יעיש ביטון נ' מימי מבואות ירושלים אגודה חקלאית מרכזית שיתופית בע'''מ - בפירוק

בפני רשם האגודות השיתופיות

תיק מספר 2010/180/07

בענין:

יעיש ביטון ת.ז: 63372916

ע"י  עו"ד אילן שפירא ו/או צבי שילה

בית השנהב רחוב בית הדפוס 12 ירושלים 95483

טל': 02-6526599 פקס: 02-6526499

המערער

נ ג ד

מימי מבואות ירושלים אגודה חקלאית מרכזית שיתופית בע"מ - בפירוק

עו"ד אורן באדר, מפרק

רחוב בית הדפוס 12 אגף 8

גבעת שאול ירושלים 95483

טל': 02-6537799 פקס: 02-6537789

המשיב/המפרק

בפני הוגש ערעור על החלטת המפרק שדחתה את תביעת חובו של המערער נגד האגודה שבפירוק, לתשלום רכיבי שכר שונים המגיעים לטענתו מהאגודה כעובד בה לשעבר. המפרק הכיר בדרישת חובו של המערער נגד האגודה, ברכיב אחד מתוך שלושה רכיבים לתשלום ואת שאר רכיבי התשלום כאמור דחה המפרק, מכאן הערעור.

עיקר טיעוני המערער-

1. ביום 15/05/02 הגיש המערער תביעה לבית הדין לעבודה בירושלים בה עתר לחייב את האגודה המשיבה בתשלום הפרשי שכר בגין אי תשלום שכר עבודה במנוחה שבועית, בגין אי תשלום שכר קידום בדרגה ובגין אי תשלום מענק יובל.

2. הדיון בתביעתו של המערער הועבר לדיון בבוררות בפני חבר הבוררים בעוצ"מ.

3. ביום 28/01/04 ניתן צו פירוק לאגודה וזאת בטרם ניתנה החלטת הבוררים.

4. המערער עבד אצל האגודה בתפקיד "קורא מודדי מים" מתחילת שנת 1969 ועד ליציאתו לגמלאות משנת 99'. לטענת המערער, על מנת לבצע את עבודתו כדבעי עבד שישה ימים בשבוע בהיקף משרה מלאה וכן בשעות נוספות והכל בידיעת ובאישור האגודה.

5. תנאי עבודתו של המערער מוסדרים בחוקת עוצ"מ אשר מהווה הסכם קיבוצי ובחוזרים אשר מהווים תיקונים ו תוספת לחוקה.

6. בשנת 1987 הגיע המערער לגיל 55. על פי האמור בחוקת עוצ"מ בפרק ה'- "הלכות יום עבודה וחגים" סעיף 3, היה המערער זכאי לעבוד לשבוע עבודה בן 5 ימים. אולם בפועל, נדרש המערער להמשיך ולעבוד באותו היקף משרה בה עבד לפני הגיעו לגיל 55 דהיינו, 6 ימים בשובע ושעות נוספות.

7. לטענת המערער הינו זכאי לתשלום גמול עבודה במנוחה שבועית כדלהלן:

א. 240 ₪ שכר עבודה ליום X 150% X 50 שבועות בשנה X 12 שנים (משנת 87' עד 98') = 216,000 ₪ ובתוספת הצמדה וריבית 239,518 ₪.

ב. על האגודה היה לשלם למערער עבור קידום בדרגה 10+ מחודש 01/01/93, דרגה 11+ מחודש 01/0195 ודרגת 12+ מחודש 01/01/98 = 141,258 ₪ בתוספת הפרשי הצדה וריבית מיום 01/05/02 ועד לתשלום בפועל.

8. המפרק דחה את תביעתו של המערער ברכיבים לעיל ואישר את תביעתו לתשלום "מענק יובל" בלבד.

9. לטענת המערער לא היה עליו להוכיח את עובדת שעות וימי עבודתו מקום בו האגודה הודתה בעובדה זו, מה גם שעובדה זו לא הייתה במחלוקת.

10. עצם העובדה שהמערער לא חתם על כרטיס נוכחות לבקשתו, אין בה כדי לשלול את העובדה כי במשך 30 שנה שולם למערער שכר בגין עבודה במשרה מלאה ובגין שעות נוספות.

11. המערער טען כי טעה המפרק בכך שטען כי עבודתו של המערער תאמה את הגדרת סעיף 3 לחוקת עוצ"מ בפרק ה' הקובעת:

"מי שתפקידו מחייב עבודה בשעות חורגות ממסגרת יום העבודה הרגיל"

ועל כן יש להחיל סעיף זה על המערער.

12. לעניין רכיב קידום בדרגה לטענת המערער, טעה המפרק כאשר קבע שהמערער לא הצביע על המקור לחובת האגודה לקדמו בדרגות. זכאותו של המערער הינה מכוח הוראת חוקת עוצ"מ והחלטות עודת עוצ"מ. ביום 06/11/85 התקבלה החלטת ועדת עוצ"מ לפיה:

"עובדים מדרגת יט' 1 ומעלה השוהים בדרגתם שנתיים ומעלה יקודמו בדרגה אחת. עובד השוהה בשיא דרגתו שלוש שנים ומעלה יקודם בדרגה אחת".

13. לדעת המערער טעה המפרק שעה שקבע כי התשלומים שקיבל המערער במשכורתו בשם: "שעות נוספות ג' נטו", באים במקום העלאה בדרגה אותה היה זכאי המערער לקבל.

14. לעניין טענת ההתיישנות שטען המפרק הרי שיש לדחות טענה זו משלא הועלתה לראשונה בבית הדין לעבודה בבקשת עיכוב ההליכים.

עיקר טיעוני המפרק-

15. המפרק פנה אל המערער באמצעות בא כוחו במכתב ובו הודיע לו כדלקמן:

"טרם שאפסוק בדרישת החוב אבקשך להודיעני בתוך 7 ימים ממכתבי זה האם הנכם מעוניינים לטעון בפני ולהוסיף מעבר לדרישת החוב..."

בתשובתו למכתב זה הודיע בא כוח המערער כי:

"התובע אינו מתכוון להוסיף על האמור בדרישת החוב כפי שהוגשה".

16. על אף שהמערער זומן למשרדי המפרק לצורך מתן תשובות והזדמנות לטעון את טענותיו, טען המערער כי דרישת החוב שלו מבוססת אך ורק על כתב התביעה ולא הציג כל מסמך או ראיה לתמוך בטענותיו.

17. לטענת המפרק, מבקש המערער בעת הערעור לכתוב את תביעתו מחדש ולהרחיב ולשנות את החזית ומבקש להציג מסמכים וטענות, שלא הועלו בפני המפרק ועל כן יש לדחות את ערעורו של המערער על הסף.

18. טענת המערער לזכאותו לגמול עבור עבודה במנוחה שבועית משנת 1987 בסך של 239,518 ₪ בדין נדחתה. המערער עצמו טען כי: "בפועל נדרש התובע לעבוד הן בשעות נוספות והן בימי שישי". המערער אף לא פירט לא טען ולא הביא כל ראיה לא בדרישת החוב ולא בדיון בפניו בידי מי "נדרש" היכן כמה ולמה.

19. המפרק טען כי בדיון בפניו הודה המערער כי היה עצמאי בעבודתו, קבע את שעות העבודה וכי לא חתם לבקשתו על כרטיס נוכחות ועל כן, כל המידע היה אמור להיות ברשותו של המערער ובידיו בלבד וחרף האמור, לא הביא המערער כל ראיה מתי עבד שעות נוספות באיזה היקף ומתי אם בכלל עבד ביום שישי.

20. כמו כן לטענת המפרק, תפקידו של המערער באגודה עונה להגדרת סעיף 3 לחוקת עוצ"מ הקובעת:

"מי שתפקידו מחייב עבודה בשעות חורגות ממסגרת יום העבודה הרגיל"

21. לעניין טענת המערער לחוב בגין אי קידום בדרגת עבודה, הרי שהמערער לא הציג את חוזרי עוצ"מ להם הוא טוען ואף הודה מפורשות כי לא פנה בעניין טענתו זו לעוצ"מ כפי שעשו עובדים אחרים לא במהלך עבודתו ולא לאחר מכן.

22. בהתאם להוראות פרק יד' סעיף 8 לחוקת עוצ"מ על המערער היה להביא את תביעתו:

"לא יאוחר משני חודשים מתאריך מתן ההוראה או מזמן קביעת העובדה או מזמן קבלת ההוראה..."

המערער לא פעל על פי הוראת הסעיף לא במועד בו נפסק לטענתו קידומו בדרגות בשנת 91' ולא בסמוך לו.

23. עוד הדגיש המפרק כי תחת קידומו בדרגות ניתנו לעובדי האגודה תוספות שונות ומשונות כגון "שעות נוספות גלובלי" וכן עבור "שעות נוספות ג. נטו", שהסתכמו במשכורת המערער לחודש דצמבר 98' בסך של 1821 ₪. תוספות אלו נעשו חלף קידום בדרגות עבודה.

24. המפרק הוסיף וטען כי כאשר פרש המערער מתפקידו ונעשתה עימו התחשבנות סופית עבור התשלומים המגיעים לו, לא טען כי נגרעה ממנו תוספת דרגות ו/או תשלום עבור עבודה במנוחה וגם לפיכך נדחתה תביעתו ברכיב זה.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני הנני קובע כדלקמן:

1. ראשית אתייחס לטענה שעלתה על ידי הצדדים ביחס למעמדו של המפרק ולאפשרות הערעור על החלטת המפרק בעניין דרישת חוב שהוגשה לפניו. לעניין זה קובעות תקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד-1984 כדלהלן:

תקנה 12:

(א) המפרק יקבע את החובות המגיעים לאגודה מהחברים ואת סכום האחריות של החברים לחובות האגודה בנוסף לסכום השתתפותם בהון האגודה, ובין היתר יקבע את חובות החברים בענינים אלה:

(1) שירותים שהחבר קיבל במישרין מהאגודה;

(2) שירותים כלליים שהאגודה נתנה לחבריה;

(3) הוצאות שהיו למפעלים של האגודה בהם שותפים החברים או שהאגודה שותפה בהם למען חבריה;

(4) הוצאות שהיו לאגודה והנוגעות לעסקי האגודה ומטרותיה, לרבות הוצאות מימון וריבית;

(5) חלקו של חבר בחוב האגודה לנושה, שמועד פרעונו הוקדם בהתאם לאמור בתקנה 18(א).

(ב) תקנה זו תחול גם על עזבונות חברים ועל חברים לשעבר כאמור בסעיפים 32 ו-33 לפקודה.

תקנה 13:

(א) קבע המפרק סכום חוב של החבר לאגודה כאמור בתקנה 12, יצווה על פרעון החוב על ידי הוצאת צו תשלום כמפורט בתוספת הראשונה (להלן - צו תשלום).

(ב) המפרק ישלח את צו התשלום לחבר ויקבע מועד לתשלום החוב שלא יפחת מארבעה עשר ימים מתאריך קבלת הצו.

תקנה 15:

(א) כל נושה של האגודה חייב להוכיח למפרק את תביעת החוב שלו ואת הראיות לביסוסה, בכתב, על גבי הטופס שנקבע בתוספת השניה, תוך ששים ימים מתאריך פרסום צו הפירוק; המפרק רשאי לתת לנושה, לפי בקשתו, ארכה לענין זה.

(ב) נושה שתביעתו מבוססת על שטר חליפין, שטר חוב או מסמך סחיר אחר, או על יסוד בטוחה שנתחייבה בה האגודה (להלן - הראיה), חייב להציג את הראיה בפני המפרק.

(ג) לתביעת חוב שהוגשה כאמור בתקנת משנה (א) יצרף הנושה תצהיר המאמת את העובדות שטען לענין החוב; בתצהיר יצויינו, בין היתר, פרטי החוב והאסמכתאות לו ואם החוב מובטח אם לאו.

(ד) תביעות מן האגודה הרשומות בספרים ובפנקסי החשבונות שלה יראו אותן כאילו הוגשו למפרק לפי תקנת משנה (א), והוא ידון ויחליט בכל תביעה לגופה.

(ה) הגיש נושה את תביעתו, בהסכמת המפרק, לאחר המועד האמור בתקנת משנה (א), לא תהא לו זכות להיפרע מנכסים שחולקו לנושים או לחברים לפני תאריך הגשת תביעתו.

(ו) התאריך הקובע לענין זכויות נושים לפי תקנה זו הוא תאריך קבלת התביעה במשרדו של המפרק.

תקנה 16:

(א) בתום ששים ימים מתאריך פרסום צו הפירוק יבדוק המפרק כל אחת מתביעות החוב שהוגשו לו; המפרק רשאי לאשר תביעת חוב, או לדחותה, כולה או מקצתה, או לדרוש ראיה נוספת לחיזוקה; דחה המפרק תביעת חוב, יודיע על כך בכתב לנושה בהקדם, לפי הטופס בתוספת השלישית.

(ב) נושה שתביעתו נדחתה כולה או חלקה בידי המפרק, רשאי לערער על החלטת המפרק בפני הרשם תוך ששים ימים מיום קבלת ההודעה על הדחייה.

2. ברי כי אין מקום לטענות המערער והדין הקובע הוא, כי בכל דרישת חוב של נושה האגודה שהכריע לגביה המפרק, ניתן להגיש ערעור בפני הרשם תוך 60 יום מיום ההודעה.

3. במקרה דנן, כדין פעל המפרק שעה שדחה בחלקה את תביעת המערער. הוראת תקנה 15 קובעת כי הנושה בעל דרישת החוב יגיש למפרק:

"בין היתר, פרטי החוב והאסמכתאות לו ואם החוב מובטח אם לאו".

4. המפרק רשאי מכוח תקנה 16, לדרוש ראיות לחיזוק וביסוס התביעה ואולם, המערער שנתבקש לעשות כן, הודיע למפרק ביום 09/08/06 כי אינו מעוניין להוסיף על האמור בדרישת החוב וכלשון מכתבו:

1. התובע אינו מתכוון להוסיף על האמור בדרישת החוב כפי שהוגשה.

2. המפרק ידון ויפסוק ע"פ החומר המצוי בפניו.

3. באם יש צורך בהבהרות או תשובות לשאלות כלשהן ניתן לזמן את התובע וב"כ למשרדי המפרק.

5. המערער בחר שלא להגיש בפני המפרק את המסמכים והראיות שיש בהן לטענתו להוכיח את חובו על כל רכיביו כפי שטען בערעור לפני ועל כן, מנוע הוא מלעשות כן בשעת הערעור בשעה שהתאפשר בידו להגיש את כל האסמכתאות לעניין חובו בפני המפרק.

6. ראה לעניין זה את פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה (נצ') עב' 1991/05 תמר אסתר נגד קיבוץ כנרת (פורסם בדינים ועוד מו 746). במקרה הנדון בפסק הדין דחה בית הדין את תביעת התובעת מהסיבה שלא טענתה ולא מחתה על הפגיעה בזכויותיה עוד בראשית הדרך, אלא השלימה עם הפגיעה בשכרה:

"...יחד עם זאת, אם יוכח כי העובד הסכים להרעה בתנאי העבודה לרבות בתנאי שכר שלו, הרי שמדובר בשינוי תנאי בחוזה העבודה , ומהסכמה זו לא יוכל הוא להתנער לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

הסוגיה של הסכמה בדרך של התנהגות העובד לשינוי בתנאי העבודה שנקט המעביד באופן חד צדדי לובנה בפסק דין שניתן ע"י בית הדין הארצי בדב"ע נד/3-86יוחנן גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270 (להלן:"פס"ד גולן").

באותו העניין דובר על עובד אשר המעביד שינה באורח חד צדדי את שכרו.

העובד אכן מחה על השינוי בשכרו, אך לא התפטר ולא הגיש תביעה לבית הדין ועבד כשמונה חודשים תמורת השכר המופחת, וותביעתו לבית הדין הוגשה רק לאחר שפוטר.

באותו העניין קבע בית הדין הארצי כדלקמן-

"האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהווה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם... עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים". (ההדגשה שלי- א.ז).

7. המערער לא סתר את טענת המפרק לפיה בעת ההתחשבנות עימו כאשר פרש מתפקידו ונעשתה עימו התחשבנות סופית עבור התשלומים המגיעים לו, לא מחה ולא העלה כל טענה בדבר הכספים המגיעים לו לטענתו, בנוסף למה שכבר קיבל.

8. המערער מבקש בבקשתו כי אקבל כראייה להוכחת תביעתו, אסמכתאות וראיות שהיו בידיו עוד בעת הגשת דרישת החוב בפני המפרק ובחר מרצונו שלא להגישן וכעת אדון בהן שוב.

9. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים. ראה לדוגמא ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל פ"ד מד(1) 594, 598):

"בדרך כלל לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה ובהערכת מהימנותם של עדים שבאו לפניה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים, כגון שהייתה טעות ביישום ההלכה לעובדות המקרה או כשהדברים מופרכים על פניהם.

על אחת כמה וכמה תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו, כאשר בית המשפט קמא "לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין..."

10. כמו כן, ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל:

"עקרון יסוד הוא בשיטתנו כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית שהיא האמונה על שמיעת העדים, בחינת הראיות וקביעת הממצאים העובדתיים, ואשר לה היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית מהעדים. ערכאת הערעור תתערב בממצאים שבעובדה אך ורק במקרים חריגים וקיצוניים, דוגמת מקרה בו נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשרשו של עניין או שממצאיה העובדתיים אינם מבוססים על פניהם".

11. המפרק ביקש וקיבל מהמערער את האסמכתאות הנדרשות להוכחת החוב ולפיהן דן והכריע בדרישת החוב שהוגשה לפניו. לפיכך, הנני דוחה את ערעור המערער לתשלום שאר רכיבי החוב שטען לזכותו וכי בדין דחה המפרק את דרישותיו לתשלום הרכיבים שלא הוכחו בפניו.

12. אין צו להוצאות.

ניתן היום 13/02/08 בהיעדר,

אורי זליגמן, עו"ד