה, בו הייתה קיימת הוראה בתקנון הקובעת כי (עמוד 310 לפסק הדין):

 

"חברותו של חבר נפסקת בעקרו את מושבו מהמושב או  כשאין במחשבתו להתיישב בו".

 

בית המשפט בחן את חברותם של חברי האגודה על פי הוראות תקנון האגודה, כאשר נקודת המוצא לדיון באותו נושא היו הוראות התקנון (עמוד 311 לפסק הדין):

 

"תחנת המוצא למסע העיון והדיון תימצא לנו בהוראת סעיף 6(ג) לתקנון האגודה, ולפיו חברותו של חבר תיפסק..."

 

אין המקרה דנן, דומה לנסיבות המקרה כפי שהיו בבג"צ נוימן. במקרה זה, תוקן ואושר ביום 03/06/07 סעיף 4 לתקנון האגודה המשיבה מס' 1 ובו נקבע:

 

"לא יתקבל אדם כחבר באגודה אלא אם הוא ובן זוגו :

גר דרך קבע או שמרכז חייו ביישוב."

 

 

 

מרגע ששונה ואושר לרישום, תקנון האגודה, כך שהוראותיו מאפשרות לכל אדם במושב להיות חבר באגודה, גם אם מקום מושבו הקבוע אינו ביישוב אך מרכז חייו הוא ביישוב, ועונה הוא על שאר הוראות התקנון, מתייתר הצורך לבחון את החלטת החוקר ולדון בשאלה האם משך זמן של שנתיים, יספיק למערער על מנת לעבור לגור במושב דרך קבע.

על פי מסקנות דו"ח החקירה ועל פי טיעוני המערער, התרשמתי כי המערער מקיים את מרכז חייו במושב ונוכח הוא בנחלתו רוב שעות היום, בין אם מדובר בפעילותו פרטית בנחלה ובין אם בפעילות ציבורית כיו"ר ועד האגודה.

טענה נוספת שהועלתה על ידי משיב 2 הייתה בדבר התנהלות הליכים כפולה. לטענתו, הליך החקירה בעניינו של המערער טרם הסתיים ובה בעת התקבלה במשרדי בקשה לאישור תיקון התקנון באגודה.

אלא שגם המשיב מס' 2 היה מודע לאסיפת האגודה שנעשתה במושב ביום 29/03/07 ובו ביום התקבל נוסח השינוי בתקנון. על כן טענה זו לה היה מודע בטרם עת ראוי היה שיעלה במועד ולא לאחר קיום הדיון שבפני.

שנית, בעת אישור תיקון התקנון עליו חתם כבוד הרשם, טרם הסתיימו ההליכים בעניינו של המערער ומרגע שהתקבל השינוי בתקנון האגודה בקרב החברים באסיפה הכללית, אין בסמכות הרשם שלא לאשר את תיקון התקנון. האסיפה הכללית הינה הרשות המוסמכת לתיקון התקנון ובסמכותה לקבל כל שינוי לתקנון האגודה.

יתר על כן, תיקון התקנון הינו תיקון הצופה פני עתיד ומחיל עצמו רק מיום התיקון והלאה. בנוסף, תיקון התקנון אינו מחיל עצמו רק כלפי המערער באופן אישי אלא חל על כל אדם במושב. אשר על כן אינני מקבל את טענותיו של משיב מס' 2 בנושא ההליכים הכפולים.

לאור כל האמור לעיל, הנני מבטל את דו"ח החוקר בכל האמור בסיפת הדו"ח וקובע כי לאור שינוי התקנון באגודה, אין להגביל את המערער בפרק זמן כלשהו לחזור ולהתגורר במושב.

אין צו להוצאות.

 

ניתן היום 06/08/07 בהיעדר,                                            טל בראון, עו"ד

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.                          עוזר רשם האגודות השיתופיות

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: