עשה שימוש מסחרי נרחב בחוף לבנון שעל שפת הכינרת - וישלם למינהל למעלה ממליון ₪ כדמי שימוש ראויים
מינהל מקרקעי ישראל הגיש לבית משפט השלום בנצרת תביעה לסילוק ידו של שלמה גואטה מחוף לבנון שעל שפת הכינרת, וכן תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים.
בית משפט השלום, הורה על סילוק ידו של שלמה מהחוף, וחייב אותו בתשלום סכומים הנעים בין 213,800 ₪ ל-272,800 ₪, בכל אחד ואחת מן השנים 1997-2003, בתוספת מע"מ והפרשי ריבית והצמדה. אמנם הורה בית משפט השלום לקזז מסכומים אלו כ-28,000 ₪ שהעביר שלמה לידי המינהל בשנת 1998, אך הוא סירב לקזז סך של כ-435,000 ₪ ששולמו למועצה האזורית, מאחר ולא הוכח, כי כספים אלו נועדו לכסות דמי שימוש ראויים בגין השימוש הנרחב שיעשה שלמה בשטח החוף כולו. סך הכל חייב בית המשפט את שלמה בסכום של 1,735,350 ₪ בתוספת מע"מ.
באשר לעובדות, קבע בית משפט השלום, כי שלמה הפעיל את החוף ברשות המועצה האזורית משנת 1986 ואילך, וכי שטח החוף בגודל של כ-68 דונמים,כולל שטח הצמוד לקו המים, שטח חוף רחצה הציבורי, רצועת נופש חופי, שטחי אחסון, דרכים מוצעות וכן אזור מסחר ושירותים. אך בעוד שהרשאתו של שלמה היתה מוגבלת להפעלת חניון ותחזוקת החוף בלבד, וחל בו איסור על כל פעילות בעלת אופי מסחרי, עשה שלמה פעילות מסחרית בשטחים נרחבים בחוף הציבורי, גידר את כל שטח החוף, ערך בו פעילות לקבוצות וליחידים בתשלום, גבה דמי כניסה מהולכי רגיל, וזאת בניגוד מוחלט להסכם ההפעלה.
על פסק דין זה, הגיש שלמה הערעור שלפנינו, בו הוא טען, כי שגה בית משפט קמא במקומות רבים, ובין היתר, בכך שהתחשב בדו"חות ישנים, בכך שצמצם את היקף השקעותיו בחוף, בכך שלא התחשב בהתרשלות המינהל אשר לא יידע אותו בזמן אמת על הדרישה לתשלום דמי שימוש כה גבוהים, ועוד.
בפתח דבריו הבהיר בית המשפט, כי מרבית טענותיו של שלמה הינן השגות כנגד קביעות שבעובדה שקבע בית משפט קמא, אשר עניינן הוא גובה דמי השימוש הראויים, וכידוע ההתערבות בממצאי מהימנות ועובדה תהיה בצמצום רב, ומטעמים מיוחדים בלבד. עניין זה אף מתחזק במקרה דנן, שכן הממצאים נקבעו על יסוד הערכת מומחה אותו מינה בית המשפט.
לגופו של עניין, דחה בית המשפט את מרבית טענותיו של שלמה. כך למשל, נמצא כי הערכת השמאי התבססה על שיטות חישוב מוכרות ולקחה בחשבון שיקולים מקצועיים, שבית המשפט לא יתערב בהן. בדומה לכך, קבע בית המשפט, כי שלמה לא עמד בנטל להוכיח את טענותיו בדבר השקעותיו במקרקעין, ולא הציג תשתית ראייתית משכנעת ממנה ניתן להסיק כי ההשקעות הרבות אכן בוצעו על ידו.
יחד עם זאת, בעניין אחד מצא בית המשפט כי הצדק עם שלמה – בעניין תוספת המע"מ, וזאת, מאחר ובית משפט קמא לא נימק כדבעי מדוע סטה מחוות דעת השמאי והחליט להוסיף מע"מ.
סיכומו של דבר, למעט עניין המע"מ, לא מצא בית המשפט מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, ועל כן, סכומי החיובים, 1,735,350 ₪ נותרו על כנם, למעט תוספת המע"מ.
