קיבוץ גבעת חיים איחוד: מה צריך להוכיח כדי להיחשב כחבר קיבוץ מכוח התנהגות, ועל מי הנטל ?

בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בפני כב' השופטת נאוה בן אור. עמ"נ 34861-04-10 רום נ' קיבוץ גבעת חיים איחוד
הרקע
האחים אייר וענהלי רום, ניסו להתקבל כחברים לקיבוץ גבעת חיים איחוד. האחים, מערעים על קביעת רשם האגודות השיתופיות, והחוקר מטעמו, לגבי היום הקובע למועד תחילת חברותם בקיבוץ.
להחלטת רשם האגודות השיתופיות באתרנו.
על מנת לקבוע מאיזה יום ראו הצדדים אחד את השני, כחברי הקיבוץ, מינה רשם האגודות השיתופיות את החוקר מר שרגא פולק, ששמע פעמיים טיעונים מטעם הצדדים, וביום 21.12.08 הגיש את המלצתו, ולפיה יש להכיר באחים רום כחברים החל מיום 8.12.02. (היום הקובע לעניין שיוך דירות בגבעת חיים נקבע ליום 9.12.02) גם האחים רום וגם הקיבוץ חלקו על קביעה זו. האחים סברו כי יש להכיר בחברותם החל ממועד מוקדם יותר, ואילו הקיבוץ סבר כי תחילת חברותם היא בינואר 2003. בעקבות השגות אלה
מינה עוזרו של רשם האגודות השיתופיות את עו"ד איתן מימוני ממשרד מימוני שלוש ושות' כחוקר משפטן ("החוקר"), אשר ביקש לברר מהי אותה נקודת זמן בה ניתן היה לראות מפגש בין הרצונות של הקיבוץ והאחים רום, להיותם חברים בקיבוץ. החוקר הגיע למסקנה כי יש להכיר בחברותו של אייר החל מפברואר 2004, ואילו זו של ענהלי תחשב החל מיוני 2003. שני הצדדים ערערו על המלצה זו, וזאת נדון בפני עו"ד בראון, עוזר הרשם. ביום 24.2.10 קיבל עוזר הרשם את המלצות החוקר ודחה את ההשגות. הקיבוץ השלים עם ההחלטה, ואילו אייר וענהלי מערערים עליה.
 
דיון והכרעה:
מדובר בחברות מכוח התנהגות, ולא מכוח תקנון. חברות מכוח התנהגות מחייבת הוכחות גם מצד המבקש, כי הוא נהג כחבר, וגם מצד הקיבוץ שהוא ראה בו חבר, וזאת על פי האופן שבו נהגו הצדדים אחד כלפי השני. התנהלות שכזו צריכה להתקיים במשך תקופה סבירה, בהתאם לנסיבות. תקופת המועמדות הסבירה במקרה זה היא שנתיים (שנה אחת, שניתנת להארכה לשנתיים לפי תקנון הקיבוץ).
 
הקריטריון הראשון הוא, שהמערערים והקיבוץ נהגו בהדדיות לעניין החברות, כנדרש בתקנה 2א לתקנות החברות; הקריטריון השני, ש"תקופה סבירה בנסיבות העניין", כנדרש בתקנה הנ"ל, תחשב כסיום תקופת המועמדות, על פי התקופה הקצובה בתקנון, וכי נכון יהיה להתעלם מהארכתה לתקופה בלתי סבירה, גם אם היה זה ב"הסכמת" המועמד. בהקשר זה קבע החוקר כי גם אם תקופת המועמדות לא הייתה רציפה ניתן להביא בחשבון את התקופות המצטברות, ככל שההפסקות בין התקופות נעשו בהסכמתו ועל דעתו של הקיבוץ; הקריטריון השלישי הוא, שהתקיים ביטוי המצביע על מפגש רצונות, המעיד על כך שהן החבר והן הקיבוץ מעוניינים בחברות. מפגש רצונות כזה יכול להתקיים גם מקום שהמועמד רוצה להתקבל אולם הקיבוץ שרצה לקבלו שינה דעתו והוא מסרב ממניעים בלתי סבירים או בחוסר תום לב; וקריטריון רביעי, העדרה של ראיה המצביעה על כך שבין הצדדים התקיימה מערכת יחסים אחרת מאשר חברות.
מאחר שנמצא כי הקיבוץ נהג שלא בתום לב וראשיו החליטו, באופן בלתי שקוף ובאופן הנוגד את התקנון, להימנע מלהעמיד מועמדים לדיון בפני האסיפה הכללית לשם קבלתם כחברים והכל על מנת לצמצם את מספר הזכאים לשיוך נכסים ביום הקובע, קבע החוקר כי מפגש הרצונות התקיים במועד בו הביע המועמד את רצונו להפוך לחבר הקיבוץ.רצונו של אייר התגבש, על פי קביעת החוקר, בשנת 2000, ושל ענהלי - ביום כתיבת המכתב, 8.12.02.
לנוכח התנהלות זו קבע החוקר כי מפגש הרצונות התקיים בשנת 2000, אלא שבשלב זה טרם השלים אייר את תקופת המועמדות הנדרשת, שנתיים, ולפיכך לא יכול הוא להחשב כחבר החל ממועד זה, אלא מן המועד המאוחר יותר. על פי קביעתו של החוקר, הפעם הראשונה בה הביעה ענהלי את רצונה המפורש להתקבל לחברות הייתה עם כתיבת המכתב מתאריך 8.12.02. גם לגבי ענהלי סבור החוקר כי הקיבוץ נהג בחוסר תום לב, אולם ביום 8.12.02 טרם השלימה ענהלי את תקופת המועמדות הנדרשת, היינו, שנתיים, ולפיכך אין היא יכולה להחשב כחברה החל ממועד זה, אלא רק החל מיוני 2003.משמעות מסקנת החוקר לגבי שני המערערים הינה, כי אין מתקיים קשר סיבתי בין חוסר תום הלב של הקיבוץ לבין המועד בו עלה בידם להשלים את תקופת המועמדות המינימאלית הנדרשת על מנת שניתן יהיה להחשיבם כחברים מכוח התנהגות.
בדין הגיעו החוקר ועוזר הרשם למסקנה לפיה, גם אם מפגש הרצונות של המערערים קדם ליום הקובע, הרי שבמועד זה עליו לבחון האם תמה תקופת מועמדותם, מכיוון שבתום התקופה, באין החלטה אחרת, הופך המועמד לחבר. עוזר הרשם אף הוסיף כי ברור שגישת החוקר, אותה קיבל, משמעותה שהמערערים התקבלו כחברים על אף שבתקופת המועמדות לא נהגו בהם כחברים.
החוקר סבר, ועוזר הרשם אימץ את עמדתו, כי לנוכח ההגבלה הקבועה בסעיף 13 לתקנון, לא רשאית הייתה האסיפה לקבל החלטה על הארכת תקופת מסלול המועמדות לצעירים מעבר לשנתיים, מבלי שהדבר ייעשה על דרך של שינוי התקנון.
 
 
סיכום:
בית משפט לעניינים מינהליים קבע, כי חברות באגודה שיתופית מסוג קיבוץ מכוח התנהגות מחייבת הוכחת הדדיות, שהמבקש נהג כחבר, ומנגד שהקיבוץ ראה בו חבר, והכל מכוח התנהגותם. בית המשפט מאמץ את החלטות החוקר במלואן, ולאור התאריכים שקבע החוקר ליום בו האחים רום והקיבוץ הסכימו באופן הדדי על חברות האחים בקיבוץ, הערעור נדחה, ולנוכח התנהלות הקיבוץ כפי שעלתה מהחלטותיהם של עוזר הרשם ושל החוקרים מטעמו, אין צו להוצאות.
 
ניתן, ב-ו' אדר א תשע"א, 10 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.
לאתר קיבוץ גבעת חיים איחוד

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: