ראש המועצה האיזורית לשעבר של מבשרת ציון, הורשע בעבירות של פגיעה באיכות הסביבה, והושת עליו קנס

כנגד המועצה המקומית מבשרת ציון, הוגש כתב אישום בגין עבירות של פגיעה באיכות הסביבה, כאשר בכתב האישום נכללו גם דני עזריאלי, שכיהן כראש המועצה בין השנים 1999-2003, רוה קלמן, ששימש כמנהל המחלקה הטכנית במועצה בתקופה הרלוונטית והחל משנת 1992, ודוד שרביט, שמשמש כמזכיר המועצה החל משנת 1992.

התקופה הנידונה היא בין השנים 2000-2004, עת ניהלו הנאשמים שני אתרים לסילוק פסולת גזם. האתרים לא הוחזקו כנדרש, והיוו מפגע תברואתי ובטיחותי המזהם את הסביבה, ומספר שריפות שפרצו באתרים, גרמו לסבל רב לתושבי הסביבה ולזיהום אוויר חמור. הנאשמים זוכו ממיעוטן של העבירות בכתב האישום, והורשעו במרביתן ובכלל זאת, עבירות של גרימת ריח וזיהום אוויר, הבערת פסולת בניגוד לתקנות, השלכת פסולת בניגוד לתקנות ועוד.

התביעה טענה כי מדובר על מספר רב של עבירות, שנמשכו מספר שנים, ועל כן על הענישה לבוא לידי ביטוי בקנסות גבוהים והתחייבויות גבוהות.

בשמו של מר עזריאלי נטען כי הרשעתו תפגע בעבודתו כעו"ד, ותביא לפגיעה כלכלית ומעמדית. בנוסף, נטען הוא פעל רבות לטובת מבשרת ציון בכלל, ובנושא איכות הסביבה בפרט. בשמם של מר קלמן ומר שרביט נטען כי חל עיכוב רב בהגשת כתב האישום, ובזמן זה, ועוד בטרם הגשת כתב האישום, הם למדו את הלקח ושיפרו את כל הטעון שיפור. כל השלושה טענו לחילופין, לעניין העונש, שיש להתחשב במצבם הכלכלי, ובכך שההרשעה עצמה מהווה עונש כבד מנשוא.

בשם המועצה נטען כי קנס שיוטל עליה יפגע בקופה הציבורית, וממילא בתושבי מבשרת ציון, שייאלצו לשלם עבור תפקוד לקוי מלפני כעשור של מספר בעלי תפקידים במועצה.

עבירות הנוגעות לאיכות הסביבה הן כלכליות ביסודן, ועל כן החמירו בתי המשפט עם העבריינים, מתוך מחשבה שרק ענישה מכאיבה תהווה משקל נגד להעדפת אינטרסים אחרים, ובמקרה שלפנינו, מדובר במעשים ומחדלים שהיה בהם כדי לפגוע בסביבה ובתושבי האיזור.

בית המשפט אמר כי אמנם הנאשמים ניסו לפעול בכדי לשפר את נושא איכות הסביבה במבשרת ציון, אך יחד עם זאת, הם לא עשו די, ולא ניתן לומר שהם פעלו ככל שביכולתם כדי למנוע את המפגעים. מעבר לכך, מדובר על עבירות שבוצעו במשך מספר שנים, ולא במעשה חד פעמי.

בית המשפט קבע כי הודאת הנאשמים לא עומדת להם כנסיבה לקולא, אך הפעולות שהם עשו במטרה למנוע את המפגעים, כן עומדים להם לקולא. וכך גם עברם הנקי, וחלוף הזמן מאז האירועים.

לגבי המועצה, מאחר שמדובר במספר עבירות שהתפרשו על פני שנים, נגזר עליה קנס של 10,000 שקלים.

לגבי מר עזריאלי, הוגש בענייננו תסקיר, בו נמצא כי הוא אדם נורמטיבי אשר השתלב מספר פעמים בשירות הציבורי. בנוסף, הוא קיבל על עצמו את האחריות לעבירות, וניכר כי חש בושה וחרטה. קצינת המבחן המליצה להימנע מהרשעתו, כדי שלא לחבל באפשרות עבודתו כעורך דין, ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות.

הכלל הוא כי מי שנקבעה אשמתו יורשע, פרט למקרים יוצאי דופן בלבד, בין היתר, כאשר הנזק הצפוי מההרשעה גדול מחומרת העבירה, או כאשר הנזק שעלול להיגרם לנאשם עולה על התועלת שבהרשעה. בית המשפט הכריע כי האינטרס הציבורי מחייב את הרשעתו, בין השאר מכיוון שלא הוכח כי הרשעה תפגע ביכולתו להמשיך כעורך דין. העונש שהוטל היה קנס של 10,000 שקלים או 70 ימי מאסר תמורתו.

באשר למר קלמן, התחשב בית המשפט בכך שהוא פרש לגמלאות, והוטל עליו קנס של 5,000 שקלים או 45 ימי מאסר תמורתו.

באשר למר שרביט, התחשב בית המשפט בכך שהוא עדיין עובד כמזכיר המועצה, והטיל עליו קנס של 7,500 שקלים, או 60 ימי מאסר תמורתו. בנוסף, הוא יחתום על התחייבות על סך 7,500 שקלים, שלא לעבור על סעיפי החוק בהם הורשע במשך 3 שנים מהיום.

בית המשפט לא התחשב בנסיבות המקלות של הנאשמים, והשאיר את ההרשעות על כנן. על כלל הנאשמים הוטלו קנסות כספיים, ופרט למועצה, ניתנה להם האפשרות להמיר הקנס בימי מאסר.

ניתן ב- ח' אדר ב תשע"א, 14 מרץ 2011, במעמד ב"כ המאשימה, הנאשמים ובאי כוחם