רשות המים לא מחויבת לספק רישיון להפקת מים, במצב שבו מבקש הרישיון שואב במשך שנים מים מהכנרת ללא רישיון בתוקף ומתעלם מדרישות חוב לרשות
אילן, חקלאי ותיק כבן 73 מאזור הכנרת, הפיק מים מהכנרת לצרכיו החקלאיים ברישיון רשות המים עד שנת 2005. בשנה זו הופסק רישיון ההפקה של אילן, לאחר שלא עמד בתנאי הרישיון. למרות שהופסק רישיונו, אילן המשיך להפיק מים, ולטענת הרשות אף מכר מים לחקלאים אחרים.
בספטמבר 2014, בעודו ממשיך להפיק מים ללא רישיון לטענת הרשות, הגיש אילן תביעה לביהמ"ש, במסגרתה עתר לביהמ"ש לחייב את רשות המים להצהיר כי הוא זכאי למים לשם השקיית שטחיו החקלאיים, כי הוא זכאי לקבל הקצאת מים קבועה מהרשות וכן כי הוא רשאי לקבל רישיון להפקת מים. ביחד עם התביעה הוגשה גם בקשה למתן צו זמני האוסר על הרשות ביצוע כל פעולה שתוצאתה מניעת מים מהמבקש והמורה לרשות לזמן את אילן לפגישה שבה ידונו הצדדים במחלוקות ביניהם.
בעקבות תביעתו של אילן וכחודש לאחר הגשתה, הגישה הרשות בקשה דחופה לסילוק התובענה על הסף. לפי טענת הרשות, החל משנת 2005 ועד הגשת הבקשה לסילוק מפיק אילן מים מהכנרת ללא רישיון רשות המים כנדרש בחוק המים. הרשות הציגה פס"ד פלילי שניתן ע"י בימ"ש השלום בטבריה, שבו הורשע אילן בגין הפקת מים ללא רישיון בין השנים 2005 – 2009.
לטענת רשות המים, חובו של אילן לרשות נכון ליום ספטמבר 2014 עמד על סך של כ- 10 מיליון ₪. חוב זה כולל חובות בגין הפקה בלא רישיון, בגין חובות היטל איזון וחוב בגין תשלום מיוחד וכולל ריבית בגין זמן ההפקה. לטענת הרשות, למרות המשך צבירת החוב, ממשיך אילן להפיק מים מהכנרת ללא רישיון, במקום להתחבר לחיבור המים של מקורות ולשלם בגין השימוש במים.
כחודש לאחר הגשת בקשת רשות המים לסילוק התובענה על הסף, הגיש אילן בעצמו בקשה להפסקת התובענה. לטענתו מספר ימים לאחר הגשת הבקשה לסילוק ע"י הרשות, ניתקה הרשות את מכוני השאיבה של אילן, ובכך סיכלה את אפשרותו לשאוב מים להשקיית מטעיו. עקב כך, טען אילן, לא נותרה לו ברירה אלא לנטוש את מטעיו ולבקש את הפסקת התובענה.
דיון והכרעה
בפסק דינו מצטט ביהמ"ש את פסק הדין הפלילי שניתן בעניינם של אילן ושל רשות המים, שבו הורשע אילן בעבירת הפקת והספקת מים ללא רישיון כדין. מהעובדות המתוארות בפסה"ד הפלילי מסיק ביהמ"ש כי אילן ידע על האיסור להפיק מים ללא רישיון וכן ידע על קיומו של החוב לרשות המים משך שנים רבות, אך בכל זאת נמנע מלשלמו ואף המשיך להפיק מים שלא כדין.
מכיוון שאילן המשיך במשך שנים בשאיבת המים מהכנרת ללא רישיון ומכיוון שלא הסדיר את חובו לרשות למרות פניות חוזרות ונשנות של הרשות ולמרות שהרשות היתה נכונה ללכת לקראתו והציעה לו הסדרים מקלים, החליט ביהמ"ש למחוק את תביעתו על הסף.
לחובת אילן נפסק תשלום הוצאות למדינה בסך של 20,000 ₪, תוך שביהמ"ש מציין כי לולא היה אילן מבקש בעצמו את הפסקת התובענה, שיעור ההוצאות שפסק היה גבוה יותר.
ניתן ביום כ"ו בכסלו תשע"ה, ה-18 בדצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
