תביעות כספיות מחברי אגודה יידונו בהתאם לתקנון האגודה.

חבר קיבוץ כנרת- אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן-"האגודה" או "הקיבוץ"), עבד מחוץ לקיבוץ ואף קיבל תמורה בעבור עבודה זו. הקיבוץ, בהתאם למדיניותו, דרש את העברת הכספים שקיבל חבר האגודה תמורת עבודתו מחוץ לקיבוץ. המחלוקת שהתעוררה בבית משפט השלום בטבריה בין הקיבוץ לחבר האגודה (להלן- "החבר") הייתה על רקע הסמכות לדון בעניין: האם הינה, לפי תקנון האגודה, בידי בורר, או שמא הסמכות מוקנית לבית המשפט.

חבר האגודה אשר ביקש בבית המשפט את סילוק תביעת האגודה על הסף[1] והעברת ההחלטה לידי רשם האגודות השיתופיות, טען שעל פי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן- "הפקודה"), הסמכות הבלעדית לדון במחלוקת בין חברי הקיבוץ לבין הקיבוץ מוקנית לרשם האגודות השיתופיות. עם זאת כפי שניתן להבין מסעיף 52 לפקודה, האגודה אינה חייבת אלא רשאית לקבוע בתקנונה הסדר המסדיר את עניין יישוב הסכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה ורק אם נקבע הסדר כלשהו בנושא יש לפעול לפיו. לכן, לטענת האגודה, מכיוון ולא נקבע הסדר כלשהו בתקנון, הסמכות לדון במקרה זה נתונה לידי בית המשפט[2].

השופטת רים נדאף דחתה את טענת האגודה וקבעה כי בתקנונה הסדירה האגודה את יישוב הסכסוכים העסקיים בין האגודה לחבריה ולשיטתה, מדובר היה אך ורק בסכסוך בתחום היחסים העסקיים בין הקיבוץ לחבריו. לבסוף, קבעה השופטת כי יש להעביר את הדיון לבוררות ו/או לגופים המוסמכים על פי תקנון האגודה ולא להשאירו בידי בית המשפט, כפי שביקש הקיבוץ.

[1] בשא (שלום טבריה) 1006/06, שמואל דוד נ' קיבוץ כנרת- אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

[2] להלן סעיף 52 (1) לפקודת האגודות השיתופיות: רשאית אגודה רשומה לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר; תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר... בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב... אותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה כמשמעותו בסעיף-קטן זה.