תביעה כנגד אגודה שסגרה מים עקב חוב
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מס': 57/002964/5/03
:
מי החולה
להספקת מים ביסוד המעלה בע"מ
ע"י עוה"ד אריה שרמן ו/או ורדה גילה
ו/או יסמין שרמן ו/או
מרח' השיטה 42, הרחבה א'
ת.ד 1645 ראש פינה 1200
טל: 04-6802044 פקס: 04-6802033
המערערת
- נ ג ד -
עמיצור אלפסי
ע"י ב"כ עו"ד
ת.ד 5 ראש פינה 12100
טל: 04-6930814 , פקס: 04-6931867
המשיב
ראשיתו של הליך זה שבפני הנו בתביעה שהוגשה לבית המשפט השלום בקרית שמונה ביום 21.05.03 כנגד המערערת על ידי המשיב והמשכו בהליך על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות. אז גם הוגשה ביום 06.07.03 תביעה שכנגד בגין חוב כספי.
על פי סעיף 52 (2) לפקודת האגודות השיתופיות מונה עו"ד זאב סלילת כבורר שנתן פסק ביניים ביום 02.04.06, ועל כך הגישה המערערת את הערעור שבפני.
רקע עובדתי
1. מי החולה הנה
2. עמיצור אלפסי (להלן:"המשיב") הינו חקלאי המגדל מטעי פרי, החבר באגודה ומקבל את אספקת המים למטעיו מהמערערת.
3. כרטיס אספקת המים של המשיב מתנהל בהנהלת החשבונות של המערערת.
4. הצדדים הופיעו בהליך בוררות בפני עו"ד זאב סלילת על פי סעיף52 (2) לפקודות האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים), (להלן: "הבורר").
5. הצדדים הסכימו שהליך הבוררות יחולק לשני שלבים:
א. תהא הכרעה בשאלת קיומו של חוב וזכות האגודה לנתק את המים במקרה של חוב.
ב. באם ימצא שלאגודה לא הייתה זכות לנתק את המים, יתקיים דיון בשאלת הנזק בגין ניתוק המים.
טענות המשיב בפני הבורר
6. על פי הסכמות שגובשו בין המשיב לבין משען (להלן:"משען או מחכיר מטע השזיפים") התחייב המשיב לפרוע את חובו של משען למערערת במידה ומטע השזיפים, אותו חכר מאת משען לתקופת ניסיון בת שנה אחת
7. המשיב טען בפני הבורר כי הואיל והמטע לא הניב פרי בתקופת הניסיון, אין הוא חייב לשלם את חובו של משען למערערת.
8. המערערת מעולם לא הייתה צד להסכמות ו/או להבנות שגובשו בינו לבין משען, לא המשיב ולא משען מעולם לא נפגשו ואישרו את פרטי ההסכמות בניהם באוזני מי מנציגי המערערת.
טענות המערערת בפני הבורר
9. המשיב הסכים לקחת על עצמו את החוב של משען וזאת ללא כל התניה ו/או מגבלה, שכן אלמלא כן, המערערת לא הייתה מעבירה את שעוני המים על שמו של המשיב, ועובדה זו לטענת המערערת מעידה כי עסקינן בהמחאת חוב.
10. להוכחת טענתה של המערערת העידה המערערת את משען, שהעיד כי הוסכם בין המשיב לבינו שהמטע יוחכר לתקופה של 7 שנים וכי מעולם לא הותנה תקופה זו בקיומה של שנת ניסיון. מעולם התחייבותו של המשיב לשלם את חובו של משען כלפי המערערת לא הותנה בתנאי כזה או אחר, בהמשך עדותו העיד משען כי הואיל ובתום שנת החכירה הראשונה, סירב המשיב לשלם לידיו דמי חכירה כלשהם הגיע , הסכם החכירה שגובש בניהם לידי סיום.
11. עוד העידה המערערת בפני הבורר, את
פסק ביניים של הבורר
12. בעת ניתוק המים ביום 05/03 המשיב חכר את המטע מאת משען, על כל המשתמע מכך, המשיב נטל על עצמו לשלם את חוב המים של משען למערערת, שעמד על סך של 10,000 ₪ .
13. טענת המערערת כי עסקינן בהמחאת חוב נדחתה.
14. החוב שחייב המשיב למערערת אינו חוב מים , במשמעות המקנה למערערת את הזכות לנתק את המים למשיב.
15. אפילו היה מדובר בחוב מים, המערערת נהגה בחוסר תום לב ובדרך לא מקובלת.
16. טענת המערערת לפיה כל מחלוקת בין החבר למערערת גם בענייני מים הופכת את החבר לסרבן תשלום ומקנה למערערת זכות לנתק את המים נידחת.
לפיכך פסק הבורר בפסק הביניים:
א. "שאלפסי חייב לאגודה את חוב משען ע"ס 10.000 ₪ יחד עם זאת הואיל והחוב אינו חוב מים והואיל וניתוק המים נעשה בחוסר תום לב אני פוסק שניתוק המים נעשה שלא כדין".
ב. "הצדדים יתאמו בניהם מועדים להמשך הדיון בעניין נזקים שנגרמו בגין ניתוק המים ויעבירו אלי מועדים אלו כדי שאבחר את המועד המתאים".
17. על פסק ביניים זה של הבורר הוגשה בפני ערעור ובקשה לתיקון פסק בורר ביום 26.04.06.
18. המשיב נתבקש להגיש התייחסותו לבקשה.
19. המבקשת (להלן: "המערערת") נתבקשה להגיש את עיקרי טיעוניה.
20. לאחר שהצדדים הגישו את עיקרי טיעוניהם הופיעו בפני ביום 15.10.06.
עיקרי טיעון המערערת בפני
21. בהתאם להסכמה בין הצדדים, נדרש הבורר להכריע בשלב הראשון, במחלוקת כדלקמן:
א. האם ביום 09.05.03 שעה שנותקה אספקת המים למטעיו של המשיב , היה חייב המשיב כסף למערערת.
ב. היה והוכרע כי אכן היה חוב כאמור, האם החוב הוא חוב בגין אספקת מים.
ג. היה ויתברר כי החוב בגין אספקת מים, האם רשאית הייתה המערערת לנתק בגינו באותה עת את אספקת המים למטעיו של המשיב.
22. שגה הבורר בהגדרת המחלוקת בין הצדדים לעניין קיומו של חוב במועד ניתוק המים.
23. שגה הבורר בעניין מהותו של החוב.
24. שגה הבורר בהתעלמותו מההשלכות שישנן לחזרת המשיב מחלק מטענותיו.
25. שגה הבורר כשלא קבע כי החוב של המשיב במועד ניתוק אספקת המים היה חוב מים.
26. שגה הבורר בקובעו כי הייתה מחלוקת כנה לעניין החוב.
27. פסק הבורר הינו שגוי, מוטעה מיסודו ומבוסס לכל אורכו על טעויות יסודיות ומהותיות היורדות לשורשו של הפסק.
28. בפסק הבורר נפלו טעויות מהותיות רבות השוללות מהמערערת שימוש בזכויות ובסמכויות הנתונות בידה על פי דין, לרבות אלו המוקנות לה בתקנון המערערת ואשר יש בהן כדי לפגוע בעקרונות יסוד, בניהם עקרון חופש החוזים והעיקרון לפיו מים מסופקים תמורת תשלום.
29. פסק הבורר אינו מכריע בכל טענות המערערת, הבורר מתעלם מטענות רבות ומהותיות שנטענו על ידי המערערת, וכלל לא דן בהם, ובכך פגע באופן מהותי בזכויות המערערת הן מבחינה פרוצדוראלית והן מבחינה מהותית.
30. פסק הבורר ניתן שלא על פי הדין המהותי, הבוררות נשוא תיק זה הינה בוררות על פי פקודת האגודות השיתופיות ועל כן מחויב הבורר לפסוק על פי הדין המהותי, בהכריעו בסכסוך שלא על פי הפסיקה והדין המהותי, שגה הבורר וחרג מסמכויותיו כבורר.
31. לקביעותיו המוטעות של פסק הבורר השלכות חורגות מנסיבותיו העובדתיות של המקרה שנדון לפניו, ותוצאות הפסק ימנעו מהמערערת לפעול נגד חברים אשר אינם משלמים עבור המים הנצרכים על ידם, דבר שיגרור אחריו חוסר יכולת של המערערת לשלם עבור אספקת המים לגופים שונים מהם צורכת המערערת מים ולניתוק מידי של אספקת המים למערערת.
לאחר שעיינתי בחומר שלפני ושמעתי את הצדדים הריני להחליט כדלקמן:
32. המערערת מעלה בפני שורה של טענות על כי הבורר שגה בהחלטתו.
לעניין זה ייאמר, כי בית המשפט ימנע מלשמש בוחן ובודק של פסק הבורר. אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או שיקול דעת, אין בכך כדי לבטל הכרעתו. (ראה ע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.
לא על נקלה ייטה בית המשפט להתערב בהחלטתו של הבורר, לא יחליף את שיקול דעת הבורר ובוודאי יעדיף ככל שניתן להימנע מביטולה.
ככלל, אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה, יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בספרו סדר דין אזרחי( מהדורה חמישית בעמ' 807)
" קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה ראשונה לא תבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו הייתה פוסקת אחרת אילו שמעה בעצמה את העדים..."
ב ע.א. 8155/00 קבע בית המשפט העליון:
"ללא קיומה של טעות בולטת בשיקולי בית המשפט או פגם היורד לשורש העניין, לא תתערב ערכאת ערעור"
ועל כך נקבע :
"כידוע אין בית המשפט, כשהוא דן בפסק בורר, מעביר את הפסק תחת שבט ביקורתו, כדרך שהוא עושה בערעור על פסק דין". (דברי מ"מ הנשיא (כתוארו אז) י' כהן בע"א 393/79 סטלה שירות מכוניות בע "מ נ' חברת נתיבי אילון בע"מ פד לו(715, 713 (1).
בהמ' (ת"א) 1271/77, סולב-מפעלי ריהוט ועץ של סולל בונה בע"מ נ' טל, פ"מ תשל"ח(1) עמ' 421 ,417 נאמר לעניין זה:
"גם אם היה הבורר טועה בדין - הריהי ככל טעות שבשיקול דעת, בהבנת העניין, בשקילת ראיות או בקביעת מהימנות, שאין להן תקנה נוכח העיקרון, שאין ערעור על פסק בוררות."
33. המערערת טענה בפני כי פסק הבורר ניתן שלא על פי הדין המהותי וכי הבוררות נשוא תיק זה הינה בוררות על פי פקודת האגודות השיתופיות ועל כן מחויב הבורר לפסוק על פי הדין המהותי ובהכריעו בסכסוך שלא על פי הפסיקה והדין המהותי, שגה הבורר וחרג מסמכויותיו כבורר.
החריגה מן הסמכות הנטענת היא שהבורר פעל שלא על פי הפסיקה והדין המהותי.
בפרק ו' סעיף 110 בתקנון המערערת נקבע:
"כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה בין חברים או בין חברים לשעבר או בין מי שתובע מכוח חבר מצד אחד ובין האגודה או המנהלה או הפקידים של האגודה מצד שני יובא לפני בורר שיתמנה לפי ברירת התובע על ידי ברית פיקוח או על ידי רשם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות." (ההדגשה שלי- א.ז)
סעיף 111 לתקנון:
"הוראות תקנון אלו מהווה שטר בוררין כללי ומיוחד ואין צורך בשטר בוררין נפרד"
מחד: סעיף 112 לתקנון :
" הבורר לא יהיה קשור בדיני ראיות, פרוצדורה או החוק המהותי ויהיה רשאי לפסוק לפי שיקול דעתו הגמורה ואף ליתן צווי ביניים"(ההדגשה שלי- א.ז)
מאידך: תקנון המערערת מפנה לבוררות בהתאם לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות, היינו בוררות סטטוטורית המחייבת את הבורר לדין המהותי.
34. מעיון בחומר שלפני לא מצאתי כי הבורר נהג שלא על פי הדין המהותי או חרג מסמכותו ופרט לטענה כללית שהעלתה המערערת בפני כי פסק הבורר ניתן שלא על פי הדין המהותי, לא הציגה בפני ראייה או הפנתה לעניין ספציפי אשר יש בו להראות, כי הבורר נהג שלא על פי הדין המהותי. או שהבורר פגע באופן מהותי בזכויות המערערת הן מבחינה פרוצדוראלית והן מבחינה מהותית.
35. לפיכך אני דוחה טענה זו של המערערת.
36. מעיון בחומר שלפני ולאחר ששמעתי את הצדדים לא מצאתי כי המערערת העלתה בפני טענות שלא העלתה כבר בפני הבורר, כל טענותיה של המערערת בפני היו ונסובו על כך כי פסק הבורר אינו מכריע בכל טענות המערערת, וכי הבורר מתעלם מטענות רבות ומהותיות שנטענו על ידי המערערת וכלל לא דן בהם ובכך פגע באופן מהותי בזכויות המערערת הן מבחינה פרוצדוראלית והן מבחינה מהותית.
לא מצאתי גם כי המערערת הלינה בכל אחד משלבי הליך הבוררות בפני הבורר ואף לא טענה אחת, ההפך הוא הנכון הצדדים הגיעו להסכמה דיונית והמערערת הביעה הסכמתה כי הבורר ידון וייתן הכרעה כדלקמן:
האחת "תהא הכרעה בשאלת קיומו של חוב וזכות האגודה לנתק את המים במקרה של חוב".
השנייה "באם ימצא שלאגודה לא הייתה זכות לנתק את המים, יתקיים דיון בשאלת הנזק בגין ניתוק המים".
הסכמת הצדדים להליך בוררות ולדרך הדיונית.
37. כפי שציינתי לעיל הצדדים קיימו הליך בוררות על פי תקנה 52(2) לפקודת אגודות השיתופיות ועל פי תקנונה של המערערת, היינו הייתה הסכמה של הצדדים להליך הבוררות, הצדדים אף הגיעו להסכמה לדרך הדיונית בו יתנהל הליך הבוררות.
38. משכך יש לראות את הסכמתה הדיונית של המערערת, כי הבורר ידון ויכריע בסוגיות כפי שנקבע לעיל, כי הבורר אכן ידון ויכריע תחילה בשתי סוגיות אלו.
לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו רע"א 5823/00 - פואד כיוף נ' סלימאן מנסור ו-2 אח' .תק-על 2000(3), 1140 ,עמ' 1141.
"זניחת דרך דיונית רק משום שהמבקש סבור עתה כי "חשיפת אמת ומניעת עיוות דין" מחייבת זאת, איננה עניין של מה בכך. המונחים "חשיפת אמת" ו"מניעת עיוות דין" אינם קולבים עליהם ניתן לתלות נסיון חד צדדי לסגת מהסדר דיוני שנערך. יותר משהבקשה מבוססת על האינטרס ב"חשיפת האמת" כלשון המבקש, היא מלמדת עד כמה, לעיתים סוגיית האמת עקרונית בהשוואה לסוגיית הראות המשתנה. המבקש השקיף על הדרך הראויה לחשיפת האמת בצורה שונה בשלבים השונים של ההליך, שינוי זה בדרך הראייה של המבקש נעשה לאחר שהצדדים סיכמו ביניהם מהו הצובר הראייתי, שעל יסודו תוכרע המחלוקת. שינוי זה אינו עניין של מה בכך. ברגיל יש לכבד הסכמה דיונית כזו. אין לראות בה מכשול לגילוי האמת,והיא משרתת את האינטרס בדבר סופיות הדיון, תוך כיבוד האוטונומיה של הצדדים ביחס לדרכי ניהולו" (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב (446(1).
39. מהחומר שבפני עולה כי הצדדים החליפו בניהם כתבי בית דין, ובין היתר המערערת הגישה כתב הגנה, כתב תביעה שכנגד וסיכומים ובכל אלו פורטו טענותיה והסעדים המבוקשים על ידה נשמעו עדים והיו הליכי הוכחות שבסופם נתן הבורר את פסק הביניים.
באם למערערת היו טענות היה עליה לעלותן בפני הבורר ובזמן, או להביע את התנגדותה ומחאתה בדרך כלשהיא, דבר שלא מצאתי בחומר שבפני, ההפך הוא הנכון עולה כי המערערת נתנה הסכמתה לדיון והכרעה בשתי השאלות כפי שהוזכרו לעיל.
לאור האמור לא מצאתי כי נפלו פגמים בהתנהלותה של הבוררות .
טענת המערערת ל אי התייחסות הבורר לטענות שהועלו בפניו
40. מעיון בחומר שלפני וכפי שפורט לעיל, עולה כי המערערת העלתה כל טענותיה בפני הבורר וכי הבורר נתן למערערת הזדמנות נאותה להשמיע את כל טענותיה.
41. במסגרת הבוררות הגישה המערערת כתב הגנה, כתב תביעה שכנגד וסיכומים ובכל אלו פורטו טענותיה והסעדים המבוקשים על ידה.
42. כך גם נשמעו עדי המערערת ונוהל הליך הוכחות .
43. עיון בפסק הבורר מלמד שאין יסוד לטענות המערערת, שכן הבורר התייחס לכל החומר שהובא בפניו.
44. מרבית טענותיה של המערערת בפני הינם טענות אשר חוזרות על עצמן שהובאו בפני הבורר ונדונו כבר.
45. ייחד עם זאת מעיון בחומר שלפני מצאתי כי אכן יש צדק בטענת המערערת לעניין הסתירות בפסק הבורר ככל שהדברים אמורים לשאלה, האם ביום 09.05.03 שעה שנותקה אספקת המים למטעיו של המשיב , היה המשיב חייב כסף למערערת.
קיומו של חוב
46. אין חולק כי ביום ניתוק המים למטעיו של המשיב בתאריך 02.05.03 היה המשיב חייב כספים עבור מים.
47. במסמך מיום 01.04.03 נשלחה למשיב הודעה בגין חוב מים על סך 28.780 ₪
מכאן שמעבר לחוב שבמחלוקת היה חוב נוסף אותו היה חייב המשיב במועד ניתוק המים.
ובאם רצה המשיב לטעון, ביושר כי אין החוב של משען, חוב מים, הרי שהיה עליו לדאוג לאחר קבלת מכתב ההתראה מיום 02.04.03 לשלם את חובו לאגודה, אך הוא לא עשה כן.
מכאן שלמשיב היה חוב מים ביום ניתוק המים.
בשורה 30 לפסק עמ' 1, מציין הבורר כי גדר המחלוקת לעניין, קיומו של חוב, הצטמצם, במהלך הדיון לשאלה האם חייב
עוד עולה מהחומר שבפני כי הבורר קושר את החכרת המטע על ידי אלפסי לחוב המים של משען אותו התחייב לשלם המשיב למערערת.
בשורה 1 עמ' 3 קובע הבורר:
"בנסיבות אלו ,אני קובע כי בעת ניתוק המים ב 5/3 אלפסי חכר את המטע מאת משען, על כל המשתמע מכך, וכי הוא נטל על עצמו לשלם את חוב המים של משען לאגודה , שעמד ע"ס של 10,000 ₪. ( ההדגשה שלי- א.ז)
מהאמור בשורה 1 עמ' 3 שם קובע הבורר:
"בנסיבות אלו ,אני קובע כי בעת ניתוק המים ב 5/3 אלפסי חכר את המטע מאת משען, על כל המשתמע מכך, וכי הוא נטל על עצמו לשלם את חוב המים של משען לאגודה , שעמד ע"ס של 10,000 ₪. ( ההדגשה שלי- א.ז)
וכך גם בעמ' 4 שורה 42 פוסק הבורר :
"לפיכך, אני פוסק שאלפסי חייב לאגודה את חוב משען ע"ס 10,000 ₪" בהמשך "יחד עם זאת הואיל והחוב אינו חוב מים והואיל וניתוק המים נעשה בחוסר תום לב אני פוסק שניתוק המים נעשה שלא כדין " (ההדגשה שלי- א.ז)
מחד קבע הבורר כי המשיב חכר את "המטע מאת משען, על כל המשתמע מכך, וכי הוא נטל על עצמו לשלם את חוב המים של משען לאגודה , שעמד ע"ס של 10,000 ₪. ופסק שאלפסי חייב לאגודה את חוב משען ע"ס 10,000 ₪
מאידך הבורר סותר עצמו בהמשך פסיקתו שכן הוא מוסיף " יחד עם זאת הואיל והחוב אינו חוב מים והואיל וניתוק המים נעשה בחוסר תום לב אני פוסק שניתוק המים נעשה שלא כדין" , ( ההדגשה שלי –א.ז)
משמע גם הבורר קבע כי בנוסף לחוב המים שהיה קיים למשיב כלפי המערערת ביום ניתוק המים נוסף עתה חוב מים נוסף עליו התחייב המשיב כלפי המערערת.
לפיכך אני קובע כי למשיב היה חוב מים כלפי המערערת ביום ניתוק המים וכי חוב המים של משען אותו התחייב המשיב לשלם למערערת, הינו חוב מים לכל דבר ועניין כלפי המערערת, שלא נפרע, על אף, שהמשיב קיבל מהמערערת הודעות התראה.
האם רשאית המערערת לנתק את המים בגין חוב של חבר אגודה הצורך מים
כפי שקבע הבורר בשורה 26 עמ' 3 להחלטתו :
" אין מחלוקת, בין הצדדים, שאין חובה על ספק מים, במקרה זה האגודה- להמשיך ולספק מים לצרכן שאינו משלם בגין חוב מים, והדברים נקבעו בפסיקה מספר רב של פעמים...."
קרי, הבורר קבע כי החוב הוא חוב מים וכי למערערת הייתה הזכות לנתק את המים.
על כך אוסיף כי מהחומר שבפני עולה כי למשיב הייתה יתרת חוב נוספת והוא קיבל על כך מכתב התראה והיה והחוב הנ"ל לא ישולם תוך 14 יום על ידו מיום קבלת התראה זו, מוסמכת האגודה על פי הדיו לנתק חיבורי המים למשקו כולל חצר ביתו וכי היא תעשה כך לאלתר, עוד עולה ממכתב ההתראה כי המערערת הודיע שהתראה נוספת לא תישלח.
תקנון המערערת
על מעמדו של תקנון האגודה והמטרות המפורטות בו כ
"התקנון של
תקנון המערערת מסמיך את המערערת לעשות כל דבר הנחוץ לשם השגת מטרות האגודה. (פרק א' לתקנון) זוהי המסגרת שעל פיה נמדדת כל פעולה פרטנית של האגודה.
סעיף "101 לתקנון המערערת מסמיך את המערערת לנתק את המים במקרה והחבר לא שילם חובו:
" 101 לא שילם החבר את המגיע ממנו לאגודה, רשאית המנהלה לשלוח לו התראה בכתב בו כלולה הודעה שעליו לשלם את החוב תוך 14 יום מיום ההתראה
102 לא סילק החבר את החוב האמור למרות האמור בסעיף 101 לעיל, רשאית המינהלה לנתק את חיבור המים לחבר, ניתוק כזה אינו פוגע בזכות האגודה לתבוע מהחבר את המגיע לה כדין"
אחת מהמטרות של המערערת, על פי תקנונה, הוא "לארגן בשביל חברי הארגון או המושב כל מיני פעולות שיתופיות בייצור, בעיבוד, בקניה ובמכירה". (ס' 2(ג) לתקנון).
במסגרת הסמכה זו כפי שנאמר בתקנון התקשרה האגודה עם "מקורות" לשם קניית מים עבור חבריה. לצורך זה גובה האגודה את התמורה מהחברים באגודה ומשלמת באופן מרוכז למקורות עבור המים.
כאשר התקנון הנו כהסכם בין האגודה לבין כל אחד מחבריה, הרי שבפנינו הסכם מכללא לפיו האגודה תרכוש באופן מרוכז מים ממקורות ותמכור אותם לחבריה כנגד תשלום החברים עבורם. לעניין זה אין הבדל בין מים לבין כל אספקה אחרת הנרכשת על ידי האגודה במרוכז עבור חבריה.
מהאמור לעיל תקנון המערערת מצביע על תנאים מוסכמים ומפורשים לגבי חברים שלא משלמים את חובם.
השאלה האם אמצעי הגביה שנקטה המערערת במקרה דנן כנגד המשיב הם סבירים, קרי, הפסקה של אספקת המים למשיב בגין אי תשלום החוב.
התשובה לכך היא חיובית. המדובר בחוב מים שהמשיב נמנע מלשלם עבור כל צריכת המים שהאגודה סיפקה לו וחוב מים נוסף שהתחייב המשיב לקחת על עצמו, מים שעבורם משלמת האגודה בכסף מלא למקורות. למרות שהמשיב קיבל התראה לא פרע את כל חובו, בתנאים אלה אין זה סביר לדרוש מהמערערת שתמשיך לספק למשיב מים, בנסיבות המקרה ניתוק אספקת המים הוא אך מתבקש.ולא ניתן לבוא היום ולטעון כי המערערת גרמה בכך במזיד נזקים למשיב.
מכאן שלאגודה היה הסמכויות, בנסיבות המקרה, שבפני לנתק את המים למשיב וכחבר אגודה היה אף מודע לכך ולמרות הכל לא שילם את חובו.
לפיכך ולאור האמור אני מוצא לנכון להתערב בהחלטת הבורר ולקבל את טענת המערערת, בנושא קיומו של חוב וניתוק המים.
לפיכך הנני מתקן את החלטת הבורר וקובע כי האגודה הייתה רשאית לנתק את המים ואין למשיב אלא להלין על עצמו שלא שילם את כל חובו, לאחר קבלת ההתראה.
המשיב ישלם למערערת את יתרת חובו כאמור בפסק הבורר.
אורי זליגמן עו"ד
