קיבוץ שפיים עתר לביהמ"ש על מנת שיחייב את הועדה הארצית לתכנון ובניה והממונה על המחוז במשרד הפנים לאשר את תכניותיו, וזאת מבלי שיגיש לאישור תכנית כוללת לקיבוץ

בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בפני כב' השופטת זהבה בוסתן. עת"מ 18037-02-13 קיבוץ שפיים נ' ברכה ואח'
הרקע

בשנת 2007 יזם קיבוץ שפיים (להלן 'הקיבוץ') תכנית, שהיא בסמכות הוועדה המחוזית, להרחבת אזור מלונאות קיים (להלן "התכנית המחוזית"). הוועדה המחוזית החליטה להפקיד את התכנית בתנאים. אחד התנאים שנדרשו היה אישור ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובניה. ועדה זו החליטה לדחות את התוכנית מאחר וסברה כי יש לתכנן תכנון כולל ליישוב.

בשנת 2011 הגיש הקיבוץ לאישור הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף השרון תכנית המנסה להסדיר 2 מבנים, אשר בחלקם נמצאים על שני יעודים. בתכנית זו, ישנה הזזת יעודים בסדר גודל קטן ממקום למקום, הפיכת שטח תיירות למבני ציבור ומגורים ולהפך.הוועדה המקומית החליטה לתת תוקף לתכנית בכפוף לאישור הממונה על המחוז. החלטת הממונה הייתה שלא לאשר את התכנית.

לטענת הקיבוץ, ההחלטה לדחות את התכנית המחוזית חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני ומחייבת את ביטולה. לשיטתו, אין צורך בתכנון כולל כדי לבחון את התכנית כיוון ששטחם של כל ייעודי הקרקע נשמרים והתכנית מהווה התאמת ייעודי הקרקע לקיים בשטח בהיתר. לדבריו, הניסיון של ועדת המשנה להישען על הצורך של תכנון כולל הוא ניסיון פסול שאינו נשען על היגיון תכנוני.

בעניין התכנית המקומית, לטענת הקיבוץ יש לתת תוקף לאישורה ע"י הועדה המקומית, ויש לראות את החלטת הממונה על המחוז לפיה התכנית אינה בסמכות ועדה מקומית כבטלה מעיקרה. לטעמו, נפלה טעות משפטית ברורה בהחלטה לפיה התכנית אינה בסמכות הועדה המקומית.

מנגד, לטענת ועדת המשנה והממונה על המחוז, דין העתירה להידחות מחמת שיהוי. כמו כן, לגופו של עניין טענה, כי מטרתה האמתית של העתירה היא הסדרת חריגות בניה ובפרט הסדרתם של מבנים הבנויים בהיתר אך אינם תואמים את ייעודי הקרקע עליה נבנו והסטת דרכים לצורך התאמת התכנון לבנוי בפועל, כל זאת כאשר התכנון אינו מתייחס אפילו לחלקה מאושרת בשלמותה בתחום הקיבוץ. לשיטתם, עמדת הוועדה המחוזית מושתת על העדפת התכנון הכולל על פני התכנון הנקודתי. השאלה האם להקפיא תכנון נקודתי בהעדר תכנון כולל מסורה לשקול דעתם של מוסדות התכנון.


 

דיון והכרעה

ביהמ"ש הקדים וחידד כי עניינה של עתירה זו הוא ברצונו של הקיבוץ להכשיר בדיעבד עבירות בניה, ואל מול רצונו של הקיבוץ מבקשים מוסדות התכנון לבחון את התכנית במסגרת תכנון כולל לקיבוץ. עמדה זו באה לידי ביטוי בשתי התכניות נשואות העתירה.

באשר לטענת השיהוי, ביהמ"ש ציין כי עפ"י החוק עתירה תוגש בלא שיהוי ולא יאוחר מ-45 יום מיום שההחלטה עליה מלינים פורסמה כדין. במקרה דנן חלף זמן מעבר לנדרש, ועל כן קבע ביהמ"ש שיש לדחות את העתירה ולו מחמת שיהוי.

בעניין טענת הקיבוץ כי ההחלטה שלא לאשר את התוכנית המחוזית חורגת ממתחם הסבירות,הפסיקה קבעה כי שאלת העדפת התכנון הכולל על פני התכנון הנקודתי מסורה למוסדות התכנון אשר אמונים על קידום האינטרסים הציבוריים.בענייננו, כפי שנאמר לעיל, התוכנית לא נועדה לצרכים תכנוניים אלא כדי להכשיר עבירות בניה. לפיכך, קבע ביהמ"ש כי הדרישה לבחון את התוכנית על רקע תוכנית כוללת היא החלטה תכנונית סבירה שאינה מצדיקה את התערבות בית המשפט.

 
סיכום
ביהמ"ש פסק כי יש לדחות את העתירה.

ניתן ב- כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: