פרסום מכתב המציג את מזכיר מושב ניר עקיבא כמושחת

א. היה מזכיר היישוב "ניר עקיבא" והיה מועמד לתפקיד זה למשך "קדנציה" נוספת.

יעקב חיון, חבר המושב, פרסם מכתב בו מפורטים פרטים שונים שלדעתו יש בכל אחד מהם, כמובן גם בהצטרפם יחד, כדי לצייר את הפרופיל של א. כאדם שמנצל את מעמדו כמזכיר היישוב לטובתו הכלכלית האישית, באופן לא הגון.

לטענת א., הדברים שנכתבו במכתב זה מהווים פגיעה קשה וחמורה בשמו הטוב ומהווים הוצאת לשון הרע.

מנגד, חיון התגונן בטענת: "אמת דיברתי". כלומר, לטענתו, כל הפרטים שפורסמו באותו פרסום היו פרטים נכונים.

דיון והכרעה

ביהמ"ש בחן כל פרט שהתפרסם במכתב בפני עצמו.

"מעילה באמון החברים" – טענת חיון הייתה שהפרוטוקול לאחר ישיבה מסוימת שונה ע"י א. ומהווה מעילה באמון החברים. ביהמ"ש קבע שאמנם הפרוטוקול איננו משקף באופן מדויק את ההחלטה שהתקבלה,אך התשתית העובדתית שהוצגה אינה מובילה בהכרח למסקנה אחת, כאילו א. ניסח את הפרוטוקול במתכוון באופן מטעה ולא נכון, וכאילו מעל ביודעין באמון החברים. אפשרי גם הסבר תמים שהשוני נובע למשל מרצונו לקצר.

"לקיחת מוצרים בסופר" – נטען כי א. רכש מוצרים לביתו על חשבון המושב. ביהמ"ש עיין בממצאים והסיק כי לגבי פריט זה הוכחה טענת הנתבע של "אמת דיברתי", תוך דחיית טענות א. בעניין.

"צריכת חשמל על חשבון המושב" - הפרסום מייחס לא. שני מעשים שאף לא אחד מהם תקין. האחד- עשייה ברכוש המשותף כמתוך שלו וחיבור של "מתיישבים", כלשונו של חיון, לחשמל הציבורי. האחר- קבלת תשלום מאותם מתיישבים. התשלום הזה היה אמור להיכנס לקופה הציבורית, אבל עפ"י הנטען נותר בכיסו של א.

ביהמ"ש קבע, שעשיית שימוש ברכוש הציבור הוכחה, ואילו הטענה שא. שלשל לכיסו כספים שקיבל- אמנם לא הוכחה, אבל אין בטענת א. כי העביר כספים אלה לבית הכנסת כדי להסיר את העננה מעל ראשו.

"תשלום קבוע של טלפון בזק בביתו של א. על חשבון המושב" - הוצאות קו הטלפון הפרטי של א. שולמו בהוראת קבע מחשבונה של האגודה. ביהמ"ש קבע שאף שהאגודה אישרה שתממן את חשבונות הטלפון בביתו של א.,הכותרת לכשעצמה, אינה מהווה לשון הרע, ובהחלט ניתן להבין אותה כרצון להביא לידיעת הקוראים את העובדה, שא. עושה שימוש מאסיבי בטלפון ושהאגודה מממנת שימוש זה.

"משלוח מנות לפורים" - כוונת הכתוב לומר לציבור הקוראים, שמה שחולק כ"משלוח מנות לפורים" – מומן מתוך הקופה הציבורית ושהחלוקה לא נעשתה על בסיס שוויוני, אלא על פי ההעדפה הפרטית של א. ורעייתו, ובשמם. ביהמ"ש קבע כי שימוש בכספים ציבוריים מחייב יידוע של החברים שהמתנות שהם קיבלו, מומנו מתוך כספם, וכמו כן כי כסף ציבורי מחייב שהשימוש בו ייעשה תוך שוויון. הלכך, גם בעניין זה הנתבע עמד בנטל להוכיח שהפרסום היה בבחינת "אמת דיברתי".

"משלוח זרי פרחים לתושבי האזור" – עפ"י הטענה א. שלח על חשבון המושב זרי פרחים לקרובי משפחתו, שחלק מהם אפילו לא היו חברים במושב.גם בהקשר הזה, קבע ביהמ"ש כי דבריו של חיון הם בחזקת "אמת דיברתי".

תשלומים לקבלנים - עפ"י גרסת חיון, התקיימו קשרי ידידות עמוקים בין א. לקבלן מסוים ולכן הוא כפה על חברי הועד לאשר את המחיר הגבוה שדרש חברו ולהעדיפו על פני קבלנים אחרים שהצעותיהם היו נמוכות באופן ניכר. גם בעניין זה קיבל ביהמ"ש את טענת חיון.

"שלט א. לבדו בכוח וכופף את כולם" – עפ"י עדויות חברי אגודה נראה שהיגד זה אינו מהוה לשון הרע.

ביהמ"ש סיכם שהתמונה הברורה שהצטיירה הן משמיעת הראיות, הן מהתרשמות מבעלי הדין והן ממארג האסמכתאות היא, שאכן א. עשה באגודה ובכספיה כבתוך שלו וחלק מהתנהלותו אכן היה נגוע בחוסר יושר. גם אם פרט כזה או אחר בפרסום לא היה מדויק במאה אחוזים, הרושם הברור שנוצר הוא, שעיקר הדברים נמצא נכון. כמו כן, בפרסום בוודאי היה עניין ציבורי, לפחות עבור חברי האגודה.

הלכך, ביהמ"ש דחה את תביעתו של א. כנגד יעקב חיון בעילת לשון הרע.

ביהמ"ש דחה את התביעה, וחייב את א. בהוצאות לטובת חיון בסך של 10,000 ₪.