שתי אחיות מבקשות לבטל העברת משק אביהן לנכדתו
הרקע
ש.ק. וד.ש. הינם אב ובת ול.ה. וא.ש. הן אחיותיו של ש.ק.. כאשר ניסו לממש את צוואתו של הסב, אבי האחיות והאב, גילו האחיות כי זכויות הסב כבר רשות במשקו במושב הועברו לנכדה ותבעו את האב והנכדה, ביתו, בביהמ"ש לענייני משפחה בטענה שעסקת המתנה בטלה ויש למכור את הנחלה באמצעות כונס נכסים ולחלק את התשלום בהתאם לצוות הסב המנוח.
האב וביתו הגישו לביהמ"ש לענייני משפחה בקשה לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנות מכיוון שחלף הזמן הקבוע בחוק בו אפשר לתקוף את עסקת המתנה, כנגדם טענו האחיות שהיות ומדובר בתובענה הנוגעת למקרקעין, לה תקופת התיישנות ארוכה יותר, התביעה לא התיישנה.
ביהמ"ש לענייני משפחה קבע שלעניין חוק ההתיישנות, הגדרת מקרקעין כוללת כל זכות וכפועל יוצא גם את זכותו של בר רשות ולכן חלה תקופת התיישנות של תביעה במקרקעין (15 שנים) ולא התיישנות בתביעה שאינה במקרקעין (7 שנים). עפ"י קביעתו, זכות האחיות קמה בעת פטירת המנוח, 8 שנים לפני הגשת התביעה, והעובדה שנודע להן על עסקת המתנה 5 שנים קודם לכן לא מובילה להתיישנות התביעה שכן חלפו רק 13 שנים.
האב וביתו טוענים כי טעה ביהמ"ש לענייני משפחה בכך שסיווג את זכותו של בר רשות כזכות במקרקעין, שכן מדובר בזכות אישית ולא בזכות קניינית ולכן חלה התיישנות כבתביעה שאינה במקרקעין, קרי לאחר 7 שנים. לטענתם, סיווג תביעה כתביעה "במקרקעין" או "שאינה במקרקעין" תלויה במהות התביעה לפי הסעד המבוקש, כאשר מדובר באכיפת זכות בר רשות במקרקעין יהיה מדובר בתביעה שענייניה במקרקעין, בענייננו התביעה מבקשת לנצל את הערך הממוני של הזכות ולכן מדובר בתביעה כספית שהתיישנה. עוד טוענים האב וביתו כי יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד עריכת עסקת המתנה ולא ממועד גילוי האחיות על העסקה, 10 שנים קודם לכן. לבסוף טוענים האב וביתו כי שגה ביהמ"ש לענייני משפחה שלא קיבל את טענת השיהוי לפיה דין תביעה לביטול העסקה בחלוף 15 שנים מביצועה להתבטל בגלל שנגרם להם נזק ראייתי בחלוף הזמן.
מנגד טוענות האחיות כי יש לדחות את בקשת הערעור משום שמטרת תביעתן הייתה בירור הזכויות במשק ולא מדובר בתביעה כלכלית. עוד טוענות האחיות כי טענת השיהוי לא הועלתה ע"י האב וביתו ולכן אין הם יכולים לערער על עניין זה. לדברי האחיות, עפ"י החוק, תובענה במקרקעין היא כל תביעה למימוש כל זכות או טובת הנאה חפצית במקרקעין ולכן במקרה זה מדובר בתביעה שעניינה במקרקעין שכן שאלת הבעלות בזכויות במקרקעין במועד פטירת המנוח היא השאלה שעל הפרק. לבסוף טוענות האחיות כי האב הסתיר את העברת הזכויות במשק מהן ונודע להן על כך 5 שנים לאחר פטירת המנוח והתביעה הוגשה 3 שנים בלבד לאחר מכן ולא ניתן לייחס להן כל ידיעה על עסקת המתנה לפני כן.
דיון והכרעה
ביהמ"ש המחוזי קבע כי עפ"י החוק, תקופת ההתיישנות נספרת החל מהיום בו נולדה עילת התובענה, תקופה זו לא ייתכן שתיספר ממועד ביצוע העסקה שכן במועד זה לא קמה לאחיות כל עילת תביעה וכן לא נטען או הוכח שהאחיות ידעו על ביצוע העסקה במועד זה. עוד קבע ביהמ"ש כי הוא מקבל את קביעת ביהמ"ש לענייני משפחה לפיה מועד גילוין של האחיות על העסקה הוא 10 שנים לאחר ביצועה.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי בהתאם לפסיקה, תביעה הנוגעת לזכויות במקרקעין תסווג בהתאם לסעד המבוקש וכאשר מדובר בזכויות אותן ניתן לאכוף כלפי צדדים שלישיים תוכר כתביעה במקרקעין לעניין התיישנות, גם אם אינה קניינית, להבדיל מזכות הניתנת לאכיפה כלפי האדם שהתחייב לבעל הזכות. לאור קביעה זו הכריע ביהמ"ש המחוזי כי בענייננו מהות התביעה היא הכרעה מי הוא בעל הזכויות כבר רשות במשק במועד פטירת המנוח ותוקף עסקת המתנה ולכן מדובר בתביעה העוסקת במקרקעין. ביהמ"ש מוסיף כי היות ותוצאת ההכרעה תשפיע על מצב ההחזקה במקרקעין לא מדובר בתביעה לסעד כספי גם לפי מבחן הסעד מדובר בתביעה שעניינה מקרקעין.
ביהמ"ש מוסיף ומציין כי העובדה שלמנוח הייתה אפשרות להעביר את הזכות לאחר, בין במסגרת עסקת מתנה ובין בדרך של הורשה עפ"י צוואה, מלמדת כי מדובר בזכות במקרקעין בעלת אופי קנייני.
ביהמ"ש דוחה את טענת השיהוי משום שלא הוכח שהאחיות ויתרו על זכותן לתבוע וששונה מצבם של האב וביתו לרעה בעקבות חלוף הזמן עד להגשת התביעה.
סיכום
על אף שתוצאת התביעה תהיה מכירת המשק, השאלה העיקרית היא הבעלות במשק ולכן מדובר בתביעה הנוגעת למקרקעין שתקופת ההתיישנות לגביה היא 15 שנים. אי לכך קבע ביהמ"ש כי לא חלפה תקופת ההתיישנות וחייב את האב וביתו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪.
ניתן ביום: כ"א בסיון תשע"ה, 8 ביוני 2015, בהעדר הצדדים.
