קביעת בן ממשיך למראית עין על מנת לאפשר לו לבנות בית בנחלה אושרה על ידי ביהמ"ש והוא לא יהיה זכאי לרשת הנחלה כולה כבן ממשיך

הורי הצדדים היו ברי רשות בנחלה בהסכם משולש, עם הסוכנות ומנהל מקרקעי ישראל.

אחד המערערים נרשם כבן ממשיך בשנת 1983 וויתר על היותו בן ממשיך בשנת 1999. כאשר נפטר האב, בשנת 2001, נרשמו כל הזכויות בנחלה על שם האם, ובשנת 2002 היא נתנה למשיבים זכות לבנות את ביתם על מגרש בנחלה מתוך כוונה לפצל את המגרש מהנחלה כך שבידי המשיבים יישאר המגרש ללא הנחלה.

משעוד לא ניתן היה לפצל את המגרש, חתמה האם על מינוי המשיבים כברי רשות לבנים ממשיכים על מנת שיוכלו לממש את הבניה במגרש, וזאת לאחר שחתמו המשיבים על תצהיר כי זכויותיהם מוגבלות למגרש המסוים וכי אין להם זכויות בנחלה למעט שליש מהנחלה כמפורט בצוואה. 

לאחר מות האם בשנת 2003, פנו המשיבים לסוכנות ולמנהל על מנת לרשום את זכויותיהם מברי רשות לבעלי הזכויות בנחלה, והמערערים הגישו לביהמ"ש השלום שתי תביעות: האחת, למתן צו מניעה קבוע לאי רישום הנחלה על שם המשיבים או לחילופין תשלום למערערים בסך שני שליש מערך הנחלה בניכוי המגרש; והשניה, למתן צו עשה המורה למשיבים לפעול כהוראת הצוואה ולאפשר למערערים לקיימה ככתבה וכלשונה ולחלק את הנחלה בין היורשים.

ביהמ"ש השלום קבע, כי המנוחה לא יכלה להוריש את הנחלה מאחר וזכויותיה כברת רשות בנחלה אינן חלק מהעזבון, ובאותו הזמן גם לא ניתן היה לפצל את המגרש מהנחלה ולכן לא ניתן לממש את הצוואה. עוד הוסיף ביהמ"ש השלום, כי משחתמה המנוחה למשיבים על מינויים כבנים ממשיכים, אין חשיבות למסמכים שנחתמו לפני. כן קבע בית המשפט כי משכך הליך רישומם של המשיבים כבעלי הזכויות בנחלה הושלם. ועל כך נסוב ערעורם של המערערים.     

המערערים טוענים, כי שגה בית משפט בכך שהתעלם מהתצהיר שחתמה עליו המשיבה ובכך שלא אכף את הצוואה. עוד מוסיפים המערערים, כי החל מחודש אפריל 2007 ההסכם המשולש של המושב הוחלף בהסכם דו צדדי אל מול המנהל ועל כן ודאי שניתן לקיים את דיני הירושה החלים עליו ואין מניעה להוריש את הזכויות ולקיים את רצון המנוחה.  

ההסכם המשולש קובע, כי המינהל משכיר לסוכנות את המשבצת, והסוכנות מתירה למושב לישב רק חברי אגודה כברי רשות בנחלות. עוד קובע ההסכם, כי הזכויות של בר הרשות אינן חלק מהעזבון ובמות בן הזוג כל הזכויות עוברות לבן הזוג הנותר בחיים ובאם אין לנפטר בן זוג אזי הזכויות יועברו לבן הממשיך המוסכם, ואם אין בן ממשיך מוסכם אזי יחולקו הזכויות בהתאם לחוק הירושה.

המנוחה הינה ברת רשות בנחלה ומכח זה זכויותיה כברת רשות אינן חלק מהעזבון, הן מהאמור בהסכם והן מהפסיקה המאמצת את ההסכם וקובעת לאורך פסיקות שונות כי אכן זכויות בר רשות אינן חלק מהעזבון אלא מועברות לבן הזוג ו/או לבן הממשיך ואם אין כזה אזי יחולק ע"פ חוק הירושה, ועל כן צדק ביהמ"ש קמא במסקנתו זו.

אלא שהסכם הבן הממשיך שנחתם ע"י המנוחה עם המשיבים הינו הסכם למראית עיין בכדי לאפשר למשיבים לבנות את ביתם במגרש 87, שכן בזמנו לא ניתן היה לבנות ללא הסכם בן ממשיך, וכי אם היה ידוע על התצהיר שחתמה המשיבה לא היו מבצעים את ההעברה למשיבים. ועל כן התצהיר מרוקן מתוכן את המעשה שנעשה ברישום המשיבים כבנים ממשיכים.

בצוואתה ציוותה המנוחה את רכושה כך שכל הירושה תחולק בין שלשת הילדים למעט מגרש 87 שיפוצל מהנחלה ויהיה שייך למשיבה, וכן כל משכנתא שתלקח ע"י המשיבה ותרשם על הנחלה תועבר ותירשם בשעבוד על מגרש 87 ע"ש המשיבה. אף מעדות עורכת הדין אשר הכינה את התצהירים והצוואה עולה כי בכוונת המנוחה היה לתת למשיבה רק את הזכויות על מגרש 87 ותו לא, וכי מינויים כבנים ממשיכים נתנה רק לכאורה ע"מ לאפשר למשיבה לבנות את ביתה.

חוזה למראית עיין בטל מעיקרו ועל כן הסכם זה שנעשה למראית עיין בטל מעיקרו ורישום המשיבים כבנים ממשיכים בטל מעיקרו ויש למחוק רישום זה.

לאור וכתוצאה מהדיון לעיל עולות למסקנה שלוש אופציות למימוש הצוואה אשר יפורטו כדלהלן:

האחת אם יש בדעת המשיבים להישאר בעלי הזכויות בנחלה יודיעו תוך 30 יום לבימ"ש קמא על רצונם לעשות זאת, ירכשו המשיבים את חלקם של האחים וישלמו להם שני שליש מערך הנחלה בניכוי ערך מגרש 87. זאת יעשו ע"י הפקדת 350000 ₪ בקופת בית המשפט, בית המשפט ימנה שמאי אשר יעריך את הנחלה בניכוי מגרש 87 ושני שליש מהנוטר ישלימו לסכום הראשוני ששולם והופקד בבימ"ש למערערים.

השנייה היה ולא ירצו המשיבים לרכוש את חלקם של האחים וירצו רק לממש את זכותם למגרש, תינתן להם שהות בת שישה חודשים לפצל את המגרש מהנחלה ואת יתרת הנחלה ימכרו ויחלקו תמורתה בין האחים.

השלישית באם יחליטו המשיבים כי אין ברצונם להישאר בנחלהו/אולא מסרו הודעה לבימ"ש אזי ימונה כונס נכסים אשר יפעל למכירת הנחלה ולחלק את התמורה בניכוי ערך מגרש בין האחים ותמורת המגרש תשולם למשיבים.