תביעה לתשלום חוב אגודה
בפני עו"ד לאה רוזנטל תיק בוררות 2495/395/97
עוזר רשם האגודות השיתופיות
בענין שבין: בית חורון אגודה שיתופית להתנחלות קהילתית בע''מ
ע"י ב"כ עוה"ד אבי הר זהב
דולב, ד.נ. מודיעין
המערער
(המשיב בערעור שכנגד)
נ ג ד
1. שלמה כהן
2. שיפרה כהן
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד י. פודים
מרחוב כורש 14ד', ירושלים
טל/פקס: 02-6249286
המשיב
(המערערים בערעור שכנגד)
החלטה על פי סעיף 52(4)
לפקודת האגודות השיתופיות
*******************************
1. לשאלת הסמכות:
חלק ה' לתקנון האגודה – שונות, קובע בסעיף 2 הדן ביישוב סכסוכים כי לועד ההנהלה אחת משלוש דרכים לפתרון סכסוך באגודה:
(1) פניה לבית משפט;
(2) פניה לבורר על פי חוק הבוררות;
(3) פניה לרשם האגודות השיתופיות לצורך מנוי בורר וקיום בוררות על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות.
המסקנה: לבורר קמה סמכות. ערעור ישמע בפני רשם האגודות השיתופיות כאמור בסעיף 52(4) לפקודה.
התביעה הוא על סך 8,850.- ש"ח, עבור הפרש בשכר דירה של 200$ לחודש.
ההפרש נובע מהשכר שיכולה היתה התובעת לקבל לו פינו הנתבעים את המושכר ומאפשרים לקבלן לשפץ המושכר, ואז ניתן היה להשכירו בסכום גבוה. השכר הוא מחודש אוקטובר 1990 תחילת תקופת השכירות ועד תאריך הגשת התביעה אוקטובר 1996.
3. התובעת פנתה לרשם האגודות השיתופיות בבקשה למנוי בורר לטפול בחוב מסים של הנתבעים. כתב התביעה הוגש ביום 3.12.97 על חובות כוללים לאגודה בסך 11,878.- ש"ח.
4. על פי מסמך ה5/ התעוררה במאי 1997 בעיית ביוב בסמוך למושכר הנתבעים ו12- משפחות אחרות, אשר לא באה באותו שלב על פתרונה.
5. בישיבת ועד ההנהלה מיום 29.11.94 סוכם על ריבית בגובה של 4% אצל סרבני תשלום.
בנושא הריבית ערכו התובעים בדיקה. הובהר כי בעבר הוחלט אף על 10% ריבית למאחרים בתשלום.
אולם כאמור, הועד באשור האסיפה החליט להוריד את הריבית ל4%- וכיום נגבית ריבית של 3% לחודש מהמאחרים בתשלום.
6. התביעה כנגד הנתבעים היא בגין אי-תשלום חובות שונים לאגודה.
(א) סך 8,850.- ש"ח עבור הפרשי דמי שכירות כאמור בסעיף 2 לעיל.
(ב) סך 2,698.- ש"ח עבור אי תשלום דמי שכירות לתקופה בה הנתבעים התגוררו בנכס – אולם סרבו לשלם דמי שכירות בטענת שווא שהנכס לא מוכן למגורים.
7. טענות משפטיות של התובעת:
(א) הפסיקה קובעת כי ניתן להגיש תביעות נפרדות על תקופות שונות בהן לא שולמו דמי שכירות.
(ב) רק תקנון האגודה ופנקסי האגודה קובעים את היחסים הכספיים שבין הצדדים.
(ג) הנתבעים לא ערערו על החשבונות במהלך השנים – על כן יש לראות בכך שהוי ואין לקבל טענותיהם היום.
(ד) הנתבעים הודו בחוב של 4,667.- ש"ח עבור דמי שכירות, על כן יש לחייבם בתשלום זה מיידית בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה לבוררות 3.12.97 ועד התשלום בפועל סך הכל 11,143.- ש"ח.
8. תגובת הנתבעים לסוגיות שבמחלוקת:
א. פיצול סעדים
אין להטריד הנתבעים בשתי ערכאות שונות, גם תביעה בבית המשפט וגם בתביעת בוררות אצל בורר מטעם רשם האגודות השיתופיות.
ב. לעניין הריבית
יש לאשר ריבית פיגורים במסגרת אסיפה כללית.
קביעת ועד ההנהלה בלבד אינה מספיקה.
החלטת אסיפה בדבר גובה ריבית הפיגורים למאחרים בתשלום לא הוצגה, מכאן שאין אשור אסיפה לגובה הריבית, ומשכך החלטת הועד בעניין ריבית הפיגורים ניתנה בחוסר סמכות והיא מבוטלת.
מדובר ביישוב דתי; ההלכה אוסרת גביית ריבית.
חוק הריבית התשי"ז1957-, סעיף 4:
"לא ידרוש אדם ולא יקבל ריבית מופרזת".
4% זו ריבית מופרזת – כאשר הריבית השנתית המותרת בחוק היא 16%. על כן דרישת תשלום הריבית היא חסרת תוקף.
ג. יתרת פתיחה
לא הוצג מסמך לאשר את יתרת הפתיחה שבדף החשבון על כן אין לקבל אותה.
ד. לא הוכח החוב עבור אי תשלום ארנונה בסך 1,207.- ש"ח.
ה. לא קוזז סך של 880.- ש"ח אשר שולם על ידי הנתבע לצהרון.
ו. הנתבעים מודים בחוב של 4,667.- ש"ח כאמור בפרוטוקול 28.10.99.
שאר הסכום נתון במחלוקת והבורר מתבקש לקיים דיון במחלוקת ולפסוק על פי ראיות שיגישו הצדדים.
הבורר שמע 11 דיונים במשך שלוש שנים, כולל דחיות ארוכות וכולל נסיונות להגיע לפשרה וכן גשור בין הצדדים. ביום 28.10.99 הודו הנתבעים בחוב על סך 4,667.- ש"ח ובהפחתה מכתב התביעה נותר חוב של 7,211.- ש"ח שנוי במחלוקת.
נותרה במחלוקת: שאלת הריבית, שאלת נטל ההוכחה לגבי האמור בספרי החשבונות של התובעת וכן הפרש בשכ"ד עפ"י תביעה שהוגשה לבית משפט השלום.
החלטות הבורר בנושאים דנן הן כדלקמן:
(א) לאגודה יש הוצאות ממון. על כן היא רשאית לקבוע מסגרת של ריבית שתוחל על המאחרים בתשלום. נוהל הריבית קיים באגודת מאז הקמתה ומכוח סמכותה הריבונית וסמכות חבריה לקבוע כך.
(ב) ליתרת הפתיחה, היא סודרה בעת ההתחשבנות כאשר הנתבעים הודו בחלק מהחוב.
יש לזכור כי פנקסי החשבונות של האגודה מהווים ראיה לכאורה לאמור בה ועל הטוען נגדם נטל הראיה להוכיח כי האמור בפנקס אינו נכון.
(ג) הפרשים בשכ"ד הואיל ונתבעו בערכאה אחרת כפי שאכן פעלה האגודה יש להפחית סך של 2,698.- ש"ח (הפרשי ריבית) מסך החוב האמור, היינו 7,211.- ש"ח פחות 2,698.- ש"ח נותר חוב בסך 4,513.- ש"ח. הבורר קבע כי על הנתבעים לשלם סך 4,513.- ש"ח.
10. הערעור
(א) ביום 11.4.2000 הגישו הנתבעים ערעור בבקשה לבטל את פסק הבורר (להלן: "המערערים").
הטענה העיקרית: למרות התמשכות הליכי הבוררות לא הובאו ראיות לעניין הפרשי שכר הדירה שדורשת התובעת.
יש פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי ובזכות יסוד אלמנטרית של המערערים אשר ביקשו להעיד עדים בנושא שכר הדירה ולא ניתן להם – אשר על כן, לא היה להם יומם בבית המשפט ויש לבטל את החלטת הבורר.
עוד נטען בערעור כי אסור היה לבורר לפסוק ריבית מאחר ולא היו לו ראיות על כך.
לטענת המערערת:
היה על הבורר לחייב הנתבעים בהפרשי שכר דירה.
היה על הבורר לחייב הנתבעים בתשלום הסכום בו הודו במהלך הדיון.
לסכומים הנ"ל היה צריך להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כנהוג באגודה סך הכל 9,180.- ש"ח.
(ג) תגובות לערעור ולערעור שכנגד הוגשו לרשם.
המערערת טענה כי משלא פנו המערערים בזמן בערעור לרשם האגודות השיתופיות דין הבקשה לערעור להידחות.
תגובת המשיבים לערעור התובעת:
הבורר התעלם מדרישת הנתבעים להביא ראיות נוספות.
אין לחייבם בריבית נשך.
לא היה מקום לחייב הנתבעים בדמי שכירות באשקובית בשעה שכבר עברו להתגורר בבית אותו בנו.
אינם צריכים לשלם הפרשי שכר דירה כי תלויה ועומדת בעניין זה תביעה בבית משפט השלום בירושלים.
לאור זאת לא היה נכון לחייב המערערים בהוצאות.
11. ביום 9.7.2000 נשמע הדיון בערערו בפני. לאחר שעברתי על כל כתבי הטענות, האסמכתאות, הפרוטוקולים ושמעתי את טענות הצדדים בערעור אני מחליטה כלדקמן:
(א) בוררות אשר התנהלה במהלך שלוש שנים מאוקטובר 1996 ועד אוקטובר 1999 ואשר במהלכה התקיימו 11 ישיבות בוררות, אין מקום לקבל את טענת אחד הצדדים כי לא התאפשר לו להגיש ראיות. כל צד יכול היה להגיש ראיותיו ולחקור עדי הצד השני במהלך הבוררות הארוכה.
(ב) עניין הפרשי שכר מופיע בתביעה אזרחית בבית משפט שלום על כן אין לפסוק כאן הפרשי שכר.
יחד עם זאת – נתבע שכר דירה לתקופה מסויימת.
הנתבעים הבהירו כי בתקופה הנדונה הם התגוררו בביתם החדש על כן אין מקום לפסוק שכר דירה.
אין אני מוצאת מקום להתערב בהחלטת הבורר אשר שמע הצדדים והעדים והחליט שלא לחייב הנתבעים בתשלום שכ"ד.
(ג) הבורר רשאי לקבוע הוצאות, ועל כן על הנתבעים לשלם שכר הבורר וההוצאות שנפסקו להם.
אולם הואיל ובעת הדיון בערעור ביום 9.7.2000 לפני יותר משנה, הועלתה הצעת פשרה לטובת כל הצדדים, והואיל והסכום לפשרה היה קרוב מאד לסכום שפסק הבורר ואשר תאם גם את חשבון עוזר הרשם, והואיל והתובעת היא זו שסירבה בתוקף להצעת הפשרה, אין אני מוצאת מקום להוסיף סכום כלשהו לפסיקת הבורר.
(ה) אשר על כן המשיבים (הנתבעים) ישלמו את אשר פסק להם הבורר 4,513.- ש"ח ב3- תשלומים רצופים ושווים, הראשון על סך 1,513.- ש"ח, החל מיום 1.11.2001 ושני התשלומים האחרים כל אחד על סך 1,500.- ש"ח.
(ו) אין צו להוצאות.
(ז) החלטה זו תשלח בדואר רשום לצדדים.
ירושלים: ז' בחשון התשס"ב לאה רוזנטל, עו"ד
24 באוקטובר2001
עוזר רשם האגודות השיתופיות
