תביעה לתשלום חוב לאגודה

תיק מספר: 57-002861-3-2005-000298 איתן ואהובה הלפרין נ' חרמש- כפר קהילתי של משקי חרות בית''ר בע''מ

 

בפני כב' רשם האגודות השיתופיות       תיק מספר: 57-002861-3-2005-000298

 

 

 

בעיניין:  

איתן הלפרין.

אהובה הלפרין

 

        מישוב חרמש ד.נ. צפון השומרון- 44895

                                         טל: 6343694– 04  פקס: 6343427– 04

 

 

המערערים

 

-נ ג ד-

 

 

                                         חרמש- כפר קהילתי של משקי חרות בית''ר בע''מ

    

                                         מישוב חרמש ד.נ. צפון השומרון- 44895

                                         טל: 6343694– 04, פקס: 6343481 - 04

 

המשיבה

 

 

החלטה

 

 

רקע עובדתי

 

ראשיתו של הליך זה שבפני הנו בתביעה כספית שנדונה בהליך בוררות שהתנהלה בין המשיבה למערערים.

 

ביום 03.08.05 פנתה  המשיבה (להלן: "האגודה") על פי תקנונה  בבקשה למינוי בורר בעניין חובם של המערערים.

 

ביום 10.08.05 מונה עו"ד דוד אמסל על ידי עו"ד לאה רוזנטל מנהלת מחלקת הבוררויות אצל רשם האגודות השיתופיות (להלן:"עוזר הרשם") כבורר בנשוא הסכסוך.

 

ביום 06.10.05 השיגו המערערים על הסמכות למנות בורר.

 

ביום 31.10.05 נתנה עוזר הרשם החלטה על פיה יש להעלות את טענת חוסר הסמכות בפני הבורר וכי על החלטת הבורר יש זכות ערעור לרשם תוך 10 ימים.

 

ביום 10.10.05 התקיים הליך בוררות בנוכחות הצדדים בפני  כב' הבורר. הבורר  דחה את טענת המערערים בעניין חוסר הסמכות.  התקיים דיון, הצדדים סיכמו את  טענותיהם בכתב, תוך כדי שהמערערים טוענים בפני הבורר כי אין לו סמכות לדון בבוררות בגלל ההשגות שהוגשו לרשם האגודות שטרם עשה דבר בנדון.

 

בסופו של ההליך קבע הבורר כי על המערערים לשלם את חובם לאגודה וכן לשלם את שכר טרחת כב' הבורר בסך 700 ש"ח.

 

ביום 06.12.05 הגישו המערערים ערעור על החלטת הבורר.

 

ביום 08.12.05 הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע פסק בורר עד למתן החלטת הרשם בערעור שהגישו ביום 06.12.05.

 

ביום 25.01.06 קבע כב' הרשם בהחלטתו כי יתקיים דיון בערעור  ביום 23.04.06. בהחלטתו זו נתבקשו הצדדים לטעון טענותיהם לפחות שבעה ימים לפני המועד שנקבע לדיון.

 

ביום 26.03.06 שוב הגישו המערערים בקשה בטענה כי על כב' הבורר היה  להתייחס לבקשת העיכוב שהגישו המערערים בפניו וכי הוא התעלם מהבקשה.

 

ביום 27.03.06 נתנה  עוזר  הרשם החלטה, כי הדיון בערעור  יתקיים במועד שנקבע  וכי המערערים  יתכבדו ויטענו את כל טענותיהם בעת הערעור, כולל נושא עיכוב הביצוע.

 

ביום 23.04.06 התקיים בפני  דיון בערעור.

 

המערערים לא הגישו את עיקרי הטיעון כפי שנדרשו על ידי הרשם בהחלטתו מיום 25.01.06. עיקרי הטיעון מצד המערערים הוגשו ביום הדיון בערעור.

 

ביום 02.05.06 הגישו המערערים את תגובתם לטענות המשיבה שהועלו בדיון מיום 23.04.06 וכן הוסיפו בנפרד טענות חדשות בדבר חוסר סמכות.

 

 

עיקר טענות המערערים

 

אין לראות בעצם הסכמת  המערערים להשתתף בהליך הערעור , כהכרה בזכותו של הרשם לקיים את ההליך ו/או כוויתור על טענות טרומיות מהותיות של המערערים שקיבלו ביטוי בחומר שבתיק.

 

המערערים מבקשים לסלק על הסף את התביעה מאחר ונודע להם ביום ה 30.03.06 כי התביעה הוגשה בחוסר סמכות. סעיף 51 לתקנון האגודה קובע, לטענת המערערים, כי הועד יכול להעניק זכות תביעה למזכיר רק עם יש חתימה אחת לפחות של חבר וועד ואילו על כתב התביעה חתום רק המזכיר.

 

לבורר אין סמכות לדון בבוררות כי הסכסוך במהותו חוקתי ותו לא וכן משום שהסכסוך עוסק בטיעונים משפטיים על כן מן הראוי שהדיון בו ייעשה בבית המשפט ולא על דרך של בוררות.

 

בסעיף א להחלטת הבורר  יש  עובדות המצביעות על מגמה של משחק מכור.

 

יש לפסול את החלטת הבורר מהטעם של חוסר כשרות מקצועית.

 

לבטל את החלטת כב' הבורר מיום 25.01.06.

 

לבטל את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות של הבורר לדון בתביעה, שכן התביעה בתיק דנן אינה עוסקת בסכסוך הנוגע ל"עסקי האגודה" או הנובע מ " עסקי האגודה"..

 

החוב הושג על ידי האגודה במרמה, בדרכים בלתי חוקיות, ובכך נגרם למערערים נזק שבגינו הם זכאים לפיצויים.

 

החוב הושג על ידי האגודה במרמה, בדרכים בלתי חוקיות ובניגוד לתקנת הציבור.

 

החלטת הבורר  לפיה בהיעדר השגה מהותית על הספרים אין לפסול אותם והם ישמשו כראיה לנכונותם, טעות ביסודה. שכן האגודה מנעה מהמערערים מלממש זכותם לקבל לבדיקה את פנקסי האגודה וספרי החשבונות על מנת להרים את נטל הראיה.

 

על פי האמור בתקנות הרישומים בספרי האגודה הם רק לכאורה נכונים.

 

הבורר כרך את החוב הנדרש על ידי המשיבה בגין הבריכה ביחד עם חוב מסי האגודה, והיה על הבורר להפריד את החוב שכן הבריכה היא יחידה כלכלית נפרדת ולא ניתן להכריחם לקנות מנוי.

 

בכל הנוגע לדרישת החוב  לעניין דמי הבריכה, נמצאים המערערים ביתרת זכות גבוהה מאוד, כתוצאה מתשלומי יתר בלתי חוקיים ששילמו תחת מחאה בעבר.

 

החיובים בדמי הבריכה נשוא התביעה נרשמו בכרטיס אישי של המערערים בהתאם להוראות והחלטות בלתי חוקיות שניתנו ללא סמכות בדין.

 

על כן מתבקש הרשם לבטל את פסק הבורר על כל מרכיביו ולהעביר את הדיון בסכסוך לבית המשפט או לדחות את התביעה בהעדר הוכחות ולחייב את חברי האגודה באופן אישי בהוצאות הערעור.

 

 

עיקר טענות המשיבה

 

האגודה פנתה למשפחת הלפרין בדרישה לסלק את חובה.

 

המשפחה לא נענתה לפניות ונמנעה מלבוא בדברים להסדרת חובה.

 

ביום 03.08.05 פנתה  האגודה על פי תקנונה  בבקשה למינוי בורר בעניין חובה של משפחתו של הלפרין.

 

האגודה הציגה בפני הבורר את הראיות הדרשות באשר למהות החוב והיקפו בהסתמך על נתוני הנהלת החשבונות.

 

סעיף 84 לתקנון האגודה קובע כי ספרי הנהלת החשבונות של האגודה ישמשו ראייה לחוב החברים כלפיה.

 

חוב המערערים מורכב מחוב מסים שוטפים וכן מחלקם של המערערים באחזקתה והפעלתה של ברכיכת השחייה.

 

גובה המסים והשתתפות החברים בהפעלת הבריכה אושרו כחוק באסיפת חברים מיום 17.02.05 ו- 06.06.05 .

 

המסמכים לביסוס חיובי המסים והבריכה וכן ריכוז נתוני הנהלת החשבונות באשר להשתלשלות החוב נמסרו למערערים מספר פעמים.

 

המשפחה לא ערערה על נכונות הנתונים וגובה החוב.

 

בניגוד לנטען ע"י המשפחה , מתנהלת הנהלת החשבונות ללא דופי וממצאיה מקובלים על כל המוסדות הרלוונטיים.

 

האגודה מתנגדת להרחבת היריעה מעבר לנושא הבוררות, והניסיונות לקשור את הסדרת החוב בהשגות על התנהלות האגודה במשך השנים ובטענות על חוסר סמכותו של הבורר, אינם ראויים ואינם מקובלים ובוודאי שאין בהם כדי לפטור את משפחת הלפרין מחובת התשלום.

 

האגודה מבקשת להתייחס ולהתמקד בפסיקת הבורר באשר לחוב.

 

באשר לבקשת המערערים לעיכוב ביצוע, תזרים המזומנים של האגודה חיובי ובמידה ופסק הבורר יתבטל בערעור יוחזרו הכספים ללא בעיות.

 

לא ייתכן שחבר אשר ניהול עניני האגודה אינו נראה לו יעשה דין לעצמו וימנע מעמידה בהתחייבויותיו כלפיה.

 

האגודה מבקשת לדחות את ערעור המשפחה, לאשר את פסיקת הבורר ולחייב את המשפחה בהוצאות.

 

 

לאחר שהצדדים הופיעו בפני ולאחר שעיינתי בחומר שלפני הריני להחליט כדלקמן:

 

 תחילתו של הליך זה  שבפני הינו בתביעה כספית, בין המבקש למשיבה, ובעקבות החלטת הבורר עו"ד דוד אמסל (להלן: "כב' הבורר" ) מיום 21.11.05, בה דחה כב' הבורר את בקשת המערערים לדחות ולמחוק על הסף את תביעת הבוררות שהגישה נגדו המשיבה בשל חוסר סמכות, וקבע כי על המערערים לשלם את חובם .

 

מעיון בחומר שבפני עולה כי המחלוקת בין המערער למשיבה הינה בגין חיובים המופעים בכרטיסו של המבקש, המתנהל באגודה.

 

מדובר בסכסוך כספי שבין המערער למשיבה בתביעת חוב של האגודה כלפי החבר על פי כרטיסי החבר בהנהלת חשבונות של האגודה.

 

הסכסוך נשוא הבקשה הוא בין המערער לבין המשיבה בעיניין חוב כספי בלבד וכל ניסיון ליצור מצג לפיו הסכסוך הנדון נוגע לתפקוד האגודה  אין לו מקום בהליך זה.

 

המערערים הרחיבו את החזית פרשו את רשתם וניסו לדוג כל שיעלה ברשתם, העלו טענות רבות מכל הבא ליד ללא אבחנה, ערבבו מין שלא במינו, והביאו דוגמאות רבות שאינן רלוונטיות להליך הבוררות על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופית (להלן - "הפקודה"). ו/או שעל פי תקנון האגודה, כל זאת כשהתביעה הנה תביעת חוב כספי מהמערערים שהנם חברי האגודה.

 

פקודת האגודות השיתופיות מפנה סוג  זה של תביעות, באופן דווקאני ומפורש, לבוררות, והפקודה קבעה כי תביעה לכל חוב הנה בגדר סכסוך שיש לקרא עפ"י סעיף ישוב הסכסוכים.

 

המערערים טענו כי יש לבטל את החלטת כב' הבורר מיום21.11.05. ולהורות על דחיית  וביטול התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות של כב' הבורר לדון בתביעה, שכן התביעה בתיק דנן אינה עוסקת בסכסוך הנובע מ"עסקי האגודה" והנה בעיניין "חוקתי" ובניגוד לתקנת הציבור וראוי שהדיון בה ייעשה בבית המשפט ולא על דרך של בוררות.

 

מאחר ותביעת המשיבה נגד המערערים היא תביעת חוב אזי הפקודה קבעה שהיא בגדר סכסוך הנוגע לעסקי האגודה ולפיכך אין צורך בשאלה זו, ויש לדחות את בקשת המערער.

 

הליך הבוררות על פי הפקודה הנו הליך בוררות סטטוטורית המתנהלת על פי תקנות האגודות השיתופיות.

 

מהחומר שבפני עולה כי המשיבה ניסתה לגבות את החוב בטרם פנתה להליך הבוררות .

 

עוד עולה מהחומר שבפני כי המערערים לא ערערו על נכונות החוב וגובה החוב  עת קיבלו את העתק החשבון מדי חודש בחודשו.

 

 יושם אל לב כי ההוראה בסעיף 83 בתקנון האגודה קובעת:

 

" חבר שקיבל מהאגודה העתק חשבון יהיה רשאי לערער עליו בכתב תוך שני חודשים מיום שקיבלו , לא ערער החבר על החשבון שהומצא לו , יחשב הדבר כהודאה מצידו בנכונות החשבון, אלא אם כן ימצא תיקון לחשבון המאושר על ידי  ברית פיקוח".

 

סעיף 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות)תשל"ה- 1975

"פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרשום בהם ובלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח או רואה החשבון של האגודה, לפי העניין: הטוען שהרשום אינו נכון, לרבות חבר האגודה- עליו הראיה".

 

מכאן שבאם טוענים המערערים לאי נכונות הסכומים כפי שהם מופיעים בכרטיס החשבון שלהם, נטל ההוכחה במקרה דנן חל עליהם. ולא שוכנעתי כי המערערים הרימו נטל הוכחה זה.

 

מעיון בכרטיסי החשבון של המערערים שהונחו לפני מתברר כי המערערים קיבלו מדי חודש בחודשו את כרטיסי החשבון  המצביעים בבירור על חובם הכספי למשיבה וכן כי  הם לא פרעו חוב זה.

 

המשיבה פנתה להליך בוררות ביום 08.10.05 מאחר והמערערים לא נענו לפניותיה לתשלום החוב. ועל כן  מונה עו"ד דוד אמסל כבורר יחיד בהתאם לתקנון האגודה ועל פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופית (להלן - "הפקודה").

 

המערערים אומנם טענו מההתחלה כנגד מינוי הבורר וסמכותו, אך בשום שלב לא טענו על העדר קשר למערכת היחסים שבינם לבין האגודה, ומשכך על פי תקנון האגודה ועל פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופית (להלן - "הפקודה") מחויבים המערערים להליך הבוררות .

 

בין יתר טענות המערערים לביטול פסק הבורר ולאי סמכותו, טענו המערערים כי חזקה היא שאם בורר שתחום התמחותו הינה בתחום עריכת הדין לא יודע מהו הסטנדרט של חוו"ד והוא לא יוכל לדעת לקרוא את דו"ח המבקר.

 

עוד טענו  המערערים כי  יש לבטל  את החלטתו של הבורר מהטעם של חוסר כשרות מקצועית, התעלמות מטענותיהם וטעותו של הבורר  בהחלטותיו.

 

טוענים המערערים כי בנסיבות אלה יש לבטל ולדחות על הסף את ההחלטה שניתנה על ידי הבורר. 

 

ועל כך נאמר :

 

         "כידוע אין בית המשפט, כשהוא דן בפסק בורר, מעביר את הפסק תחת שבט ביקורתו, כדרך שהוא עושה בערעור על פסק דין". (דברי מ"מ הנשיא (כתוארו אז) י' כהן בע"א 393/79 סטלה שירות מכוניות בע "מ נ' חברת נתיבי אילון בע"מ פד לו(715, 713 (1).

 

         בהמ' (ת"א) 1271/77, סולב-מפעלי ריהוט ועץ של סולל בונה בע"מ נ' טל, פ"מ תשל"ח(1) עמ' 421 ,417 נאמר לעניין זה:

         "גם אם היה הבורר טועה בדין - הריהי ככל טעות שבשיקול דעת, בהבנת העניין, בשקילת ראיות או בקביעת מהימנות, שאין להן תקנה נוכח העיקרון, שאין ערעור על פסק בוררות."

 

טענות המערערים באשר לעילה זו מוטב היה שלא היו נטענות כלל, ואני דוחה אותן מכל וכל.

המערערים מפרטים בהרחבה בטיעוניהם את הנסיבות בהן יש לדחות את התביעה ולבטל את החלטת הבורר לרבות טענות בשל חוסר סמכות ותוך כדי טענותיהם מזכירים אין ספור ציטוטים ודוגמאות מחוק הבוררות ועל כן יושם לב כדלקמן:

 

בוררות בדיני אגודות שיתופיות

 

היבטים הנובעים מדיני האגודה השיתופית המיוחדים. הכוונה היא להוראה המנחה בעניין יישוב סכסוכים המצויה בפקודת האגודות השיתופיות, הלוא היא הוראת סעיף 52 (1) לפקודה  ובנוסח המקורי באנגלית:

 

"A registered society may, by its rules, provide for the settlement of disputes touching the business of the society by reference to the registrar or otherwise: a claim by a registered society for any debt or demand due to it from a member, past member, or the nominee, heir or legal representative of a deceased member, including a fine imposed in accordance with the rules, whether such debt or demand be admitted or not, is a dispute touching the business of the society within the meaning of this subsection".( ההדגשה שלי- ל. ר).

 

התרגום העברי, הבלתי רשמי, של הוראת סעיף 52(1)בפקודת האגודות השיתופיות הוא כדלקמן:

 

"יכולה אגודה רשומה לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר: תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או בא-הכוח החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה בגדר סעיף-קטן זה. ". (רע"א 1139/99 - כפר מחולה נ' בית שאן חרוד - אגודה שיתופית . פ"ד נד(4).

( ההדגשה שלי – ל.ר ).

 

 הוראה נוספת, החשובה לעניינו, היא ההוראה המצויה בפרק ו' סעיף 111 לתקנון האגודה, אשר זו לשונה:

 

"כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה, אשר יתגלעו בין חברים או בין חברים לשעבר או  בין מי שתובע מכוח חבר מצד אחד ובין האגודה או ההנהלה או פקידים של האגודה , חייבים ליישבם  על יד  בוררות באחת הדרכים הבאות, לפי ברירת התובע:- 

 

פניה לרשם האגודות השיתופיות, לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות.

פניה  פנייה לברית פיקוח לשם מינו בורר".

 

יושם אל לב כי ההוראה בסעיף 113 בתקנון האגודה קובעות:

 

 "הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או החוק המהותי והוא יהיה רשאי לפסוק לפי שיקול דעתו הגמורה ואף ליתן צו ביניים".

 

"יש לזכור, כי המטרה העיקרית של הוראת סעיף 52(1) לפקודה היא להסמיך את האגודה לקבוע בתקנונה שבירור הסכסוכים בינה לבין חבריה יתקיים לפני רשם האגודות או לפני מוסד בוררות. הרעיון מאחורי הסמכה זו הוא כי בשל אופיין המיוחד של אגודות שיתופיות, מן הראוי כי הסכסוכים יתבררו בפני גופים פנימיים של האגודה או לפני גופים אחרים הקרובים להגשמת רעיון הקורפורציה. עמד על כך השופט זוסמן "בהמ' 554/64 הלוואה וחסכון חיפה אגודה הדדית בע"מ, ו-13 אח' נ' שלמה גלר, ואח' פ"ד יט(319 (1)

 

המשיבה בקשה למנות בורר על פי סעיף 111 לתקנונה, מכאן שהמינוי הנו על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות והוראות חוק הבוררות לא חלות על הליך הבוררות שבפנינו.

 

 

פרשנות סעיף 52 (1) לפקודת האגודות השיתופיות

 

בסיפה של הוראת סעיף 52(1) טרח המחוקק ומנה בדרך הקסואיסטיקה את מה שנחשב כנוגע לעסקי האגודה:

 

"תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או בא הכח החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה בגדר סעיף קטן זה". ( ההדגשה שלי- ל.ר )

 

אולם, הפסיקה  נקטה גישה פרשנית ומרחיבה לסיפה של סעיף 52 (1) והעניקה לסעיף דווקא משמעות מרחיבה. ראה פסק (הלוואה וחסכון, בהמ' 554/64 הלוואה וחסכון חיפה אגודה הדדית בע"מ, ו-13 אח' נ' שלמה גלר, ואח' פ"ד יט(319 (1) בעמ' 333-332,).

 

 כלומר, התפיסה היא כי יחסה של הסיפא לרישא היא לא בבחינת כלל ופרט שאין בכלל אלא מה שבפרט, אלא בבחינת פרט שבא להוסיף על הכלל, דהיינו, להרחיב את מושג ה"סכסוך" המופיע ברישה.

 

באותה דרך בחר השופט מ' שמגר בעניין נוה אטיב, בעמ' 166[ב-ו]. ראה גם ד "ר מ' ישי "רשם האגודות השיתופיות וסמכותו המשפטית" הפרקליט א' (תש"ג) 18 ; א' פלמן דיני אגודות שיתופיות בישראל - להלכה ולמעשה (תשי"א) 195-194; אוטולנגי - לובנברג, בעמ' 217. "גם לטעמי, אין לקבל את הגישה המצמצמת, אשר מגבילה ללא צידוק ענייני את חובת ההיזקקות למוסד הבוררות, כך שהיא משתרעת על מספר מועט ביותר של סכסוכים".

 

המסקנה כי הגישה המרחיבה יוצאת מן ההנחה כי אין לצמצם את הרישא של הוראת סעיף 52(1) לפקודה למקרים המנויים בסיפא, אלא יש לתת לו משמעות עצמית, ומרחיבה ,שתאפשר להרחיב את היזקקות מוסד הבוררות.

 

 

סכסוכים "חוקתיים" וסכסוכים "פנימיים"

 

השאלה היא מהו המבחן שיגדיר את המקרים הנכנסים לגדר הסכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה לעומת אלה שאינם נכנסים בה. בפסיקה של בתי המשפט בישראל נתקבלה בהקשר זה ההבחנה בין "עניינים 'קונסטיטוציוניים' ובין עניינים "פנימיים" אבי ההבחנה הוא השופט י' זוסמן, אותה פיתח בעניין עולש ובעניין הלוואה וחסכון. בהסתמכו על הפסיקה האנגלית ייחד השופט זוסמן את הדיבור "סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה" לסכסוכים "פנימיים", שהם סכסוכים הנובעים מניהול העסקים, במובן הרחב ביותר, של האגודה עם חבריה. (בהמ' 554/64 הלוואה וחסכון חיפה אגודה הדדית בע"מ, ו-13 אח' נ' שלמה גלר, ואח' פ"ד יט(319 (1))

 

 סכסוכים "חוקתיים", לעומתם, הם המקרים המיוחדים המעוררים שאלות של חוקיות, כגון חוקיותם של מוסדות האגודה, חוקיות פעולותיה של האגודה או שאלת תוקף בחירתם או מינוים של חברי מוסדות האגודה.

 

במקרה שלפנינו התביעה היא תביעת חוב כספי שנתבע על ידי המשיבה כפי שמופיע בכרטיס החשבון של המבקש, המנוהל על ידי המשיבה, לפיכך אין כל בסיס נורמטיבי, שיכול לסתור את האמור בתקנון האגודה, בתקנות, ובפקודה לכך כי המקרה שלפנינו עונה להגדרת "סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה" ולסכסוכים "פנימיים".

 

ההבחנה בין סכסוכים "חוקתיים" לבין סכסוכים "פנימיים", נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין בבתי המשפט , עת נבחנו הפערים בין הוראת סעיף 52(2) לפקודה  לבין סעיף 3 לחוק הבוררות.

 

הפער בהבחנה בין הוראת סעיף 52(2) לפקודה לבין סעיף 3 לחוק הבוררות הביא לידי כך כי התוצאות המשפטיות של קיום סכסוך "חוקתי", במובן הרחב המיוחד בהקשר של אגודה שיתופית, רוככו בהשוואה לתוצאות המתחייבות מקיום סכסוך חוקתי במובן הצר של ההוראה הכללית שבסעיף 3 לחוק הבוררות כך, למשל, נראה כי המובן הרחב של מושג החוקתיות אפשר לבתי המשפט להכניס הבחנה נוספת, והיא ההבחנה בין שאלה חוקתית שאינה אלא אינצידנטלית, לסכסוך כספי בין בעלי הדין, לבין שאלה חוקתית בעלת השפעה כללית. ( ההדגשה שלי- ל.ר )

 

בענייננו נמצא, כי הסכסוך האמיתי בין הצדדים הוא סכסוך בדבר חובם הכספי של המערערים, והריהו עניין של עסקי האגודה וכעניין "פנימי". לסכסוך זה אין השפעה על האגודה כולה, על מבנה מוסדותיה, על מספר חבריה, ועל חוקיות החלטותיה על-פי תקנונה וההכרעה המתבקשת הינה בנושא חובם הכספי של המערערים כלפי האגודה.

 

עוד לעניין זה ראה: בר"ע 70/93 (ב"ש) שוקטי עזרא ואח' נ' שיבלים מושב עובדים של הפועל המזרחי להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ (לא פורסם); רע"א 1980/70 (חי') מושב בית שערים, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' ישי מיכאל ו-5 אח' פסקים (מחוזיים) ע"ב 19.

 

הסכסוך הנדון כאן הנו סכסוך הנוגע לעסקי האגודה כלשון התקנה הנ"ל. מקומו של הסכסוך הנדון הנו בהליך בוררות על פי סעיף 52 (2) לפקודה. גם תקנותיה של המשיבה מדברות על כך, לפיכך  הסכסוך בין המערערים למשיבה הנו במסגרת התקנות והפקודה.

 

לאור כל האמור לעיל, על פי הוראות החוק, תקנון המשיבה, התקנות והפקודה אין מדובר בעניין   "חוקתי".

 

המערערים מעלים טענה נוספת, כי החוב הושג על ידי האגודה במרמה, בדרכים בלתי חוקיות ובניגוד לתקנת הציבור.ומשכך טוענים המערערים, כי נגרם להם נזק שבגינו הם זכאים לפיצויים וכן כי האגודה מסתירה מידע, "האגודה עושה כל אשר ביכולתה להסתיר מהמערערים מידע המגיע להן כדין"

 

מעיון בחומר הנמצא בתיק והמונח לפני אין ממש ובלשון המעטה אמת בטענות המערערים, שכן מתוך טענות המערערים עצמם שהובאו בהרחבה יתרה, מתברר כי כל החומר הרלוונטי להליך דנן היה מצוי בידיהם וכי הם מצויים בו היטב ולפרטי פרטים, כך גם מתברר, כי המערערים קבלו את כרטיסי החשבון המצביעים על חובם הכספי למשיבה מדי חודש בחודשו.

 

 המערערים מעלים טענות ערטילאיות רבות והם לא באים בידיים נקיות בערעורם, שכן על פי כרטיסי החשבון שהובאו לפני ומצויים גם בידיי המערערים עצמם חובם בכרטיסי החשבון כולל בין היתר חובות מסים שוטפים וחובות  מים, שגם  הם לא שולמו למשיבה..

 

על כן אני דוחה את טענת המערערים.

 

 המערערים מנסים להסיט את הנושא העיקרי שנדון בהליך בוררות דנן ולפרשו כביכול כעניין חוקתי שאין מקומו בהליך בוררות על פי תקנה 52(2), הסכסוך בין הצדדים הנו רק בעניין החוב הכספי כפי שהוא מופיע בכרטיס החשבון של המערערים והמתנהל אצל המשיבה והינו בגדר "עניין פנימי" וכעניין של עסקי האגודה ובוודאי שאינו עניין "חוקתי".המחלוקת הנה סירובם של  המערערים לשלם את חובם הכספי. והמערערים לא ערערו ולא חלקו על מערכת היחסים בינם לבין האגודה.

 

לאחר עיון בחומר שלפני נראה לי, כי מן הראוי לא לקבל את טענות המערערים ואינני סבורה, כי הסכסוך הנדון הוא בגדר העניינים הקונסטיטוציוניים, גם לא מדובר בפעילות של המשיבה החורגת מהקבוע במסמכי היסוד שלה.

 

בית המשפט אמנם לא שלל את הקביעה כי תקנות האגודות השיתופיות (חברות), הן בעלות אופי קוגנטי וכי אין להתנות עליהן. אך הוא קבע כי אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי למנוע את בירורו של הסכסוך הנדון על ידי בוררות שכן:

 

הסכסוך בין הצדדים כאמור הוא בעיקרו כספי, לפיכך אינני רואה, אפוא, כל מניעה כי השאלות שבמחלוקת בין הצדדים תוכרענה בבוררות.

 

 

 

לפיכך ולאור האמור לעיל אני דוחה את טענות המערערים ומחליטה לאשר את פסק הבורר:

 

המערערים ישאו בהוצאות הליכי הבוררות בסך 700 ש"ח שיושלמו לבורר.

 

המערערים ישלמו חובם כפי שפסק  כב' הבורר בהחלטתו.

 

הסכומים האמורים בסעיף 1 ו-2 לעיל ישאו  ריבית והצמדה מיום מתן החלטה על ידי הבורר ועד התשלום המלא בפועל.

 

 המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בגין הליך ערעור זה בסך של 1000 ₪ .

 

 הסכום האמור בסעיף 4 לעיל ישא ריבית הצמדה מיום מתן החלטה זו ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

              ניתן היום 13.06.06

              בהעדר, המזכירות תעביר                                                 לאה רוזנטל, עו"ד

              החלטתי לצדדים                                     עוזרת רשם האגודות השיתופיות

 

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: