צינור הביוב התרסק על המכונית במהלך נסיעתה, והאחריות- על מי?

מפי כב' השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד:

התביעה וטענות הצדדים

לרכבו של מר מלכה נגרמו נזקי רכוש בסך 6,187 ש''ח, כתוצאה מנפילתו והתרסקותו של צינור בטון שמשמש לניקוז ביוב, במהלך נסיעתו של מר מלכה בכביש 73. התביעה הוגשה כנגד עיריית מגדל העמק, מועצה אזורית עמק יזרעאל ונגד מינהל מקרקעי ישראל. הנתבעות גלגלו את האחריות האחת אל עבר השנייה. לעניין הנזק, כל הנתבעות חלקו על גובה הנזק הנטען מאחר והוא אינו עולה בקנה אחד עם הנזק הנטען מייד לאחר האירוע.

דיון והכרעה

בית המשפט הגיע לכלל מסקנה לפיה דין התביעה נגד המועצה האזורית עמק יזרעאל ומינהל מקרקעי ישראל להתקבל בעוד שהתביעה נגד עיריית מגדל העמק דינה להידחות.

סלע המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, מי מהנתבעות אחראית לקרות התאונה, אם בכלל, ומהו סכום הפיצוי לו זכאי מר מלכה. לצורך הכרעה במחלוקת זו, בית המשפט נדרש לבחון את המקרה לפי הוראות פקודת הנזיקין וחומר הראיות. הכלל ''הדבר מדבר בעדו'' הקבוע בפקודת הנזיקין והחזקה שבגדרו, מעביר את נטל השכנוע אל הנתבע, מותנה בהוכחתם של שלושה תנאים מצטברים כאשר נטל השכנוע לעניין קיומם רובץ על שכמו של מר מלכה. לעניין התנאי הראשון נדמה, כי הוא מתקיים בענייננו, שכן אין ספק כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לידי הנזק מאחר ואין חולק, כי מר מלכה היה באמצע נסיעה, הצינור נפל מהגבעה, ואין דרכו של נהג סביר להתרכז בשולי הכביש ובגבעות שלצידו, ולבחון הבחן היטב מאיפה התגלגל הצינור, ואת המיקום המדויק ממנו הוא נפל. באשר למבחן השליטה, נקבע בפסיקה כי הכוונה ל-''שליטה גמורה'', היינו כי במועד התאונה היה הנתבע בעל חזקה מלאה, נמשכת ובלעדית בנכס המזיק. מהראיות שבתיק בכלל ומעדותו של מר מלכה בפרט עולה, כי הצינור נפל מהגבעה. ממפת שטח השיפוט שצורפה על ידי העירייה עולה, כי הגבעה איננה בתחום שיפוטה המוניציפאלי. נציג המועצה העיד כי חלק מהגבעה ממנה התגלגל הצינור שייך למועצה. חרף עדות זו לא טרח נציג המועצה להסביר ולהראות איזה שטח בדיוק הוא שטח השייך לה ואיזה שטח אינו בשטח שיפוטה. דבר זה פועל לרעתה של המועצה. מעדות נציג המנהל ומעיון באוטו-פוטו של השטח עולה, כי אין חולק ששטח זה הינו בבעלותו של המנהל ובחזקתה ובתחום שיפוטה של המועצה. משלא סתרה המועצה ראיות אלה, אין לה להלין אלא על עצמה.   לעניין המבחן השלישי, המועצה והמינהל לא הביאו ראיות כלשהן שיש בהן כדי לשכנעני כי ננקטו על ידם צעדים כדי למנוע את התרחשות הנזק וכי לא הייתה כל התרשלות מצידם.

משהוכיח מר מלכה את גרסתו אודות המפגע ונפילת צינור הבטון במפתיע כגורם לפגיעת רכבו, ומשלא הובאו ראיות כלשהן על-אמצעי זהירות ראויים בהם נקטה המועצה והמינהל למניעת המפגע נשוא התביעה, הרי שהמועצה והמינהל אחראים, יחד ולחוד, כמעוולים במשותף, בגין רשלנותם ומחדליהם לנזקי מר מלכה.

הנזק

בית המשפט קובע כי מר מלכה הוכיח את הנזק לרכב על פי חוות הדעת שלא נסתרה והוא זכאי לפיצוי בסך 5,187 ש''ח. בנוסף לכך, בית המשפט נוכח לדעת כי מר מלכה פנה אל הנתבעות במטרה לאתר את הגורם האחראי על האירוע, ובכך נגרמו לו הוצאות וטרחה. אי-לכך, בית המשפט שוכנע, כי יש לפסוק לתובע את מלוא הסכום המבוקש בסך 1,000 ש''ח בהיותו סביר בנסיבות העניין. 

סוף דבר

התביעה נגד המועצה האזורית עמק יזרעאל ומינהל מקרקעי ישראל מתקבלת.

בית המשפט מחייב את המועצה והמנהל, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 6,187 ש''ח. כמו כן, בית המשפט מחייב את המועצה והמנהל, יחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ש''ח.

התביעה כנגד העירייה נדחית. בית המשפט מחייב את מר מלכה בהוצאות העירייה בסך 350 ש''ח.

ניתן היום,  י''ג אלול תש''ע, 23 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.