תביעת מושב ניר עקיבא להכרה כחבר בתנובה

תיק מס' 1334/1/04 ניר עקיבא – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ נ' תנובה - מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע''מ

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                             תיק מס' 1334/1/04

 

 

 

בעניין:               ניר עקיבא מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ

                                                                       

 

ע"י ב"כ עוה"ד חי חיימסון – חיימסון סודאי ושות', עו"ד

                                    מרחוב קרליבך 7

תל-אביב 67132

                                    טל. 03-5621507 פקס. 03-5611452;

 

                                                                                               

המבקשת

 

 

ובעניין : 1. תנובה - מרכז שיתופי לשווק תוצרת     חקלאית בישראל בע''מ

 

                        2. תעשיות מזון תנובה - אגודה שיתופית                                                              חקלאית בישראל בע"מ

                       

שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד עוזי מור ואח'

                        מרח' איתמר בן אב"י 4

תל-אביב   64736

טל' 04-6070600; פקס 04-6070666;

 

                                               

                                                המשיבות

 

 

ה  ח  ל  ט  ה:

 

רקע עובדתי:

 

ביום 17.02.02 נתקבלה בקשה במשרדינו, מאת מושב ניר עקיבא – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן – "האגודה" וגם "המושב" וגם "המבקשת") למינוי חוקר למשיבה 1 (להלן – "תנובה") ולמשיבה 2 (להלן – "תעמ"ת"), על מנת שזה יבדוק את פנקס החברים ובעיקר יקבע כי המושב נמנה עם בפנקס חברים זה, נוכח כי נתקבלו הודעות מטעם המשיבות לפיהן על פי רישומיהן של המשיבות, המושב אינו חבר בתנובה. מכתב המבקש תיקונה של 'טעות' זו נשלח גם אל המשיבות.

 

ביום 28.05.02 ניתנה החלטה על ידי מר אילן רונן, מנהל מחלקת הפיקוח ועוזר רשם האגודות השיתופיות אשר מרחיבה את מינויו של עו"ד דורון דינאי כחוקר בתנובה (להלן – "החוקר") לחקור גם בשאלת חברותו של המושב, בהתאם לסעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") ובהתאם לתקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן – "תקנות החברות").

 

ביום ה- 05.09.02 העביר ב"כ המשיבות אל המושב מכתב תשובה למכתבו של המשרד בדבר תיקון ה'טעות' הרישומית אשר רואה במושב כמי שאינו חבר בתנובה. במכתב מסביר בקצרה ב"כ המשיבות כי המושב חדל זה מכבר לשווק תוצרתו החקלאית באמצעות תנובה ו/או הפסיק למלא התחייבויותיו כלפיה. לפיכך – הוחלט להמליץ בפני הנהלת תנובה להוציאו מחברות, המלצה זו נתקבלה על ידי ההנהלה, והמושב הוצא מחברות ביום 09.08.78. עוד הוסיף ב"כ המשיבות כי תנובה נוהגת לשווק גם תוצרתם החקלאית של מי שאינם חברים בה כך שאין בשווק עצמו דבר לעניין שאלת החברות בה.

 

ביום 28.10.03 הגיש החוקר את ממצאיו לפיהם ממליץ הוא שלא לתקן את פנקס החברים של תנובה באופן שהמושב יכלל בו כחבר.

 

ביום 03.11.03 ניתנה למושב הזכות להשמיע בפני רשם האגודות השיתופיות את טיעוניהם בנוגע להמלצת החוקר, בתוך 21 יום.

 

ביום 15.12.03, נתקבלה השגת המושב בנוגע להמלצת החוקר, והיא נשוא הליך זה שבפני.

 

דוח החוקר

 

מדוח החוקר עולות העובדות הבאות:

ביום 20.05.54 נתקבל המושב כחבר בתנובה ונרשם בפנקס החברים שלה.

ביום 31.05.78 החליטה מזכירות תנובה להמליץ בפני הנהלתה על הוצאת המושב מחברות, הודעה על כך נמסרה למושב ביום 04.07.78. המלצה זו נולדה מן הטעם כי מזה שנים, חדלו אגודות מסוימות, וביניהם המושב הנדון, לשווק תוצרת חקלאית באמצעות תנובה, וכן אינן ממלאות התחייבויותיהן כלפיה. טעמים אלה מהווים עילה להוצאה מחברות לפי סעיפים 19(ה) ו- (ו) לתקנון תנובה, וכי הודעה זו נשלחה בהתאם לסעיף 20(ב) לתקנון, 30 יום טרם המועד לקבלת ההחלטה המתאימה בהנהלה על ההוצאה  מחברות.

ביום 09.08.78 הוחלט בהנהלת תנובה לקבל את ההמלצה והמושב הוצא מחברותו בתנובה.

סעיף 20 לתקנון תנובה אשר היה בתוקף בעת הרלוונטית קובע את העילות לפקיעת חברות בתנובה מרצונה היא, ואת הדרך להפקיע חברות בדרך זו. סעיף 19 לתקנון מונה את העילות להוצאת חבר מחברות בתנובה, כאשר בין עילות אלה נמנים המצבים בהם חבר אגודה מוכר תוצרתו או חלק ממנה שלא באמצעות תנובה, וכן מצב בו חבר אינו ממלא חובותיו אל תנובה או שאינו נשמע להוראות תקנונה.

הליך הוצאת המושב מחברות נעשה בהתאם לתקנון:

המושב חדל לשווק תוצרת חקלאית באמצעות תנובה.

המושב קיבל הודעה מתאימה מתנובה, בדבר כוונתה להוציאו מחברות בצירוף הסבר מדוע. הודעה זו ניתנה לפחות 30 יום טרם ההחלטה עצמה – בהתאם לתקנון.

ההחלטה נתקבלה כדין בישיבת ההנהלה של תנובה בהתאם לסדר היום שנקבע לאותה ישיבה.

חברי מושב אשר היו פעילים בו בתקופה הרלוונטית נתנו עדויותיהם לפיהן אין הם זוכרים כי נתקבלה כל הודעה מתנובה, באשר להוצאת המושב מחברות בה. עם זאת, סבר החוקר כי נוכח מספר השנים הרב שעברו, אין לדרוש מתנובה הצגת ראיות לכך שהמכתב אכן נתקבל. כמו כן, נוכח כהונתו של ועד ממונה בין השנים 1977-1980 אשר אופיין בחוסר הישגיות אין זה בלתי אפשרי כי ועד זה לא היה ערני דיו להודעותיה של תנובה. האמור בצירוף לפרוטוקול ישיבת ההנהלה של תנובה, אשר בה הוצאו מחברות משקים שונים וביניהם המושב הנדון, ובו נאמר כי ניתנו למשקים אלה הודעות בהתאם לאמור בתקנון, מראה כי תנובה הייתה ערה לדרישה תקנונית זו, ואין זה סביר כי נמנעה ממשלוח הודעה מתאימה במזיד. כמו כן, ידוע על מושבים אחרים אשר קיבלו את ההודעה, ואין כל סיבה להניח כי דווקא המושב הנדון לא קיבל את ההודעה האמורה.

עוד עולה מהעדויות של חברי המושב כי התייחסותם לסכומים אשר ניכתה תנובה הייתה כאל קנס ותו לא, ללא כל ערך כלכלי. הדבר מוביל למסקנה אשר אינה בלתי אפשרית, כי לא הייתה כל התייחסות רצינית להודעותיה של תנובה בדבר הפסקת החברות בה.

כל האמור, בצירוף לכך כי לא הובאה כל ראיה למחאה כלשהי מצד המושב, מוביל למסקנה כי המושב מוחזק כמי שויתר על הזכות להשמיע טענות בעניין הוצאתו מחברות בתנובה.

כל ערעור לא הוגש על ידי המושב. כמו כן, גם לו הוגש ערעור, יש להניח כי היה נדחה נוכח עדויות כי הייתה הפרה של עקרון השיווק המאורגן, אשר אף הכעיס את תנובה ואשר המושב נתן הסכמתו לכך – בשתיקתו. זו בלבד הייתה עילה להפסקת חברות המושב בתנובה ועל כן סביר כי ערעור על כך היה נדחה.

סעיף 17 לתקנון תנובה בתקופה הרלוונטית קובע, כי חברות חבר פוקעת עם הוצאתו מחברות על ידי בר-סמכא לכך. לא נמצאה כל ראיה לכך כי המושב נתקבל מחדש לחברות, לא על פי תנאי קבלה לחברות על פי התקנון, ולא על פי תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973.

לא נמצאה כל ראיה לכך כי בתקופה שלאחר מועד הוצאת המושב מחברות בתנובה, המשיך השיווק החקלאי באמצעותה או שנוכו סכומים על חשבון מניות. עובדה זו מוכיחה כי אין לראות במושב חבר בתנובה כיום, ואי ניכוי סכומים כלשהם לאחר מועד ההוצאה מחברות הייתה גם היא סימן עבור המושב כי אין תנובה רואה בו חבר מן המניין בה, ושתיקתו על כך מעידה על הסכמתו.

לא נמצאה כל ראיה לפדיון מניות המושב על ידי תנובה, אך לשאלה זו אין כל רלוונטיות או נגיעה לשאלת החברות, שהרי הפדיון הוא תוצאה של הפסקת החברות ולא חלק מהליך ההוצאה עצמו. בהמשך לכך, ודאי שהחוקר לא נדרש להכריע בסוגיה זו או בסוגית אופן ביצוע פדיון המניות: פדיון ריאלי או נומינלי.

מסמכים נוספים אשר הובאו בפני החוקר הוכיחו כי נעשו שיווקים פרטיים על ידי חברי המושב באמצעות תנובה גם בשנים שלאחר הוצאת המושב מחברות בה, אך אין בכך כדי להשפיע על חברות המושב עצמו בתנובה, אלא יש בכך כדי לאושש את הטענה כי המושב הפסיק את השיווק המאורגן באמצעות תנובה והתייחסות חבריו אל תנובה הייתה התייחסות כאל סיטונאי מן השורה, לו שולמו עמלות בגין השיווקים בלבד.

 

לאור כל האמור, מסקנתו והמלצתו של החוקר הייתה כי לא יתוקן פנקס החברים של תנובה באופן אשר יכלול את המושב המבקש בין חבריה.

 

עיקר טענות המושב

לטענת המושב, מועלם לא נתקבלה אצלו הודעה מטעמה של תנובה על הוצאתו מחברות בה. פגם זה הינו מהותי היורד לשורשו של הליך עד כדי ביטולו. מטרתה של ההודעה היא ליתן לאגודה אותה מבקשים להוציא מחברות זכות טיעון, אשר רק לאחריה, יש לקבלת ההחלטה על הוצאתה מחברות תוקף. זכות טיעון זו מקורה הן בתקנונה של תנובה והן בדין הכללי, נוכח כי זכות זו מקפלת בתוכה זכויות קנייניות חזקות.

טוען המושב, כי מעולם לא הוכחה קבלת המכתב המודיע למושב על הכוונה להוציאו מחברות בתנובה. מנגד, קיימים תצהירים של חברי אגודה לפיהם הודעה זו מעולם לא התקבלה במושב. שגה החוקר כאשר העדיף את גרסתה של תנובה, אשר אינה נתמכת בראיות כלל, על פני הראיות החד-משמעיות אשר הציג המושב.

מוסיף המושב וטוען, כי אין בחזקה המונחת על ידי החוקר על אי מחאתו של המושב דבר, שכן לא יכול אדם, או במקרה זה, אישיות משפטית אחרת כאגודה שיתופית, למחות על דבר אשר אינו יודע! יתרה מזאת: אין לקבל הנחתו של החוקר לפיה גם לו היה מערער המושב על החלטה זו של הנהלת תנובה – ערעורו היה נדחה! לטענת המושב, עצם העובדה כי שיווק המושב באמצעות תנובה, גם לאחר המועד הנטען על ידה כמועד הוצאתו מחברות בה, מוכיח כי לו היה המושב יודע על הוצאתו מחברות – היה ודאי מערער על כך, וערעורו אף היה מתקבל. זאת מן הטעם כי טענתה היחידה של תנובה להוצאת המושב מחברות בה הייתה, כי חדל המושב לשווק תוצרתו החקלאית באמצעות תנובה, והנה, ישנן ראיות כי המשיך המושב ושיווק תוצרת חקלאית באמצעותה גם לאחר המועד הנטען כמועד הוצאתו מחברות בה. המסקנה היא, אפוא, כי אם היתה ניתנת למושב זכות הטיעון, היה מושך את הקרקע מתחת רגלי הטענה כי הוצאתו מחברות מוצדקת נוכח הפסקת השיווק באמצעותה של תנובה, וערעורו אכן היה מתקבל.

לאור כל האמור, על החוקר היה להגיע למסקנה כי תנובה לא הודיעה למושב על כוונתה להוציאו מחברות בה, בהחלטה זו נפל פגם מהותי ולפיכך החלטה זו בטלה היא, והמושב הינו חבר מן המניין בתנובה עד היום. מבקש המושב כי אורה על תיקון פנקס החברים באופן שהוא יירשם בו כחבר מן המניין.

 

 

עיקר טענות המשיבות

 

טוענות המשיבות בעניין הפגיעה בזכות הטיעון כי מסקנתו של החוקר הייתה כי המכתב המודיע למושב על כוונתה של תנובה להוציאו מחברות בה התקבל על ידו. החוקר העדיף מסמכים כתובים אלה, על פני עדות בעל פה של חברי המושב אשר ספק אם יכולים הם, לאחר זמן כה ארוך, לזכור בוודאות אי קבלתו של מכתב זה או אחר. כמו כן, הגיע החוקר למסקנה שלא ניתן לאחר זמן כה רב לדרוש מהמשיבות הבאתן של ראיות לעניין קבלת המכתב אצל המבקש, בעיקר לאור העובדה כי לתנובה לא היה כל אינטרס להפסיק את חברותו של מאן דהוא. בנוסף, טוענות המשיבות, כי לו היה מערער המושב על ההחלטה להוציאו מחברות, לבטח היה נדחה ערעורו, שכן אין בפיו כל ראיה לדחיית העובדה כי הפר הוא את עקרון השיווק המאורגן, בגינו הופסקה חברותו. לאור זאת, אין ממש בטענה כי נגרמה למושב פגיעה כלשהי.

טוענות המשיבות בעניין נטל הראיה כי אכן הוכיחו שליחתו של המכתב, קבלתו אצל חברים אחרים בסטאטוס דומה לזה של המושב, הובהר כי לא היה אינטרס להפסיק חברותם של חברים ולפיכך למנוע מהם הודעה מתאימה, וכאמור, לא ניתן להסתמך על עדות מזכרון באשר לקבלתו או לאי קבלתו של מכתב לפני יותר מ- 20שנה. על כן, צדק החוקר בהעדפתו את גרסתן של המשיבות הנתמכת במסמכים ככל שניתן היה בהתחשב בזמן שעבר, על פני גרסת המושב. עוד מציין ב"כ המשיבות כי גישתו זו של החוקר תואמת גם את סעיף 34 לפקודה לפיו פנקס החברים המנוהל על ידי אגודה, יהווה ראיה לכאורה לנכונותו, ולפיכך כל הטוען כנגדו – עליו יושת נטל הראיה. כיוון שבמקרה דנן, חברות המושב הופסקה ושמו נמחק מפנקס החברים לפני זמן רב, הנטל להוכיח אחרת – הוא על המושב. משלט עמד בו – אין להכיר בו כחבר.

טוענות המשיבות בעניין המשך שיווקו של המושב באמצעות תנובה גם לאחר הוצאתו מחברות, כי ההפרה אינה מתבטאת בשיווק תוצרת חקלאית באמצעות תנובה, אלא מתבטאת היא באי שיווק כל התוצרת החקלאית כולה באמצעותה, והרי ישנן ראיות חותכות לכך שהמושב שיווק באמצעות תנובה, כמו גם בדרכים אחרות. בכך בדיוק מתבטאת ההפרה של עקרון השיווק המאורגן. בכאן, כי הפסקת חברות המושב בעילת הפרת עקרון השיווק המאורגן הייתה מבוססת ולאור זאת, לו היה המושב מערער עליה – היה הערעור נדחה לבטח. כחיזוק לכך מציין ב"כ המשיבות כי באותן שנים הקפידה תנובה הקפדה יתרה על עקרון זה. טוענות המשיבות כי בעצם השיווק באמצעות תנובה אין דבר לעניין החברות בה, שכן תנובה שיווקה גם תוצרת חקלאית של גופים אשר לא נמנו עם חבריה, תמורת תשלום, וכי אין בהמשך שיווקו של המושב או חלק מחבריו באמצעות תנובה גם לאחר הוצאתה מחברות דבר לעניין החברות לגופה. תנובה לא נהגה באותם משווקים כחברים: הם לא היו רשומים בפנקס חבריה, לא הוזמנו לאסיפות הכלליות, לא הייתה להם זכות הצבעה במוסדותיה וכיוצא באלו. המסקנה היא כי אין בשיווקו של המושב באמצעות תנובה בשום שלב לאחר הוצאתו מחברות בה, כדי להפכו לחבר מן המניין.

 

לאור זאת, מבקשות המשיבות כי יאומצו ממצאי החוקר וכי תקבע אי חברות המושב בתנובה.

 

לאחר ששקלתי בדברים להלן החלטתי:

 

מסיכומי המושב עולה כי טענותיו בפני הן שלוש:

טענות בדבר אי קבלת המכתב המודיע על הכוונה להוציאו מחברותו בתנובה.

כתוצאה מכך – נפגעה זכות הטיעון של המושב בעניין ההחלטה על הוצאתו מחברות.

טענות לעניין המשך השיווק של המושב באמצעות תנובה גם לאחר מועד הוצאתו מחברות, עובדה המהווה ראיה לכך כי המושב ראה בעצמו חבר מן המניין בתנובה.

 

אדון בטענות לפי סדרן:

 

טענת המושב בדבר אי קבלת המכתב:

 

טוען המושב כי מעולם לא הגיעה לידיו כל הודעה מאת המשיבות בדבר הוצאתו מחברות בתנובה. כמו כן, תנובה לא הוכיחה כי אכן התקבל מכתב כאמור, כאשר הנטל להוכיח זאת, מוטל על כתפיה. החוקר במסקנותיו הסתמך על הנחות לפיהן אכן נשלח המכתב ואף התקבל, כאשר מסקנות אלה חסרות בבסיס עובדתי כלשהו העולה מחומר הראיות. טוען המושב כי ככל ששמרה תנובה את המכתב עצמו, אשר גם הוא בן יותר מ- 20 שנה, המכתב המודיע למושב על כוונתה להוציאו מחברות בה, כך היה עליה לשמור גם את הראיות המוכיחות את שליחתו וקבלתו של המכתב אצל המבקש. משנמנעה מלעשות כן, לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה, וטעה החוקר בהעדפת גרסתה על פני גרסת המבקש.

 

אציין, כי ב"כ המושב בסיכומיו, מתייחס לאי הוכחת קבלת המכתב אצל המושב, כראיה המצויה בידי תנובה – אך לא מוגשת מטעמה. אני מצר על מצג זה באשר אינו נסמך בכל ראיות ואף לא ברור מקורו: לתנובה האינטרס להראות ככל שיכולה היא כי המכתב נשלח ואף התקבל אצל המושב, ואין טעם נראה לעין, מדוע תמנע מלהציג ראיה כזו המשרתת אותה בלבד. אינני סבור כי מדובר בהימנעות מהבאת ראיה כמוצג על ידי ב"כ המבקש בסיכומיו.

 

ממשיך המושב וטוען כי תנובה לא הוכיחה קבלת המכתב על ידו. לאור זאת, מסקנת החוקר צריכה הייתה להיות חד משמעית: לא הוכח – משמע – לא קיים.

נשאלת השאלה: האם צודק המבקש בטענתו זו?

 

לדידי, על פי הכלל, צודק המבקש בטענתו זו. עם זאת, הכלל הוא כי ראיות, לאחר פרקי זמן משתנים על פי החוק ועל פי העניין – מתיישנות. לאור העובדה כי עסקינן בהתרחשות בת למעלה מ- 20 שנים, אין מקום לגישה דווקנית זו ויש מקום להפעיל שיקול דעת. לפיכך, אינני מסכים כי יש לפסול את גישתו של החוקר בהינף יד, כפי שמנסה המושב לטעון. יש לפנות לנסיבות העניין, לבחון את אשר הביא את החוקר למסקנותיו אלה, ורק לאחר מכן לבחון ולהחליט בדבר. אכן – כך אעשה:

 

טוען ב"כ המשיבות כי טענות אלה הועלו בפני החוקר ונדחו על ידו:

"אמנם, אין כל אישור או ראיה פוזיטיבית כי המכתב מיום 4.7.78 נתקבל במושב, אולם, לאור הזמן הרב שחלף מאז, אני סבור כי אין לדרוש מתנובה, לאחר זמן כה רב, לשמור בידיה הוכחות חותכות לכך שהמכתב נשלח והגיע למושב, או למצוא עדים שיעידו מזיכרונם על כך. זוהי דרישה שנראית לי בלתי מציאותית, ואם עליה לבד הייתי צריך לבסס את מסקנות חקירתי, כי אז היינו צריכים למעשה לקבל מחדש לחברות, באופן אוטומטי, כל אגודה, שהוצאה לפני עשרות שנים בתנובה, ושתטען היום שלא קיבלה את ההודעה בשעתה"

 

נראה, כי טיעון זה אכן נטען בפני החוקר, ואף זה האחרון – לא התעלם ממנו, ולקחו לתשומת ליבו בבואו ליתן המלצות חקירתו. עוד מוסיף החוקר ואומר כי מסקנותיו הסופיות אינן נתמכות אך ורק בעניין זה (אי הוכחת קבלת המכתב אצל המבקש). לפיכך, ראוי כי אתבונן בכל המרכיבים של מסקנות החוקר בטרם אתן דעתי על המסקנות לגופן.

 

כאמור, סבור היה החוקר, כי לא יהא זה נכון מצידו, לדרוש הצגת ראיות בנות למעלה מ- 20 שנה, כראיות אשר יכריעו את הכף. לפיכך פונה הוא לנסיבות חיצוניות נוספות, העשויות לשפוך אור על המצב הנוהג באותם ימים, וכך גם על גורלו של המכתב המדובר:

בחקירתו מצא החוקר כי באותם ימים כיהן המושב ועד ממונה, אשר לא צלחה דרכו, או כלשונו של מר יוסי חן שהיה חבר הועד הממונה "לא היו לועד... הרבה הישגים, ולא תמיד התנהלו הדברים בועד הממונה 'לפי הכללים'".

מדוח החוקר עולה, כי טענות המושב לאי קבלת המכתב נסמכות רק על זיכרונם של החברים שהיו פעילים בו בשעתו, כאשר זיכרון זה הינו בן כ- 25 שנה. מנגד, הציגה תנובה את המכתב אשר הוא מסמך כתוב.

עוד עולה מדוח החוקר ומעדותם של חברי המושב, כי ההתייחסות לחברות בתנובה מצד חברי המושב הייתה אדישה למדי, ואופיינה בחוסר עניין.

הוכח על ידי תנובה, כי הודעה דומה אשר נשלחה למושבים אחרים באותה עת – נתקבלה על ידם.

הובהר כי לתנובה לא היה כל אינטרס בהוצאת מי מחבריה מחברותו בה, או באי שליחת המכתב.

סעיף 34 לפקודה קובע כי פנקס החברים של אגודה מהווה ראיה לכאורה לנכונותו. לפיכך כל הרוצה לטעון אחרת – עליו נטל הראיה לכך. המושב לא הרים נטל זה.

 

נראה, כי על פי המצב אשר שרר במושב באותם הימים, לא היה זה בלתי סביר להניח כי המכתב נתקבל על ידי המושב אך נוכח נסיבות מסוימות לא ניתנה לו תשומת הלב הנדרשת. מסכים אני כי לא ניתן לדרוש מהמשיבות כי יביאו הוכחות לקבלתו של מכתב אשר נשלח כ-25 שנים קודם.

יתרה מזאת, אכן פנקס החברים של אגודה הינו ראיה לכאורה לנכונות תכנו על פי הפקודה. אניח לרגע, כי לו לא היה בנמצא המכתב המדובר, היה על כתפי המושב נטל הראיה לסתירת נכונות פנקס החברים של תנובה. כלום יעלה על הדעת כי ללא המכתב יוטל נטל הראיה כולו על כתפי המושב, כשעל כתפיה של תנובה לא יעמוד כל נטל ראיה שהוא, ומשנמצא המכתב והוגש על ידי תנובה, יקשה הוא עליה ויחזיר אליה את נטל הראיה להוכיח נכונותו של פנקס חבריה היא? נראה כי התשובה על כך היא בשלילה: לא יעלה על הדעת כי הצגתו של המכתב על ידי תנובה תפעל לרעתה באופן שיחזיר אליה נטל הוכחה שעל פי הדין הוטל על המושב המבקש.

צירוף הנסיבות האמורות מאשר את הנחת החוקר כי המכתב אכן הגיע אל יעדו ונתקבל במושב. זהו רק נדבך אחד בדרך אל המסקנה הסופית, כאשר נדבך זה לבדו לא היה מספק לצורך המסקנה אליה הגעתי אני, אך המשך הדיון מספק את נדבכיה הנוספים של המסקנה.

מסכים אני עם קביעת החוקר לפיה:

 

"...בפרוטוקול ישיבת הנהלת תנובה... צוין במפורש כי... נשלחה הודעה בהתאם לסעיף 20(ב) לתקנון תנובה, 30 יום לפני ישיבת ההנהלה, כך שברור שהנהלת תנובה הייתה מודעת לדרישה תקנונית זו. אין להניח, כי התעלמה מכך במופגן ונמנעה מלשלוח את ההודעות במזיד. אין גם כל טעם הגיוני, מדוע תנהג כך."

 

נקודה אחרונה בעניין זה היא אי מחאתו של המושב נוכח כי ממועד מסוים, הפסיקה תנובה לחייבו בדמי חבר או לנכות כספים על חשבון מניות, לא הוזמן הוא לאסיפות הכלליות שנתכנסו, ולא נהגה בו תנובה כחבר מן המניין. כמו כן, ידע המושב על אי שביעות רצונה של תנובה מהתנהגותו ומהפרתו את עקרון השיווק המאורגן. המושב לא הביע כל מחאה על שינוי יחסה של תנובה אליו, ונראה כי ההסבר היחיד המתקבל על הדעת הוא ידיעתו על הוצאתו מחברות, או לחליפין קבלתו את רוע הגזירה - על דרך השתיקה. על כן, גם אם אינני יכול לקבוע מעל כל צל של ספק קביעה חד משמעית כי קיבל המושב את מכתב ההתראה מתנובה, ניתן לומר כי הייתה למושב הידיעה באשר לשינויים התנהגותיים כלפיו, וזה, האחרון, נמנע מכל פעולה בעניין, כאשר טענות אלה נגועות כעת בשיהוי כבד.

 

 

הפגיעה בזכות הטיעון של המושב:

טוען המושב כי חלק בלתי נפרד מהליך ההוצאה מחברות הינו מתן הודעה מתאימה למאן דהוא אשר יש כוונות להוציאו מחברות. מטרת הודעה זו היא לאפשר לאותו מאן דהוא לומר דברו בעניין ולנסות לשכנע אחרת. חובה זו, לדעת המושב, נגזרת הן מתקנונה של תנובה, והן מן הדין הכללי: בתקנון מוזכרת החובה ליתן הודעה לפחות 30 יום לפני הדיון בהוצאה מחברות, ובדין הכללי מופיעה החובה ליתן זכות טיעון בטרם מכריעים בזכויות. במקרה זה, לא ניתנה למושב כל הזדמנות ליתן טיעוניו בעניין, ולפיכך ההחלטה בעניין, נעשתה באופן חד צדדי. פגם זה הינו מהותי היורד לשורשו של הליך הוצאת המושב מחברות בתנובה.

 

טענה זו נסמכת, על ההנחה כי המכתב המודיע למושב על ההחלטה להוציאו מחברות בתנובה – אכן לא נתקבל על ידו. גם אם אסכים כי מכתב זה אולי לא נתקבל על ידו, נאמר כי העילה להוצאת המושב מחברות הייתה הפרתו את עקרון השיווק המאורגן – הפרה אשר הוא אינו מכחיש ואף מודה בה. נראה כי גם לו הייתה ניתנה למושב זכות הטיעון – לא היה לו דבר על מנת לסתור את העילה בגינה הופסקה חברותו:

 

"מר שלם העיד כי כשהשיווק היה "מאורגן" באמצעות תנובה, היו חריגות, והיו מגדלים ששיווקו שלא באמצעות תנובה. מר יואב שלם העיד כי הדבר גם הכעיס את תנובה. לפי עדותו... לא נפסק כלל שיווק החברים באמצעות תנובה, אבל היו שיווקים דרך סיטונאים אחרים.

...מר יוסי חן העיד כי למיטב זכרונו, בסוף שנות ה- 70 לא כל התוצרת החקלאית שווקה באמצעות תנובה, וכי היו שיווקים פרטיים שנתבצעו ע"י חברי המושב עצמם לסיטונאים אחרים, וכי לא הייתה משמעת שחייבה... לשווק באמצעות תנובה בלבד, והמושב נתן לחברים לשווק באופן הנראה להם.

...

גם מר דוד יזרעאל העיד כי חברי המושב שיווקו פטמים לא רק לתנובה... והוא הדבר לגבי ביצים.

...

מהעדויות הנ"ל עולה, כי המוש אכן היפר את עקרון השיווק המאורגן ש"תנובה" נהגה לעמוד עליו באותם ימים, ובכך התקיימה, לכאורה, העילה להפסקת חברות המושב בתנובה."

                        (מתוך דוח החוקר, סעיפים 32-36)

 

 לפיכך המסקנה המתבקשת היא כי גם אם לא ניתנה למושב זכות הטיעון כפי שמנסה הוא לטעון, לא נגרם לו בשל כך כל עיוות דין המצדיק ביטולה של ההחלטה. גם בהשגה נשוא הליך זה לא נטענה על ידי המושב כל טענה אשר סותרת את העילה בגינה הופקעה חברותו בתנובה!

 

גם אם אניח כי המושב לא הגיש ערעור בשל אי ידיעתו את מצב הדברים לאשורו, נראה כי בכך ששום שאלה לא נשאלה באשר לשינוי יחסה של תנובה אל המושב (אי הזמנה לאסיפות כלליות, אי ניכוי סכומי כסף אשר נוכו בעבר וכד') יש כדי להשתיקו משאלות כאלה – כעת, ומהטענה כי נמנעה ממנו זכות הערעור על ההחלטה: אם כה חשובה חברותו בתנובה, כיצד ניתן להסביר את התעלמות המושב מכל השינויים ביחסה של תנובה אליו? המושב ידע, או צריך היה לדעת על ההחלטה לגביו (לכל הפחות לשאול על פשר השינויים ביחס). נראה כי גם כאן, מתן זכות הערעור לא הייתה משנה תוצאתה של ההחלטה להוציאו מחברות, וכן דיני ההשתק חלים גם בנקודה זו לפיהם מי שידע או אמור היה לדעת על החלטה מסוימת, מושתק לאחר פרק זמן כה ארוך – מלטעון כנגדה.

 

המשך שיווקו של מושב באמצעות תנובה לאחר הוצאתו מחברות ומשמעות הדבר:

 

כאמור, הדרך להתקבל כחבר בתנובה הינה הפרוצדורה המנויה בתקנון האגודה. דרך נוספת היכולה, בנסיבות מסוימות, להפוך מאן דהוא לחבר אגודה היא דרך ההתנהגות לפי תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1975. הדרך הראשונה, המנויה בסעיפים 12-16 לתקנון, מעולם לא בוצעה על ידי המושב, למן מועד הוצאתו מחברות ולפיכך בדרך זו מעולם לא התקבל לחברות בשנית. יש לצין כי המושב מעולם לא טען כי הגיש בקשה כאמור להתקבל כחבר לאחר מועד הוצאתו מחברות. לגבי קבלה לחברות על דרך התנהגות בהתאם לתקנה 2א הנ"ל, יש לזכור כי על מנת שתנאי התקנה יתקיימו, יש להראות כי שני הצדדים ראו עצמם חברים מן השורה.

אין לומר כי תנובה, לאחר מועד הוצאת המושב מחברות, המשיכה בנקודה כלשהי לראות בו חבר מן המניין. כאמור, המושב לא הוזמן לאסיפות כלליות, לא נוכו כל סכומים על חשבון מניות כפי שנוכו טרם הוצאת המושב מחברות בתנובה וכדומה. לאור זאת, המושב גם לא התקבל לחברות בתנובה, לאחר מועד פקיעת החברות, על דרך ההתנהגות.

המסקנה היא, כי המושב לא התקבל לחברות בשנית מעולם, הן מאחר שלא מילא את הפרוצדורה המתאימה לכך על פי התקנון, והן מאחר שמעולם לא ראתה בו תנובה חבר בה לאחר מועד פקיעת החברות.

אוסיף, כי גם המושב לא ראה עצמו חבר בתנובה, נוכח האדישות שהפגין לשינוי יחסה אליו, כאמור.

 

בעניין זה יש להוסיף כי תנובה נהגה לשווק תוצרת חקלאית גם לגופים אשר לא נמנו עם חבריה תמורת תשלום. אין בשיווק תוצרת חקלאית דרך תנובה דבר לעניין החברות בה, וודאי שאין בשיווק כדי להפוך משווק לחבר בתנובה. כאמור, הדרך להתקבל לחברות מנויה בתקנון, ושיווק כדרך להפוך לחבר – אינו חלק מפרוצדורה זו.

 

למען הסר ספק, אביא את ממצאי החוקר בעניין זה (סעיפים 43-46):

 

"מכל מקום, לא מצאתי, במסגרת החקירה ראיה או עדות כלשהי שהמושב המשיך לשווק תוצרת חקלאית באמצעות תנובה או כי במהלך תקופה זו נוכו סכומים בגין מניות, אלא להיפך.

...

בתקופות הרלוונטיות, נהגה תנובה לנכות...סכומים על חשבון מניות. ניכויים אלה בגין מניות הופיעו בדו"חות הכספיים של המושב שעד לפני הפסקת החברות. אולם, וכעולה מהדו"חות הכספיים לשנים שלאחר תשל"ט (1979), לאחר הפסקת חברותו של המושב בתנובה, לא היה ניכוי של סכום נוסך כלשהו על חשבון מניות.

לאור זאת, ... הם מעידים כי לא נצברו מניות נוספות לאחר 1978, כלומר, שתנובה הפסיקה לנכות משיווקי המושב דרכה לאחר 1978... סכומים נוספים בגין מניות. זהו טעם נוסף, שבעטיו היה המושב צריך לדעת על הפסקת חברותו."

 

בעניין פדיון מניות המושב בתנובה אציין, כי לשאלת הפדיון, אם נתבצע, או לאופן ביצועו, אם על דרך פדיון נומינלי או ריאלי – אין כל רלוונטיות לשאלת החברות, באשר פדיון מניות חבר אגודה, הינו התוצאה של הליך הוצאת חבר מחברות באגודה, ובשום אופן אינו מהווה את עצם ההליך עצמו. שאלה זו נשארת בצריך עיון.;

 

לאור כל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת מאליה היא דחיית בקשת המושב על ידי. המושב לא יכלל בפנקס החברים של תנובה מאחר שאיננו חבר בה זה מכבר.

 

לעניין חלוקת משא הוצאות החקירה, כאמור בסעיף 45 לפקודה, במידה ולמבקשת טענה על החלטת עוזר הרשם מיום 28.5.02, על האגודה לפרט טענותיה בנושא תוך 21 ימים מיום קבלת החלטתי.

 

 

ירושלים היום  22.02.2005                                                 אורי זליגמן, עו"ד

בהעדר, המזכירות תעביר                                               רשם האגודות השיתופיות

החלטתי לצדדים ולחוקר.

 

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: