תביעת עובדי אדמה בגן שומרון להכרה כחבר מן המניין בתנובה

תיק מס' 74/258/04 עובדי אדמה בגן השומרון שיתופי להתיישבות חקלאית בע''מ נ' תנובה - מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע''מ

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                               תיק מס' 74/258/04

 

 

 

בעניין:               עובדי אדמה בגן השומרון שיתופי להתיישבות חקלאית בע''מ

 

ע"י ב"כ עוה"ד ח. נועם ו/או ע. נועם ו/או א. ללצ'וק

ו/או י. בנדר ו/או י. ג'רסי ו/או י. ליכטנשטיין ו/או

ד. פיאלה ו/או ע. סאסי ו/או ע. שאקי

                                    מרח' ז'בוטינסקי 7, מגדל משה אביב

                                    רמת גן 52520

טל. 03-7518401-3; פקס. 03-7517117;

 

                                                                                               

המבקש

 

 

ובעניין : 1. תנובה -        מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע''מ

 

                        2. תעשיות מזון תנובה - אגודה שיתופית                                                              חקלאית בישראל בע"מ

                       

שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד עוזי מור ואח'

                        מרח' איתמר בן אב"י 4

תל-אביב   64736

טל' 04-6070600; פקס 04-6070666;

 

                                               

                                                המשיבות

 

 

 

ה  ח  ל  ט  ה:

רקע עובדתי:

 

בעניינה של המבקשת, "עובדי אדמה בגן השומרון – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן – "האגודה" או "המבקשת"), עלתה השאלה האם היא חברה מן המניין במשיבה 1 (להלן - גם "תנובה"), לאור הודעה שנמסרה מטעמה של זו האחרונה, כי האגודה אינה חברה בה או במשיבה 2 (להלן - גם "תעמ"ת").

 

בנסיבות אלה פנתה האגודה, בבקשה כי יתוקן פנקס החברים של תנובה, לפי תקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן – "תקנות החברות").

 

ביום  25.11.01 מונה חוקר, עו"ד דורון דינאי (להלן – "החוקר"), לחקור בשאלת החברות, לפי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה").

 

ביום 19.04.04 הגיש החוקר את ממצאי חקירתו על פיהם המליץ בפני הרשם, שלא להכיר באגודה כחברה מן המניין בתנובה.

           

ביום 28.04.04, בהתאם לתקנה 6(ב) לתקנות החברות, ניתנה לאגודה זכות טיעון (בכתב) על דוח החוקר בתוך 21 יום.

 

ביום 31.05.04 התקבלה השגתה של האגודה על דוח החוקר ומסקנותיו.

השגה זו היא נשוא ההליך שבפני.

 

 

ממצאי דוח החוקר:

 

ביום 28.11.1956 התקבלה האגודה כחברה בתנובה. ב- 1974 הוצאה מחברות לאור אי עמידה בתנאי תקנונה של תנובה.

מדוח החוקר עולה כי תנובה הרימה את נטל הראיה המוטל עליה, להוכיח כי הליך הוצאת האגודה מחברות התבצע בהתאם לתקנון. לפיכך, נטל הראיה בנקודה זו עבר את האגודה, ובפרט לאור זאת כי הייתה לאגודה הידיעה, לכל אורך הדרך, בעניין רצונה של תנובה להפקיע את חברותה בה.

החוקר דחה טענות האגודה בדבר קבלתה לחברות מחדש בקובעו כי אין ממש:

בטענה לפיה הליך הפקעת החברות לא הושלם כאמור בתקנון ולפיכך הוא בטל.

בטענה כי האגודה נתקבלה על ידי תנובה לחברות מחדש, קבלה על דרך ההתנהגות.

בטענה כי אי פדיון מניותיה של האגודה, כחלק מהליך הפקעת חברותה, הוא קונסטיטוטיבי בלעדיו אין, וללא השלמתו, לא תם ההליך - כדין.

 

לאור האמור המליץ החוקר שלא לתקן את פנקס החברים של תנובה באופן שיכלול את האגודה כחברה מן המניין.

 

 

טענות האגודה:

 

לטענת האגודה, אין מחלוקת כי שווקה היא תוצרתה באמצעות תנובה משך שנים. עובדה זו, לטענת האגודה, חייבה אותה להיות חברה מן המניין בתנובה.

טוענת האגודה, כי שילמה היא לתנובה עמלות וכספים, אשר שולמו, בין השאר, על חשבון מניות בתנובה. כמו כן, תשלומים אלה נוכו גם לאחר המועד אשר בו, לטענת תנובה, פקעה החברות. עובדה זו מוכיחה כי תנובה המשיכה לראות באגודה חברה בה, גם לאחר המועד האמור, ואין לקבל גרסתה כי ניכויים אלה מקורם ב"טעות אנוש" או, לחליפין, ב"פרימיטיביות המערכת".

ממשיכה האגודה וטוענת, כי לא נפדו מניותיה מעולם, עובדה המחזקת את הטענה כי תנובה המשיכה וראתה בה חברה מן המניין גם אחרי המועד בו טוענת לפקיעת חברות האגודה בה.

לטענת האגודה מצביעות עובדות אלה על קבלתה מחדש לחברות בתנובה, מכוח תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן – "תקנות החברות") – הדנה בנסיבות מיוחדות להכרה בחבר, בהן הכרה בחברות מכוח התנהגות.

 

לאור האמור, מבקשת האגודה כי יורה הרשם על תיקון פנקס החברים של המשיבות באופן שהאגודה תרשם בהן כחברה.

 

 

טענות המשיבות:

 

טוענות המשיבות, כי חברותה של האגודה הופסקה בהתאם לתקנונה של תנובה – כדין. ראיות מתאימות הוצגו בפני החוקר.

לטענת המשיבות, הצדק עם האגודה בעניין גביית סכומים לאחר מועד הפסקת החברות שלא כדין. עם זאת, אין בכך כל ראיה לסטאטוס החברות, ולראייה: גבייה זו נמשכה 5 שנים והופסקה (שונתה). אם האגודה הייתה בחזקת חברה מן המניין, ברור הוא כי גבייה זו לא הייתה נפסקת, מה גם שלא הקימה האגודה כל קול זעקה עם הפסקת התשלומים אשר לטענתה, מהווים ראייה לחברות. כמו כן, לא מצאה האגודה לנכון לערער על כך, זכות המנוייה לה בתקנון.

טוענות המשיבות כי אפשר שהאגודה המשיכה בשיווק תוצרת חקלאית באמצעותן, אך אין עם עובדה זו דבר לעניין החברות שכן תנובה שווקה תוצרת של גופים שלא היו חברים בה. אם הליכי הקבלה לחברות לא התקיימו בהתאם לתקנון, וכן לא התקיימו תנאי תקנה 2א לתקנות החברות, אין מדובר בחברות מן המניין.

לעניין פדיון המניות מוסיפות המשיבות כי הצדק עם החוקר: פדיון המניות אינו תנאי להפסקת חברות, כי אם תוצאתו של הליך זה. כמו כן, טענות אלה התיישנו זה מכבר.

לעניין הטענה לחברות בהתנהגות מכוח תקנה 2א לתקנות החברות, מוסיפות המשיבות, כי מושתתת היא על שלושה יסודות: ניכוי סכומי כסף, כמו גם המשך שיווקה של תוצרת חקלאית, כל זאת לאחר מועד פקיעת החברות לו טוענת תנובה, וכן אי פדיון המניות. שלושת יסודות אלה כולם – אינם מעידים ואינם מהווים כל ראיה לעניין מבחן חברות.

טענתן האחרונה של המשיבות היא כי לעניין נטל ההוכחה ולאור סעיף 34 לפקודה, פנקסי האגודה מהווים הוכחה לכאורה לנכונותם – והרוצה לסתרם עליו הראייה. זהו הדין גם לעניין קבלתו ויציאתו של חבר מאגודה ולפיכך הנטל כעת מונח על כתפי האגודה ולא על כתפי המשיבות, כפי שמנסה היא לטעון.

 

לאור האמור, מבקשות המשיבות כי לא ייעתר הרשם להשגת האגודה וכי יקבע, בהתאם לדוח החוקר כי אינה חברה מן המניין.

 

 

לאחר הדיון שהתקיים בפני ולאחר שקראתי בעיון את החומר שבפני הנני קובע כדלקמן:

 

מקובלת עליי חלוקה טענות המשיגה, אשר תבע ב"כ המשיבות, ולפיכך אשתמש בה גם אני;

אכן, מההשגה עולות ארבע טענות עיקריות, אשר מוכיחות, לטענת האגודה, את חברותה במשיבות:

טענת המשך השיווק באמצעות תנובה גם לאחר המועד הנקוב כמועד ההוצאה מחברות.

טענת ניכוי סכומים מהמשיגה על ידי המשיבות, כדמי חבר ועל חשבון מניותיה, גם כן לאחר המועד הנקוב כמועד הוצאת המשיגה מחברות.

הטענה לפיה לא נפדו מניות המשיגה כדין בעת הוצאה מחברות, כפועל יוצא מכך - המסקנה כי הליך ההוצאה מחברות מעולם לא הושלם כדין, ולפיכך עודנה חברה.

טענת המשיגה כי גם אם הליך הוצאתה מחברות היה כדין, התקבלה היא לחברות מחדש מכוח התנהגות, בהתאם לתקנה 2א לתקנות החברות.

 

דיון בטענות אלה

 

טענת המשך השיווק באמצעות תנובה גם לאחר המועד הנקוב

כמועד ההוצאה מחברות.

 

טוענת האגודה כי המשיכה ושווקה את תוצרתה החקלאית באמצעות תנובה לאורך חמש שנים נוספות, גם לאחר המועד לפיו טוענות המשיבות כי הוצאה מחברותה בהן. לטענתה, התנאי לכך הוא חברות.

מנגד, טוענות המשיבות כי אין בין שיווק תוצרת באמצעותן ובין שאלת החברות בהן ולא כלום. תנובה שיווקה גם תוצרת חקלאית אשר מקורה בגופים אחרים שאינם חברים בה. גופים אלה שילמו גם הם עמלות לתנובה בעבור שירות זה. כספים אלה שנגבו נרשמו ברשימת שיווק שכותרתה "לא חברים", שהייתה נפרדת לגמרי מרשימת השיווק והגבייה של חבריה.

 

מעיון בסעיף 49 לדוח החוקר עולה:

 

"גם אם המשיכה האגודה, לאחר הפסקת החברות, לשווק תוצרת חקלאית באמצעות תנובה, עדיין אין, בשווק זה, כשלעצמו, כדי להפוך את האגודה לחברה בתנובה. תנובה שווקה ומשווקת תוצרת חקלאית הן עבור חבריה והן עבור אלה שאינם חברים. לא זו בלבד, שהדבר מעוגן בתקנונה של תנובה, אלא, שכפי שהעידו בפניי בעלי תפקידים בתנובה, כך נהגה תנובה במשך שנים רבות. מכתבו... אינו מעיד אחרת. כל מה שעולה ממנו הוא, שתנובה לא רצתה לאפשר לאגודה שאיננה חברה בה את הפרבלגיה לשווק לה רק את התוצרת שתבחר לשווק."

 

טענת האגודה כי תנאי לשווק תוצרת חקלאית באמצעות תנובה הוא חברות בה, לאור הנטען בפני ולאור דוח החוקר, מקורה בטעות. לא זו בלבד שאין בכך כל ממש, אלא שתנובה אף ניהלה רישום שונה באשר לשני סטאטוסים נפרדים אלה, וגבתה עמלה שונה משניהם.

 

יתרה מכך, בטענות המבקשת לעניין דו"ח החוקר בקשר לחברות המבקשת בתנובה ובתעמ"ת, בפסקה השלישית של סעיף 6 נאמר:

 

"המשיבות לא הביאו כל אסמכתא לפיה נפדו מניות וכל שהסתפקו היה בהצגת מסמכים לפיה התקבלה החלטה על הפסקת חברות המבקשת וכי שוגרה הודעה למבקשת [היא המשיגה בהליך זה] על כך"

 

האגודה לא הביאה כל הוכחה לסתירת עובדות אלה (לכך כי נתקבלה החלטה בדבר הפסקת חברות האגודה וכן כי נשלחה הודעה מתאימה לאגודה על כך), דבר המחזק את המסקנה כי ידעה ולא מחתה על כך. כל טענותיה של האגודה נוגעות לעניין אי תקינותו של הליך ההוצאה מחברות, וטענות נוספות המהוות ראיות לכאוריות לעניין חברותה בתנובה, הנמשכת עד היום, לטענתה, בהן אדון בהמשך.

 

טענת ניכוי סכומים מהמשיגה על ידי המשיבות, כדמי חבר

ועל חשבון מניותיה, לאחר המועד הנקוב כמועד הוצאת המשיגה מחברות.

 

טוענת תנובה כי האגודה הוצאה מחברות בה ביום 16.01.74 בהתאם לתקנונה, בשל הפרתו של הסכם השווק שנחתם בין הצדדים. עם זאת, טוענת האגודה, המשיכה תנובה לנכות תשלומים על חשבון מניות בשנים שלאחר הפסקת חברות האגודה בה.

בתשובה טוענות המשיבות כי אכן נגבו מהאגודה בטעות, משך 5 שנים שלאחר הוצאתה מחברות, סכומים על חשבון מניות. עם זאת, ניכוי סכומים תחת הכותרת "על חשבון מניות" אינם מבחן לחברות. חברות נקבעת לפי התנאים בתקנון או על דרך התנהגות, כששתי דרכים אלה אינן מתקיימות בעניינינו. יתרה מזאת, גם אם נגבו סכומים אלה עקב טעות, נהוג היה לגבות עמלה גם מאותם גופים אשר לא היו חברים בתנובה, ושווקו תוצרת חקלאית באמצעותה. לפיכך, בהמשך לאמור בסעיף הקודם, לא עצם השווק ולא עצם ניכוי סכומים כתשלומים לתנובה, לאחר הוצאתה מחברות – הם שיעידו על חברות בתנובה. זאת, בפרט לאור העובדה כי הסכומים שנגבו, מתוך טעות, כסכומים על חשבון מניות חברים, אינם עולים על הסכומים שאמורים היו להגבות על ידי תנובה כעמלה מגוף אשר אינו חבר בה. הראיה הסוגרת את הגולל על טענה זו היא כי גם כאשר תוקנה טעות זו, לא הקימה האגודה כל קול זעקה או ניסתה לברר מדוע שונה מעמדה כאמור.

 

מסעיף 45 לדוח החוקר עולה:

 

"אין בתקנון תנובה... הוראות נוספות המתייחסות לקבלת חברים חדשים, מלבד הדרך של הגשת בקשה. בפרט, אין הוראה שקובעת, שניתן להתקבל כחבר בתנובה בדרך של ניכוי סכומים בגין מניות. רישום מניות ע"ש אדם אינו אפוא מבחן מספיק לחברות בתנובה."

 

מסעיף 50 לדוח עולה:

 

"עוד עולה מהעדויות, כי בעוד שמתמורת השווק עבור חבריה נהגה תנובה לנכות סכומים בגין מניות וקומיסיון, כי אז מתמורת השווק עבור משקים/מגדלים שאינם חברים בה היא נהגה לנכות קומיסיון מוגדל (ללא מניות), בשיעור השווה, פחות או יותר, לשיעור הסכומים (הכוללים מניות) שנוכו מתמורת השווק עבור חברים".

 

בהמשך מוסיף החוקר ואומר כי פדיונות אלה, עליהם מדברת האגודה, תוייגו תחת הכותרת של "לא חברים", דבר המעיד על התייחסותה של תנובה לסטאטוס האגודה, וכן תיוגם תחת "מניות" - מקורו בטעות. לתמיכת טענה זו הביאה תנובה מסמכים שונים ועדויות כי מקורה של טעות זו היא בהנהלת החשבונות של המחוזות אשר לא הקפידו בהבחנה בין "חברים" ל" לא חברים" על אף נסיונותיה והנחיותיה של תנובה בעניין. האגודה, לעומתה, לא הביאה כל ראיה כי הייתה הסתמכות כלשהי מצידה או מצד מישהו מטעמה על ניכויים אלה כשומרי סטאטוס של חברות בתנובה. יתרה מכך, גם כאשר הועברו הניכויים מתיוגם כ"מניות" לתיוגם כ"קומיסיון", שתקה האגודה.

 

נוכח כל האמור, מסקנתו של החוקר הייתה, כי אכן ניכויים של הסכומים האמורים, כאשר הם מסווגים ככספים על חשבון מניות – הינם טעות רישומית בלבד, כשאמורים היו להיות מסווגים כ"קומיסיון".

 

מקובלת עליי מסקנתו זו של החוקר – במלואה. כמו כן, אינני מסכים עם הטענה כי עצם שיווקה של האגודה באמצעות תנובה, משך חמשת השנים שלאחר הוצאתה מחברות, בצירוף לעובדה כי נוכו סכומים "בגין מניות" – מעידה על ראייתה של תנובה את האגודה – כחברה בה, בשל הטעמים המנויים לעיל.

 

הטענה כי פדיון מניות עם הוצאה מחברות הוא סטטוטורי,

ובהיעדרו – אין הליך ההוצאה מחברות הושלם כראוי.

 

טוענת האגודה, כי בכך שלא נפדו מניותיה כחלק מהליך הוצאתה מחברות בתנובה, יש כדי להוות ראיה לכך כי לא הופסקה חברותה, בניגוד לנטען. סומכת האגודה ידה על הטענה כי לא יעלה על הדעת מצב לפיו לא נפדו המניות כאמור. זהו מצב המגיע לכדי אבסורד נוכח כי בפועל, לפי טענה זו, עשוי להיווצר מצב בו מוחזקות מניות תנובה גם בידיהם של מי שאינם חבריה.

טוענות המשיבות כי על טענותיה של האגודה לאי פדיון מניותיה כדין – חלה התיישנות. כמו כן מוסיפות הן כי פדיון מניות אינו מהווה תנאי לחברות שכן כבר נאמר כי המבחנים היחידים לחברות מצויים, לחליפין, בתקנון או מכוח התנהגות (תקנה 2א לתקנות החברות).

 

מסכים אני עם מסקנותיו של החוקר כי אין דבר בין שאלת פדיון מניות האגודה בתנובה ובין שאלת חברות האגודה בה. אכן, תוצאתה של הוצאה מחברות, היא פדיון מניות החבר לשעבר, על ידי האגודה, אשר במניותיה החזיק. אין באי ביצועו של הליך זה כדי להפוך את ההחלטה על הוצאה מחברות על כנה, ולהחזיר את מחזיק המניות, אשר מניותיו לא נפדו, כחבר באותה אגודה. מסכים אני גם עם האנאלוגיה המוזכרת על ידי החוקר, לדיני החוזים ולחובת ההשבה המוטלת על צד בעקבות ביטולו של חוזה (סעיף 72 לדוח החוקר), אשר אי ביצועה אינה מחזירה את החוזה לתוקף.

 

לחיזוק מסקנה זו הביא החוקר תאור מצב עובדתי שהיה נוהג בתנובה, באותם הימים: תנובה אכן נהגה לפדות מניותיה מאותן אגודות אשר חברותן בה פסקה, אך לאותן אגודות בלבד, אשר פנו בבקשה אקטיבית לעשות כן. החוקר התרשם כי פעולת הפדיון נעשתה בצורה זו, משום ערכו הבטל בשישים של הפדיון, נוכח האינפלציה ששררה באותם ימים ונוכח פדיונן הנומינלי של המניות. עובדות אלה הביאו להזנחתה של זכות זו הן מצד תנובה, והן מצד אותן אגודות פורשות, אשר לא באו בדרישה אקטיבית, כאמור, לפדיון מניותיהן.

לדידי, מסקנתו זו של החוקר הינה סבירה בהחלט, ואני מקבלה. עם זאת אינני נדרש להכריע בשאלה האם זכאית האגודה לפדיון מניותיה כעת, על ידי תנובה, ושאלה זו נותרת בצריך-עיון. אני קובע כי הפדיון עצמו הוא אכן תוצאתו של הליך הפסקת החברות ואינו לב ליבו של ההליך. אין בו כדי לעצור החלטה אקטיבית על סיום חברות, גם אם לא התבצע כלל, וודאי נוכח כי לא הייתה כל מחאה בעניין.

 

טענת המשיגה בעניין קבלתה לחברות מחדש, על דרך ההתנהגות,

מכוח תקנה 2א לתקנות החברות.

 

 

תקנה 2א לתקנות החברות דנה

 בנסיבות מיוחדות להכרה בחבר כחבר אגודה:

 

"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה. "

 

 

בת"א (באר-שבע) 7199/99 בנימיני בנימין נ' אגודת תלמי בילו, תק-מח 2000(2), 9446, נאמר על ידי בית המשפט כי:

 

"הוראת תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות מאפשרת לראות אדם כחבר האגודה במקרה בו "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין...", לפיו ניתן לראות אדם כזה כחבר האגודה גם אם לא התקבל כחבר האגודה בדרך הקבועה בתקנות האגודה.

הוראה זאת יכולה לשמש כלי להגמשת התנאים המאפשרים קבלת אדם כחבר האגודה או להימנעות מהפסקת חברות באגודה, גם במקרים בהם מתקיימים התנאים הרגילים שיכולים לגרום להפסקת חברות באגודה על-פי תקנות האגודה.

מאידך גיסא, גם הוראה זאת אינה יכולה לרוקן את תנאי החברות מתוכן, ויש לצקת לתוכה תוכן ממשי ביחס לשאלה אם מדובר במקרה בו "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה".

 

טוענת האגודה כי הן היא עצמה, והן תנובה, ראו בה חברה מן המניין בתנובה. לראייה מביאה היא את שלושת הטענות הנ"ל לפיהן ראתה בה תנובה חברה מן המניין. כמו כן טוענת האגודה כי בתקופה בת 5 שנים, יש כדי לראותה כמי שהתקבלה מחדש לחברות מכוח התנהגות בתנובה, נוכח כי תקופה זו עונה לדרישות התקנה כי מנהג זה יהא  "במשך תקופה סבירה".

כאמור לעיל, טוענות המשיבות, כי אין באף אחת מן הטענות הנ"ל כדי להוכיח כי ראו באגודה חברה מן המניין. ההפך הוא הנכון: לא בשווק באמצעותן, לא בניכוי כספים על ידן וכן לא באי פדיון מנייתה של האגודה לאחר הוצאתה מחברות – אין כדי להצביע על חברותה.

 

מדוח החוקר עולה כי האגודה ידעה על כוונותיה של תנובה להפסיק את חברותה. כמו כן, יחסה של האגודה הן לכספים אשר נוכו על ידי תנובה, והן לסטאטוס החברות בה היה שולי לחלוטין (סעיפים 28 ו- 61 לדוח החוקר). תנובה לא ראתה באגודה חברה בה לאחר מועד הוצאתה מחברות. אף הכספים שנגבו מהאגודה נרשמו תחת כותרת של "לא חברים" ו"בגין מניות", וכשתוקן עניין זה, לא נשמעה כל תגובה מצד האגודה. האגודה אף חדלה מלהיות בין המוזמנים לאסיפות תנובה למן המועד בו הוצאה מחברות. בשנת 1979 הפסיקה תנובה לנכות סכומי כסף מהאגודה, כשלדעת החוקר תקופה זו של חמש שנים בה נוכו סכומי כסף על ידה, אינה יוצרת חברות מכוח התנהגות.

לטעמי, דברים אלו מוכיחים בבירור כי הן האגודה והן תנובה לא ראו באגודה חברה מן המניין בתנובה. באשר לסמיכות הזמנים בין כל המוזכרים לעיל, אין זו יד המקרה, כי אם סיבה (הוצאת האגודה מחברות) ותוצאה (העברתה לרשימת ה"לא חברים", הפסקת ניכוי הכספים ללא כל מחאה מצד האגודה וכיוצא באלו). לאור זאת – מקובלות עליי מסקנותיו של החוקר גם בעניין זה.

 

 

לא מן הנמנע כי בשלב זה כבר אומר הכרעתי באשר לסטאטוס האגודה. עם זאת ברצוני להוסיף מספר דברים, לעניין הליך הוצאת האגודה מחברות בתנובה, ולעניין חוקיות ההליך כולו;

קובע תקנונה של תנובה מהתקופה בה, לטענתה, התבצע הליך הוצאתה של האגודה מחברות, כי חבר אשר מוכר תוצרתו שלא באמצעות תנובה או בניגוד להסכמות עימה ניתן להוציאו מחברות בה. כמו כן, אם מחליטה תנובה על הוצאת חבר כאמור, עליה למסור הודעה בכתב לחבר המכילה את הסיבות להוצאתו מחברות. עוד מוסיף התקנון כי ניתן לערער על החלטה זו של תנובה וכן כי ערעור לא יעכב את ההחלטה לגופה.

תנובה הביאה ראיות לאופן ביצוע הליך הוצאת האגודה מחברות: האגודה קיבלה כמה וכמה התראות בטרם החל ההליך נוכח הפרתה את ההסכם בין הצדדים. לא נטען על ידי האגודה כי התראה כאמור לא ניתנה לה לפחות 30 יום, כדרישת התקנון, כמו כן, יען כי ניתנו כמה וכמה התראות, נחה דעתו של החוקר כי פניות כאמור נעשו לארוך תקופה ארוכה מ- 30 היום הנדרשים בתקנון.

כאמור, האגודה לא הכחישה כי ידעה על אי שביעות רצונה של תנובה מאופן ניהולה העצמי וכן על כך כי בכוונתה להוציאה מחברות. כמו כן, תנובה המציאה מסמכים הקשורים בהחלטה להוציא את האגודה מחברות בה: פרוטוקולים הן של מזכירותה והן של הנהלתה, מכתבים ששלחה לאגודה ועוד. לאור הזמן הרב שעבר מאז הליך הוצאת האגודה מחברות, מצא לנכון החוקר להסתפק במסמכים אלה שהוצגו בפניו. בכך, בעצם הועבר נטל ההוכחה מכתפי תנובה אל כתפי האגודה, להוכיח כי לא נתבצע הליך הוצאה מחברות כדין ולפי התקנון או, לחליפין, להוכיח כי התקבלה היא לחברות מחדש.

לא די בכך שהאגודה לא הראתה כי נפל פגם בהליך עצמו או שחברה היא מכוח התנהגות, אלא שאף הידיעה המיוחסת לה על רצונה של תנובה להוציאה מחברות, לא הביאה את האגודה למחאה כלשהי בעניין, כאמור בסעיף 37 לדוח החוקר:

 

"גם לאחר שהנהלת תנובה החליטה להפסיק את חברותה, לא הגישה האגודה ערעור כלשהו על ההחלטה.... ניתן להניח כי האגודה השלימה עם ההחלטה ותוצאותיה עוד קודם לכן. אם אכן לא התקיים הליך כלשהו של ערעור על החלטת הנהלת תנובה, והאגודה לא מיצתה את הליכי תקיפת ההחלטה על פי התקנון תוך זמן סביר, על אף שהאגודה ידעה או הייתה צריכה לדעת עוד אז כי נתקבלה החלטה להפסקת חברותה, יש לראותה כמוותרת, ומכל מקום, מושתקת הוא, לאחר חלוף תקופה כה ארוכה, להעלות טענות כנגד תקינות ו/או חוקיות הליך ההוצאה, וזאת, אף אם נפלו פגמים כאלה או אחרים בהליך הפסקת החברות."

 

ממשיך החוקר ואומר בסעיף 38:

 

"זאת ועוד. לנוכח העובדה, שהאגודה היפרה את הוראות התקנון בדבר שיווק מאורגן... נראה כי גם אם הייתה מערערת, ההחלטה לא הייתה משתנה לגופה, שהרי היא הייתה מעוגנת, ככל הנראה, במצב עובדתי ומשפטי שהיה קיים אז, ושהעדים מטעם האגודה מודים בו".

 

נראה כי התנהגותה של האגודה בהחלט מדברת בעד עצמה, וכך התרשם גם החוקר.

 

בטרם אתן הכרעתי הסופית אתייחס לשתי נקודות נוספות;

ראשית אציין, כי מסכים אני עם ב"כ המשיבות בכך כי הליך החקירה אשר התבצע בפני החוקר אינו דומה להליך שיפוטי ולפיכך אין בינו ובין זכות הטיעון, אשר טוענת האגודה כי לא ניתנה לה – ולא כלום. מה גם שבסעיף 16 מציין החוקר מפורשות:

 

"במסגרת החקירה הוזמנו ב"כ האגודה, לבקשתם...והשלימו טענו בע"פ. ב"כ האגודה חזרו על טענותיהם הקודמות, והוסיפו והדגישו כי עצם העובדה שתנובה המשיכה לנכות מניות בגין שיווק תוצרת חקלאית מעידה על כך שבפועל, ולמרות החלטת תנובה עצמה להפסיק את חברות האגודה, המשיכה תנובה לראות את האגודה כחברה בה...  לחלופין, טענו ב"כ האגודה, העובדה שתנובה המשיכה לנכות סכומים בגין מניות לאחר הפסקת החברות, מעידה כי בפועל..."
 

 

פיסקה זו מתמצתת את לב טענותיה של האגודה. הכיצד יכול היה החוקר ליתן זאת בדיוק רב כל כך לולא ניתנה הזדמנות לב"כ האגודה ליתן דבריהם?

גם בסעיף 9 לטענות המבקשת לעניין דו"ח החוקר בקשר לחברות המבקשת בתנובה ובתעמ"ת נאמר כי:

 

"עם קבלת המינוי פנה החוקר לצדדים בדרישה לקבלת פירוט של טענותיהם והעתק כל המסמכים התומכים טענותיהם, ככל שהם קיימים"

 

כמו כן יש לזכור כי מטרת הדיון שהתקיים בפני ביום 18.07.04, הייתה בעניינו של דוח החוקר ולא ניתן לומר כי לא ניתנה לאגודה זכות הטעון לומר דברה, בטרם ההכרעה בעניינה. לפיכך, נראה לי כי טענה זו שנטענה על ידי האגודה הינה חסרת תוכן ממשי.

 

שנית, מקבל אני את טענת ב"כ המשיבות, לפיה נטל ההוכחה לעניין הוצאתה מחברות של האגודה לא הורם על ידה, הן לאור כל האמור לעיל, והן בשל סעיף 34 לפקודה, אשר מטיל את נטל ההוכחה על כתפי הרוצה לטעון בניגוד לכתוב בפנקסי האגודה, שכן הפנקס מהווה ראיה לכאורה (לעניין זה ראה היקש מת.א 11782/68, 11778 בשארי ואח' נ' שתולים בע"מ פס"מ ס"ה 345, 350 וכן ערעור שנדון בפני: אברמוב נ' כפר חיים).

 

 

מן המקובץ לעיל עולה כי המלצתו של החוקר, העולה מדוח החוקר מקובלת עלי.

אשר על כן אני קובע כי האגודה אינה חברה בתנובה. בהתאמה – אין להכליל את האגודה בפנקס החברים של תנובה.

 

לעניין חלוקת משא הוצאות החקירה, כאמור בסעיף 45 לפקודה, על המשיג לפרט טענותיו בנושא תוך 21 ימים מיום קבלת החלטתי.

ירושלים היום  06.02.2005                                                 אורי זליגמן, עו"ד

בהעדר, המזכירות תעביר                                               רשם האגודות השיתופיות

החלטתי לצדדים ולחוקר.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: