שירית נפצעה במהלך החתונה שנערכה בקיבוץ נחשונים ותפוצה ב- 17,575 ₪
הרקע
במרץ 2010 נפצעה שירית סמס במהלך חתונה של חברים באולם "ג'ויה מיה" הנמצא בקיבוץ נחשונים. הפציעה ארעה כאשר ביקשה שירית לעבור מהאולם אל הרחבה שמחוצה לו ונתקלה בקיר זכוכית שהיה בדרכה.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת הן לשאלת אחריותה של חברת אירועים והפקות בקיבוץ (גן נחשונים) לקרות התאונה והן לשאלת גובה הנזק של שירית.
בעניין האחריות לנזק, טוענת שירית, כי לא היה ניתן להבחין בפרחים הלבנים אשר סומנו על קירות הזכוכית, עד כדי כך כי היה נדמה לה שהיא יוצאת מהאולם דרך פתח רגיל.
בעקבות היתקלותה בזכוכית נגרמה לשירית נכות בשיעור 7%, הבאה לידי ביטוי בצלקת בגבתה הימנית, וכן נגרמו לה חבלות ברגלה ובשפה העליונה. בעקבות נזק זה תובעת שירית 30,000 ₪ פיצוי מהאולם, בשל כאב וסבל ועוגמת נפש אשר נגרם לה כתוצאה מהפציעה, כאשר בין היתר, נמנעה שירית מחשֹיפה לשמש למשך תקופה ארוכה בכדי לאפשר את ריפוי הפציעה.
מנגד, טוענת החברה, כי על קירות הזכוכית הודבקו במועד הרלוונטי ואף כיום, מדבקות של פרחים בצבע לבן, ותמונות בצבע של המקום הוצגו במהלך המשפט. לשיטת החברה, הם עמדו בכל התקנים הנדרשים וקיבלו רישיון לעריכת האירוע. כמו כן, טוענת החברה, כי יש לשירית אשם תורם לנזק שנגרם, שכן היה עליה להביט סביבה בעת יצאה מהאולם ולראות כי מדובר בזכוכית ולא במעבר.
דיון והכרעה
תחילה, מבהיר ביהמ"ש כי החברה היא האחראית לשלום מבקרי אולם האירועים שהיא מפעילה, ומשכך, קיימת חובת זהירות שלה כלפי המבקרים באולם.
לאחר מכן, דן ביהמ"ש באחריות האולם לנזק שנגרם לשירית, וקובע, כי בטענת החברה לסימון קירות הזכוכית - אין כדי לפטור אותה מאחריות לנזק שנגרם. ביהמ"ש מבהיר כי על פי התקן הישראלי שעניינו סימון דלתות וקירות שקופים, יש לשים סימני אזהרה שגונם מנוגד לגון הרקע - בגודל, במרחק, ובגובה המצוינים. במקרה דנן, קובע ביהמ"ש, לא מילאו הסימונים את תכלית התקן, שהרי לא בלטו ברקע בו הושֹמו ולכן היה קשה להבחין בהם. ביהמ"ש מוסיף ומדגיש כי באולם אירועים אשר הפעילות בו דינמית, התאורה בו משתנה מעת לעת על פי צרכי האירוע, ולכן יש להתאים את סימון ויטרינות הזכוכית באופן מיטבי למניעת מכשול מהמבקרים ולשמירה על שלומם. לפיכך, סבור ביהמ"ש, כי בכדי שהחברה תעמוד בתקן הנדרש - היה עליה להדביק מדבקות צבעוניות לרוחב הזכוכית.
בהתאם לדברים אלו, פוסק ביהמ"ש, כי בנסיבות העניין התאונה שארעה היתה צפויה, וניתן היה למנוע אותה באמצעים פשוטים, זולים וזמינים. מכך משמע, כי האולם הפר את חובת הזהירות שלו כלפי שירית, הפרה אשר גרמה לפציעתה. עם זאת, קובע ביהמ"ש, כי אכן מצופה מאדם להתבונן בסביבה בה הוא מתהלך, אולם אין ספק כי מקום התרחשות האירוע אינו מקום בו שירית רגילה להסתובב ואשר היה עליה לצפות לסכנות שבסביבתה, ולכן פוסק ביהמ"ש אשם תורם מצדה של שירית ברמה של 5%.
לאחר קביעת האחריות לנזק, דן ביהמ"ש בפיצוי המגיע לשירית בגין הנזק שנגרם לה. ביהמ"ש מבהיר כי נזקהּ של שירית מתבטא בפציעה שאינה בולטת לעין אלא בפציעה אסטטית, אשר אינה משפיעה על תפקודה היומיומי.
ביהמ"ש קובע כי תהליך ההחלמה הנדרש מונע ממושכות חשיפה לשמש, וכאשר מדובר בארץ שטופת שמש, מגיע על כך פיצוי משמעותי בגין כאב וסבל ועגמת נפש אשר נגרמו לשירית. בעקבות זאת, פוסק ביהמ"ש, כי שירית תפוצה ב- 18,500 ₪ בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם לה.
ביהמ"ש מקבל את תביעתה של שירית, ולאחר הפחתת 5% אשם תורם מצידה, פוסק ביהמ"ש, כי על האולם לפצות את שירית ב- 17,575 ₪.
בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי האולם ישלם הוצאות משפט בסך 6,300 ₪.
ניתן ב- ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013.
