תביעה לזכאות בנחלה במושב אלקוש

תיק בוררות 1675/24/02 אלקוש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ ואח' נ' ג'יבלי זכריה ומרים

 

בפני עו"ד לאה רוזנטל                                                    תיק בוררות 1675/24/02

עוזר רשם האגודות השיתופיות

 

 

 

 

ב ע נ י ן :           1. אלקוש  מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ

                                                2. אליהו סלהוב

                                                   ע"י ב"כ עו"ד ש. קינן

                                                   ת.ד. 45148 חיפה31451-

                                                3. גוילי יוסף מושב אלקוש

                                               

                                                                                                            המערערים

 

ו ב ע נ י ן:                                  1. ג'יבלי זכריה

                                                2. מרים קונלי (ג'יבלי)

                                                ע"י ב"כ עוה"ד מאיר הפלר

                                                או מירב פלח-לב

                                                מדרך העצמאות 57, חיפה31330-

                                                טל. 04-8521343 פקס. 04-8538003

                                                                                                המשיבים

 

 

ה  ח  ל  ט  ה

 

 

1.         רקע כללי בתמצית:

 

(א)       במושב אלקוש, המערער 1, נותרה נחלה אחרונה לחלוקה.

            שני חברים, מערערים 2 ו3-, תבעו לקבל נחלה זו עבור ילדיהם כבר בשלהי שנת 2001.

            בינתיים פנה חבר נוסף, המשיב 1, בתביעה לקבל את הנחלה עבור בתו, המשיבה 2.

            השאלה העומדת להכרעה בערעור זה, היא איפוא, מי זכאי לקבל את הנחלה האחרונה, להלן "הנחלה הנוספת".

 

(ב)       תיק זה הוא המשכם של שני תיקי בוררות עבי כרס אשר הסתיימו.

 

            אליהו סלהוב נגד אלקוש מושב עובדים. תיק בוררות מספר 1675/30/01 אשר נפתח בתאריך 12.2.01. ניתן בו פסק בורר ביום 29.3.01 ניתנה החלטה בערעור על ידי בתאריך 27.8.01.

 

            גוילי יוסף נגד אלקוש מושב עובדים תיק בוררות 1675/37/01 נפתח בתאריך 14.2.01 ניתן פסק בורר ביום 10.4.01 וניתנה החלטה מנומקת בערעור ע"י הח"מ בתאריך 27.8.01.

 

2.         בתאריך 6.1.02 נפתח תיק הבוררות הנדון בערעור זה, זכריה גיבלי נגד אלקוש מושב עובדים.

 

3.         בתמצית, השאלה העקרונית בשלושת התיקים האמורים היתה והינה מי מהחברים זכאי לקבל נחלה אחרונה במושב כולל מכסות מים ואמצעי ייצור. למעשה מדובר בנחלה אחרונה אשר נותרה לחלוקה מסבב קודם לחלוקת נחלות בשנות השבעים והשמונים.

 

4.         כאמור ההחלטות בתיקים הקודמים ניתנו כבר בשלהי שנת 2001. בתמצית, אישרו ההחלטות בערעורים אלו את פסקי הבורר.  שם קבע הבורר כי על האגודה לקבוע  קריטריונים שוויוניים, וכי בין אותם חברים אשר עונים לקריטריונים, יש לבצע הגרלה.

 

5.         עוד טרם זימון האסיפה הכללית הוגשה לרשם התביעה נשוא הבוררות דנן. על החלטת הבורר בתיק זה הוגש הערעור דנן, על ידי האגודה המשיבה ועל ידי שני התובעים בהליכי הבוררות הקודמים אשר צורפו לתיק הנדון ע"י הבורר. החלטות עוזר הרשם בתיקים הקודמים הן סופיות ואינן ניתנות לערעור עוד, על פי סעיף 52(4) ו-(5) לפקודת האגודות השיתופיות.

 

6.         הליכים קודמים בתיק הנדון:

 

א.         לאור הידיעה כי עומדת להיערך אסיפה כללית בנדון וטרם קיום האסיפה, פנה ב"כ המשיב לביהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק בש"א 1095/02 בבקשה לקבל צו מניעה זמני במעמד צד אחד לאיסור כל סוג של דיספוזיציה בנחלה 75 (14) (להלן: "הנחלה"), בנימוק כי נפתח תיק בוררות אצל הרשם בתאריך 6.1.02, לצורך ברור המחלוקת. ואולם טרם סיום הבוררות נקבעה אסיפה כללית לתאריך 17.1.02. במידה ותתקיים אסיפה כללית תתייתר הבוררות ועניינו של המשיב לא יגיע לדיון.

            צו זמני ניתן ביום 14.1.02 האוסר כל דיספוזיציה "בנחלה" ע"י האגודה וזאת על למתן כל "החלטה אחרת" ע"י הבורר, בכפוף להפקדת ערבות ע"י  המשיב.

 

ב.         בסמוך לכך פנה ב"כ המערער מס. 2 למשרד הרשם וטען כי השאלה למי להקנות הזכויות בנחלה הובאה לאסיפה הכללית ועל כן  לבורר אין סמכות לדון בתיק.

 

ג.          גם המערער מספר 3 פנה למשרד הרשם ותקף את החלטת האסיפה להעניק את הנחלה הנוספת למערער 2, כדלקמן:

 

            -"כיצד ניתן למנוע ממשפחה שלמה את המגיע לה לטובת בחורים שלא עונים על

  שום קריטריון הגיוני, רק על פי קירבת הדם שלהם?

 -מי שאין לו אפשרות כספית להילחם על זכויותיו צריך להרים ידים?

 -מי שאינו מקורב לוועד המושב לא זכאי לקבלת זכויותיו?

 -האם נעלם הצדק כליל בזמננו?"

 

 

 

 

 

7.         ביום 22.4.02 טענו הצדדים  בפני הבורר את טענותיהם כפי שעולה מפרוטוקול הדיון. הבורר קבע כי יש לו סמכות לדון בתיק.

            כמו כן קבע הבורר כי המערערים 2 ו3- צורפו כדין לאחר תקון כתב התביעה.

            הבורר התייחס לכך שנקבע בתיקים קודמים כי האסיפה תקבע קריטריונים שוויוניים. בשלב שני, במידה ויהיו "מספר זכאים" לנחלה על פי הקריטריונים, תיערך הגרלה שוויונית.

 

8.         פסק הבורר:

 

פסק הבורר ניתן ביום 19.5.03. בפנינו ערעור על פסק הבורר בתיק הנדון.

            סוכם ע"י הצדדים כי מדובר בפסק בורר סופי בשאלת הזכאות לנחלה, פסק אשר ניתן יהיה להשיג עליו לרשם האגודות השיתופיות.

 

            סעיף 6 לפסק מובא כאן במלואו, לאור חשיבותו בשאלה המשפטית האם האסיפה הכללית קיבלה את החלטתה באופן חוקי.

 

"6.א.    בישיבה הראשונה שהתקיימה בנוכחות הנתבעים 2 ו3- הוחלט, לאור ההחלטות בבוררויות הקודמות כאמור, לאפשר לאסיפה להתכנס, כדי לקבוע קריטריונים שוויוניים למסירת הנחלה, ומי הם הזכאים לקבלת הנחלה על פי הקריטריונים שיקבעו. כן הוחלט, כי אם יתברר, על פי הקריטריונים, כי קיימים מספר זכאים לנחלה, ההכרעה ביניהם תיעשה בהגרלה שוויונית.

 

            לאור צו המניעה הזמני של בית המשפט, הנזכר בסעיף 4 לעיל, החלטתי, כי האסיפה תהיה רשאית להתכנס, לדון ולהחליט לפי האמור לעיל.

  

   ב.      לאחר הנ"ל , בעקבות בקשה של התובעים להורות לאסיפה, שלא לבצע בחירה ישירה של הזכאי לנחלה הוחלט ביום 8.5.02:

 

          "אני מבהיר, כי ההחלטה מי הם הזכאים לקבל את הנחלה, אינה החלטה למי תימסר הנחלה בפועל, מבין הזכאים לקבלה.

 

            בחירת מי שיקבל בפועל את הנחלה צריכה להעשות בהגרלה שוויונית בין הזכאים, ובדרך זו בלבד.

 

            חריגה מהוראה זו תהווה הפרה של צו בית המשפט.

 

            על מנת לאפשר לחברי האגודה לטעון לזכאותם, על פי הקריטריונים שייקבעו באסיפה, ו/או לטעון כנגד הקריטריונים שיקבעו, אני קובע כי ההגרלה תיערך שלושה ימים לאחר מועד האסיפה, דהיינו ביום 15.5.02."

 

   ג.       ביום 12.5.02 התקיימה אסיפה ובה נקבעו הקריטריונים למסירת הנחלה כדלקמן:         

 

1)         משק מייסד בן או בת.

2)         להמשיך להתגורר בישוב באופן קבוע.

3)         ללא עבר פלילי.

4)         בעל מוטיבציה לפתח את המשק.

5)         שרות צבאי או לאומי

6)         מעל גיל 21.

 

            בנוסף, לאחר ההחלטה על הקריטריונים, החליטה האגודה, למרות ובניגוד להחלטות וצווים מפורשים כאמור "לדחות את הצעת הבורר לבחירה על ידי הגרלה" ולקיים הצבעה חשאית, בה נקבע, ברוב גדול של 25 חברים, כי סלהוב (מערער מס' 2)  יקבל את הנחלה. (גווילי זכה ל16- תומכים ואילו ג'יבלי זכה ל1-) (פרוטוקול האסיפה סומן כמוצג נ1/).

 

 

   ד.      בעקבות זאת ולאחר בקשה שהגישו התובעים, החלטתי ביום 15.5.02, לתת צווים ארעיים שעיקרם מניעת ביצוע החלטת האסיפה, ועיכוב כל הליכי הקצאת הנחלה, עד לגמר הדיון בתיק הבוררות.

 

9.         הבורר קובע כי הצדדים אינם חלוקים בשאלות רקע עובדתי, כדלקמן:

 

(א)       ג'יבלי עלה מתימן ב1949-. אח"כ עזבו כל התימנים למעט המשיב מספר 1 והגיעו עולים מעירק. אח"כ עזבו אלה והגיעו עולי כורדיסטאן בשנת 1954. האחרונים מהווים את עיקר האוכלוסיה של המושב עד היום.

 

(ב)       בשנות השבעים הוחלט על הרחבת המושב, כך שכל אחת "ממשפחות המייסדים", תקבל נחלה נוספת. ל44- נחלות הוספו 16 נחלות. בסוף שנות השבעים הוספו עוד 12 נחלות.

משפחת המשיבים לא קיבלה "נחלה נוספת" וברשותה אך ורק נחלה אחת עד היום.

 

(ג)        נתבעים 2 ו3- הגיעו למושב, לכל המוקדם, בשנות השבעים.

 

10.       מי היא "משפחת מייסדים"?

 

            (א)       האם הקריטריונים אשר קבעה האסיפה הינם שווים במהותם?

            האם הם מצטברים? האם יש לתת חשיבות יתר לקריטריון  "משפחה מייסדת"? האם מי שעונה על יותר קריטריונים "זכותו" לקבל את "הנחלה הנוספת"?

            הבורר התחבט רבות בשאלות אלו והגיע למסקנה כי רק המשיב 1 הוא "משפחה מייסדת".

 

(ב)       מערערים מס. 2 ו3-  טענו כי רכשו את הנחלה "ממשפחות מייסדים" על כן יש לומר כי גם הם רכשו גם את הזכות ל"נחלה נוספת".

            הבורר לא קיבל טענה זו. מתן הנחלה הנוספת היא "זכות אישית" בניגוד "לזכות חפצית". היא ניתנה למייסד אשר נותר במושב.

            כפי שאמר יו"ר הועד מר מיכאל " כשאני אומר מייסדים, אני מתכוון לאותן משפחות שעלו לאלקוש בשנות ה50- ונותרו אחרי גלי העזיבה".

            דהיינו מטרת ההחלטה המקורית היתה להוסיף נחלה, דווקא לאותן משפחות אשר נשארו במושב לאחר גלי העזיבה. שהרי אם לא תאמר כן יצא שהוחלט לתת נחלה נוספת לעוזבים? תוצאה כזו מנוגדת לכל

הגיון ועל כן טענה זו נפסלה ע"י הבורר.

            יתרה מכך, המערערים 2 ו3- לא הוכיחו כי רכשו נחלה ממייסדים אשר היו זכאים ל"נחלה נוספת". ההיפך הוא הנכון, הוכח שהם לא רכשו נחלה ממשפחה מייסדת.

 

            בנסיבות הנתונות של המושב הנדון, קבע הבורר כי "משק מייסד" הוא משק אשר מוחזק ע"י משפחת מייסדים בפועל.

            זכריה ג'יבלי, המשיב מס' 1 הוא כזה. הוא כבן 90, ומתגורר בנחלה משנת 1949, היינו ב55- השנים האחרונות. מכאן קובע הבורר כי רק המשיב 1 עונה לקריטריון של "משפחה מייסדת".

 

 

(ג)        יתרה מכך, לא נשמעה טענה שמערערים 2 ו3- לא קיבלו במהלך השנים "נחלה נוספת" למשפחתם המורחבת. רק גיבלי נותר עם נחלה אחת בודדת וזאת חרף היותו "זקן המייסדים במקום".

 

11.       טענות נוספות של הנתבעים בפני הבורר:

 

(א)       שיהוי  - משיב 1 לא דרש את המשק הנוסף כראוי. היינו: לא הוגשה מעולם בקשה ע"י משיב 1 לקבלת נחלה נוספת.

 

(ב)       גם אם משיב 1 דרש ולא קיבל "נחלה נוספת", יש לראות במרחק הזמן שיהוי מטעמו, ולראות אותו כמוותר על זכותו.

 

(ג)        שני ילדיו של גיבלי, מרים ועובדיה, עזבו את היישוב לשנים רבות על כן אין הם עונים על קריטריון 2 מגורים ביישוב וקריטריון 4 מוטיבציה לפתח את המשק בחקלאות.

 

(ד)        אי שרות בצבא.

 

(ה)       לא ניתן "לכפות" על אגודה לקבל חבר ללא הסכמתה.

 

12.       פסיקת הבורר לטענות האמורות:

 

(א)       ממסמכים ת4/ ת5/ ת6/ עולה שמשיב 1 פנה לקבלת נחלה לאגודה ופנה לרשויות בבקשה להשפיע על האגודה למסור לו "נחלה נוספת" אשר מגיעה לו, ולא נענה.

            מהתכתובת המיואשת, כפי שהובאה בראיות ובעדויות, ניתן להבין כי האגודה קיבלה החלטה שבשתיקה להתנכל לג'יבלי ולא לאפשר לו הסכם בן ממשיך בנחלתו וקבלת "נחלה נוספת" כפי שמגיע לו לאור היותו משפחה מייסדת.

           

(ב)       הבורר קבע כי דווקא המערער 2 אינו עונה על קריטריונים 2 + 4.

            הסיבה: הוא קצין בצבא קבע המתגורר בקיבוץ עין המפרץ ולא נאמר לגביו שהוא מתכוון להתעסק בחקלאות בעתיד. כמו כן אין מחלוקת כי אינו מתגורר במקום.

            לעומת זאת, מהעדויות עולה כי המשיבה 2 מרים ג'יבלי, עברה להתגורר במושב בשנת 1999 והודיעה בתצהיר כי היא או אחיה מתכוונים להמשיך ולהתגורר במקום  ואף לעסוק בחקלאות.

            כמו כן הצהיר האח עובדיה כי הוא עסק בחקלאות ממש בעבר (ראה בהמשך) והמשיך להיות מדריך חקלאי בהווה. הרי הוא בעל מוטיבציה לעסוק בחקלאות ואף יותר מכך, יהיה זה "חלום חייו" לחזור ולעסוק בחקלאות במושב אלקוש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(ג)        לעניין השיהוי, הבורר מסתמך על המסמכים אשר הוצגו בפניו וקובע בסעיף 17 לפסק:

 

"17.     טען סלהוב, כי משפ' ג'יבלי ויתרה על הזכות שהיתה לה לקבל את הנחלה, מכיוון שלכאורה, לא ביקשו לממש אותה.

            בעניין זה, דבריו של עובדיה ג'יבלי בעדותו בפני (7/11/02), עשו עלי רושם אמין לגמרי, ואף גובו במסמכים (ת4/, ת5/, ת6/). אני מקבל את טענתו, כי נאלץ לעזוב את המגורים במושב, למרות שרצה לגור במושב, למרות שתמיד רצה לעסוק בחקלאות, והוא אף עושה כך במסגרות אחרות. זאת בעיקר, משום שלא קיבל הקצאת מקורות ייצור (נחלה), למרות שכן ביקש ופעל, במהלך השנים, לקבל את שקיבלו אחרים. כן אני מקבל את טענתו, כי בכוונתו וברצונו לחזור למושב בין אם לנחלה הנידונה או כבן ממשיך, בבוא היום.

 

            גם אם לא תמיד ידעה משפ' ג'יבלי לפעול, כנגד הזרם, למען טובתה, כפי שעשו רבים אחרים באגודה, אין ספק בליבי, שלא ניתן ללמוד מהראיות שהוצגו בפני, ויתור על הזכות."

 

(ד)        על טענה ג' לעיל של המשיבים קבע הבורר כי המזכיר העיד כדלקמן:

            " כבר קרה שבן חבר עזב לשנים רבות והוחזר וקיבל נחלה".

 

(ה)       לטענה ה', אין חולק כי משיב 1 הוא החבר הותיק ביותר במושב על כן אין שאלה של "קבלתו לחברות". משיב 1 היה באגודה זמן רב לפני המזכירים או המערערים.

 

(ו)         לעניין השרות בצה"ל, מסמך ת6/ מצה"ל מאשר כי ג'יבלי עובדיה היה מועמד לצאת לקורס קצינים באותה שנה, משמע שרות מלא בצה"ל.

            לא נקבע האם משיבה 2 שרתה בצה"ל או בשרות הלאומי, אשר לצורך העניין הוא כמו שרות בצה"ל. על כך מעיד המזכיר מוטעי: "השרות הצבאי הוא קריטריון שניתן להתגמש בו".

 

(ז)        עוד קובע הבורר כי הוכח בפניו מעבר לכל ספק כי משפחת ג'יבלי היא הותיקה ביותר במושב ולמרות זאת, היא היחידה מבין מייסדי המושב שלא קיבלה מעולם נחלה נוספת, מאז הקמת היישוב ועד היום. משפחות אחרות, זכו לקבל יותר מנחלה אחת, לפעמים שתיים שלוש וארבע נחלות. לדוגמא, המשפחה הקשורה לאשתו של המערער 2 זכתה לקבל שבע נחלות, בנוסף על נחלת האם.

 

14.       בסופו של דבר קבע הבורר כי המשיבים בלבד עונים על קריטריון 1, וכן על שאר הקריטריונים ואשר על כן הם הזכאים היחידים לקבל את ה"נחלה הנוספת". הנמוק העיקרי הוא כי המערערים 2 ו3- אינם "משק מייסד", ומערער מס' 2, בנוסף, אינו עונה לקריטריון 2 ו4-.

            הואיל ומדובר בשאלה עובדתית ובמהימנות עדים; והואיל והבורר קבע כי המשיבים 1 ו2- עונים על מרבית הקריטריונים, הנני מקבלת את הקביעה העובדתית של הבורר בנדון.

 

 

 

 

 

 

 

15.       אשר על כן הבורר פוסק כי משפחת ג'יבלי זכאית לנחלה ממקור זכות נפרד

            אשר עומד בפני עצמו עוד טרם קביעת הקריטריונים של האסיפה והוא העובדה כי עוד מימי ההחלטה המקורית על הוספת נחלה לכל "המייסדים", קיבלו המשפחות האחרות נחלות נוספות, אף אלו שהגיעו מאוחר יותר,  וג'יבלי לא קיבל.

 

16.       לטענת המערער 2 כי ישנם נושאים בהם רק האסיפה סוברנית להחליט, כולל קבלת חברים לאגודה ולבורר אין סמכות להתערב בהחלטות אלה, קובע הבורר:

 

            "קיימות נסיבות בהן מוסמך ורשאי הבורר להתערב בהחלטות בנושאים אלה וזאת, בין השאר, מטעמים של חריגה מסמכות פונקציונאלית או מהותית, וחריגה מכללי צדק טבעי ומעקרונות השוויון, המהווים בסיס מוסרי לקיום האגודה (ראה פרוטוקול ישיבת 10.6.02). וכך היה בענייננו.

 

            לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התובעים הם הזכאים היחידים לנחלה ועל האגודה לפעול בעצמה, ואצל כל המוסדות האחראיים, להקצאת הזכויות בנחלה לתובעת 2.

 

            לצערי, עלי לומר, כי בנסיבות כמפורט בסעיפים 4 עד 6 לעיל, ביצוע בחירות חשאיות כדי להחליט מי יקבל את הנחלה, תוך התעלמות מצו בית המשפט, מפסק בורר שאושר בערעור, מצווים שנתנו במהלך הבוררות, ומהליכי צדק טבעי אלמנטרים, איננו מלמד זכות על החלטת האסיפה.

 

            ברור, כי גם אם היה מוכרע לבסוף, שיש כמה הזכאים לנחלה, כפי שקבעה האסיפה, הרי שהיה צריך להכריע ביניהם בצורה שוויונית, בהגרלה.

 

            פגיעה בכל הנ"ל מהווה בעצם, גם חריגה מסמכות האסיפה.

 

            לפיכך אני קובע כי, החלטת האסיפה, בכל הקשור לקיום בחירות ישירות לקביעת הזוכה בנחלה, נתקבלה שלא כדין והרי היא מבוטלת."

 

17.       טענות המערערים בערעור בפני בתמצית:

 

            (א)       מערערת מס. 1 האגודה אלקוש:

 

1.         עוזר הרשם קבעה בהחלטותיה הקודמות כי אסיפה כללית היא הגוף המתאים לקבל החלטות בנושא הנדון.

 

2.         הבורר קבע כי ג'יבלי הוא מייסד ובשנות ה70- חולקו נחלות נוספות למייסדים.

            מזכיר היישוב דאז וחברי ההנהלה פנו לג'יבלי וביקשו לתת לו נחלה נוספת לאחד מבניו והוא סרב!

 

3.         על כן מבוקש לתקן פסק הבורר ולאפשר לאגודה לקחת עו"ד.

 

 

 

 

 

 

 

(ב)       מערער מס' 3 יוסף גוילי:

 

1.         התובעים (המשיבים דנן) והמערער 2 לא עמדו בקריטרונים.

            היחיד העומד בקריטריונים הוא המערער מס' 3.

            על כן, פסק הבורר מבוטל,  ויש להעביר הנחלה לאתי כחלון, בתו של המערער 3.

 

2.         כמו כן מבוקש צו ביניים שהמשיבים לא יבצעו עיסקה במשק האמור להינתן להם עפ"י פסק הבורר עד להחלטה בערעור. ניתן צו כמבוקש ע"י הח"מ בתאריך 10.6.03.

 

ג.          טענות המערער 2 אליהו סלהוב:

 

1.         האסיפה היא רשות עליונה של האגודה.

            לבורר אין סמכות לבדוק את החלטת האסיפה.

 

2.         האסיפה הכללית כונסה כפי שהחליט הבורר.

            האסיפה הכללית קבעה קריטריונים.

            האסיפה הכללית החליטה לתת הנחלה לסלהוב.

            אשר על כן לבורר אין סמכות לבטל את החלטת האסיפה הכללית ולהעניק הנחלה לג'יבלי כפי שקבע בפסק בורר מיום 22.4.04.

 

18.       טענות המשיבים בערעור בפני ובסיכומים בקצרה:

 

(א)       טענתו של עו"ד קינן ב"כ מערער 2 לחוסר סמכות של הבורר לדון

            בתיק, נדונה בפני הבורר על פי פרוטוקול הבוררות ביום 10.6.02. הבורר דחה שם את טענת חוסר הסמכות.

           

            בין השאר כתב:

 

            " מכיוון שהטענות כלפי האגודה בענייננו נוגעות לשאלות של שוויון זכויות, אפליה וקיפוח, נראה לי שאין כל מניעה לדון ולהחליט לגביהן ואף לבדוק, האם האסיפה הכללית פגעה בזכויות אלה"

 

(ב)       במילים אחרות, הבורר סבור כי הואיל ומדובר בעקרון השוויון באגודה, מותר לבורר לבדוק שאלת קיפוח.

 

(ג)        בפסק הבורר הסופי כבר כותב הבורר כי "החלטת האסיפה" מיום 15.2.03 כפי שבוצעה והתקבלה, היתה לא חוקית משום שלא מילאה אחר הוראות הבורר ואחר הוראות צו בית המשפט המחוזי, ומשום כך בדק הבורר את ההחלטה.

 

(ד)        ב"כ המשיבים מצטט עדים, מזכירים לשעבר, מעדותם עולה כי היתה אפליה מתמשכת כלפי המשיב 1.

 

 

 

 

 

19.       עברתי בעיון על תיק הבוררות המלא, מסמכי הצדדים ועדויות מטעם הצדדים, כמו כן שמעתי את הצדדים בערעור בפני.

 

20.       דיון משפטי

 

            קיימים מספר עקרונות יסוד אשר מהווים נר לרגלי בבואי לפסוק בתיק זה.

 

(א)       על פי עקרונות הצדק הטבעי, זכותו של המשיב 1 נפגעה בהשוואה לכך שאחרים קיבלו את הזכות האמורה על כן יש כאן "קיפוח מיעוט"

 

על דוקטרינת "קיפוח המיעוט" אומר דב לוין בספרו "המינהל והניהול בחברה ובאגודה שיתופית" תשל"א עמ' 205, ככלל אין חוק החברות מחיל עצמו על אגודות שיתופיות, אלם הדוקטרינה שביסוד סעיף זה, הידועה בכינוי "קיפוח המיעוט", יפה אף לאגודות שיתופיות:

 

            "חלילה לו לרוב באסיפה כללית לנצל את כוחו כדי לדכא ולעשוק את המיעוט באגודה. כלל זה שהוא מקובל בחברות יפה משנה תוקף באגודות שיתופיות."

 

            פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל התייחסה בספרה לעקרון של "קיפוח המיעוט" וקבעה כי:

"את הגישה החדשה, על פי חוק החברות החדש, המדברת בקיפוח המיעוט, ניתן יהיה לקלוט כעיקרון בסיסי, על פיו אל לו לתאגיד להתנהל בצורה שיש בה כדי לפגוע במיעוט חבריו".

 

            כך גם פסק בית המשפט בה.פ. (חיפה) 12/80 ברודר נגד אגד, פ"מ תשמ"ב (ב) 143.

 

            "על כן ניתן, לכאורה, ליישם את ההלכות מתחום דיני חברות בסוגיה זו, לאגודות שיתופיות."

 

            בתיק זה אין ספק כי נגד משיב 1 הופעל "קיפוח מיעוט" מתמשך.

 

(ב)       עקרונות השוויון הקואופרטיביים

 

            עקרון השוויון הוא אבן יסוד בקואופרציה. למשיב 1 קמה הזכות להיות שווה בין שווים, היינו שווה בתנאים "קבוצת המייסדים" אליה הוא משתייך.

 

            גם תקנון האגודה דן בעיקרון השוויון בין חברים.

 

 

 

 

 

 

 

פרופ' סמדר אוטולנגי, בדיון על האגודה ומטרותיה, בספרה  "אגודות שיתופיות דין ונוהל" בחלק ג' בעמוד 202, קובעת:

 

            " המטרה הישירה של הקמת האגודה השיתופית היא רווח, בצורה זו או אחרת, לחברים כאשר המטרה הראשונית שעמדו ביסוד האגודה השיתופית היתה עיצוב "חברה המבוססת על שיתוף, עזרה הדדית ושוויון".

 

            עינינו הרואות, כי המטרה שלשמה מוקמת האגודה הינה, בין השאר, לשמור על בסיס שיוויוני בין חבריה.

 

            בית המשפט נדרש לא לפעם לסוגיית האפליה בקובעו בפסיקה, כי בהיות המושב "אגודה השיתופית חוכר שהינו בגדר "בר רשות" של קרקעות מדינה המיועדות לצורכי ציבור, משמשת כשליח ציבור. פרנסי הקהילה אינם רשאים ואינם זכאים לחלק את הקרקעות רק להם ולמקורבים לצלחתם" (ה"פ (תל-אביב-יפו) 433/96 ילובסקי דוד ואיילה נחלים מושב עובדים).

 

            מכאן, כאשר החליטה המערערת 1 על הקריטריונים לפיהם ימצא הזכאי להשתתף בהגרלה בדבר הנחלה הנידונה, מן המועיל והנכון הוא, כי עליה לדבוק בהחלטתה זו, באופן סביר ובאופן שיוויוני, ולא באופן מפלה ותוך קיפוח זכויות.

 

(ג)        על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אין לפגוע בקנינו של אדם.

            הנחלה היתה אמורה להימסר למשיב 1 כבר בשנת 1976 ולהיות קניינו.

 

מסקנה:  אני קובעת כי לאור עקרונות היסוד האמורים נחלה מס' 75 (14) "הנחלה האחרונה" תימסר למשיבים כולל מכסות ואמצעי ייצור שעדיין ניתנים לחלוקה. במילים אחרות: המשיב 1 זכאי לקבל את "הנחלה הנוספת" מראש וללא קשר לתביעתם של חברים האחרים.

 

21.       דיון בקביעות העובדתיות

 

ב"כ המשיבים בסיכומים מצטט רבות את עדויותיהם של מזכירי האגודה בזמנים הרלוונטיים. לענייננו חשוב לזכור כי מדובר בעדויות חשובות ואשר הבורר קבע את מהימנותן.

            מעדויות אלה של מר מיכאל, מר ראניה יהונתן, מזכירים לשעבר באגודה ומר גדעון שניאור, עולה מפורשות כי המשיבים קופחו, הופלו ולא קיבלו את זכותם לאור היותם, בלשון המעטה: "לא מהעדה שלנו".

            כך מעיד יהונתן ראניה יליד שנת 1959, אשר גר כל חייו במושב:

 

            " לדעתי מר ג'יבלי לא קיבל נחלה כי הוא לא מהעדה שלנו"

 

            " לדעתי לפי הקריטריונים של מייסדים וגמלאים לג'יבלי מגיע לפני כולם"

 

            " לדעתי יש לתקן את העוול שנעשה בשנת 1976 למר זכריה ג'יבלי, "שקופח בזמנו"".

 

            לאור העדויות האמורות על-ידי נושאי התפקידים האמורים, אין חולק כי למשיב 1 מגיעה נחלה נוספת לפני האחרים.

 

 

 

 

            עדות הגב' מרים גיבלי, משיבה 2:

 

            "אבי לא קיבל נחלה בגלל אפליה עדתית. במהלך השנים ביקשנו נחלה נוספת וכתבנו מכתבים לסוכנות ולמושב אבל לאבא לא היה כוח ולא היה לא גב ולכן זה לא הצליח".

 

            עדות מר עובדיה גיבלי, בנו של המשיב 1:

 

            "יש לי תואר בחקלאות, הייתי מדריך חקלאי 11 שנים ומורה בכדורי 3 שנים.

            אני מבקש את הנחלה עבור המשפחה.

            אין לי התנגדות שאחותי תקבל את הנחלה הנדונה למרות שחלום חיי להתגורר באלקוש".

 

            הבורר קבע כי עדויות אלה של בעלי הדין הן מהימנות.

 

            בשים לב לעדויות תוך שימת דגש על העובדות הבאות לפיהן התובעים הינם הותיקים ביותר מבין הטוענים לזכויות בנחלה, ומשכך הם פני הדברים, פעלה המערערת 1 בחוסר הגינות ובניגוד גמור למטרותיה ולכן החלטתה, בדבר הקצאת הנחלה לידי המערער 2 בהחלטת אסיפה מיום 12.5.02, אינה כדין, באשר סטתה היא מעקרונות השיוויון והעזרה ההדדית.

 

22.       בדרך כלל אין הרשם בערעור בודק את הנסיבות העובדתיות, אלא במקרים מיוחדים.

            בהחלטה זו, לאור הקיפוח הנטען, מצאתי לנכון להתייחס לנתונים העובדתיים כפי שהובאו בעדויות ובראיות, אשר הביאו את הבורר למסקנה המשפטית כי היה קיפוח. הואיל ואני מקבלת את הקביעות העובדתיות של הבורר, הרי שלאור עקרונות היסוד האמורים לעיל ולאור הממצאים העובדתיים, מן הדין לתת את הנחלה האחרונה למשיב 1.

 

23.       לשאלת סמכות הבורר:

 

(א)       המלומד חים נועם כותב בספרו "אגודות שיתופיות" מהדורת 2002 בעמוד 421:

 

            "מכוח היותו קשור בדין המהותי אין הבורר רשאי לבטל החלטות של מוסדות האגודה כל עוד אלו התקבלו כדין ואינן נגועות בחוסר תום לב. לשון אחרת, הבורר אינו רשאי לשים עצמו במקום האסיפה הכללית או הנהלת ועד האגודה לבחון מה מידת ההגיון בהחלטותיהם ולהמיר את החלטותיהם בשיקול דעתו שלו.

 

            עקרון זה עולה מפסק דינו של כב' הרשם בערעור בעניין איכרי בנימינה נ' לאומי פיין "בורר אינו רשאי להתערב בהחלטות מוסדות האגודה כל עוד התקבלו כדין".

 

            הרשם חזר על עקרון זה בתיק 2411/228/98 מכורה כפר שיתופי נ. פינקוס שם נקבע:

 

            "לרשם סמכות לבטל החלטת אסיפה כללית כאשר האסיפה מתכנסת שלא כדין, וכאשר ההחלטה נגועה בחוסר תום לב, סותרת תקנת הציבור ויש בה משום עושק המיעוט, או נוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו."

 

 

 

(ב)       כבר בדיון ראשון מיום 8.5.02 בעקבות צו בית המשפט, הבהיר

הבורר:

 

            "אני מבהיר כי ההחלטה מי הם הזכאים לקבל את הנחלה, אינה החלטה למי תימסר הנחלה בפועל, מבין הזכאים לקבלה.

            בחירת מי שיקבל בפועל את הנחלה צריכה להעשות בהגרלה שוויונית בין הזכאים ובדרך זו בלבד.

            חריגה מהוראה זו תהווה הפרה של צו בית המשפט.

            על מנת לאפשר לחברי האגודה לטעון לזכאותם, על פי הקריטריונים שייקבעו באסיפה, או לטעון נגד הקריטריונים שיקבעו, אני קובע כי ההגרלה תערך שלושה ימים לאחר מועד האסיפה, דהיינו ביום 15.5.02."

 

(ג)        "הודעה לחברים על אסיפה כללית" פורסמה ביום 30.4.02.

            נאמר שם, בין השאר,    כי יקבעו קריטריונים ובחירות מועמד לנחלה.

            וכן שבחירת המועמד תתבצע ביום האסיפה בשעות הערב.

            לפחות בשתי נקודות אלה ניתן לראות כי המערערת 1 הפרה את הוראות הבורר. היינו, האסיפה קבעה הקריטריונים ומיד לאחר מכן ביצעה הצבעה חשאית. היה עליה לדחות בשלושה ימים ואז לבצע הגרלה.

 

(ד)        הבורר בהחלטתו הסופית והמנומקת הבהיר מדוע הוא סבור כי החלטת האסיפה נתקבלה שלא כדין וגרמה לעושק המעוט.

 

            אני מקבלת את עמדת הבורר בשאלת הסמכות וקובעת כי מתוך מכלול הנמוקים אשר הועלו והואיל והאסיפה התקיימה תוך כדי ניהול הבוררות והיתה צריכה לפעול על פי הוראות הבורר וביהמ"ש משלא פעלה כן, הרי שהחלטת האסיפה התקבלה שלא כדין ולבורר יש סמכות לבדוק את החלטת האסיפה.

 

24.       לטענת השהוי אשר הועלתה בבוררות:

 

(א)       ת4/ מסמך הסוכנות ממאי 1975 מוכיח כי המושב סירב לאשר לג'יבלי עובדיה להיות בן ממשיך במשק הוריו.

 

(ב)       ת5/, ביום 3.2.76 מועצה אזורית מעלה יוסף מבקשת ממזכ"ל תנועת המושבים בת"א להתערב לטובת ג'יבלי עובדיה לקבלת משק במושב כמו שאר הצעירים, וזאת משום שמזכיר המושב מסיבות אישיות מתנגד לקבלתו כ"חבר משק".

 

            הנ"ל עובד כמדריך "שרות השדה", היינו עוסק בחקלאות. אשור זה מוכיח כי טענת המזכיר דהיום בפרוטוקול, כי משיב 1 "סירב לקבל נחלה נוספת בעבר" היא אינה אמת בלשון המעטה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(ג)        ת6/ באוקטובר 1976 פונה צה"ל ומבקש להסדיר את מגורי עובדיה ג'יבלי באלקוש משום שהנ"ל "מועמד לצאת לקורס קציני מאז"ים בשנה זו".

 

            ממסמכים אלו עולה מפורשות כי המשיבים 1 + 2 וכן הבן עובדיה ג'יבלי פנו לכל הגורמים המיישבים האפשריים בבקשה שיתערבו לטובתם אצל האגודה לאפשר לבן קבלת בן ממשיך או את "הנחלה הנוספת".

 

            למעשה, הפניות של המוסדות לאגודה לא הועילו לשינוי ההחלטות  הפנימיות באגודה ועל כן בסופו של יום נשארה משפחת ג'יבלי ללא בן ממשיך וללא נחלה נוספת, המשפחה היחידה במושב במצב זה. תמונה זו עולה מעדויותיהם של כל מזכירי המושב במהלך השנים.

 

            כפועל יוצא מכך, קופחו המשיבים במהלך השנים ולא קיבלו את "הנחלה הנוספת".

 

25.       המשיבים לא הקדימו לתבוע משום שלא היה להם "מידע מוקדם" על כך שקיימת "נחלה נוספת אחרונה".

            לו היו המשיבים מקדימים לתבוע, היתה הנחלה צריכה להינתן להם ללא אסיפה כללית וללא קביעת קריטריונים.

            לא יכול להיות ספק כי זכותם קודמת לאחרים, והמושב היה צריך לבצע "העדפה מתקנת" ע"י מסירת ה"נחלה הנוספת" לחזקתם, זאת לאור היותם מקופחים קיפוח מתמשך במהלך שלושים השנים האחרונות.

            חוק יסוד כבוד האדם וחרותו אינו מאפשר קיפוח ולמשיבים היה מגיע לקבל "נחלה נוספת" לאור היותם "משפחה מייסדת" על פי החלטת האסיפה הכללית בשנות השבעים בעת הרחבת האגודה.

            מהמסמכים עולה כי למערער 2, מצד משפחת אישתו, שבע נחלות באגודה.

            גם למשפחת מערער 3 מספר נחלות. לעניין מערערים אלה מתקיימת כיום הרחבה נוספת במושב ואין ספק כי הם יהיו הראשונים להשתתף ולקבל נחלה או מגרש.

            אכן קיפוחו של משיב 1 זועק. הוא קופח לאורך שנים ונעשה לו עוול בלתי יתואר על ידי סילוק ילדיו מהאגודה.

 

26.       סוף דבר

 

            לאור העקרונות האמורים לעיל, הנני קובעת כי הנחלה האחרונה הנדונה תוקצה למשיב 1 עבור המשיבה 2.

 

27.       אני מקבלת את פסק הבורר, אשר הגיע לתוצאה זהה, גם אם מנימוקים שונים.

 

28.       בשולי הדברים, הואיל ולאחרונה התקבלו מטעם האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל הוראות בדבר איוש נחלות פנויות במושבים, הרי הן מצוטטות כאן במלואן. הנני תיקווה  כי הנחלה תוקצה למשיבה 2 לאור האמור בסעיף 6 בדף ההוראות להלן.

 

 

                                                                                               

                                                                                                "האגף החקלאי

                                                                                                2   במאי   2004

 

איוש נחלות פנויות במושבים

 

            הנהלת המינהל החליטה לדון מחדש בתנאי איוש נחלות פנויות במושבים כדי לגשר על הפער שבין הקצאת מגרשי מגורים בתשלום מלא לבין הקצאת נחלות פנויות ללא תמורה למינהל.

 

א)         סקירה

 

1)         ביום 30.4.03 הוחלט בהנהלה (החלטה 863), כי יש לדון מחדש בנושא, וכי תגובש הצעה מתאימה להחלטת מועצה שתידון קודם בהנהלה. עד לגיבוש הצעה למועצה, אין לאייש נחלות פנויות במרכז הארץ ובאיזור עדיפות ב', ואין לקדם תכנון ליצירת חלקות א' של נחלות שאינן מאוישות.

 

2)         ביום 9.7.03 נערך דיון אצל מנהל המינהל (מס. 539) בו נרשם כי המתווה הראוי להקצאת נחלות פנויות במושבים הוא במרכז בכפוף לאישור האגודה (בזיקה לבג"צ דרורי).

 

3)         באוגוסט 2003 פנינו למחלקות החקלאיות במחוזות על מנת לקבל נתונים בנושא כדי לקבל תמונת מצב. עד היום נמסרו נתונים מהמחוזות חיפה, צפון ודרון למעט מחוז המרכז, ומחוז ירושלים (נתונים חלקיים).

 

4)         ביום 14.1.04 הוחלט     בהנהלה (החלטה 1046) בהמשך לדיון בנושא מי עמי שינוי מבנה אירגוני (החלטה 1045), להקפיא איושן של הנחלות הפנויות במושבים גם באיזור עדיפות א'. לפיכך איוש נחלות פנויות יתאפשר לפי הוראת אגף חקלאי 31, רק באיזור קו עימות.

 

5)         ביום 20.1.04 פורסם באתר האינטרנט של המינהל דבר הקפאת איוש נחלות פנויות בישובים חקלאיים להוציא ישובי קו עימוד, כאשר מקרים חריגים של בקשות כאמור, ידונו בהנהלת המינהל, לאר קבלת עמדת המחוז והמלצת האגף החקלאי.

 

6)         ביום 24.3.04 הוחלט בהנהלה לשחרר מההקפאה הנ"ל איוש נחלות בישובים באיזור עדיפות א', אשר שווי הנחלה בהם כולל קרקע ופיתוח לא יעלה על 100,000.-$."

 

 

29.       על המשיבה 2 להתגורר ב"נחלה הנוספת" אשר הוקצתה לה, במשך חמש השנים הבאות לפחות וזאת מהיום שתבנה בנחלה את ביתה. במידה ולא תעשה כן תוחזר הנחלה לאגודה.

           

30.       אין צו להוצאות בערעור.

 

31.       המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

 

ירושלים: י"ג באייר התשס"ד                                            לאה רוזנטל, עו"ד

                4    במאי    2004    

                                                                                     עוזר רשם האגודות השיתופיות                                                              

 

אלקוש/לאה5-2004/

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: