תיק מס' 923/335/08 עיריית רחובות נ' מרצפת קואופרטיב לחומרי בנין ברחובות בע''מ (בפירוק) ואבנגרד בע''מ

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                        תיק מס' 923/335/08

 

 

בעניין:

 

עיריית רחובות

על ידי ב"כ שירן עוזרי

רחוב פלאוט 10, קריית המדע, רחובות 76706

טל': 08-9366699 ; פקס: 08-9366688

 

 

המערערת;

 

- נ ג ד -

 

מרצפת קואופרטיב לחומרי בנין ברחובות בע''מ (בפירוק)

ע"י המפרק עוה"ד דורון ערוסי

רחוב נחלת בנימין 75, תל אביב 65154

טל': 03-5609455 ; פקס: 03-5609450

המבקשת;

 

 

 

אבנגרד בע''מ

על ידי ב"כ חיים צדוק ושות', עורכי דין

רחוב לינקולן 20, תל אביב 67134

טל': 03-6254000 ; פקס: 03-6254040

המשיבה;

 

 

 

החלטה

 

עניינו של ההליך הוא, בדרישת המבקשת לצרף את המשיבה כצד להליך, בעניין דרישתה של המערערת (עיריית רחובות), לחייב את האגודה בתשלומי ארנונה שונים.

 

עיקרי העובדות שלעניין:

 

האגודה נכנסה להליכי פירוק בצו שניתן על ידי בתאריך 14.08.2003. כמפרק מונה עו"ד דורון ערוסי, שהוא גם מייצג האגודה בהליך הנוכחי.

 

עד ליום 30.11.2003 החזיקה האגודה בנכסי מקרקעין בבעלות חברת "מרצפת רחובות אחזקות ייצור ושיווק בע"מ" ח.פ. 510469174 כאשר נכסי המקרקעין כללו, בניין משרדים הנמצא בגוש 3653 חלקה 171/4 ובמפעל אשר שימש את האגודה לצורך ייצור, הנמצא בגוש 3653 חלקה 169.

 

ביום 1.12.2003 נמסרה החזקה במקרקעין לחברת אבנגרד בע"מ (המשיבה)..

 

ביום 2.3.2004 הגישה המערערת למפרק תביעת חוב מטעמה בגין מיסי ארנונה, מים, שילוט וכו', ע"ס 300,150.60 ₪.

 

נוכח תביעת חוב זו, פנה המפרק אל המערערת והתריע בפניה כי תביעת החוב כוללת חישוב ארנונה, לתקופה, שחברת אבנגרד (המשיבה) החזיקה בנכס ולא האגודה. לאור זאת, נוכח מכתבים שנשלחו בין המערערת והמבקשת, בתאריך 12.11.2006 ניתנה החלטת המפרק בתביעת החוב ולפיה, הסכום שאושר לתשלום בגין חיובי ארנונה, שחבה האגודה למערערת עמדו על סך של 261,812 ₪.

 

בשגגה, העביר המפרק לעירייה שיק ע"ס 300,150.6 ₪, סכום הגבוה ב- 88,338.6 מהסכום בו אושרה תביעת החוב בהתאם להחלטת המפרק.

 

לאחר שעמד המפרק על טעותו, פנה הוא אל המערערת בבקשה להשיב לו את ההפרש. בתחילה הודיעה המערערת כי הכספים הנותרים יחזרו לקופת האגודה, ולאחר מכן בתאריך 7.4.2008 הודיעה, כי האגודה חייבת לה סך של 781,713.08 ₪ ועל כן היא מעכבת את הסכומים הנותרים בידיה.

 

המפרק במכתב מיום 10.4.2008 השיב לעירייה כי הוא דוחה מכל וכל את טענותיה, מה גם כי קודם שהעביר המפרק את ההמחאה עבור תשלומי הארנונה ע"ס 300,150.6 ₪, אישרה העירייה באמצעות מסמך שחתמה עליו, כי המפרק שילם את כל חובות הארנונה לעירייה, ולא תהיינה תביעות נוספות בעניין.

 

מכיוון והמערערת והמבקשת חלוקים בדעתם לעניין סכום חיוב הארנונה, ומכיוון והצדדים ממאנים להגיע ביניהם לידי הסכמה, תבעה המבקשת את המערערת בפניי, בדרישה להשיב לה את יתרת הסכום שהועבר בשגגה למערערת. מנגד טענה המערערת כי האגודה הייתה ועודנה חייבת תשלומי ארונה לעירייה.

 

כעת איננו עוסקים בשאלה האם אכן האגודה חייבת תשלומים נוספים למערערת, אלא בשאלה אחת והיא האם יש לצרף את חברת אבנגרד, כצד להליך.

 

סוגייה זו עלתה לדיון מכיוון וביום 6.7.2008 הגיש המפרק בקשה לצירוף המשיבה כצד להליך, בטענה כי המשיבה היא אשר חייבת את תשלומי הארנונה, אותם דורשת העירייה. לדעת המפרק חיובה של המשיבה נובע מכך כי היא זו שהחזיקה בנכס הנידון מיום 1.12.2003.

 

ביום 8.9.2008 הוריתי לשלושת הצדדים להגיש עיקרי טיעון. ובתאריך 2.11.2008 התקיים דיון בנוכחות שלושת הצדדים.

 

 

טיעוני המבקשת:

 

המפרק טוען כי בהתאם להסכם שנעשה בין האגודה לחברת אבנגרד, עובר להעברת הנכסים מן האגודה אל המשיבה, הוסכם, כי המשיבה כמחזיקה בנכס, תישא בכל תשלומי הארנונה. כמו כן צוין בהסכם, כי במידה והמפרק ישלם סכומים אשר המשיבה חייבת בהם, כספים אלו יושבו לו על ידי המשיבה.

 

לדעת המפרק כיוון ואין מחלוקת כי המשיבה החזיקה במקרקעין ברוב התקופה הרלבנטית לתביעת החוב של העירייה, וככל שייקבע בסופו של יום כי על האגודה לשלם מיסים עירוניים כל שהם בגין תקופה זו, הרי שבכל מקרה יהיה על המשיבה לשפות את האגודה בסכומים.

 

טוען המפרק כי הן לפי הוראות הדין והן לפי הוראות ההסכם, חייבת המשיבה לשפות את המבקשת בגין תשלומי הארנונה.

 

לטענת המפרק, ללא צירופו של המחזיק כצד להליך, הרי שלא ניתן יהיה לברר את המחלוקת שבין העירייה לאגודה, מה גם שלא ניתן לקיים בירור מועיל ואמיתי, בכדי להגיע לחקר האמת בסוגייה זו.

 

עוד טוען המפרק, כי אם המשיבה לא תהיה צד לבירור דרישותיה של העירייה, הרי שממילא לא תעמוד למשיבה כל טענה לגבי עצם דרישת התשלום או גובה התשלום, שישולם מהאגודה לעירייה. למשיבה מעצם היותה מחזיק בנכס, עשויות לעמוד טענות נגד גובה דרישותיה הכספיות של העירייה, טענות אשר אם לא יועלו כעת, עת בירור דרישות העירייה, לא ברור אם יוכלו עוד לקום לעולם.

 

לטענת המפרק אי צירופה של המשיבה להליך זה, עשוי לגרום לכך כי בערכאה זו יוכרעו עניינים מסוימים לזכות צד כזה או אחר, ובהליך אחר ונפרד אשר יהיה צורך לנהל בין המערערת לבין המשיבה או בין האגודה לבין המשיבה, יוכרעו עניינים אלה באופן אחר, כך שבסופו של דבר עשויה האגודה לצאת קרחת מכן ומכאן, דבר הנוגד את הגיון הצדק הטבעי.

 

טיעוני המערערת:

 

המערערת טוענת, כי אינה מתנגדת לצירופה של המשיבה לערעור, אך יחד עם זאת אין בהסכמתה של העירייה לצירופה של אבנגרד להליך, כדי לגרוע מזכותה של המערערת, לגבות את חובות הארנונה מהמפרק ומהאגודה.

 

טיעוני המשיבה:

 

לטענת המשיבה, בקשתו של המפרק לצרפה להליך, הינה יצירת סדרי דין חדשים, שיש בהם בכדי לפגוע בה פגיעה קשה בזכויות יסוד.

 

המשיבה טוענת, כי ההליך הנוכחי הינו הליך הערעור, שאינו נועד לקבל ראיות ולקבוע עובדות. לדעתה, כל מטרת ההליך הוא לקבוע רק אם צדק המפרק או שגה בהחלטה אשר נתן בעניין תביעת חוב הארנונה של העירייה.

 

לטענת המשיבה, בקשתו של המפרק, כי יצורף להליך צד חדש, אשר לא היה צד להליך נשוא הערעור, נוגדת את תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת, כי רק מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת, הוא יהיה המשיב בערעור. מכיוון והמחזיק לא היה צד לתובענה המקורית אזי אין מקום לצרפו כצד לערעור.

 

 

דיון והחלטה:

 

כאמור עניינה של ההחלטה היא אך לעניין סדרי הדין, בשאלה האם ניתן ואפשרי לצרף את המשיבה כצד להליך שמתנהל בין המערערת והמבקשת, בגין תשלומי ארנונה.

 

למעשה, המשיבה טוענת כי צירופה להליך נוגד את תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 האוסרת צירופו של משיב בהליך ערעור. אביא את התקנה כלשונה:

"כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור."

 

על תקנה זו מסתמכת המשיבה, בדחותה את טענות המבקשת לעניין צירופה להליך. אומר כי תמוה לי מדוע בחרה המשיבה לצוטט תקנה זו בלבד, כביכול והמחוקק לא קבע מיד לאחר תקנה זו את החריג לה?!. כאמור תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת בהאי לישנא:

"בית המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן, ורשאי הוא לדחות בינתיים את הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית המשפט ליתן פסק דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין מלכתחילה. "

 

מן האמור עולה, כי אין לה למשיבה לטעון, כי בקשתה של האגודה לצירוף המשיבה, יוצרת סדרי דין חדשים. צירוף משיב נוסף בהליך ערעור, נקבע עוד בתקנות סדר הדין האזרחי.

 

לא זו בלבד אלא שצירוף המשיבה להליך, יכול שיסתמך על האמור בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, האומר:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. "

 

צא ולמד כי מטרתו של הכלי הדיוני אשר גובש בתקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, היא לאפשר הרחבת מעגל המתדיינים בשלב הערעור ולצרף אליו צדדים, שעניינם נוגע לסלע המחלוקת ואשר לא נזדמנו לפני בית המשפט בשלבי הדיון הקודמים. אמצעי דיוני נוסף הפותח אפשרות כזו גלום כאמור בתקנה 24, והבקשה יכול שתוגש על-ידי אחד מבעלי הדין הקיימים או על-ידי מי שמעוניין להצטרף לדיון. כוחה של תקנה 24 יפה לכל שלבי הדיון, והיא מאפשרת צירוף צד, אם כתובע ואם כנתבע.

 

לאור זאת, מתקנות סדר הדין האזרחי השונות, השכלנו כי ניתן גם ניתן לצרף את המשיבה להליך שבין המבקשת למערערת. השאלה שנותרת בעינה היא האם ראוי לצרף את המשיבה להליך.

 

הנה כי כן, התקנות לעניין צירוף בעל דין, אינן כובלות את ידיו של בית המשפט בבואו לצרף בעל דין חדש, ואינן מצדיקות צירוף שכזה רק במקרים מיוחדים. כפי שעולה מלשון התקנות נראה, כי צירופו של בעל דין תלוי בשיקול דעתו של בית המשפט. חרף זאת הנני מוצא לנכון לנמק את דעתי.

 

בבשא 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים פ"ד מה(5) 457, עמד בית המשפט על המבחנים לצירוף בעל דין בהתאם לתקנות 24 ו-425:

"המבחן לצירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור מן הראוי שיהיה בדרך כלל משולש: ראשית, האם מי שמתבקשים לצרפו או בעל דין המבקש את הצירוף או תומך בו, עלולים להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש? שנית, כאשר קיים סיכון כאמור, האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור - כולן או לפחות חלק מהותי מהן-יכבלו גם אותו אדם במעשה-בית-דין? התשובה לשאלה זו היא בדרך כלל פועל יוצא של מידת הזדהות עניינו של האדם שמתבקשים לצרפו עם העניין נושא הסכסוך הנדון בערעור. שלישית, בהנחה שהתשובה לנ"ל חיובית - האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים הצירוף האמור? כך ניתן, למשל, לשקול, אם צירופו של צד בשלב הערעור עלול, כשלעצמו, להביא להחזרת הדיון לערכאה הראשונה, ואם יש הצדקה אובייקטיבית לכך לפי מבחני יעילות הדיון. עיקרו של דבר, לבית המשפט עומדת לעולם הסמכות לסרב לבקשה לצירוף אשר יהיה בו כדי לסרבל את הדיון או להכביד עליו במידה מופרזת."

 

נראה כי צירופה של המשיבה להליך, צולחת את המבחן שנקבע בבשא 3793/91. באשר לשלב הראשוני של המבחן, הרי שהמבקשת יכולה להיפגע ישירות מתוצאות ההליך אם לא יוחלט על צירופה של המשיבה להליך. אם לא תצורף המשיבה יתכן כי בערכאה זו יוכרעו נושאים לטובת המערערת או המבקשת ובהליך אחר אשר יתנהל בין המערערת למשיבה או בין המבקשת למשיבה, יוכרעו נושאים אלו באופן שונה.

 

באשר לשלב השני של המבחן, יש לבדוק את מידת ההזדהות של הבעל דין לעניין שבהליך. כאמור, זהותה של המשיבה בדין שבין המערערת למבקשת, הינה מובהקת, כאשר תביעת הארנונה שדורשת המערערת מן המבקשת עוסקת בתקופה, שבה המשיבה היא שהחזיקה בנכס.

 

באשר לשלב השלישי, נראה כי אמנם אין מטרת תקנות 24 ו-425 למנוע ריבוי משפטים, אך עדיין סיבה זו מצטרפת לשלל השיקולים בצירוף בעל דין. צירופה של המשיבה לדיון כאן ובשלב זה, עשוי לייתר הליכים והתדיינויות נוספים. בכך יש משום פישוט הליכים ומניעת ריבוי התדיינויות, ואף זה שיקול ראוי לענייננו.

 

מן המקובץ עולה כי יש לצרף את המשיבה להליך. בכדי לנהל את ההליך באופן ראוי, אני מאפשר למשיבה לתמוך טענותיה בראיות שתניח בפניי, למרות שמדובר בהליך ערעור אשר בו לא נשמעים ראיות.

 

הוראות:

תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, תגיש המשיבה למזכירות ולצדדים, את טענותיה בעניין החוב יחד עם צירוף ראיות, ככל שישנן כאלה.

 

תוך 21 יום מקבלת טיעוני המשיבה, יגישו המערערת והמבקשת את תשובתן לטיעונים אלו.

 

הנני קובע התיק לדיון בפניי ליום 8.2.2009 בשעה 11:00 רח' מקור חיים 35, תלפיות ירושלים.

 

המערערת והמבקשת יגישו למזכירות עיקרי טיעונים, לפחות עשרה ימים לפני המועד שנקבע לדיון, המשיבה תגיש עיקרי טיעון, שבעה ימים לפני המועד שנקבע.

 

עיקרי הטיעון יכללו בצורה תמציתית את טענותיו של כל צד, את האסמכתאות שבדעתו להסתמך עליהן, ליד כל החלטה בנפרד.

 

הייתה אסמכתה פסק דין שלא פורסם מטעם ביהמ"ש או מטעם לשכת עורי הדין, יצורף לעיקרי הטיעון צילום מפסק הדין.

 

טענה שלא נטענה בעיקרי הטיעון לא תשמע, אלא במקרים חריגים.

 

בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד הקבוע, דינו כבעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון.