ערעור על שיקול דעתו של בורר
החלטה
רקע
ראשיתו של הליך זה שבפני הנו בתביעה כספית שהחלה בהגשת תביעה מטעם המערער נגד המשיבה בבית המשפט לתביעות קטנות בצפת. שם התקבלה החלטה כי יש לדון בתביעה זו על פי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות. בהמשך נדונה התביעה בהליך בוררות אצל עו"ד חיים פרוכטר (להלן:"הבורר"), שמונה על ידי רשם האגודות השיתופיות. בעקבות החלטת הבורר, מיום 28.11.05 , בה דחה הבורר את תביעת המערער על כל מרכיביה, הוגש הערעור שבפני.
עיקר טענות המערער
המערער טוען את אותן הטענות העובדתיות להן טען בפני הבורר בהקשר לעילת התביעה.
הבורר הרחיב את הדין ומשכו עד אין קץ.
הבורר דחה את התנגדויות המערער.
המשיבה הביאה עדים שהם קרובים זה לזה.
הבורר פסק כי המערער כביכול הסכים להמשך הליך הבוררות.
הבורר מתעלם מחוק הבוררות.
הבורר מתעלם מפסיקה ומעלים עין ממסמכים שצורפו על ידי המערער.
הבורר עיוות את הדין עם משוא פנים.
הבורר הכיר את אחד העדים ומן הראוי היה שיפסיק את הדיונים ויעביר את התיק לבית המשפט על פי בקשת המערער.
לא הייה כל הסכם בוררות ולכן לא יכול הבורר לקבוע שכר טרחה.
יש לבטל את הסכום שקבע הבורר ולהחזיר למערער את כל הסכומים ולחייב את המשיבה.
עיקר טיעוני המשיבה
דין הערעור להידחות על הסף הואיל ופסק הבורר אושר עוד ביום 26.12.05. משאושר פסק הבורר, דינו כדין פסק דין מטעם בית משפט המחוזי, אשר אין עליו ערעור.
בפסק הבורר נידונו כל אותן שאלות אותן מעלה המערער בערעור דנן .
חלק ניכר מהשאלות אותן מעלה המערער הנן שאלות עובדתיות, אשר נידונו על ידי הבורר, לאחר שמיעת הראיות.ההלכה קובעת כי ערכאת ערעור אינה שומעת ראיות, הרשם יתערב רק לעיתים רחוקות בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הבורר.
כתב הערעור אינו מגלה כל עילה משפטית או טעות עקרונית שנפלו בפסק הבורר, שבהן מוסמך הרשם להתערב.
לאחר שעיינתי בחומר שלפני והצדדים הופיעו בפני הריני להחליט כדלקמן:
לטענת המערער כי על ההליך להתנהל בבית המשפט ועל פי חוק הבוררות התשכ"ח 1968 עוסקים אנו בהסכם בוררות שמוצא את ביטויו בתקנון האגודה (ראה ברע"א 853/91). הסעיף בתקנון קובע דרך לפתרון סכסוכים בין החברים והאגודה, בהתחשב ביחסי הקרבה המיוחדים ושותפות האינטרסים בין חברי האגודה בינם לבין עצמם ובינם לבין האגודה.
כבר מראשית ימיהן של האגודות השיתופיות הסתמנה הגישה שראוי להם לעניינים שבין החבר לאגודתו הנוגעים לעסקי האגודה שימצאו דרכם לליבון יעיל ומזורז במסגרת ההליכים המיוחדים של בוררות ולא באמצעות הליכים בערכאות.
תקנון האגודה בפרק ו סעיף 110 קובע:
" כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה בין חברים או בין חברים לשעבר או בין מי שתובע מכוח חבר מצד אחד ובין האגודה או המנהלה או הפקידים של האגודה מצד שני יובא לפני בורר שיתמנה לפי ברירת התובע על ידי ברית פיקוח או על ידי רשם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות."
סעיף 111 לתקנון:
"הוראות תקנון אלו מהווה שטר בוררין כללי ומיוחד ואין צורך בשטר בוררין נפרד"
סעיף 112 לתקנון :
" הבורר לא יהיה קשור בדיני ראיות, פרוצדורה או החוק המהותי ויהיה רשאי לפסוק לפי שיקול דעתו הגמורה ואף ליתן צווי ביניים"
תקנון האגודה מהווה הסכם בין החבר לאגודה הואיל והתקנון מפנה מינוי בורר לרשם האגודות השיתופיות, הרי שיש לפעול על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות ואנו מקיימים כאן בוררות סטטוטורית.
לא ברור על סמך מה טוען המערער כי על הבורר לנהוג על פי חוק הבוררות.
התקנון כפי שראינו לעיל, קובע מפורשות פניה לרשם לצורך יישוב סכסוך.
וכך קבע בית המשפט בפרשת ע"א 524/88 "פרי העמק", אגודה
"מהו מעמדו המשפטי של התקנון? כמסמך בסיס של האגודה השיתופית, הוא קובע את הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים ומבחינה זו הוא חלק מהמשפט " החוקתי " שלה, אשר כוחו נובע מהסמכויות "השלטוניות" המצויות בידי האסיפה הכללית....
התקנון של
כן נפסק, "כי התקנון הוא הסכם בין החברים לבין עצמם" (ע"א 556/69 "ניר"
ראה ברוח זו גם מסקנתה של ס' אוטולנגי, אגודות שיתופיות: דין ונוהל (
"חיובו החוזי של התקנון הפך להיות הנחה משפטית מבוססת, שאין מהרהרים אחריה עוד:
" כוחו של תקנון ככוחו של חוזה בין האגודה לבין חבריה ובין החברים בינם לבין עצמם לקיום הוראות התקנון על שינוייו" (ס' אוטולנגי, אגודות שיתופיות: דין ונוהל (
מהאמור לעיל עולה כי על המערער היה מלכתחילה לפנות להליך של בוררות וכי על ההליך להתנהל בהתאם להוראות תקנון האגודה.
בענייננו אנו עוסקים בהסכם בוררות שמצא את ביטויו בתקנון של
יש לתת משקל לכך שלא מדובר בהסכם בוררות בין שני צדדים "רגילים" להסכם בוררות. מדובר בהסכם בוררות שמצא את ביטויו בתקנון של אגודה, המחייב כל חבר באגודה מעצם חברותו באגודה, וללא שנדרשה הסכמתו הנפרדת לו. מדובר גם בהסכם שבא לקבוע דרך לפיתרון סכסוכים בין החברים והאגודה, בהתחשב ביחסי הקירבה המיוחדים ושותפות האינטרסים בין חברי האגודה, בינם לבין עצמם ובינם לבין האגודה.
אוסיף לעניין זה כי גם רשם האגודות רשאי לדון בסכסוך או למנות בוררים תחתיו. כל החלטה הניתנת על ידי הבוררים שהתמנו על ידי רשם האגודות השיתופיות, תאושר על ידו ותקבל תוקף של פסק דין של בית משפט מחוזי "שאינו ניתן לערעור, וכן תוצא לפועל" (סעיף 52(5) לפקודת האגודות השיתופיות).
המגמה לעודד בוררות בסכסוכים במגזר החקלאי, המתנהל לפי עקרונות שיתוף וקואופרציה, באה לידי ביטוי בפרשנות מרחיבה של סמכות בוררים המתמנים לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות. עמד על כך השופט י. אנגלרד בפרשת כפר מחולה:
"הגישה המרחיבה יוצאת מן ההנחה כי אין לצמצם את הרישא של הוראת סעיף 52(1) למקרים המנויים בסיפא, אלא יש לתת לה משמעות עצמית".
ראה להלן:
(רע"א 1139/99 כפר מחולה - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופי בע"מ נ' בית שאן חרוד -
ודוק פסק הבורר שבענייננו אושר על ידי הרשם.
אם בוחנים את סעיף הבוררות לאור הנחיה זו, מתבקשת המסקנה שהמטרה העיקרית אותה בא סעיף הבוררות להגשים היא השאיפה להימנע ככל האפשר מהפניית סכסוכים בין חברי האגודה לאגודה, בנוגע לעסקי האגודה, להתדיינות בפני בית משפט.
המערער טען בערעורו כי מן הראוי היה שהבורר יחזיר את ההליך לבית המשפט.
המסקנה היא כי הליך הבוררות אשר הועבר למשרד הרשם מבית המשפט נפתח כדין והוא יתנהל כדין על פי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, אין מקום לנהל את הבוררות על פי חוק הבוררות התשכ"ח 1968.
לעניין פסלות הבורר
מהחומר שבפני לא מצאתי כי המערער ביקש לפסול את הבורר. מאידך בפני החלטה מיום 03.02.05 שנתן הבורר בה אני מוצאת כי הבורר מיוזמתו העלה את דבר היכרותו עם העד מנחם פריאל ובקש את תגובת המערער לאפשרות כי יפסול עצמו על רקע היכרות קודמת עם העד.
מעיון בחומר שלפני עולה כי המערער לא הגיב לעניין הפסלות, אך הבורר מצא לנכון לפנות שוב למערער ולבקש את התייחסותו הקונקרטית לעניין הפסלות, ואף הודיע ביום 13.01.05 כי אם המערער יבקש את פסילתו יעשה כן. היה על המערער לפנות בבקשה לפסלות בורר לבורר עצמו, המערער לא פעל כך ואין לו להלין אלא על עצמו.
המערער בתשובתו מיום 20.01.05 טען טענות כלליות אך לא בקש את פסילת הבורר, אלא ביקש כי הבורר ימשיך בדיון ללא שכר.
מכאן שהמערער לא ביקש את פסילתו של הבורר והוא מעלה טענה זו רק עתה עת הגיש את הערעור, על כן אני דוחה את טענת המערער לעניין פסילת הבורר בהליך זה מבלי להיכנס כלל לסוגיית פסלות שופט על רקע היכרות עם מי מהמתדיינים.
איחור בהגשת הערעור:
המשיבה טוענת כי המערער נזכר לערער לאחר שכבר ניתן אישור הרשם על הפסק וכי הוא מעלה טענות חדשות בערעורו ומבקשת שלא להרחיב חזית בערעור.
יש מקום לקבל את טענת המשיבה כי המבקש ישן על זכויותיו ואם אכן היו בפיו טענות כאלה, היה עליו להגיש את הערעור בזמן, או באם רצה לבקש את פסילת הבורר היה עליו לבקש את הבורר מיד להפסיק את מהלך הבוררות, או להביע את התנגדותו בדרך כלשהיא, אם אכן סבר שהבורר פעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי. המערער בחר לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עד שיצא פסק הבורר והיה ופסק הבורר איננו לטעמו ישלוף את טענותיו. התנהגות זו, איננה התנהגות שבתום לב, אלא הינה התנהגות בחוסר ניקיון כפיים. על כך אומרת המלומדת הפרופ' ס. אוטולנגי בספרה בוררות, דין ונוהל בעמ' 487:
"אחד העקרונות במשפט הוא, שאין אדם יכול לישון על זכויותיו ואחר כך להתעורר ולטעון לקיומן. מניעות זאת, המבוססת על התנהגותו של המבקש עשויה לחסום בפניו את הדרך לבקש ביטול הפסק מסיבות שונות. כך אין אדם יכול לבקש את ביטול הפסק, אם לא עורר טענותיו נגד הפסק בהזדמנות הראשונה"
משום כך, יש לעמוד על המשמר ולהתריע על כך מבעוד זמן, ולא לחכות עד לאחר מתן הפסק, ולאחר שניתן לו אישור לנסות את המזל בערעור.
מאותה סיבה היה על המערער לטעון בדבר התנהגות בלתי הולמת של הבורר אם חשב כי אכן היא קיימת ושהיא שוללת את אימון בעל הדין, דבר זה צריך לעורר מיד עם גילוי אותה התנהגות ולבקש העברת הבורר מתפקידו; שאם לא כן, ייחשב בעל הדין כמשלים עימה והוא מנוע מלבקש את ביטול הפסק בעטייה.
לפיכך, ועל פי דברים אלה, הימנעותו של המערער להתריע להודיע ולבקש פסילת הבורר בכל דרך שהיא, למרות טענותיו כלפי הבורר, היא המלמדת כי השלים עם התנהגות הבורר וכי למעשה לא היה בהתנהגות הבורר כל מחדל ו/או כל פגם, ולכן נמנע מלבקש את פסילת או הפסקת הבוררות.
לאור האמור אין בפנינו טענת פסלות.
אי התייחסות הבורר למסמכים
עילה נוספת שהמערער מבקש לסמוך עליה טענתו לביטול פסק הבורר הינה, כי הבורר לא התייחס לכל המסמכים שהוגשו וכי הבורר ולא נתן למערער להשמיע את טיעוניו, שהוא עצמו מודה שהשמיע.
מעיון בחומר שבפני עולה כי המערער סותר את טענתו בדבר עילה זו, מחד טוען כי הבורר לא הסכים לקבל את כל המסמכים המצויים בידו, מאידך המערער מעיד ששטח בפני הבורר את כל טענותיו, אני מסיקה מכך כי הברור שהבורר נתן למבקש הזדמנות נאותה להשמיע את כל טענותיו.
על כך אומרת פרופ' אוטילנגי בספרה הנ"ל, בעמ' 443:
"אינני מכירה שום דרישה, לפיה על הבורר להרשות לכל צד להביא את כל הראיות שברצונו, הדבר צריך להיות תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה."
עיון בפסק הבורר מלמד שאין יסוד לטענות המערער, שכן הבורר התייחס באופן מפורט לכל החומר שהובא בפניו.
כך גם התייחס הבורר לראיותיו של כל צד והכריע באופן ברור ומפורט, תוך שהוא מנמק באופן עניני את הכרעתו.
מהמסמכים עולה כי הבורר התייחס לכל טענות הצדדים, והעובדה שהבורר בחר לפסוק לטובת המשיבה, איננה עילה לביטול הפסק.
אשר על כן אני דוחה את טענת המערער בעניין אי בדיקת המסמכים שהוגשו בתיק.
המערער אינו משלים עם פסק הבוררות אשר ניתן ב- 26.12.05, מרבית טענותיו חוזרות על טענותיו שהובאו בפני הבורר ונידונו כבר.
התערבות ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים של הבורר
בית המשפט ימנע מלשמש בוחן ובודק של פסק הבורר. אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או שיקול דעת, אין בכך כדי לבטל הכרעתו. (ראה ע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.
לא על נקלה ייטה בית המשפט להתערב בהחלטתו של הבורר, לא יחליף את שיקול דעת הבורר ובוודאי יעדיף ככל שניתן להימנע מביטולה.
ככלל, אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה, יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בספרו סדר דין אזרחי( מהדורה חמישית בעמ' 807)
" קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה ראשונה לא תבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו הייתה פוסקת אחרת אילו שמעה בעמה את העדים..."
ב ע.א. 8155/00 קבע בית המשפט העליון:
"ללא קיומה של טעות בולטת בשיקולי בית המשפט או פגם היורד לשורש העניין, לא תתערב ערכאת ערעור"
מן המקובץ עולה שיש לדחות את בקשת המערער לביטול הפסק.
למערער הייתה טענה גם לעניין שכר טרחת הבורר. הסכום בו חויב המערער בסך 1,170 ₪ הינו צנוע ואינו מצדיק התערבות.
הערעור נדחה. פסק הבורר שאושר על ידי הרשם יעמוד בתוקפו.
לאור הנסיבות אין צו להוצאות.
החלטתי זאת תועבר לצדדים בדואר רשם
ניתן היום27.09.06 עו"ד
