תביעה לתשלום הוצאות חקירה אשר התנהלה נגד מושב מחסיה

עופר בן חמו ואח' נ' ''מחסיה'' מושב עובדים של הפועמ''ז להתיישבות בע''מ

 

מבוא:

 

עיקרה של החלטה זו, הינה בדבר השתת הוצאות החקירה אשר התנהלה כנגד מושב מחסיה (להלן: "המשיבה" או "המושב"), נוכח תלונתו של המבקש.

 

בתאריך 15.02.2006 הגיש(ו) המבקש(ים) תלונה אל רשם האגודות השיתופיות, בדרישה לבדוק את התנהלותה של האגודה וחבריה בעניינה של עסקת מקרקעין, שנחתמה ביום 31.01.1997 בין האגודה לבין חברת "דמיבו אינטרנשיונל בע"מ" (להלן: "הקונה").

 

בתאריך 22.06.2006 מינה עוזר הרשם, מר אילן רונן,  את עוה"ד עוזי מור (להלן: "החוקר") לערוך חקירה במושב, בהתאם לסעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות.

 

לצורכה של החקירה ולתשלום הוצאותיה נדרש המבקש להפקיד בקופת המדינה - משרד התמ"ת - סך של 22,000 ₪, וכך עשה.

 

רקע עובדתי - העיסקה:

 

ביום 31.01.1997 נחתם בין המושב לבין עו"ד "ניסים אבולוף בנאמנות עבור רייס" הסכם לביצוע עיסקה במקרקעין (להלן: "ההסכם"). בהתאם להסכם זה התחייב המושב למכור לקונה שטח מקרקעין (כ-195 דונם) בתמורה ל- 10,100$ עבור כל יחידת דיור שתאושר במקרקעין ולכל 50 מ"ר למסחר שיאושר לבנות במקרקעין. בהתאם להסכם זה התמורה המינימאלית הצפויה למושב הייתה כ- 7.87 מיליון דולר.

 

בתאריך 30.04.1997 נחתם בין המושב לבין הקונה, נספח להסכם (להלן: "הנספח הראשון") בהתאם לנספח זה שונה מודל חישוב התמורה.

 

בחודש ספטמבר 1997 נערך בין  הקונה למושב נספח שני (להלן: "הנספח השני") ובו נקצב סך של כ-8.1 מיליון ₪ אשר ישולם על ידי הקונה לנושי המושב, כאשר תמורה זו תקוזז מהתמורה המגיעה למושב. עוד נקבע בנספח זה, כי הקונה יהיה אחראי לפירעון מלוא החובות לנושי המושב (בין אם יהיו גדולים מהסך של 8.1 מיליון ₪, ובין אם יהיו קטנים ממנו), ללא שהדבר יקטין או יגדיל את יתרת התמורה שתשולם למושב לפי ההסכם.

 

בתאריך 5.2.2003 נחתם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין הקונה חוזה פיתוח ביחס לשטח של כ-96 דונם המהווים, ככל הנראה חלק מהמקרקעין נשוא ההסכם.

 

טענות מבקשי החקירה בדבר התנהלותה של האגודה בעסקה האמורה:

 

כאמור, הגישו המבקשים למשרד הרשם תלונה בגין אותה עיסקה, כאשר הינם מבקשים לחקור עובדות לאשורן בנושאים הבאים;

 

פגמים בכריתת ההסכם: לדעתם של מבקשי החקירה בעסקה זו קיימים פגמים בכריתת ההסכם בין המושב לקונה, תוך כך שהסכם המכר נחתם תחת לחץ ובעקבות הטעייה, ולאחר מו"מ שנוהל בחוסר תום לב.

 

פרשנות ההסכם: לטענת המבקשים, הזכות לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה שייכת למושב ולא ליזם.

 

חוסר סמכות: המבקשים העלו טענה של חוסר סמכות מצד הועד, כאשר הלה חתם על נספח ההסכם ללא אישורה של האסיפה הכללית.

 

גניבה וקבלת דבר במרמה: בהתאם להסכם, ועל פי אחוזי הבניה בפועל, ניתן לבנות כ-1,500 יח"ד במקרקעין, ולפיכך התמורה למושב אמורה להיות למעלה מ- 15 מיליון דולר. לדידם של המבקשים נוכח העובדה כי בנספח להסכם גדלה התמורה רק ב- 200,000$ לפיכך "מתבקשת מאליה המסקנה, כי הקונה וגורמים בוועד חברו להם יחדיו בעסקה בלתי כשרה כל פניה" (ציטוט ממכתבם של המבקשים).

 

טענות כלפי עוה"ד של המושב: נטען כי ב"כ המושב, עו"ד אריה יעקב, פעל במצב של ניגוד עניינים, אי מסירת דיווחים כנדרש, רשלנות וחוסר מקצועיות.

 

היעדר דיווחים ע"י הוועד:  הועד לא מסר דיווחים לחברים אודות הכספים המגיעים למושב ולהם לפי ההסכם (למעט התשלומים שבוצעו בפועל). כ"כ לא נמסר לחברים מידע כלשהוא לגבי תביעת הפיצויים לפי סעי' 197 לחוק התכנון והבנייה.

 

העדר שמירה על זכויות המושב לפי ההסכם: הועד לא הקפיד לשמור על זכותו של המושב לקבל את מלוא התמורה כאשר לטענתם של המבקשים טרם שולמה התמורה למושב שהגיעה לו לפי ההסכם בגין שטחי המסחר; וכן עד כה לא נבדק אם השטח גדול מ - 195 דונם, והאם מגיעה תמורה נוספת על כך.

 

כמו כן נשמעה טענה מפי המבקשים כי הועד לא הקפיד לשמור על זכותו של המושב לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה.

 

זאת ועוד נאמר בתלונה האמורה כי הועד העביר את יפויי הכוח לקונה (או למי מטעמו) למרות שטרם שולמה מלוא התמורה.

 

ממצאי החקירה בהתאם לדו"ח החוקר:

 

לטענת המבקשים כי קיימים פגמים בכריתת ההסכם בין האגודה לקונה, סבר החוקר כי אין בסמכותו לחקור, לדון או להכריע בטענות הנוגעות למעשיהם של צדדים שלישיים, שאינם האגודה, פקידיה או חבריה.

 

שאלת פרשנות ההסכם הינה באופן מובהק שאלה הנמצאת במישור היחסים שבין המושב ליזם (הקונה) ולכן אין בסמכותו של החוקר לחקור בה.

 

לשאלת חוסר סמכותו של הועד לחתום על נספח ההסכם קבע החוקר:

 

"אשר על כן אני סבור, שוועד ההנהלה גם לא היה רשאי לחתום על תוספת או על נספח להסכם, המביאים לשינוי מהותי בבסיס לחישוב התמורה, ללא אישור האסיפה הכללית".

 

לגבי הנספח השני שנחתם קבע החוקר:

 

"הנספח השני לא היווה שינוי מהותי של ההסכם, ולא היה בגדר חריגה מהמנדט שניתן לוועד האגודה... משכך, לא היה הנספח השני טעון אישור של האסיפה הכללית, והוועד רשאי היה להחליט לגביו בעצמו".

 

בטענת גניבה וקבלת דבר במרמה נמצא כי:

 

"במסגרת חקירתי לא ראיתי ממצאים המעידים על ביצוע עבירות פליליות כנטען. אדגיש, כי לנוכח אופיין הכללי של הטענות, העדר ראיות לכאורה, וגדרי סמכותי בעריכת חקירה לפי סעיף 43 לפקודה, לא מצאתי לנכון למקד ולהעמיק את החקירה בנושא זה.."

 

בדבר הטענות כלפי עוה"ד של המושב נמנע החוקר מלבדוק עובדות לאשורן מאחר שסוגיות אלו חורגות מסמכותו כפי שצוין לעיל.

 

באשר להעדר דיווחים ע"י הועד בנושא התמורה נקבע:

 

"...לאור האמור לעיל ובהינתן כי בסוף 1999 נערך "גמר חשבון" ובוצעה חלוקה של הכספים, ובתחילת שנת 2000 כונסו אסיפות כלליות וניתנו דיווחים על כך, אינני סבור שיש בסיס לטענה בדבר העדר דיווחים כנדרש".

 

מאידך, באשר לאי דיווח ביחס לתביעה לפי סעיף 197 נקבע:

 

"לנוכח האמור לעיל אני סבור, שיו"ר הועד פעל שלא כהלכה, בהחליטו על דעת עצמו, וללא החלטה מוסדרת של ועד האגודה, לייפות את כוחו של עו"ד אריה יעקב ולאשר לו להגיש תביעות לפיצויים לפי סעיף 197... בשם האגודה".

 

באשר להעדר שמירה על זכויות המושב בנושא הזכות לקבלת מלוא התמורה:

 

" לאור הטענות שהעלו מבקשי החקירה, ולאור מסקנותיי לפיהן ועד האגודה סמך על יועציו וראה עצמו "פטור" מלקיים בדיקה משל עצמו, אני סבור שמן הראוי שתיערך בדיקה ע"י ועד האגודה, אשר תבחן אם אכן התקבלו במושב כל הכספים שצריכים היו להתקבל בהתאם לעסקה עם היזם בעריכת הבידקה יכול הועד להעיזר במומחים ויועצים, אך האחריות לעריכתה מוטלת עליו"..

מאידך, באשר לטענה של העדר זכויות המושב לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה נקבע:

 

"אין בסיס לטענה לפיה לא הקפיד הועד לשמור על זכויות המושב לפיצויים לפי סעי' 197".

 

בדבר הזכות לעכב מסירת יפויי הכוח נקבע:

 

"לאור כך שכבר בנובמבר 1999 אישר הועד "גמר חשבון" עם היזם, אני סבור שלא הייתה מניעה להעברת יפויי הכוח ליזם".

 

לאור ממצאים אלו ולאחר שהועברו אל מר אילן רונן, מנהל תחום פיקוח ועוזר רשם האגודות השיתופיות, הורה הלה בהסתמך על סמכותו עפ"י תקנה 29 לאגודות השיתופיות (רשויות האגודה) התשל"ה – 1975, להביא את ממצאי דו"ח החוקר לידיעת חברי האגודה. כ"כ לכנס לא יאוחר מ-30 יום מיום העברת הממצאים, אסיפה כללית של חברי האגודה שעל סדר יומה יהיה דיון בממצאי דו"ח החוקר, וקביעת דרכים לתיקון הליקויים כפי שעלו בדו"ח החוקר.

 

עיקרי טיעון מצד המשיב:

 

מהותה של חקירה ותפקידו של החוקר הינו לגלות את הסתום אך במקרה דנן לא היה עניין סתום לגלותו, והתנהלותה של האגודה בדבר העיסקה הינה ידועה ופתוחה לכל ומתנהלת ללא דופי, כך לא היה מה להסתיר ומן הסתם לא התגלה מאומה שכן התוצאה הייתה ברורה מלכתחילה.

 

התלונה הייתה תלונת שווא שמטרתה רחוקה מהרצון לגלות אמת או להיטיב, מטרתה של הפנייה לחקור הינה, בלשון המעטה, ניסיון להשיג מהמושב דברים שלא בצורה הרגילה.

 

מבלי לתאר אחת לאחת את השתלשלותם של דברים לפי טיעוני המשיב, אציין, כי לדעתו עיקרה של תלונה זו הינה מעשה נקם מצד מר בן חמו (אחד המבקשים דנן), כפעולת תגמול לכך שיו"ר הועד מנע מאיתו להשתלט על אדמות המושב כיזם.

 

כתמיכה לטיעוניו מצרף המשיב נספחים המעידים כי הסביר לאנשי המושב את כל האמת מאחורי הפרסום של המבקש (נספח ב' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב) כ"כ החלטתה של האסיפה הכללית להדיח את המבקש מהוועד (נספח ד' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב) כ"כ את האמון שרוכשים בו אנשי הוועד ואשר החליטו שימשיך לייצג בעניין התביעה לפיצויים (נספח ה'-ו' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב).

 

על כן לדידו של המשיב, הוצאות החוקר צריכות להיות מושתות על הצד שביקש למנות את החוקר משנמצא כי הטריד לשווא ולא היה שום צורך בחקירה כדי להגיע למסקנות כאלה שהיה ידועות מראש לכל מי שרצה.

 

עיקרי טיעון מטעם המבקש:

 

תחילה מתאר המבקש את השתלשלות האירועים עד לקבלת תוצאות החקירה.

 

לדעתו של המבקש לאור התנהגותו של המושב בין בעצמו ובין ע"י שלוחו, עו"ד אריה יעקב, תוך התעלמות בוטה מפניות המבקשים, התחמקות ממסירת מידע ומסמכים, גם במסגרת הליך החקירה ולמרות החלטותיו של החוקר, השתלחות חסרת גבול במבקשים, התנהגות זו מלמדת על התנהלות בוטה וגסה מצד הוועד, שיש לתת לה ביטוי בפסיקת הוצאות החקירה.

 

לנוכח התנהלות זו יש לחייב את הועד אישית, להוציא את מר בן חמו, בהוצאות שנשאו בהן המבקשים. השתת הוצאות אלו על חברי המושב ולא על הוועד הינה בבחינת, צדיק ורע לו רשע וטוב לו.

 

ב"כ המבקש מפנה להוראת התקנות 513-511 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 אשר על פיהן רשאי הרשם לקבוע את סכום ההוצאות והשתתן על מי מבעלי הדין ע"פ שיקול דעתו.

 

הכלל הנוהג בישראל הינו, כי בעל דין שהפסיד בהליך משפטי יחויב בהוצאותיו של בעל דין שזכה בו. ב"כ המבקש מפנה לספרו של י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, 540-541); וכן ע"א 26/56 טעם חיים בע"מ נ' אסרי, פ"ד יא(1) 550, 553.

 

כ"כ בעל דין הזוכה במשפט לא ייצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטירחה ששילם: ע"א 270/60 וינשטיין נ' פקיד שומה, פ"ד טו 558; ע"א 208/66 בנק הפועלים בע"מ נ' עזבון בהאי, פ"ד כ(4) 169.

 

בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' מחצבות כנרת וכן בת.א (ים) 6276/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, פ"מ תשס"ד 433(2), נקבע כי כנקודת מוצא יש לפסוק לבעל דין שזכה הוצאות ריאליות, כאשר בין השיקולים שיש לשקול בהקשר זה הינם: תעריף מינימום כרף תחתון של סבירות, התנהגות הצדדים להליך, מורכבות התיק, חשיבות העניין עבור בעלי הדין וכו'.

 

על פי השיקולים הנ"ל יד לראות בייצוג המבקשים בהליך בפני הרשם ובפני החוקר שמונה על ידיו כהליך המתנהל בפני ערכאה אזרחית אשר לא ניתן להעריך את שוויה הכספי, ואשר ע"פ תעריף המינימום הינו כיום כ-4,565 ₪.

 

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הנני קובע כדלקמן:

 

סעיף 45 לפקודת האגודות השיתופיות, מעניק לרשם את סמכותו בדבר שיקול הדעת בדבר חלוקת משא ההוצאות של החקירה:

 

"אם נערכת חקירה עפ"י סעיף 43 או אם נערכת בדיקה עפ"י סעיף 44, רשאי הרשם, לאחר שיתן את האפשרות לצדדים להשמיע את טענותיהם, לחלק את משא כל ההוצאות, או אותו חלק מן ההוצאות אשר ימצא לנכון, בין האגודה, החברים או הנושה הדורשים את החקירה או הבדיקה, בין הפקידים או מי שהיו פקידים, ובין החברים או מי שהיו חברים של האגודה".

 

 

אכן התנהלה חקירה ותוצאותיה מונחים לפניי, בבואי להחליט על מי ראוי להטיל את הוצאותיה יש לתת את הדעת ראש וראשון לאלמנט תוצאותיה של החקירה, קרי, מה העלתה החקירה. כך, מחד, אם נמצא לאחר חקירה שלא היה מאומה בדבר התלונה והמניע להגשתה הינו קנטור או קלות דעת, או אז יש לחייב את המבקש בהוצאותיה. מאידך, מן העבר השני, ניתן להימצא במצב שהתלונה כולה על כל רבדיה, ללא יוצא מן הכלל, נמצאה צודקת או אז כמובן שיש לחייב את הנחקר בהוצאות.

 

לא למותר לציין, כי אין לתת משקל רב, לפער בין תוצאותיה של החקירה אל מול התלונה אודות התלונות שהחוקר נמנע מלחוקרן נוכח העדר סמכות, שהרי הוצאות חקירה מושתות כעיקרון על פעולת החקירה מבחינה אקטיבית, תהיה תוצאתה אשר תהיה, אך לא על אי החקירה, אלא א"כ מדובר במקרה כי כל התלונה כולה נעדרת סמכות חקירה ע"פ פקודת האגודות השיתופיות, שאז ממילא בדרך כלל לא ימונה חוקר.

 

זאת ועוד ובבחינת למעלה מן הצריך, נהיר וברור שלא ניתן לדרוש מבעלי דין המגישים תלונה בפני הרשם בדבר התנהלות האגודה, לדעת על אתר ועל בוריים מה מן המקרים הינם בעלי סמכות חקירה ומה לא.

 

מן הכלל אל הפרט; במקרה דנן אנו מתוודעים לחקירה שאינה עונה לשני המקרים הקוטביים אלא נמצאת בתווך שביניהם. כך, ניתן לומר שחלקן של התלונות לא נחקרו כלל לאור העובדה כי לא ניתנה סמכות לחקור בהן, חלקן נמצאו צודקות ושהאגודה פעלה שלא כדין, וחלקן נמצאו תלונות שווא תוך כך שהחוקר אינו מצא כל פגם בהתנהלותה של האגודה. אסקור בקצרה את ממצאי החקירה;

בנושאים: פגמים בכריתת ההסכם נוכח הטעיה מצד הקונה, פרשנות ההסכם על הפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, טענות רשלנות וניגוד עניינים מצד ב"כ המושב - קבע החוקר שאין בסמכותו לחקור. 

בנושאים: הנספח הראשון להסכם, סמכותו של יו"ר הועד להחליט על דעת עצמו למנות את עו"ד אריה יעקב לתביעה לפיצויים, העדר שמירה על זכויות המושב בדבר התמורה המגיעה מעסקת המקרקעין - נמצא כי אכן פעל הועד שלא כדין.

בנושאים: הנספח השני להסכם, העדר דיווחים ע"י הועד בדבר התמורה, העדר שמירה על זכויות המושב בעניין התביעה לפי סעי' 197 לחוק התכנון והבנייה, מסירת ייפוי הכוח לקונה טרם שולמה מלוא התמורה  - נמצא כי אכן פעל כדין.

בדבר התלונה של גניבה וקבלת דבר במרמה קבע החוקר כי המבקשים לא צלחו את נטל הראייה המוטל עליהם ובהעדר ראיות כנדרש לצד סמכותו המוגבלת לערוך חקירה, לא מצא ממצאים בנידון.

 

הנה כי כן, אמנם חקירה זו בחלקה העלתה ממצאים שליליים בחלקה לא, אולם אך אל לנו לפסוח על הנתון כי עניינה של החקירה נסובה בנוגע לעסקת מקרקעין, ובשעה ומדובר בעסקה כל שהיא (כל שכן בעסקת מקרקעין) ברי לכל, שנושא התמורה אינו טכני-פורמאלי אלא מהותי עד כדי מרכיב העיקרי והמרכזי המעיד על יעילותה וכדאיותה של העיסקה. בדוק ותמצא כי אכן בנושא התמורה (נספח ראשון להסכם) ממצאי החקירה העלו כי הועד פעל בכך שלא כדין לאחר ששינה את ההסכם שינוי מהותי ללא אישור האסיפה הכללית, הרי שניתן לומר שהחקירה העלתה פגמים רציניים בכותרתה הסמויה ובלב ליבה של התלונה אף ללא שצוינה במפורש. 

 

יתר על כן בסורי לקבוע על מי להטיל את הוצאות החקירה, יהיה זה בבחינת עיוורון ועיקר חסר מן הספר לא להתייחס לדרך התנהלותה של החקירה כשהזרקור מופנה אל שני הצדדים כאחד. חקירה יכולה להתנהל בדרך אפקטיבית, מהירה ויעילה, ושוב מבלי להתייחס אל ממצאיה, במידה ושני הצדדים מביעים רצון להועיל לחקירה ולהביא לסיומה במהרה, ללא סחבת בירוקראטית מיותרת.

 

המעיין בדו"ח החקירה מרים גבה שלא לומר משתומם, בדרך בה נקטה המשיבה ובא כוחה כאחד בכל הקשור להליכי החקירה, כך, בחלקו הראשון של הדו"ח מתאר ומשרטט החוקר, עוה"ד עוזי מור, את התנהלותה של המשיבה בחקירה דידן, התנהלות המביאה עד כדי חרפה  בהליך המדובר, (במאמר מוסגר אומר כי אסקור את דרך התנהלות ההליך ממש מתוך דו"ח החוקר בלבד, בכדי לשמור על אותנטיות ואובייקטיביות מצידו של החוקר) ועל כך להלן;

 

לאחר שקיבל החוקר את כתב המינוי בתאריך 6.7.2006 פנה הלה במכתב מיום     21.7.2006 למי שבמסגרת ההליכים הקודמים, קרי, הגשת התלונה בפני הרשם, ייצגו את הצדדים – עו"ד אלישי מודלין (ב"כ המבקש) ועו"ד אריה יעקב (ב"כ המושב), וביקש מהם להודיעו אם הם ייצגו את אותם גורמים גם בהליך שבפניו, ובמידה שכן נתבקשו הצדדים להעביר העתק של ייפוי הכוח שברשותם.

 

ב"כ המבקש השיב לפנייתו של החוקר במכתב מיום 31.07.2006, והודיע שהינו מייצג 19 חברי מושב שחתמו על ייפוי כוח, ושניים נוספים שטרם חתמו על ייפוי כוח, והעביר את העתקים כפי שנתבקש ע"י החוקר.

 

מאידך עו"ד אריה יעקב לא השיב לפנייה זו, בעקבות זאת פנה שוב החוקר בתאריך 16.08.2006 ליו"ר ועד המושב על מנת שיודיע לו אם במסגרת ההליך שפני החוקר בכוונת המושב להיות מיוצג ע"י עו"ד. אף מכתב זה לא נענה.

 

בתאריך 18.08.2006 קיבל החוקר בפקס מכתב מעו"ד אריה יעקב בו כתב, כי הוא ייצג את המושב בעסקה מול הקונה אך לא התייחס לשאלה האם הוא מייצג את המושב גם בהליך החקירה. למכתב זה לא  צירף עו"ד יעקב אף ייפוי כוח, אלא אך ורק טענה מקדמית שהליך זה אינו שייך למקרים שבתחום סמכותו של רשם האגודות השיתופיות, אלא למקרה שבית המשפט אמור לענות בו. [כבר בראשית הדרך חובה לציין כי עו"ד יעקב מכלכל את צעדיו כפי שחפץ, כאשר מחד אינו מאשר שהינו ב"כ המשיבה בנושא החקירה, ומאידך הוא מעלה טענות מקדמיות בשמה. תימה!].

 

בתאריך 6.9.2006 פנה החוקר לעוה"ד מודלין ויעקב וביקש את התייחסותו של עו"ד מודלין לטענותו המקדמית שהעלה עו"ד יעקב, כמו כן שב וביקש, שעו"ד יעקב יאשר שהוא מייצג את המושב במסגרת ההליך בהתאם לייפוי כוח שנמסר לידיו כדין.

 

בתשובה מיום 31.10.2006 השיב עו"ד מודלין למכתב החוקר ובו טען כי החקירה הינה במסגרת דרכי פעולתה של האגודה ואף הוסיף וטען כי לבירור שאלות העלות בדבר התלונה לא יהיה מנוס גם מבירור בשאלות הנוגעות לאותן זכויות בתביעת הפיצויים, בדרך של סמכות נגררת.

 

במכתב מיום  20.11.2006 כתב עו"ד יעקב אל החוקר כי הינו עו"ד של המושב ואף בהמשך התייחס לנושא הגשת התביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, אך לא התייחס כלל לסוגיית הסמכות לדון בתלונה לרשם שהיא היא הסוגיה עליה נתבקש להשיב.

 

בתאריך 24.1.2007 נתן החוקר החלטת ביניים בעניין היקף החקירה והמשך ניהולה ובו ציין כי אין ספק בעיניו כי לפחות חלק מהשאלות והתמיהות שהועלו ע"י עו"ד מודלין מצויות בתחום הנוגע ל'דרכי עבודתה' של האגודה, לפיכך בכוונתו למקד את החקירה בנושאים אלו. לאור זאת דחה החוקר את טענתו הגורפת של עו"ד יעקב לפיה המקרה אינו שייך כלל לנושאים בתחום אחריותו של רשם האגודות והורה לעו"ד יעקב להמציא לידיו מסמכים שונים וכן את התייחסותו לטענות שהועלו ע"י עו"ד מודלין. כ"כ הורה החוקר לעו"ד מודלין להשיב להתייחסותו של עו"ד יעקב. כ"כ הורה לשני הצדדים יחד לקיים במשרדו השלמת טיעון בע"פ.

 

ביום 28.1.2007 העביר עו"ד יעקב מכתב אל החוקר ובו מצוין כי אין לו כל חומר. במכתב נוסף מיום 12.2.2007 כתב עו"ד יעקב כי החומר המבוקש על ידי החוקר, כולו הינו בידי ועד המושב.

 

בתאריך 18.2.2007 פנה החוקר אל עו"ד יעקב כי בהתאם להצהרותיו בפניו שהינו בא כוח של המושב עליו להעביר לו את כל המסמכים המצויים בידי המושב, כמובן שבפנייתו של החוקר להצגת המסמכים בידי עו"ד יעקב אין לראות זאת כפניה אישית אלא כאורגן של המושב. נוכח היתממותו של עו"ד יעקב הפנה החוקר לתשומת לבו את הוראת סעיף 43(2) לפקודת האגודות השיתופיות בדבר חובת פקידי האגודה וחבריה למסור ידיעות בנוגע לעסקיה של האגודה כאשר ידרוש הרשם או האיש המורה על ידו.

 

בתאריך 6.3.2007 פנה שוב החוקר אל עו"ד מודלין ועו"ד יעקב ובו ציין כי למרות החלטותיו הקודמות טרם העביר אליו עו"ד יעקב מסמכים כל שהם, או אפילו בקשה לדחיית המועד להעברתם, ואף התרה בפני עו"ד יעקב כי אם לא יועברו המסמכים "עלול הדבר להוות ראיה לכאורה לכך שהמסמכים כלל אינם קיימים, על כל המשתמע מכך מבחינת תקינות ההליכים שנוהלו במושב". במסגרת זו האריך החוקר בשבועיים את המועד שקצב לעו"ד יעקב להמצאת המסמכים ואף עידכן בהתאם את מועדי השלמת הטיעון במשרד.

 

עד המועד שנקבע לקיום השלמת טיעון בע"פ לא הגיש עו"ד יעקב כל תגובה לטענות שהועלו ע"י עו"ד מודלין.

 

בתאריך 19.4.2007 ערך החוקר במשרדו השלמת טיעון בע"פ. עו"ד מודלין (יחד עם מרשיו) הגיעו כפי שהוזמנו, וטענו בפני החוקר את טענותיו. עו"ד יעקב, או מי מחברי המושב המיוצגים על ידו – לא טרחו להופיע.

 

בנסיבות אלו פנה החוקר בתאריך 23.04.2007 באופן אישי לכל אחד מחברי ועד המושב, במכתב בדואר רשום, זימנם לחקירה, ואף ביקש מהם להביא עמם מסמכים שונים הרלוונטיים לנושא החקירה.

 

בתאריך 2.5.2007 התקבל במשרדי החוקר מכתב בפקס הנשלח ע"י מר יהודה חבשוש, חבר ועד המושב, שטען בין היתר "אינני מבין באיזה סמכות הינך (החוקר) דורש ממני להגיע למשרדך... מונית לחקור את העיסקה ולא אותי כחבר ועד". בתשובה מיום 2.5.2007  הבהיר החוקר למר חבשוש את סמכותו לפי סעיף 43(2) לפקודת האגודות השיתופיות ואף ציין בפניו בין היתר כי הניסיונות למנוע את קידום החקירה, כפי שבאו לביטוי עד כה בהתנהלותו של ב"כ המושב וכפי שעולים ממכתבו אינם ראויים וזאת בלשון המעטה.

 

בנוסף למכתבו הנ"ל של מר חבשוש קיבל החוקר מכתב מיום 2.5.2207 ממר חזי שמואל, מזכיר המושב, בו ביקש שהחקירה תבוצע במזכירות המושב. בשיחה טלפונית שקיים החוקר עם מר שמואל הובהר לאחרון שאין באפשרותו של החוקר לערוך את החקירה במושב אך נענה החוקר לתאם את החקירה במשרדו במועד אחר שיהיה נוח לחברי הועד.

 

בעקבות זאת תואם מועד חדש, אשר לאחר מספר דחיות נקבע ליום 1.7.2007. גם במועד זה לא טרח אף אחד מחברי הועד להגיע. בשיחה טלפונית עם מזכירתו של החוקר נמסר ע"י מר חזי שמואל כי הדבר נגרם בשל בעיה רפואית של יו"ר הועד וכי הודעה על כך נמסרה מבעוד מועד אך ככל הנראה לא הועברה אליו.

 

לאור זאת תואם מועד חדש לעריכת חקירה בתאריך 11.7.2007 ומזכיר המושב התבקש בכתב ע"י החוקר לוודא התייצבותם של כל חברי ועד המושב הרלבנטיים בתאריך החדש, תוך שהם מביאים עמם את כל המסמכים הרלבנטיים כפי שנתבקשו בעבר, בסיום מכתבו הבהיר החוקר כי בהעדר התייצבות במועד זה, יגיש לרשם את ממצאי החקירה ללא שיהוי נוסף ותוך מתן משקל מתאים לעובדה שחברי הועד אינם מוצאים לנכון לשתף פעולה בחקירה.

 

ביום 11.7.2007 הגיע למשרדי החוקר, מזכיר המושב בלבד ללא אף אחד מחברי הועד, ולדבריו, חברי הועד החליטו שרק יו"ר הועד יופיע בפני החוקר מטעמם, אך הבעיה היא שיו"ר הועד החל סדרה של טיפולי חניכיים ולכן נבצר ממנו להגיע. מזכיר המושב ציין, במענה לשאלת החוקר, שהוא אינו חבר האגודה אלא מזכיר-בשכר. לדבריו לא הוא שזומן לחקירה ולפיכך אינו רוצה להתייחס לגופם של דברים על אף שלטענתו, הכל במושב מנוהל בצורה הטובה ביותר. בה בעת הבהיר החוקר למזכיר המושב שאין באפשרותו לעכב עוד את מתן דו"ח החקירה ואין לכך שום הצדקה. החוקר עוד הוסיף בבחינת לפנים משורת הדין, כי אם ירצה מי מחברי הועד להעביר אליו בימים הקרובים מסמכים כלשהם יתייחס אליהם בדו"ח שיגיש.

 

בסופו של דבר, למרות הסחבת הבלתי מוצדקת וההתנהלות הלא ראויה מצד ועד המושב מצא לנכון החוקר להיענות לבקשתו של יו"ר המושב אשר התייצב לחקירה ביום 29.7.2007 בפני החוקר ומסר את גרסתו, תוך הצגת מסמכים, לאירועים הרלבנטיים.

 

נראה כי כל מילה מיותרת להוסיף על המתואר בידי החוקר (ושוב אדגיש כי נמנעתי ככל האפשר מלשנות את מה שנכתב בדו"ח החקירה אודות הליכי החקירה, ובאם שונה הרי זה באופן מינורי אך לצורך הבנת העניין). העובדות מדברות בעד עצמן, הדרך בה בחרו המושב ובא כוחו להתדיין בפני החוקר, חובה שתבוא לידי ביטוי בדבר הוצאות החקירה.

 

אם מגמתו הרצויה של המושב ובא כוחו הייתה להביא במהרה לידי סיום החקירה "המיותרת" כדבריו, היה עליו למנוע את הארכתה של החקירה מסיבות שתלויות אך ורק בו ואין לו להלין אלא עצמו.

 

בנושא לעיקרי הטיעון שהוגש מטעם בא כוח המושב, שאף בו יש כדי ללמוד על אופן התנהלותו בנושא שבנידון. להבדיל מב"כ המבקש, בעיקרי הטיעון של ב"כ המושב קיימת התייחסות רבתי לטענות שהועלו בידי המבקשים בעת התלונה, אף שאין זה מענייני ההחלטה הנוכחית. ב"כ המושב נתבקש להציג עיקרי טיעון אודות הוצאות החקירה ולא אודות תוצאות החקירה, (ואף בזאת מציג ב"כ המושב את יריעת המחלוקת באופן מצומצם על אף שהייתה נרחבת יותר והשתרעה על פני עוד סוגיות שעלו בטענות), מה טעם ראה ב"כ המושב, להעלות שוב סוגיות שנחקרו ונבדקו ותוצאותיהן ידועות. כך בחר עו"ד יעקב, להציג אסמכתאות משפטיות רבות ומגוונות העוסקות בנושא הפיצויים לפי סעי' 197 לחוק התכנון והבנייה, ניסיתי להבין האם יש לכך רלבנטיות להוצאות אך העליתי חרס בחכתי.

 

בעיקרי הטיעון מטעם המשיבה, בא כוח המושב מביע תימהון, מה הטעם של החקירה האמורה, שעה שכל תוצאותיה ידועות לכל והחקירה לא חשפה מאומה. ראשית אומר, שניסיתי להבין עומקה של טענה זו אך לשווא. שנית, אם אכן הכל היה ידוע כדבריו מדוע  בחרו בדרך המתוארת לעיל להתנהל בפני החוקר. שלישית, וכי המושב רואה עצמו כראוי לפרס ותגמול על כך שהכל יודעים כי הועד פעל שלא כדין בנושאים מסוימים בעניין עסקת המקרקעין?.

 

לא זו אף זו בעיקרי הטיעון מטעם המשיבה מגולל ב"כ המושב תיאור של מעשה נקמנות מצד מר בן חמו, המבקש דנן, ואף כי "אפילו בן חמו הבין כי אין בתלונתו מאומה אפילו בן חמו התחרט על מעשיו" (ציטוט מסעיף 9 לעיקרי הטיעון מצד המשיבה). לצורך זה אומר כי מבלי להתייחס למהותם של דברים, שהרי תפקידי כרשם הינו לבחון עובדות כפי הנראה לעין ולא כבוחן כליות ולב, אין לי אלא מה שעיניי רואות והוא, שהמבקש הגיש תלונה נגד המושב, נמצא צודק בחלקן של הטענות וכעת עליי לדון על מי לשאת בתשלום ההוצאות, אם אכן המציאות היא כפי שמציירה ב"כ המושב, ושוב אין בכוונתי להפריך או לאשר זאת, היה על המושב לנסות וליישר את ההדורים בין המושב למבקש ללא צורך בהתערבותי ובשיקול דעתי, משהונח על שולחני הצורך להחליט בדבר ההוצאות לא מצאתי מקום להתייחס לכך.

 

בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין שזכה בגינו זכאי לקבל את הוצאותיו "שלא ייצא שכרו בהפסדו". רק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות ועליו לנמק את הדבר בפסק הדין (ספרו של כב' השופט ד"ר י. זוסמן ז"ל, סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית, 1995, 540-541). אכן אם מתברר בדיעבד שהחקירה הייתה שלא לצורך או אז רשאי הרשם לחייב את מזמין החקירה בהוצאות שיהיה בהן לבטא את מורת רוחו של הרשם מהזמנה בלתי מוצדקת זו, אך כמובן שאין זו הסיטואציה בנשוא חקירה זו.

 

ניסיון מוכח הוא במערכת המשפט כי בעלי דין זוכים ביתרונות בלתי צפויים עקב מחדלים ואיחורים של יריביהם, כל שכן בדידן שבעל הדין שנמצא חייב (בחלקן של הטענות יש לומר) תרם תרומה מהותית להתמשכות היתרה של ההליכים, כאשר חטא בהטרחת חינם של החוקר.

 

נתתי דעתי בעניין והגעתי למסקנה כי המושב וב"כ ניהלו את ההליך בדרך לא מקובלת, בעיקר בגין הסתרת מסמכים וראיות מהותיות מעיני החוקר ומעיני המבקשים, כך שחלק מן ההוצאות הנדרשות מן החקירה נגרם עקב התנהלות המושב לאורך ההליך המשפטי.

 

לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי המשיבה תשא בכל הוצאות החקירה, בסך 22,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 18.06.2006 שישולמו למבקשי החקירה לאלתר.

 

אין צו להוצאות.

ניתן היום 10.03.2008 בהעדר הצדדים

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים

אורי זליגמן, עו"ד

רשם האגודות השיתופיות

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: