ערעור על פסק בורר
עוזר רשם האגודות השתופיות
ב ע נ י ן: אברמוביץ רבקה
ע"י ב"כ עו"ד א. רוט
משמר איילון 106
ד.נ. שמשון 99782
המערערת
ו ב ע נ י ן : משמר איילון, מושב עובדים
ע"י ב"כ עו"ד ר. אבידע
דרך פתח תקוה 154, ת"א 64920
המשיבה
החלטה
*****************
רקע
זהו ערעור על פסק בורר. הפסק ניתן על פי סעיף 52 (2) לפקודת האג"ש.
המשיבה פנתה בתביעה לבוררות למשרד רשם האג"ש ותבעה :
לחייב את המערערת בתשלום דמי שימוש חורג בסך 44,576 ש"ח, תשלום אשר לא שולם החל מאגוסט 2000 ועד ליום הגשת התביעה, אוקטובר 2001.
אין חולק כי התשלום עבור שימוש חריג לא שולם עד היום, אוגוסט 2003.
פינוי וסלוק יד של המערערת לאור הפרה יסודית של ההסכם אשר נחתם בין הצדדים בשנת 1976.
הצדדים לתביעה לעיל הם: המשיבה – האגודה והמערערת – החברה באגודה. לרשם קמה סמכות למנות בורר על פי סעיף 52(2) הנ"ל במקרה של סכסוך בין אגודה לחבר ואשר מקור הסכסוך הוא ב"עסקי האגודה". למונח זה ניתן בפסיקה פרוש רחב.
כבוד השופט אנגלנהרד בבג"צ מחולה דן ארוכות בשאלה מדוע ידונו חברי אגודה בסכסוך ביניהם בדרך של בוררות. כמו כן ראה הסבר מנומק ומפורט של כב' השופטת איילה פרוקציה בתיק אוריאל וניקולא רחמני נ. בית מאיר ה.פ. 284/98 .
פסקי דין אלה סיכמו והבהירו את ההלכה הקובעת כי בסכסוך בין אגודה לחבר, שענינו עסקי אגודה ואשר תקנון האגודה מורה על פניה למינוי בורר לרשם, קמה סמכות ענינית לרשם למנוי בורר והסכסוך ידון בדרך של בוררות. 60221
על החלטה זו לא הוגשה השגה לרשם, אשר על כן פסק הבורר בנושא סמכות הוא סופי. החלטת הבורר נכונה גם לגופו של ענין כאמור הרשם מינה בורר בסמכות וכדין.
כמו כן הבורר הכריע בשאלה של אי הסכמה לעיכוב הליכים בבוררות כתוצאה מפניית הנתבעת – המערערת לבית המשפט המחוזי בת"א.
בשתי השאלות בהן ניתנו החלטות הבורר, אין מקום להתערבותי משני נימוקים מצטרפים:
הבורר צדק לגופו של ענין.
לא הוגשה השגה על כן ההחלטות סופיות.
פסק הבורר :
פסק הבורר לגוף הענין הוא פסק ארוך ומפורט המשתרע על 10 עמודים. הבורר דן בטענות הצדדים כפי שעלו מסיכומיהם אחת לאחת.
הבורר מסתמך על עדויות ששמע וכן על ראיות ומסמכים אשר הוגשו לו.
הכלל הוא כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעות העובדתיות של הבורר.
הבורר קבע מספר קביעות עובדתיות כדלקמן :
הצדדים לסכסוך דנן הם האגודה והחברה בלבד.
ישנו הסכם בין הצדדים מאז 1976. לא הוכח קיומו של הסכם אחר בין הצדדים.
לא הוכח קיום של הסכם בין הנתבעת לממ"י.
אין חולק כי ההסכם משנת 1976 בוצע כדבעי במהלך 24 שנים.
הנתבעת שילמה דמי חכירה למינהל וכן דמי שמוש חריג לאגודה במהלך כל השנים באופן סדיר ושוטף.
ד. לא נעשתה העברת זכות כלשהי מהנתבעת לחברת "מחלבת רועי העמק 1982".
החלטה :
שמעתי את טעוני הצדדים בהשגה בפני ביום 20.7.03
ב"כ הצדדים חזרו על האמור בסיכומיהם לבורר, בבקשה להשגה ובתגובה לה וכן על האמור בעיקרי הטעון.
לאחר שעברתי בעיון על כל כתבי בי"ד של הצדדים, תיק הראיות אשר היה בפני הבורר על המכתבים, הנספחים וההסכם – אין מנוס אלא להגיע למסקנה כי הבורר צדק בתוצאה אליה הגיע.
עובדה זו עומדת לזכותה של המערערת.
בהסכם כלולות התחייבויות שונות אשר המערערת לקחה על עצמה.
המערערת הפרה את ההסכם באופן חד צדדי כאשר החליטה להפסיק לשלם דמי שמוש חורג למשיבה.
לא הוצג הסכם אחר בין הצדדים הרלבנטים.
בשלב כלשהו קוימה ישיבה במשרד החקלאות. איני מקבלת את הטענה כי ישיבה זו מהווה הסכם חדש, מהסיבות הבאות :
1. לא מדובר באותם צדדים.
2. אין הסכם בעל פה במקרקעין. הסכם בעל פה הנוגד הסכם קודם בכתב לא
יכול להיות עדיף על ההסכם בכתב .
7. א. מצב זכויות המקרקעין באגודה חקלאית מהווה ממש בימים אלה נושא לחקיקה .
ב. הכלל הוא כי האגודה בלבד היא בעלת זכויות של ברת רשות בקרקע המשבצת.
האגודה חתמה בהסכם משולש עם המינהל והסוכנות על הקרקע והחבר באשור האגודה חותם הסכם עם המינהל לענין הנחלה.
8. הבורר קבע כי מדובר באדמה ציבורית השייכת לאגודה ואשר האגודה נתנה למערערת זכות שימוש בקרקע זו ואשר לגביה נחתם בין הצדדים ההסכם האמור מ – 1976.
כמו כן קבע הבורר כי היה שוני בסווג השמוש בקרקע מחקלאות לתעשיה, דבר אשר גרר תשלום שונה מבחינת הפרוצדורה והמהות למנהל.
הבורר לא קיבל הטענה כי בכך הפכה הקרקע לקרקע לתעשיה אשר הוצאה אל מחוץ למשבצת הקרקע של המשיבה.
הבורר סומך קביעותיו אלה על אסמכתאות אשר הוגשו לו ע"י הצדדים כולל מסמכי סוכנות, מינהל והחלטות אגודה.
9. א. המסקנה המתקבלת מקביעותיו העובדתיות של הבורר היא כי היה על המערערת להמשיך ולעמוד במחויבותה כלפי המשיבה, ודאי לאור הפניות המרובות שנעשו אליה מטעם המשיבה, מאז הפסקת התשלום ע"י המערערת.
ב. נניח שהנתונים הכלכליים של המערערת היו קשים והיא לא יכולה היתה לעמוד בנטל התשלום עבור שמוש חורג. במקרה כזה היה עליה לפנות למשיבה ולהגיע להסדר כספי בנושא. ואולם,המערערת דנן טוענת שבאופן עקרוני נותקה הקרקע לתעשיה ממשבצת האגודה ועל כן אין היא חייבת בתשלום למשיבה משום שמדובר בקרקע לתעשיה מחוץ למשבצת המושב ומשום כך מספיק תשלום למינהל מקרקעי ישראל כקרקע לתעשיה (כפי שאכן היא משלמת מאז 1983).
ד. לא שמעתי טענה מטעם המערערת הן בטעונים בפני והן בטעונים בכתב אשר תשכנע אותי כי הזכויות בקרקע השתנו או הועברו לאחר באיזה שהוא אופן.
אשר על כן אני קובעת כי אין שנוי משפטי במצב אשר בו נתונים הצדדים מאז 1976, עובר ל – 1983 ועובר לשנת 2000 בו הפסיקה המערערת את תשלומיה למשיבה.
ה. אני מקבלת את עמדת המשיבה כי אין זה נכון לפעול על פי הסכם שלושים שנה לאחר שנחתם.
על כן, מנסה המשיבה לגרום למערערת לחתום איתה על הסכם חדש.
יש מכתבים רבים בהם ב"כ המשיבה פונה לבאי כח השונים של המערערת במשך הזמן, שכן בחלקם הוחלפו, ומבקש לשבת עם המערערת לענין חתימה על הסכם חדש.
המערערת לא השכילה או הסכימה להגיע להסכם חדש עם המשיבה – אשר על כן הצדדים פועלים גם היום לאור ההסכם הישן.
המערערת החליטה להפר חד צדדית את ההסכם הישן ולהפסיק את התשלומים.
האגודה כברת רשות בקרקע, זכאית תמיד להפסיק רשיון מכללא שניתן לחבר לענין שטח קרקעי השייך לאגודה ואשר ניתן לחבר לצורך שמושו.
ראה לענין זה תיק בוררות 892/342/97 יונה אברהם נגד בית אלעזרי.
במקרה שלפנינו קיים הסכם בין הצדדים. הסכם ישן ללא תאריך סיום, אך תקף.
במחלבה במקרה שלפנינו הושקעו כספים על ידי המערערת ויש להניח כי המערערת מעוניינת להמשיך ולהחזיק במחלבה. מהאמור בבוררות לא עולה כי המשיבה חפצה דווקא בסילוק ידה של המערערת מהמקום, אלא היא מעונינת בקבלת תשלום עבור שימוש חורג.
על המערערת לשאת בתשלומים למשיבה, הכל על פי ההסכם.
בעת הדיון בפני טען ב"כ המערערת כי המערערת מעונינת להשיב את המצב לקדמותו היינו להחזיר למשיבה את כל הסכום האמור בתביעה ואף להמשיך לשאת בתשלום עבור השימוש החורג עד היום. כמו כן, מעונינת המערערת להמשיך ולשלם דמי שימוש חורג למשיבה מכאן ולהבא והעיקר שלא ינתן פסק לסלוק ידה מהמקום.
11. אשר על כן אני קובעת כדלקמן ;
המערערת תשלם למשיבה מיידית תשלום עבור דמי שמוש חורג החל מאוגוסט 2000 ועד אוגוסט 2003 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
הסכום יחושב על פי הסכום ששולם ע"י המערערת במהלך שנת 1999.
המערערת תשלם למשיבה מיידית סך 5,000 ש"ח אותם קבע הבורר כהוצאות לטובת המשיבה.
ג. המערערת תשא בהוצאות ערעור זה בסך 3,000 ש"ח + מע"מ.
12. פיצוי עבור הפרת ההסכם :
המערערת תשלם פיצוי על הפרת הסכם בסך של 40,000 ש"ח בארבעה תשלומים שווים כל חודשיים, החל מיום 1.10.03, 1.12.03, 1.2.04 ו- 1.4.04.
בסעיף זה אני מקטינה את הפצוי אותו פסק הבורר ב – 1/3 מהנמוקים המצטברים :
התשלומים בהם על המערערת לשאת מיידית בסעיף 10 לעיל;
העובדה שבמהלך 24 שנים שילמה המערערת את חובותיה בזמן וכדין;
גילה המבוגר של הנתבעת והרצון לאפשר לעסק להמשיך ולפעול לאור
ה"ותק" של המחלבה;
טענותיו של ב"כ המערערת בערעור בנושא שינוי הסכום הרשום בפסק
הבורר בכתב יד על ידי הבורר.
לנושא פנוי וסלוק יד של המערערת
אני מאפשרת למערערת לנסות ולהגיע להסכם חדש עם המשיבה בתוך שלושה וחצי חודשים, היינו עד לסוף שנת 2003.
אני פונה למשיבה בבקשה להגמיש עמדותיה ולאפשר שנויים סניטריים כנדרש ע"י משרד הבריאות במקום.
אני מפנה תשומת לב המערערת כי כיום הסיטואציה המשפטית של הזכויות בקרקע בכל אגודה ואגודה הינו אקוטי ואין להשאיר מחלבה הנמצאת בשטח האגודה ללא הסדר נאות עם הגופים הרלוונטים וביניהם המשיבה.
אשר על כן על הצדדים לעשות כל מאמץ להגיע להסדר עד תום שנה זו.
החל מחודש ינואר 2004 תעמוד למשיבה הזכות לפנוי המערערת מהשטח, זאת במידה והמערערת לא תעמוד בתנאים האמורים בסעיף 11 ו – 12 דלעיל.
14. החלטה זו תועבר בדואר רשום לצדדים .
עוזר רשם האגודות השתופיות
