תושבת מושב כפר חב"ד תצטרך להפסיק למכור דגים ודבש

עוּזית שניאורסון, תושבת המושב כפר חב"ד, מפעילה בשטח נחלה במושב כוורות לגידול דבורים וייצור דבש. כמו כן, מפעילה עוזית חנות לממכר דבש, חנות לממכר דגים, מכולת קירור, מרכז מבקרים, ומחזיקה בשטחה אף משֹחקייה, הנמצאת ברובה מחוץ למקרקעין.

התגלעה מחלוקת בין עוזית לבין מנהל מקרקעי ישראל, האם השימושים הנ"ל תואמים לגִדרה של הגדרת מטרת השכירות בחוזה המשבצת, קרי "בעיקר לצרכי חקלאות".

לטענת המינהל, השימושים הנ"ל הינם מסחריים, בעלי קיום עצמאי, אשר אינם באים בגדר "שימוש חקלאי", ולכן מבקש המינהל כי ביהמ"ש יעניק צו מניעה אשר ימנע מעוזית לעשות שימושים אלו, וצו עשה להרוס את המחובר לקרקע זו ואינם לשימוש חקלאי.

מנגד, טוענת עוזית, כי שימושים אלו מותרים על פי דין באשר הינם חקלאיים או לחילופין, נלווים או משלימים לשימוש החקלאי, ולכן אין כאן הפרה של האמור בהסכם המשבצת. לא רק זו, מדגישה עוזית, אלא שהפעלת מרכז המבקרים, כמו גם יתר הפעילויות במשק, נעשתה באישור משרד החקלאות אשר ראה בו פעילות חקלאית - תומכת חקלאות.

דיון והכרעה

ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי ביהמ"ש העליון כבר קבע כי הפרשנות הראויה של חוזה המשבצת מצמצמת את פרשנותו של המונח "למטרה חקלאית" לשימושים ופעולות הקשורים אך ורק בייצורה של התוצרת החקלאית, תוך עמידה דווקנית על המובן הצר של המונחים "תוצרת חקלאית" ו"שימוש חקלאי". לפיכך, קובע ביהמ"ש, כי יש להבחין בין הליך ייצור הדבש, על כל שלביו, לבין השימושים הנילווים לייצור. ביהמ"ש מוסיף ומדגיש, כי המשמעות שיש לצקת למילה "בעיקר (שימוש חקלאי)" הינה הכשרת פעילויות "משלימות" או "נלוות" לשימוש החקלאי, קרי פעולות המהוות חלק אינטגרלי משרשרת הייצור החקלאי, אך אין לפרש "בעיקר" כמילה שמטרתה להרחיב את מגבלת מטרת השכירות לשימוש חקלאי, לפעילויות מסחריות אשר אינן משרתות בצורה כלשהי את הפעילות החקלאית במכוורת ואינן נחוצות לה לצורך פעילותה.

לאחר הבהרה זאת, דן בדינו של כל אחד מהשימושים של עוזית בקרקע, ובוחן האם השימוש עונה להגדרה של שימוש חקלאי.

ראשית, עוסק ביהמ"ש בדין החנות לממכר דבש ומציין, כי כבר הפסיקה קבעה כי גידול ירקות לכשעצמו אינו שימוש החורג מייעודה החקלאי של הקרקע, אך אם המשתמש מקים במקום חנות או מתקנים לשם מכירת התוצרת לציבור - אז פעילות זאת חורגת מייעוד הקרקע והינו בגדר שימוש חורג הטעון היתר כחוק. לפיכך, קובע ביהמ"ש, כי הפעילות החקלאית במסגרת המכוורת במקרקעין אינה יכולה להכשיר פעילות מסחר בדמות חנות למכירת צנצנות דבש או מוצרי דבש, ודאי וּודאי כאשר מדובר בחנות בעלת קיום עצמאי. לפיכך, פוסק ביהמ"ש, כי השימוש בחנות לממכר דבש על קרקע אשר ייעודה שימוש חקלאי בלבד – אסור.

 בעניין החנות לממכר דגים, מציין ביהמ"ש, כי תצהירה של עוזית מלמד כי היא קונה דגים טריים מתנובה, מכינה אותם למאכל, ומוכרת אותם. מכך נלמד, כי שימוש בחנות זו מנותק מכל ייעוד חקלאי של הקרקע, ולפיכך אסור לשימוש בקרקע אשר ייעודהּ שימוש חקלאי. כמו כן, קובע ביהמ"ש, כי מההחלטה בעניינה של חנות הדגים נלמד קל וחומר לאסור את המכולה אשר תפקידה לאחסן בקירור את הדגים.

בענין מרכז המבקרים, מבהיר ביהמ"ש, כי ברור לכל כי מרכז המבקרים איננו חלק מובנה מהפעילות החקלאית של המכוורת ואיננו חלק הכרחי אשר נלווה או נחוץ לפעילות החקלאית בה, קרי הפעלת המכוורות, לא במישרין ולא בעקיפין. לא רק זו, מציין ביהמ"ש, אלא שעוזית ציינה בהתכתבויות עם המנהל כי המרכז מהווה שימוש חריג בקרקע. ביהמ"ש מוסיף ומדגיש, לאחר שעיין במכתבים מטעם משרד החקלאות, כי אין במכתבים אלו בכדי ללמד כי המרכז מהווה שימוש נלווה או משלים לשימוש החקלאי המותר על פי דין, ומעיון בהם נלמד כי מדובר בהמלצות בלבד. לבסוף, מבהיר ביהמ"ש בעניין זה, כי אף אם משרד החקלאות היה מתיר שימוש זה, הרי שהגורם המופקד על קביעת ויישֹום המדיניות במקרקעי ישראל אינו משרד החקלאות אלא המינהל ולכן יש להיות קשובים להחלטותיו בלבד.

בענין המשחקייה מבהיר ביהמ"ש, כי אין מחלוקת כי משחקייה איננה שימוש חקלאי ואיננה משרתת בצורה כלשהי את הפעילות החקלאית במכוורת, ולא נחוצה לצורך פעילותה. לא רק זו, מדגיש ביהמ"ש, אלא שהמשחקייה מהווה חלק ממרכז המבקרים עליו כבר דיברנו כשימוש שאינו חקלאי. זאת ועוד, מציין ביהמ"ש, כי המשחקייה הינה בעלת קיום עצמאי, שכן אין מניעה להפעילה על קרקע שאינה חקלאית, ואינה דרושה במישרין או בעקיפין לשימוש החקלאי במקרקעין. כמו כן, מבהיר ביהמ"ש, כי על אף שרוּבה של המשחקייה נמצא מחוץ למקרקעין, הואיל והכניסה למתקן הינה מהמקרקעין, מהווה הדבר עסק מסחרי אסור. ביהמ"ש מסכם ואומר, כי מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי אין בין המשחקייה לבין ייצור דבש ולא כלום, וכל מטרתה לשמש אטרקציה לילדים המגיעים למרכז המבקרים.

ביהמ"ש מקבל את התביעה ומעניק צו מניעה המונע מעוזית, או מי מטעמה, לעשות שימושים שאינם חקלאיים בקרקע. בנוסף, מעניק ביהמ"ש צו עשה, המורה לעוזית לסלק ולהרוס כל מחובר בקרקע שהוקם על ידהּ, שלא כדין.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש כי עוזית תשלם הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.

ניתן ב- כ"ג תשרי תשע"ג, 09 אוקטובר 2012