תביעת מושב כפר יהושע לתשלום חובה של משפחת יגאל
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 258/131/02
בעניין: 1. יגאל ישעיהו ת.ז. 00942073-8
2. יגאל אסתר ת.ז. 00942074-6
3. יגאל יעל ת.ז. 05611811-0
4. יגאל יורם ת.ז. 05493177-9
כולם ע"י ב"כ עוה"ד י. הרכבי
מרח' אבן גבירול 40
תל אביב 64364
טל' 03-6950130; פקס 03-6950146;
המבקשים
ובעניין : כפר יהושע – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ
ע"י ב"כ עוה"ד ע. אטיאס ו/או ח. פרוכטר
ו/או ג. אטיאס ו/או ע. גראור ו/או י. וישניצקי
ו/או ע. ענבר ו/או ע. בן ארי ו/או ר. ינקו-תמיר
ו/או ש. חכים ו/או ר. חכים
מרח' כורי 2, מגדל הנביאים
חיפה 31041
טל' 04-8622447; פקס 04-8625508;
המשיבה
ה ח ל ט ה:
רקע עובדתי:
ביום 14.03.02 התקבלה פנייה במשרד רשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם") מאת כפר יהושע – מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן – "האגודה").
בפנייה התבקש הרשם לחייב את המערערים באשר הינם חברי האגודה, לשלם את חובם הכספי לאגודה - על פי ספריה.
לאגודה, התדיינויות נוספות דומות, עם חברי אגודה אחרים, המתבררות במסגרת של בוררויות בפני עו"ד נמרוד טפר. עו"ד טפר מונה כבורר גם בתיק זה, ביום 24.03.02 (להלן – "הבורר"). מינוי זה נעשה בהתאם לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") ובהתאם לתקנון האגודה.
המערערים הגישו לבורר בקשה כי יפסול עצמו מלדון בתיק זה. הבקשה נדחתה על ידו בהחלטתו מיום 29.09.02. בפני הוגש ערעור על החלטה זו, שנדחה על ידי, בהחלטתי מיום 15.12.03.
לטענת האגודה, חובם של המערערים עומד על סך של 503,345 ₪ נכון ליום 31.12.01, על פי ספרי החשבונות של האגודה. לסך זה, יש להוסיף ריבית, כפי שתהיה מקובלת באגודה מעת לעת מיום 31.12.01 ועד יום התשלום בפועל.
ביום ה- 11.11.02, בקשה האגודה הטלתו של עיקול על כספים עתידיים, להם יהיו זכאים המערערים לפי מידע שהגיע אליה, עבור הפסקת ייצור חלב אשר היה, לפי ידיעת האגודה, עיקר פרנסתם של המערערים. יש לציין כי בקשה זו הייתה במקורה בקשת עיקול על מכסת החלב עצמה של המערערים, ולאחר שתוקנה, הוגשה כבקשת עיקול התמורות שישתלמו למערערים עבורה.
האגודה טענה, כי אי היעתרות לבקשת צו העיקול האמור, עלול להכשיל או לדחות את ההוצאה לפועל של פסק הדין אותו עשויה האגודה לקבל, וזאת בשים לב לגובה החוב, למצבם הכלכלי של המשיבים, ולמיטב ידיעתה אף להעדרם של נכסים משמעותיים, למעט מכסת החלב המצוינת לעיל.
באותו יום (11.11.02) נתן הבורר צו ארעי עד לדיון במעמד הצדדים. ביום 25.11.02 הגישו החברים לבורר בקשה לביטול הצו בשל היעדר סמכות הבורר ליתן צווים זמניים, וביום 27.11.02 התקיים דיון במעמד הצדדים.
החלטת הבורר בטענת חוסר הסמכות ליתן צווים זמניים
ביום 05.12.02 נתן הבורר החלטתו. טענת חוסר הסמכות נדחתה על ידו. בהחלטתו קבע הבורר כי בסמכותו ליתן כל סעד שבית המשפט מוסמך לתיתו כגון צווים זמניים, צווי עשה וצווי לא תעשה לשעה. זאת בהתאם לתקנה 13 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב-1972. עוד קבע הבורר כי בסמכותו אף ליתן צו עיקול זמני כלפי נתבע שבפניו, אלא שלצורך אכיפתו של צו זה כלפי צד שלישי, יש צורך בהוצאת צו זהה על ידי בית המשפט או הרשם – בהתאם לערכאה לה נתונה הסמכות בבוררות.
הבורר נתן צו זמני המורה על העברת התמורה כולה או חלקה לחשבון פיקדון בנאמנות. הסכום המעוקל נקבע לסך של 200,000 ₪. כמו כן נקבע, כי 10% מהסכום יופקד על ידי האגודה כערובה.
רק לאחר קיום הוראותיו אלה, קבע הבורר, יינתן צו בהתאם להחלטה זו.
ביום 16.12.02 נתן הבורר את הצו הזמני על תמורות המערערים בקשר עם ייצור חלב, על סך 200,000 ₪. כמו כן, האגודה הפקידה בידי הבורר פיקדון בסך 20,000 ₪.
הצו הארעי מיום 11.11.02 בוטל.
החלטת הבורר הראשונה בעניין חוסר סמכותו לדון ב"חוב כולל"
ביום 01.12.03 נתן הבורר החלטה אשר דנה בגורלו של החוב הנתבע על ידי האגודה, בתשובה לטענה המקדמית שהועלתה על ידי המערערים לעניין חוסר סמכות הבורר לידון בחוב הנתבע, ככל שמקורו הינו "חוב כולל" כהגדרת חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן – "חוק גל").
הבורר קבע כי "היום הקובע" אשר נקבע בחוק זה, הרי הוא יום ה- 31.12.91, יהווה קו אשר יחצוץ בין טענות ההגנה של המערערים (בהתאם לבחירת המערערים), בצירוף לחלקו של החוב אשר קדמו ליום זה, ואשר יתבררו בפני המשקם לפי חוק זה, ובין יתרת החוב וטענות הגנה שמקורם הוא לאחר יום זה – ואשר יתבררו בפני הבורר. האגודה תנהל את תביעתה לתשלום חוב המערערים בפני שני טריבונלים מעין-שיפוטיים שונים ומקבילים (יש להוסיף כי בהחלטתי מיום 15.12.03 אושרה סמכות הבורר לקבוע בדבר קיומו וגובהו של "חוב כולל" - ככל שקיים).
החלטתי בערעור על סמכות הבורר ליתן צווים זמניים
המערערים ערערו על החלטת הבורר מיום 16.12.02 למתן צו זמני בפני.
בעניין זה קבעתי בהחלטתי מיום 15.12.03 כי בהתאם לסעיף 53 לפקודה, הסמכות ליתן צווים כאמור אכן נתונה בידי כרשם. עם זאת, על פי הפרקטיקה הנוהגת, שאף אושרה בבית המשפט המחוזי, לבורר בבוררות חקוקה סמכות להטלת עיקולים, בכפוף לאישור הרשם.
החלטתי זו פורשה על ידי המערערים על דרך של בקשה כי יוחזרו להם הכספים המוחזקים על ידי הבורר שלא כדין, שהרי לא נתקבל אישור רשם לצו הארעי שניתן על ידו. האגודה, לעומת זאת, סברה כי החלטתי הביעה עמדה בנוגע להטלת צווי עיקול זמניים עתידיים, ככל שיחליט הבורר לעשות שימוש בסעד זה, כשכאן - הטיל הבורר צו זמני שונה.
החלטת הבורר, בעקבות פירוש סותר של החלטתי, בערעור על סמכות הבורר ליתן צווים זמניים
לאור מחלוקת זו בפירוש החלטתי, ניתנה החלטת הבורר מיום 19.01.04.
בהחלטתו זו דחה את טענת האגודה כי קביעותי מיום 15.12.03 התייחסו אך לצווי עיקול עתידיים ופוטנציאליים אשר יטיל הבורר ככל שיידרש. הבורר קיבל חלקית את פירוש המערערים ובהתאמה הצהיר כי בכוונתו לפנות לרשם לשם אישור הצו הזמני. עם זאת, הבורר דחה את חלקו האחר של פירוש המערערים לפיו תוצאת החלטת הרשם כמוה כהוראה להשבת הכספים המעוקלים, בשל היעדרות צו אופרטיבי מתאים, בהחלטתי זו.
בהמשך לאמור קבע הבורר, כי במצב הדברים הנוכחי לא נעשה כל שינוי אשר יצדיק ביטולו של הצו, תוך שכל השיקולים שהנחוהו למתן הצו מלכתחילה – ממשיכים להתקיים. על כן, בכוונתו לפנות לרשם על מנת שתאושר החלטתו למתן צו זמני, תוך שהוא משאיר את מצבם של הדברים על כנם, ומורה, כי כל טענה כנגד הצווים לגופם, ככל שתעלה, תידון בפני הרשם.
עוד באותו יום (19.01.04) פנה הבורר בבקשה כי יאושר צו העיקול הזמני שהוטל על ידו..
החלטתו השנייה של הבורר בעניין "החוב הכולל"
ביום 28.01.04, לאחר שניתנו לצדדים הזדמנויות רבות להביא ראיותיהם בפני הבורר באשר לגובה "החוב הכולל" ואלה לא עשו כן, ובהתאם להחלטתי מיום 15.12.03, קבע הבורר כי שיעורו של "החוב הכולל" יחושב בהתאם לשיעור חוב המערערים, כמופיע בספרי האגודה, נכון ליום 31.12.91.
זאת בהתאם להלכה כי ספרי האגודה מהווים ראיה לכאורה לנכונותם.
עוד קבע הבורר, כי יתרת החוב של המערערים לתאריך 31.12.91 תשוערך בהתאם לסעיף 17(ג) לחוק גל, כשהיא צמודה למדד ונושאת ריבית שנתית בשיעור של 5% עד לתאריך 31.12.01 – מועד הגשת התביעה.
תוצאת סכום זה תופחת מסכום התביעה הכולל, על מנת למנוע מצב בו יידון חלק מהחוב פעמיים: הן בפני המשקם והן בפני הבורר, מצב העלול ליצור חיוב כפול.
כך באה לידי ביטוי ההפרדה המוחלטת בין חלקו של החוב אשר התגבש לפני "היום הקובע" לבין חלקו של החוב אשר התגבש רק לאחריו, וזהו גם חלקו של החוב שיידון בפני הבורר. באותו אופן חולקו גם טענות הצדדים, כשכל הקשור למועד שלפני "היום הקובע" הופנה למשקם בלבד.
הבורר הוסיף כי לא יהא כל קיזוז יתרות בין שני הליכים מקבילים אלה, ללא החלטה מתאימה.
ביום 09.02.04 התקבלה במשרד הרשם התנגדות המערערים לבקשת אישור הצו הזמני אשר הוגשה על ידי הבורר ביום 19.01.04.
החלטתו השלישית של הבורר בעניין "החוב הכולל"
ביום 28.03.04 קיבל הבורר החלטה נוספת לפיה גובה "החוב הכולל" הוא 86,672 ₪ לתאריך 31.12.91 שהם 259,628 ₪ בשערוך המותאם לקביעותיו (לפי סעיף 17(ג) לחוק גל) נכון לתאריך 31.12.01.
סכום זה הוא הסכום המרבי שיכול לידון בפני המשקם ולפיכך זהו הסכום שיופחת מסכום התביעה הכולל.
ביום 19.04.04 ניתנה החלטת הבורר המתקנת טעות סופר אשר נפלה בהחלטתו מיום 28.03.04 לפיה גובה "החוב הכולל" עומד על סך 66,672 ₪ ולא 86,672 ₪.
ביום 19.09.04 התקבלה במשרד הרשם תגובת האגודה להתנגדות המערערים לבקשת אישור הצו הזמני אשר הוגשה על ידי הבורר ביום 19.01.04.
דיון בפני נקבע ליום 20.09.04.
דיון בפני ביום ה- 20.09.04
בדיון זה טענו המערערים, כי היה על הבורר לקבוע כי על "החוב הכולל" להיות משוערך בהתאם לריבית הנוהגת באגודה בזמן הרלוונטי, ולא בהתאם לריבית הנהוגה לפי חוק גל. אם היה הבורר נוהג באופן זה, טענו המערערים, יתרת החוב נשוא התביעה הייתה עומדת על כ- 100 אלף ₪, ולא על יתרה של כ- 303 אלף ₪, שהיא תוצאת הפחתת החוב הכולל מסך התביעה, לפי השערוך המנוי בחוק גל.
בתום הדיון, ובטרם נתתי החלטתי בעניין, הורתי למערערים לערוך חשבון בהתאם לטענתם: הפחתה של "החוב הכולל", משוערך לפי הריבית הנוהגת באגודה בזמן הרלוונטי, מסכום התביעה הכולל.
על כך ניתנה לאגודה זכות תגובה כשרק לאחר מכן תינתן החלטתי (ללא דיון נוסף).
שערוך "החוב הכולל" על ידי המערערים
תגובת המערערים בהחלטתי זו התקבלה ביום 20.10.04.
בתגובה טענו המערערים כי היתרה אשר עתידה להיות מוגשת למשקם כ"חוב כולל" אינה יתרה נכונה (66,672 ₪).
בהתאם לטענה זו - שערוך "החוב הכולל" בהתאם ליתרתו הנכונה, לפי טענת המערערים המגובה בחוות דעת מקצועית, עומדת על 585,342 ₪, בעוד ששערוך "החוב הכולל" בהתאם לערכו לפי הנתונים השגויים (66,672 ₪), לטענת המערערים, עומד על 307,790 ₪.
נתונים אלה מוכיחים בבירור, לדעת המערערים, כי יש לבטל את צו העיקול, העומד, כידוע, על סך של 200,000 ₪, לאור סכום התביעה הנמוך שנותר לדיון בפני הבורר, העומד, לכל היותר על 195,555 ₪, לפי הנתונים האמורים על ידי המערערים (תוצאת ניכוי 307,790 ₪ מסכום התביעה הכולל 503,345 ₪).
עוד הוסיף ב"כ המערערים במכתב מיום 01.11.04, כי האגודה נוהגת בחבריה בדרך של איפה ואיפה: חברים שאינם בהסדר עם האגודה מזוכים על זיכוייהם השוטפים בקיזוז עם חובם שבפני המשקם, בעוד שחברים שנכללים בהסדר נהנים מזיכויים אלה באופן שוטף בכרטיסם. כיוון שהמערערים אינם בהסדר כאמור, זוכו בקיזוז חובם שבפני המשקם בסך 70,000 ₪ בהם הודתה האגודה בדיון בפני הרשם, וב- 38,000 ₪ נוספים מאוחר יותר, בשנת 2003. גם סכומים אלה צריכים להיות בפני הרשם בבואו להכריע בשאלת נחיצות העיקול.
מסקנתם, ובהתאמה גם בקשתם של המערערים מכל האמור היא, כי יש לבטל את הצו אותו הטיל הבורר.
תשובת האגודה לשערוך המערערים של "החוב הכולל"
מנגד, טענה האגודה בתגובתה לאמור מיום 16.12.04 כי המערערים נתבקשו זה מכבר להביא את יתרת ה"חוב הכולל" שיש, לדעתם, להעביר למשקם. ניתנו להם על ידי הבורר מספר רב של הזדמנויות לעשות כן אך הם נמנעו מכך.
לטענת האגודה, הבקשה העומדת בפני היא אישור העיקול בלבד;
אין בפני ערעור על החלטת הבורר מיום 28.1.04 בעניין העברת "החוב הכולל" לדיון בפני משקם, וכן אין ערעור על אופן שערוכו של "החוב הכולל". החלטת הבורר מיום 28.1.04 כמוה כ'החלטה אחרת' עליה אין ערעור אלא במסגרת ערעור על פסק הבורר כולו.
לגופו של עניין, טוענת האגודה, כי החוב הכולל עומד על 66,672 ₪, בהתאם ליתרה המופיעה בטופס גל 27 שהנפיקה המנהלה להסדרים, ובהתאם להחלטת הבורר. שערוכו של חוב זה לפי המנגנון שנקבע על ידי הבורר, היינו בהתאם למנגנון הקבוע בחוק גל, ונכון ליום 31.12.01 עומד על 199,717 ₪. לפיכך, סכום התביעה כעת הוא 303,628 ₪, וזהו הסכום אשר צריך להתברר בפני הבורר.
לאור זאת, ברור הוא כי סכום העיקול מוצדק, בפרט לאור התפרקות משק המערערים.
לאחר הדיון שהתקיים בפני ולאחר קריאת חומר הראיות בעיון – החלטתי היא כדלקמן:
כאמור, תחילתו של ההליך הוא בהגשת האגודה תביעת חוב כספית כנגד המערערים, על סך של 503,345 ₪, נכון ליום 31.12.01. לשם בירורה, מונה בורר לדון בתביעה זו על פי סעיף 52(2) לפקודה.
כנגד הבורר עלו שלוש טענות שונות:
בקשה כי הבורר יפסול עצמו מלידון בתיק.
חוסר סמכות הבורר לידון בחוב האמור בשל העובדה כי לפחות חלקו של החוב מקורו לפני יום ה- 31.12.91 ולפיכך לפי חוק גל – נעדר הבורר סמכות לדון בו, באשר סמכות זו ניתנה למשקם – ולו בלבד.
חוסר סמכות הבורר ליתן צווים זמניים, כפי שראה לנכון הבורר ליתן במקרה זה.
1. לעניין בקשת הפסלות - כבר קבעתי בהחלטתי מיום 15.12.03 כי לא הובאו בפני כל נתונים אובייקטיביים המצביעים על ניגוד עניינים, והמצדיקים את פסילותו של הבורר.
2. לעניין סמכות הבורר לידון בחוב אשר לגביו נטען כי על חלקו לפחות אין לבורר סמכות דיונית – אלא הסמכות היא למשקם – ע"פ חוק גל – אוסיף מספר הערות:
אכן, חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשל"ב-1992, שיכונה, כאמור, "חוק גל", מגדיר מפורשות בסעיף 7(א) כי:
"אין להמשיך ואין לפתוח בהליך לגבי חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, אלא בהתאם להוראות חוק זה."
"חוב כולל" מוגדר בסעיף 1 לחוק:
"חוב כולל" - החוב של גורם חקלאי ליום כ"ד בטבת התשנ"ב (31 בדצמבר 1991) ולגבי חקלאי וחבר באגודה חקלאית - כל חוב כאמור ובלבד שהוא נובע מעיסוקו כחקלאי, ואולם לגבי חוב של חבר באגודה חקלאית לאגודה החקלאית שבה הוא חבר - כל חוב כאמור אלא אם כן תוכיח האגודה החקלאית כי חוב מסוים אינו נובע מעיסוקו כחקלאי;"
כמו כן, סעיף 10(א) לחוק קובע כי:
"בכפוף להוראות סעיף קטן (א1), רשאי חקלאי או חבר באגודה חקלאית, להודיע למשקם על רצונו שהוראות חוק זה לא יחולו עליו."
מן המקובץ לעיל עולה, כי כל עוד לא נתקבלה בקשה אקטיבית של חקלאי כי חובו לא יידון בפני המשקם - הסמכות לידון בחובותיו שהם "חוב כולל" לפי הגדרת החוק – מסורה למשקם בלבד.
במקרה דנן, בפני הבורר, עמדה, אפוא, השאלה, האם קיים "חוב כולל", ואם כך הוא הדבר – מהו גובהו של "החוב הכולל", שכן בקשר לחוב זה – נעדר הוא סמכות לדון, והסמכות, כאמור, מסורה למשקם, ולו בלבד.
בעניין תיחומו של "החוב הכולל" קבע כבוד השופט אור בע"א 5827/90 נהריה, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' יורשי קלופשטוק ו-62 אח' פד"י נ(4) 282, 293:
"מגמה זו של הרחבה בהיקף החובות שעליהם חל החוק נמשכה בחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (תיקון). בתיקון זה הורחבה התקופה בה נוצר החוב. עתה, חל החוק על כל חוב שנוצר עד ליום 31.12.91. החוק הוחל על כל חיוב כספי, בין שמועד פירעונו הגיע ובין שלאו."
(ההדגשות אינן במקור א.ז.)
מכאן, כי בגדר "חוב כולל" ייכלל כל חיוב כספי שנוצר טרם "היום הקובע" שהוא 31.12.91, כשהכוונה היא לכל חיוב כספי שהוא, ללא קשר למועד פירעונו, ואשר נרשם עד ליום זה.
שתיקת המערערים באשר לגובה "החוב הכולל"
מסכים אני עם טענותיה של האגודה בנקודה זו, לפיהן ניתנו למערערים די והותר הזדמנויות על ידי הבורר, להביא ראיות לעניין גובה "החוב הכולל", כאשר ברור שלקביעת גובהו – השפעה ישירה על גובה החוב שיידון בפני הבורר.
עם זאת, גם האגודה "לא טמנה ידה בצלחת" ונמנעה מלקיים את הוראות הבורר פעם אחר פעם, כאשר ניתנו הזדמנויות להבאת ראיות לעניין גובה "החוב הכולל", כאמור בהחלטת הבורר מיום 28.01.04, סעיף 11ד. להחלטתו:
"יתירה מכך, שני הצדדים נמנעו מלקיים את החלטותי השונות (1.12.02, 13.12.02, 8.1.04, 15.1.04) המחייבות אותם, או מי מהם, לפי המקרה, להעביר לעיוני את פרוט החוב של הנתבעים על פי ספרי האגודה לתאריך 31.12.91, או את דרישות החוב שהוצאו על פי חוק ההסדרים והמבוססות על ספרי האגודה"
לפיכך, מקבל אני את קביעת הבורר בהחלטתו זו, כי היתרה הרשומה בספרי האגודה כיתרה ב"יום הקובע", היינו יום ה- 31.12.91, תהווה את יתרת "החוב הכולל".
נימוקי הבורר לקביעתו בעניין גובה "החוב הכולל"
נימוקי הבורר לקביעתו זו נשענים על ההלכה לפיה כל המידע הרשום בספרי האגודה מהווה ראיה לכאורה לנכונותו של מידע זה, כאשר להלכה זו מנה החוקר שלושה מקורות נורמטיביים אשר גם הם מקובלים עליי: הצהרת החברים בעת קבלתם כחברי אגודה מן השורה, תקנון האגודה ותקנה 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול ובקורת חשבונות), התשל"ה-1975.
לאור זאת, מקובלת עליי קביעתו של הבורר כי "החוב הכולל", בהתאמה לספרי האגודה, עמד, נכון ליום 31.12.91 על סך של 66,672 ₪ (לפני הפחתות פוטנציאליות בהתאם לחוק גל).
בהחלטת הבורר מיום 28.03.04 נאמר מפורשות על ידי הבורר כי סכום זה אישרו המערערים, על ידי העתק טופס הודעה לחייב על פי חוק. כמו כן, המערערים לא עמדו ביתרת זכות לפי ספרי האגודה מאז 1991 ועד הגשת התביעה.
לאור כל האמור לעיל, מקובלת עליי גישתו העקרונית של הבורר לפיה תופחת יתרת החובה של האגודה מיום 31.12.91 (66,672 ₪), אשר מותאמת לסכום חובם של המערערים כאמור בהודעה לחייב שנשלחה להם על ידי המנהלה להסדרים בהתאם לחוק גל, תוך שהיא משוערכת ליום 31.12.01 - מסכום התביעה כולו.
בהתאם לאמור, מקבל אני גם את קביעותיו של הבורר בדבר בירור סך התביעה בשתי ערכאות מקבילות:
האחת – בפני המשקם. בפניו יובאו כל הטענות והיתרות אשר קדמו ל"יום הקובע". השנייה – בפני הבורר. בפניו יובאו כל הטענות והיתרות אשר מקורן הוא מאוחר ליום הקובע.
3. לעניין טענת חוסר סמכות הבורר ליתן צו עיקול זמני:
הטלת צו עיקול על ידי בורר - בכפוף לאישור רשם
בהחלטתי האמורה מיום 15.12.03 קבעתי כי לאור הפגיעה בקניינו של אדם כתוצאה מהטלת העיקול, כאשר זכות הקניין מהווה חלק בלתי נפרד מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 3 לחוק) לו מעמד נורמטיבי גבוה – ראוי לנקוט בגישה מצמצמת בפירוש תקנה 13(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב-1972.
אכן, סעיף 53 לפקודה נותן ביד הרשם את הסמכות להטלת צווי עיקול זמניים על נכסים. עם זאת, הפרקטיקה הנוהגת היא כי הבורר מבקש אישור לעיקול כאמור מהרשם, ובכך מוקנית לו סמכות הרשם בעניין זה. פרקטיקה זו קיבלה תמיכה מפי כבוד השופט מרים נאור בבית משפט המחוזי בירושלים, בה"פ 2041/03 אלון סיידה נ' כוכי אברמוביץ ואח' (לא פורסם). כמו כן, לעניין זה ראה ספרו של עו"ד ח. נועם בספרו אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה (מהדורה 7/2004) בעמ' 461-463.
לפיכך קבעתי בהחלטתי כי אם יבקש הבורר הטלתו של עיקול כאמור, עליו לקבל אישור הרשם לשם כך.
הבורר פנה, כאמור, ביום 19.01.04 בבקשת אישור כאמור, עליה הוגש ערעור מטעם המערערים.
בבקשה זו עלי להכריע כעת.
כאמור, בדיון שהתקיים בפני ביום 20.09.04 ניתנה הזדמנות נוספת לצדדים ליתן גרסותיהם לעניין גובה השערוך של "החוב הכולל".
אין בכוונתי להכריע בשאלה זו, שהרי מסורה היא לדיון בפני הבורר (זאת, גם בהתאם להחלטתי מיום 15.12.03 עמ' 5 סעיף ג.).
עם זאת, אציין בקצרה מספר עובדות העולות מתגובות הצדדים בעניין זה:
המערערים הגישו ביום 20.10.04 את חוות דעתם בעניין שערוך "החוב הכולל", ממנה עולות העובדות הבאות:
לטענת המערערים, "החוב הכולל" נכון ליום 31.12.91 עומד על סך של 126,793.70 ₪, ולא סך של 66,672 ₪, כפי שקבע הבורר לטענתם.
סכום זה (126,793.70 ₪), משוערך ליום 31.12.01, לפי הריבית שהייתה נוהגת באגודה, עומד על 585,342 ₪.
סכום זה עולה על סכום התביעה כולה.
מקדם השערוך הנכון בין שני תאריכים אלה הוא 4.616.
על פי מקדם זה, השערוך הנכון (שערוך לפי הריבית שהייתה נוהגת באגודה) של "החוב הכולל" העומד על סך 66,672 ₪ (שנקבע על ידי הבורר) הוא 307,790 ₪, ולא כל סכום אחר שנטען.
שערוכו הנכון של "החוב הכולל" כפי שנקבע על ידי הבורר, משאיר לדיון בפניו סכום של 195,555 ₪ בלבד.
המסקנה המתבקשת היא כי בכל מקרה – עיקול בגובה 200,000 ₪ אינו מוצדק, וכי אין לאשרו.
האגודה הגיבה על האמור ביום 16.12.04, ומתגובתה עולה:
"החוב הכולל" נקבע על ידי הבורר. לפי קביעה זו ערכו 66,672 ₪.
בהחלטתי נתתי למערערים אופציה לעריכת חישוב בדרך שונה מזו אשר קבע הבורר, אלא שאופציה זו ניתנה למערערים רק לגבי אופן חישוב השערוך עצמו, שייעשה על פי הריבית הנהוגה באגודה ולא על פי הריבית שבהתאם לחוק גל כפי שקבע הבורר. עם זאת, המערערים לקחו לעצמם את הזכות ליתן אופן חישוב שונה גם לערכו של "החוב הכולל" לגופו, אשר כאמור, כבר נקבע על ידי הבורר, ועליו לא נתן הרשם זכות ערעור וזכות להציג אופן חישוב שונה. זכות זו עמדה למערערים בפני הבורר, אך הם לא עשו כן, ואין הדרך פתוחה בפניהם לעשות זאת כעת. לפיכך, אין לקבל את חישובם לעניין גובה "החוב הכולל", ובוודאי שלא את שערוכו של חוב כולל זה.
הסכום המשוערך של "החוב הכולל" על פי חוק גל, לטענת האגודה, הוא 199,717 ₪.
סכום התביעה אשר עליו לידון בפני הבורר, לאור האמור, הוא 303,628 ₪ (סכום התביעה המקורי שהוא 503,345 ₪, בניכוי החוב הכולל המשוערך העומד על 199,717 ₪).
זהו הסכום שצריך לעמוד לנגד עיני הרשם בבואו להחליט בעניינו של צו העיקול, ולפיכך מסקנת האגודה כי העיקול, על סכומו, מוצדק, וכי יש להשאירו על כנו.
כפי שכבר ציינתי לעיל, אין בכוונתי להכריע לגופו של עניין, בגובהו של "החוב הכולל" ובוודאי לא בשערוכו. עם זאת, מעמדות סותרות אלה של הצדדים עולה, כי גם אם אקבל את גרסתם של המערערים, וכבר אמרתי כי אינני נדרש להכריע בשאלה זו, ניתן לראות לפחות תרחיש אחד, אשר הוצג לעיל בתגובתם, לפיו החוב הנותר לדיון בפני הבורר עומד על 195,555 ₪.
כאשר נתן הבורר את הצו הארעי, וכן כאשר נתן את צו העיקול הזמני, הפעיל הבורר את שיקול דעתו, כאמור בהחלטתו מיום 05.12.02, בסעיף 8ב. להחלטה:
"סבורני כי הן התנאים למתן צו זמני, לרבות צו עיקול זמני... והן התנאים שנקבעו בסעיף 53 לפקודה... מתקיימים במקרה דנן, בו עומדים המשיבים להעביר את מכסת החלב שבידם לאחר, ולעקור נכס זה מידיהם. סגירת הרפת, וניוד מכסת החלב, אשר היוו מקור מרכזי בפרנסת המשיבים [המערערים], וחלק מפעילותם העסקית, לרבות הפעילות עם האגודה אשר בקשר עם החוב הנובע הימנה הוגשה תובענה זאת, מחייבת שמירת המצב הקיים והקפאתו עד להכרעה בזכויות הצדדים"
כמו כן, בהחלטת הבורר מיום 19.01.04 אומר הבורר בסעיף 10ה. להחלטתו:
"מאחר ואיש מם הצדדים לא העלה בפני כל טענה או נימוק, חדש או נוסף, מדוע עלי לשנות או לתקן מהחלטותי בעניין זה, ואף לא חלה כל התקדמות בברור התיק מאז החלטותי אלו ועד היום, עקב הערעור שהיה תלוי ועומד, ובהעדר כל שינוי נסיבות, אין אני רואה צורך לקיום דיון נוסף בעניין זה בפני, וטענות הצדדים כנגד תוקפם של הצווים, אם וככל שיהיו, יועלו בפני כב' הרשם."
עינינו הרואות, כי הבורר, טרם הטלת העיקול הפעיל שיקול דעת וערך איזונים ראויים על מנת להקטין, ככל שניתן, את פגיעת הצדדים שניהם מצו העיקול, בהתחשב בעובדות המקרה ובחובם של המערערים.
לאור זאת, ולאור העובדה כי לא הובאו בפני או בפני הבורר ראיות הסותרות את האמור לעיל, אני מורה כי העיקול אשר הטיל הבורר יישאר על כנו, וכך גם סכום העיקול אשר קבע הבורר.
במאמר מוסגר אוסיף, כי מטרת הוראותיי לצדדים, בתום הדיון שנערך בפני, הייתה הבאת גרסאות הצדדים בפני הבורר על מנת שזה - יוכל לסיים את ההליך שבפניו בפרק הזמן הקצר ביותר.
אינני נדרש להכריע בשאלה באיזה אופן ייעשה שערוכו של "החוב הכולל", על מנת לכמת בצורה מדויקת את גובה החוב כל אחד מחלקי התביעה: אותו חלק של התביעה אשר יתברר בפני המשקם, וכן חלקה השני אשר יתברר בפני הבורר. שאלה זו נשארת בצריך עיון, בשלב זה, והיא תידון על ידי הבורר. זהו הדין גם לעניין טענת ה"איפה ואיפה" של המערערים כלפי זיכויים שוטפים המגיעים להם מאת האגודה.
בהתאם להחלטתי זו, יוחזר התיק לבורר להמשך הדיון.
ירושלים היום 23.01.2005 אורי זליגמן, עו"ד
בהעדר, המזכירות תעביר רשם האגודות השיתופיות
החלטתי לצדדים ולבורר.
