תושב תלמי אליהו יקבל לחזקתו את 70 הדונמים אשר השכיר לחבר אחר באגודה במשך שנים רבות
בין אברהם מגן, בעל זכויות במשקים חקלאיים במושב תלמי אליהו, לבין עמית חיים אביטבול, אשר משכיר כ- 70 דונם במושב לשימושו, אדמות שעוד קודם לכן הושכרו לשימושו של אביו של אביטבול, נערכו הליכים משפטיים בשל טענת מגן כי זכויות 70 הדונם אשר משכיר אביטבול שייכים לו.
מגן פנה לבימ"ש השלום בבקשה כי יורה לאביטבול להתפנות מהשטח, ואכן ביהמ"ש הורה כן. אולם, אביטבול טען לחוסר סמכות של ביהמ"ש לדון בתביעה זו עקב סעיף בוררות החל על הצדדים מכוח תקנון האגודה, ולכן הסכימו הצדדים למחיקת התביעה ולהעברת הסכסוך להליך בוררות.
בבקשה דנן, מבקש מגן לאשר את פסק הבוררות אשר ניתן בספטמבר 2012, לפיו על אביטבול לפנות את השטח אשר השכיר ממגן.
מנגד, סובר אביטבול כי יש לבטל את פסק הבוררות, היות והבוררת מונתה להכריע במחלוקת שלא מכוח תקנון האגודה. בנוסף טוען אביטבול, כי הבוררת היתה מחויבת להעניק את פסק הבוררות תוך 3 חודשים מיום התחלת הדיון כשלמעשה היא נתנה אותו רק כ- 21 חודשים לאחר תחילת הבוררות.
דיון והכרעה
ראשית, מציין ביהמ"ש, כי טענתו של אביטבול למינוי בוררת שלא מכוח תקנון האגודה הינה טענה מתוחכמת אשר מן הראוי היה שלא תיאמר, ודאי כאשר אביטבול הוא זה אשר ביקש את עיכוב ההליכים בתביעת הפינוי אשר הוגשה על ידי מגן בבית משפט השלום, וזאת עקב סעיף הבוררות החל על הצדדים מכוח תקנון האגודה. ביהמ"ש מבהיר כי צעד זה הבהיר את הסכמתו של אביטבול לפניה להליך בוררות מכֹח הוראות התקנון.
בהתאם לקביעה זו, קובע ביהמ"ש, כי אין מקום לטעון לעילת ביטול פסק הדין עקב עיכוב שנוצר במתן פסק הדין, מאחר ובהתאם לתקנון אין הבורר שמונה מוגבל בקבלת החלטה או מתן פסק מבחינת הזמן. לא רק זו, קובע ביהמ"ש, אלא שהסחבת נגרמה בעכבות בקשות לדחיית מועד הדיון אשר הגיש אביטבול פעם אחר פעם, בקשות אשר מטרתן משיכת זמן ומשיכת ההליכים.
לבסוף, מבהיר ביהמ"ש, כי טרם טענת אביטבול לזכות למיצוי הליכי ערעור מכח תקנון האגודה, עליו לערער על הפסק בפני וועדת בוררים אשר תתמנה ע"י מנהלת "חברת העובדים", אך בקשה זו אין להביאה לאישור בפני ביהמ"ש אלא מוסד הערעור מכח תקנון האגודה.
ביהמ"ש דוחה את טענותיו של אביטבול ומאשר את פסק הבוררות המחייב את אביטבול להתפנות מהשטח.
בנוסף, קובע ביהמ"ש, כי אביטבול ישלם הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.
