שיוך דירות - נדחתה תביעתם של יורשי חברי קיבוץ מענית שנפטרו לפני היום הקובע
זוהי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון [לסיקור פס"ד זה באתרנו] בו נדחתה עתירתם של יורשי חברי קיבוץ מענית אשר נקטו הליכים משפטיים במטרה לקבל זכויות רכושיות וכלכליות מהקיבוץ, אשר לא ניתנו להוריהם בעודם בחיים.
טענתם המרכזית של העותרים התייחסה להחלטת הקיבוץ באוגוסט 2004, לשייך את דירות המגורים בקיבוץ לחברי הקיבוץ, כאשר מי שהיה חבר קיבוץ ביום ההחלטה יהא זכאי לזכויות בדירת מגוריו. לטענת העותרים, המועד הקובע לשיוך אמור להיות בשנת 1999, עת נתקבלה בקיבוץ החלטה לשנות סעיפים שונים בתקנון, מאחר ומועד זה מסמן הוצאתו אל הפועל של מהלך הפרטת נכסי הקיבוץ לחבריו.
בית המשפט העליון דחה את טענת העותרים ופסק, כי המועד הקובע, לעניין השיוך, הוא מועד מתן החלטה בעניין זה, קרי – בשנת 2004, ולא מועד שינוי התקנון.
על כך הגישו העותרים בקשה לדיון נוסף.
השופט גרוניס הבהיר, כי קביעתו של בית המשפט העליון בפס"ד אינה מהווה עילה לדיון נוסף בפסק דין, שכן אין מדובר בהלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת, אלא להפך, היא יישמה את ההלכה העקרונית שנקבעה לגבי נסיבות המקרה דנן.
אמת הדבר, כי קיימת שרירותיות בקביעות מועדים קובעים קונקרטיים, והיא עלולה ליצור עוגמת נפש, מקום שחברים השקיעו כל חייהם בבנית הקיבוץ אך נפטרו לפני מועדים אלה, אך בסופו של דבר, אין מקום לסטות מן הכלל העקרוני שנקבע, וטענות העותרים שהועלו אינן נמנות עם הטענות המצדיקות דיון נוסף, שהוא הליך נדיר ויוצא דופן השמור למקרים חריגים בלבד.
אף תלונת העותרים על קביעת בית המשפט, כי הם אינם זכאים, כיורשי הוריהם, לתשלום דמי עזיבה מהקיבוץ בעקבות פטירת הוריהם, נדחתה על ידי השופט גרוניס, שכן היא נסמכה על תקנון הקיבוץ ועל הוראות הדין השונות, ובכל מקרה, היא אינה מקימה עילה לדיון נוסף בפסק הדין.
השופט גרוניס עיין בחלופות השונות שהעלו העותרים, המהוות, לגישתם, פתרון לקשיים המשפטיים והמוסריים המתעוררים, לטענתם, בפסק הדין, אולם היעתרות לבקשה לבחינת החלופות במסגרת דיון נוסף יהווה פתח לבחינה ערעורית של פסק דינו של בית המשפט העליון, ולא לשם כך נועד ההליך של דיון נוסף.
לאור כל האמור, העתירה לקיום דיון נוסף נדחתה, ומאחר והדבר נעשה בלא שהוגשה תשובה, לא נעשה צו להוצאות.
