תביעת חברה במושב שיתופי להכרה בביתה כבעלת מעמד של בת משק בהמתנה או מועמדת לחברות

תיק מס' 621/393/04 רבקה פינקלשטיין נ' נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע''מ
 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                                   תיק מס' 621/393/04

 

 

בעניין:               רבקה פינקלשטיין

           

                        ע"י ב"כ עוה"ד ראובן פרנקו

                        רח' סמילנסקי 10

                        נתניה 42432

                                                                                                                        התובעת

 

ובענין:               נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע''מ

 

                        ע"י ב"כ עוה"ד יצחק בכר ואח'

                        רח' מרמורק 17

                        תל אביב

                        טל' 6850005-03; פקס: 6854092-03

                                                                                                                        המשיבה

 

ה ח ל ט ה

 

רקע עובדתי

ביום 2.9.04 התקבלה בקשת התובעת ליישוב סכסוך בינה לבין המשיבה.

ביום 12.9.04 מונה עו"ד גד שטילמן כבורר יחיד (להלן: "הבורר").

ביום 11.1.05 נתן הבורר החלטה חלקית.

ביום 20.1.05 התקבלה השגת המשיבה על החלטת הבורר.

ביום 14.2.05 התקבלה תשובת התובעת להשגה.

 

לתובעת, חברה במשיבה, בת בשם, דגנית (להלן: "הבת"). המשיבה סירבה להכיר בבת כבעלת מעמד של "בת משק בהמתנה" או "מועמדת לחברות". מתוך כך, לא קיבלה הבת קרוואן למגורים, כפי שהמשיבה מעניקה לבעלי מעמד של "בני משק בהמתנה"; מכאן הדיון שלפנינו.

 

טענות הצדדים בבוררות

 

עיקר טענות התובעת:

א.         המשיבה סירבה להכיר בבתה של התובעת כ"בת משק בהמתנה" וכ"מועמדת לחברות", תוך   הפליה ביחס לבני מושב אחרים.

ב.         מתוך כך שפעלה המשיבה שלא בצדק ונמנעה מלהכיר במעמד הבת, נשללה מהבת הזכות למגורים בקרוואן; דבר שגרם לה להוצאות בגין שכירת דירה.

ג.          הבת רשאית להצטרף להליך הבוררות.

ד.         לתובעת עילת תביעה אישית מכוח התקנון, המהווה חוזה בין הצדדים.

 

לכן, יש להכיר במעמד בתה של התובעת כ"בת משק בהמתנה" וכ"מועמדת לחברות", כמו גם לפצותה כנגד דמי השכירות ששלמה.

 

עיקר טענות המשיבה:

א.         הבת הוכרה על ידי המשיבה כ"בת משק בהמתנה".

ב.         המשיבה השתהתה בהכרת מעמד הבת מסיבה לגיטימית; המתנה לקבלת ייעוץ משפטי בעניין.

ג.          ממילא לא יכלה המשיבה להעניק מגורים לבת, מאחר ולא היה ברשותה קרוואן פנוי.

ד.         למשיבה אין יריבות מול הבת; הבת אינה רשאית להצטרף להליך הבוררות, מאחר והיא אינה חברה במשיבה.

ה.         אין לתובעת עילת תביעה אישית נגד האגודה.

 

לכן, יש לדחות את טענות התובעת.

 

פסיקת הבורר

הבורר בפסיקתו התמקד בשתי שאלות בלבד:

1.         האם יכולה הבת להצטרף להליך הבוררות.

2.         האם לתובעת עילת תביעה אישית במידה ואין לבת זכות להצטרף להליך.

 

הבורר קבע כדלקמן[1]:

"אני קובע כי אין לי סמכות לדון בתביעתה של תובעת מס' 2 (הבת – א.ז.) ויש למחקה מכתב התביעה. התביעה כולה תיוותר בעינה ללא צורך בתיקונה הנוסף מכוח העילות המוקנות לתובעת 1 כאמור לעיל. (הדגשות שלי – א.ז.)"

השיב הבורר לא כחל ושרק; הבת אינה יכולה להצטרף להליך הבוררות; לתובעת עילת תביעה אישית. בהחלטתי מיום 30.5.05, אשר ניתנה בנוכחות הצדדים, קבעתי כך:

"מאחר וכל מה שנותר להכריע בתיק הינן טענות המשיבה לעניין הוצאות שנגרמו לה, 1) שכר טרחת עורך דין 2) שכר הדירה ששילמה הבת דגנית כמפורט בסעיפים 49, 50, ו- 51 לכתב התביעה המתוקן, הסכימו הצדדים שאתן הכרעתי ללא כל דיון נוסף לאחר שיסכמו את טענותיהם."

לפיכך, אדון אך ורק בקבוע בהחלטתי המצוטטת לעיל, בהתאם להסכמת הצדדים:

סוגיית שכר הדירה וסוגיית הוצאות המשפט (שכר טרחת עורך דין).

 

טענות הצדדים

עיקר טענות התובעת

א.         המשיבה סירבה להכיר בבתה של התובעת כ"בת משק בהמתנה" וכ"מועמדת לחברות", תוך הפליה ביחס לבני מושב אחרים.

ב.         מתוך כך שפעלה המשיבה שלא בצדק ונמנעה מלהכיר במעמד הבת, נשללה מהבת הזכות למגורים בקרוואן; דבר שגרם לה להוצאות בגין שכירת דירה.

 

עיקר טענות המשיבה

א.         כאשר קיבלה המשיבה ייעוץ משפטי, לפיו יש להכיר במעמדה של הבת כ"בת משק בהמתנה", אכן עשתה כך.

ב.         אין נפקא מינא, שהבת לא הוכרה מוקדם יותר כ"בת משק בהמתנה"; זאת מאחר וממילא לא היה קרוואן פנוי.

 

לאחר שעיינתי בחומר שלפני, הריני קובע כדלקמן:

סוגיית שכר הדירה:

טענה התובעת כי "למרות שבידי האגודה הייתה חוות דעת משפטית עוד מחודש יולי 2004, (כמצויין במכתב האגודה מיום 2.9.04) על פיה ידעה האגודה, כי אין ולא הייתה מניעה להכיר במעמדה של דגנית כבת משק בהמתנה וכזכאית לקרוואן, עוד ביולי 2004 וחרף פניות דגנית ורבקה לאגודה, סירבה האגודה להכיר מעמדה של דגנית עוד קודם הגשת התביעה, אלא רק ביום 2.9.04".

עקב כך, נאלצה התובעת, לטענתה, לחתום על הארכת תקופת השכירות לדירה בה שהתה. לדברי התובעת, החתימה על הארכת תקופת החוזה בוצעה ביום 27.8.04.

התקופה הוארכה ל- 12 חודשים, ו- "רק לאחר מאמצים, הסכים המשכיר שדגנית תשלם אך ורק בעבור 3 חודשי שכירות שמיום 1.9.04 ועד ליום 1.12.04, כתנאי להסכמתו לשחרר דגנית מחוזה השכירות לשנה".

לכן, מבקשת התובעת שהמשיבה תחויב לשלם לה את דמי השכירות שנאלצה הבת לשלם, בסך 635$ לחודש X 3 חודשים ובסה"כ 1905$ (8,382 ₪)".

מטענות המשיבה השונות כנגד דברי התובעת הנ"ל, ראיתי לקבל אחת בלבד; והיא העונה למהותם של דברים:

"יצויין כי בין מועד פנייתה של דגנית לקבלת קרוואן מיום 3.6.2004 לבין המועד שהיא קיבלה קרוואן ביום 27.9.2004 היתה דגנית צריכה להמתין שני תורות לפי הנוהל שהתקבל עוד בחודש מאי 2004. דגנית מרגע שקיבלה קרוואן ביום 3.6.04 המתינה רק תור אחד להילה כרמלי ועל כן מסיבה זו דין תביעתה של רבקה לדמי שכירות עבור דגנית להידחות גם לגופו של עניין."

ה"נוהל שהתקבל עוד בחודש מאי 2004" התקבל ב"וועדת הקראוונים" של המשיבה, ומאוחר יותר אושר על ידי ועד ההנהלה:

"החלטה: בן/בת משק אשר בהתאם השחרור שלהם ייווצר מצב שהם ראשונים בתור ימתינו לכניסתם של שנים מהממתינים ורק לאחר מכן יכנסו לקרוואן"

דברים אלו, שלא נסתרו על ידי התובעת, שומטים את הקרקע תחת טענת התובעת, לפיה הייתה צריכה להיכנס לרשימה כראשונה בתור. מכאן, שגם אילו הייתה המשיבה נמנעת מלהטיל ספק במעמדה של הבת, הרי שלא הייתה הבת זוכה לקבל לרשותה קרוואן עד למועד בו עמד לרשות המשיבה קרוואן פנוי. לפיכך, אני דוחה את טענותיה של התובעת לפיצוי בגין דמי השכירות ששילמה בתה.

 

סוגיית הוצאות המשפט (שכר טרחת עו"ד):

לטענת התובעת, הרי שמתוקף היותה חברה במשיבה, הרי שעל המשיבה לשלם לה את הוצאותיה המשפטיות בגין הבוררות.

תקנון המשיבה קובע כך:

"זכויות החבר

45. האגודה תספק את הצרכים החמריים, החברתיים והתרבותיים של חבריה בהתאם ליכולתה ובהתחשב בצרכי משק האגודה ופיתוחו וקיום יתר חובות האגודה. סיפוק הצרכים כאמור יבוצע במגמה להגשמת הכלל "לכל אחד כפי צרכיו", תוך שמירת העקרון של שיתוף בצריכה ושל זכויות שוות בתנאים שווים..".

ובהמשך:

48. האמור בסעיף 45 לא יתפרש בהטלת חובה אוטומטית על האגודה לשאת באחריות לסילוק קנס שהוטל על חבר בשל עבירה פלילית, או לסילוק חוב לפי פסק דין שניתן נגדו, וכן לא ישוחרר חבר באגודה לשעבר מאחריות בעד נזק שגרם בזדון לרכוש האגודה אף תוך תקופת חברותו באגודה, אולם האגודה תשא בהוצאות סיוע משפטי לחבריה."

 

בהתייחס לכך, המשיבה הודתה כי חברי האגודה זכאים לסיוע משפטי; אלא שלטענתה,

1.         הסיוע יינתן אך ורק כאשר "...הם (החברים – א.ז.) נוהגים בתום לב מגישים תביעה עניינית שיש מקום ללבנה בהליך משפטי."; ואין אלה הנסיבות במקרה זה.

2.         בנוסף, טענה המשיבה כי דוגמא שהציגה התובעת, לחבר במשיבה שקיבל הוצאות סיוע משפטי מהמשיבה, אינה רלוונטית. זאת מאחר והתביעה במקרה זה הוגשה על ידי האגודה נגד אותו חבר, שלא כמו כאן; קרי, החברה נגד האגודה. בעניינו של חבר זה, הבורר ציין כי לו היה החבר תובע את האגודה, היה נוצר קושי לחייב את האגודה להתגונן וגם לשלם את הוצאות המשפט של החבר.

3.         מעורב בעניין צד שלישי (הבת), אשר בעבורו הוגשה התביעה.

4.         בהתאם ל"דף קשר" שהופץ לחברי המשיבה, נקבע כי חבר לא יהיה זכאי לקבל כסף לייעוץ משפטי שבא לפגוע במשיבה או לניהול משפט נגדה.

5.         התובעת לא פעלה בהתאם להנחיות המשיבה בדבר הפרוצדורה לקבלת דמי סיוע משפטי.

 

איני מקבל אף אחת מהטענות שנטענו על ידי המשיבה בהקשר זה של תשלום הוצאות המשפט; להלן נימוקיי:

1.         לא יעלה על הדעת, שהאגודה תנכס לעצמה את הזכות, להחליט אימתי תביעתו של החבר היא "בתום לב", אימתי היא "עניינית", והעולה על כולם- האם "יש מקום ללבנה בהליך משפטי". על דברים אלה להתברר בערכאה שיפוטית. למען הבהר דבר, אדגיש כי לא מצאתי כל פסול או חוסר תום לב בהגשת תביעה זו.

2.         הדוגמא שנתן ב"כ המשיבה הייתה בוררות אחרת שנוהלה על ידי הבורר עו"ד איתן מימוני, אשר קבע בהתייחס לסעיף 48 לתקנון המשיבה:

            "כאשר לשאלת מימון הוצאותיו המשפטיות של הנתבע, נראה לי כי האגודה עפ"י סע' 48 לתקנונה מחוייבת לשאת בהוצאות הסיוע המשפטי של חבריה. אין בלשון הסע' כל חלוקה בין סיוע בהליך פלילי או בהליך אזרחי. ייתכן כי לו היה מדובר בתביעה של מני נ' האגודה, היה נוצר קושי לחייב את האגודה להתגונן ואף לממן את עלות שכר טרחתו של התובע, אך זה לא המקרה שלפנינו ולכן לא אתייחס למצב דברים זה."

            אכן, קיימת למשיבה חובה תקנונית לסייע במימון הוצאות המשפט של החברים. הבורר מיאן להיכנס לעובי הקורה בנוגע למקרה כדוגמת זה שלפנינו, בו האגודה נתבעת ולא תובעת, ובשום שכל עשה. זאת, מפני שיש וחבר אגודה ייאלץ להגיש תביעה נגד האגודה, ואין בעצם הגשת התביעה כדי להשפיע על "מאזן הצדק" או תום הלב. במקרה דנן, המשיבה מאנה להכיר בזכות התובעת למעמד שווה לביתה, אותה זכות המוענקת לחברים אחרים כלפי בניהם. קובל בא כוח התובעת בעיקרי טיעוניו:

            "במשך כשנתיים !! כמעט, רדפו המשיבה אחר האגודה, במטרה שיקבעו במעמדה ובזכויותיה של דגנית לקבלת קרוואן ולהכיר בה כחברה. כל המסמכים שהוגשו... מלמדים שהאגודה "שיחקה" במשיבה ובביתה, התעלמה ממנה ולא הותירה בידה כל ברירה, אלא להגיש את התביעה הנוכחית..."

            הסיבות לסירוב בהכרת מעמד הבת לא הוסברו על ידי האגודה; מותר להניח כי אילולא הייתה פועלת בצינורות משפטיים, ספק אם הייתה זוכה לראות את ביתה במעמד שווה כשל בני חברים אחרים. לא ניתן "להאשים" התובעת על הגשת התביעה, המוצדקת ולו (במקרה זה) לשם קבלת "בטחון משפטי" בנוגע לזכויות התובעת. מחובתה של האגודה, כמעוגן בתקנונה, לדאוג להוצאותיו המשפטיות של החבר; הדבר רלוונטי אף בהליך נגד האגודה. אין להכניס לתקנון את שאין בו; סעיף 48 לתקנון לא מגביל את תשלום ההוצאות המשפטיות אך ורק למקרים של תביעות המשיבה נגד חבריה.

3.         ראשית, אני סבור שאין עלי להיזקק לטענה זו. כמפורט ברישא של החלטה זו, על פי החלטתי מיום 30.5.05 שניתנה בהסכמת הצדדים, עלי לדון אך ורק בסוגיות התביעה המהותיות של שכר הדירה והוצאות המשפט אשר נותרו להכרעה בתיק ולא נדונו על ידי הבורר. הטענה דנן נדונה על ידי הבורר וניתנה החלטה לגביה. עם זאת, מעבר לנדרש, אסביר כי במקרה דנן, אמנם התובעת תובעת למתן ביתה; אלא שהיא עושה זאת מכוח זכות אישית הקיימת לה. הבורר עסק בסוגיית זכות התביעה של התובעת בהרחבה, ואני מוצא את פסיקתו כנכונה. להלן נימוקיו, בתמצית:

            א. האידואולוגיה העומדת מאחורי רעיון היישוב השיתופי, מכתיבה ציפייה מוצדקת של החבר, לכך שהאגודה תדאג לביטחון כלכלי לו ולמשפחתו. אין לקבוע, לפחות לא באופן גורף, שהאגודה פטורה מלדאוג לצאצאים בוגרים במסגרת יחסים זו.

            ב. אין לקבוע שחברי האגודה ראו לנכון להעניק לצאצאיהם פחות מאשר מעניק ההורה הסביר במסגרת קפיטליסטית.

            ג. כך או כך, ממילא קיבלה על עצמה האגודה, במקרה זה, את החבות להעניק לבני החברים את הסיוע דנן.

            לפיכך, ברור שלתובעת קיימת זכות אישית, כחברה, לכך שהאגודה תדאג למשפחתה, באותה מידה שהאגודה דאגה לבני חברים אחרים.

4.         לדעתי, "דף הקשר" שהופץ לחברים, בו נכתב כי לא יינתן ממון לסיוע משפטי בתביעות, הוא לא יותר מאשר (אם בכלל קיים לו אפילו מעמד זה) הודעה חד צדדית; בכל מקרה, אין ב"דף הקשר" כדי לפגוע בהוראות התקנון.

5.         איני סבור כי די בכך שחבר "... אינו ממצה את ההליכים הקיימים בתוך האגודה" (כדברי המשיבה בטיעוניה), המיועדים אמנם לקביעת זכאות לסיוע משפטי, כדי למנוע ממנו את הזכות המהותית התקנונית לסיוע משפטי. עם זאת, סבורני כי אין להתעלם מנתון זה בפסיקת סכום ההוצאות המשפטיות.

 

לפיכך, אני מקבל את טענותיה של התובעת לקבל דמי סיוע משפטי מהמשיבה.

עם זאת, אציין את הסתייגות המשיבה מהסכום שהתבקש על ידי התובעת, "למעלה מ- 18,000₪". ברור, שכל סכום דמי הסיוע להיות סביר. בנוסף, כאמור לעיל, הרי שיש להתחשב בכך שהתובעת לא עברה את ההליך הפרוצדוראלי הפנימי במשיבה, כדי לקבל את דמי הסיוע. אוסיף כי ספק בעיניי האם היה צורך בכל ההליכים המשפטיים בהם נקטה התובעת, נוכח עמדות המשיבה.

לפיכך, המשיבה תשא בהוצאות התובעת בסך חמישים אחוז מההוצאות המשפטיות שנגרמו בפועל לתובעת, לא יותר מ- 9,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין מיום  החלטתי ועד למועד התשלום לתובעת, בכפוף להצגת חשבוניות שכ"ט עו"ד.

 

 

 

ירושלים היום 30.5.05                                             אורי זליגמן, עו"ד

בהעדר, המזכירות תעביר                                   רשם האגודות השיתופיות

החלטתי לצדדים  



הדגשות אינן במקור אלא אם צוין אחרת – א.ז.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: