תושבי קיבוץ עברון מסרבים לשלם דמי הרשאה כיוון שלטענתם לא הסכימו לחיובים שהושטו עליהם

בבית משפט השלום בקריות בפני כב' השופט ערן נווה. תא"מ 582-01-11 קיבוץ עברון - אגודה שיתופית נ' נחום ואח'
הרקע

אילנית הינה חברת הקיבוץ, הנשואה לשרון, אשר חבר הקיבוץ, ועל כן מעמדו הינו של בר רשות בלבד במקרקעי הקיבוץ.

לטענת הקיבוץ, בשנת 2003 חתם שרון על הסכם הרשאה למגורים בקיבוץ למשך שנה וחצי ולאחר מכן, באותה שנה, על הסכם הרשאה נוסף לחצי שנה באותם התנאים, כאשר שרון היה אמור לשלם סכום של 1,150 שקלים חדשים דמי הרשאה ואחזקה בגין תקופה זו.

לאחר שנים מספר בהן התגורר שרון בקיבוץ מתוקף הרשאתו ותחת הסכם בהתנהגות אשר היה בין הצדדים בהמשך להסכמי ההרשאה משנת 2003, חתמו הנתבעים בשנת 2007 על הסכם הרשאה נוסף להסדרת מגוריו של שרון בקיבוץ.

נספח א' להסכם 2007 קבע מפורשות אילו שירותים יקבל שרון בגין תשלום דמי ההרשאה וכן מה כלול במסגרתם. בסעיף 18 להסכם נקבע, כי אילנית תהיה אחראית לכל חוב ו/או התחייבות של שרון כלפי הקיבוץ, ויראו כל חוב של שרון לקיבוץ כחוב של אילנית, והקיבוץ יהיה רשאי לקזז חוב זה מתקציבה של אילנית או מזכויותיה ו/או מזכויותיה העתידיות. אין חולק, כי הנתבעים חתמו על ההסכם הנ"ל.

לטענת קיבוץ עברון, הקיבוץ עדכן בכל תקופת מגוריו של שרון כבר רשות בקיבוץ, את כלל ברי הרשות ובני זוגם בגובה דמי ההרשאה והאחזקה והשינויים בהם.

עוד טוען הקיבוץ, כי מאז סיום הסכם 2007, המשיך שרון להתגורר בקיבוץ כבר רשות בתנאי הסכם זה ועד לשנת 2010 לא העלו הנתבעים כל טענה באשר לחיובי דמי ההרשאה, אשר נשלחו אליהם מידי חודש בחודשו על ידי הקיבוץ.

הקיבוץ טוען, כי חובם של הנתבעים כלפיו עומד על סך של 64,312 שקלים חדשים.

הנתבעים טוענים מנגד, כי כלל לא ברור להם ממה חובם מורכב, כיצד הוא נוצר, מי קבע את אותו סכום ועל סמך מה הוא מבוסס, וכי לא הובאו ראיות מצד הקיבוץ המבהירות שאלות אלו.

בנוסף, הנתבעים מדגישים כי גם אם קיים חוב, מדובר בחובו של שרון בלבד ולא של אילנית.

 
דיון והכרעה

צדדים לחוזה רשאים להתנות עליו ולשנות את הוראותיו מבלי להיות מוגבלים לפרוצדורה או לצורה מסויימת, וכי יכול שיווצר חוזה חדש, או שתשונה הוראה מהוראותיו של חוזה קיים, על ידי התנהגות הצדדים. אין לקבל את טענת בני הזוג, כי עצם העובדה שהם סירבו לחתום על הסכם חדש, אשר נשלח אליהם מטעם הקיבוץ ביום 13.06.10, מלמדת על אי קיומו של הסכם בר תוקף כיום בין הצדדים.

אם טוענים בני הזוג כי דמי ההרשאה שנגבו מהם גבוהים ובלתי סבירים, כנראה שמאמצע שנת 2008 ועד לחודש יוני בשנת 2010, היו מתרעמים על גובה החוב שנצבר לחובתם בתקופה זו, אך למעשה כל תקופה זו לא טענו בפני הקיבוץ בעניין זה בכלל.

אין מדובר בהשכרת דירות על ידי הקיבוץ וגביית שכר דירה למטרות רווח, כפי שטוענים בני הזוג, אלא פשוט תשלום דמי שימוש. דמי ההרשאה אותו קבע הקיבוץ לתושבי הקיבוץ הינם סבירים וראויים, אשר תמורתם נהנים בני הזוג מרמת שירותים גבוהה, לרבות שירותי החינוך.

בין חבר אגודה שיתופית מסוג זה לבין אגודתו, המייצגת את כלל החברים, קיימים ללא ספק יחסי קרבה מיוחדים, שמהם נובעת חובה מיוחדת שלא להחריש, כאשר האגודה עלולה לסבול נזק עקב שתיקת החבר. שיהוי בפנייה אל האגודה, ולא כל שכן בפנייה לערכאות, עלול לבסס טענת מניעות.

סיכום

אילנית ושרון גואז בחרו להיות תושבי קיבוץ עברון, כנגזרת מכך בחרו אף לאמץ את תקנון הקיבוץ, החלטותיו ולחתום על הסכמי ההרשאה. בית המשפט קיבל את תביעתו של הקיבוץ כנגד בני הזוג שעניינה סירובם לשלם את דמי ההרשאה והשירותים על פי החלטות הקיבוץ וההסכמים בין הצדדים. נפסק, כי לקיבוץ עומדת הזכות לגבות דמי הרשאה מבני הזוג וכי עומדת לו זכותו לדרוש את חובו מהם, הן לאור קיומו של הסכם בין הצדדים, אשר קוים על ידי הצדדים תחילה בכתב ובהמשך בהתנהגות, והן מכוח החלטות הקיבוץ החלות על כל חבריו.

 
ניתן ב- כ' סיון תשע"ב, 10 ביוני 2012, בהעדר הצדדים.
 

לאתר קיבוץ עברון

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: