תתאפשר גישה וחניה בחוף הים בסמוך לקיבוץ שדות ים

בית המשפט המחוזי בחיפה, בפני כבוד השופט איל באומגרט
ת"צ 50285-07-25 מור יוסף נ' קיבוץ שדות ים ואח'

תמצית:

בית המשפט המחוזי בחיפה דן בבקשה שהגישו הצדדים במשותף. הם ביקשו לסיים את ההליך בלי להמשיך לנהל את התביעה, ובתמורה לשלם למבקש ולעורך דינו גמול ושכר טרחה. ההליך עסק בטענה שהגישה לחוף הים, הנמצא ליד קיבוץ שדות ים, נפגעה. המבקש טען כי המשיבות הקימו גדר ומחסומים שמונעים ממכוניות להגיע לחוף. לטענתו, הדבר מקשה גם על אנשים שמגיעים ברגל.

לאחר שהמשיבות הגישו בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף, הגיעו הצדדים להסכמות שבמסגרתן התחייבו להעתיק או להסיר את המחסומים השונים ולהכשיר שטח הכולל כעשרים מקומות חניה ללא תשלום. על רקע הסכמות אלה ביקשו הצדדים לאשר את הסתלקות המבקש ולפסוק למבקש ולבא כוחו גמול ושכר טרחה בסכום כולל של 85,000 ש"ח.

בית המשפט קיבל את בקשת ההסתלקות במלואה. נקבע כי בנסיבות העניין אין עוד טעם בהמשך ניהול ההליך, שכן הושגה תועלת למבקש ולחברי הקבוצה, והמשך ההתדיינות צפוי בעיקר להכביר עלויות. עוד נקבע כי התקיימו התנאים המצדיקים פסיקת גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות, וכי הסכומים שעליהם הסכימו הצדדים ראויים והולמים בנסיבות העניין.

רקע:

המבקש, דוד מור יוסף, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד קיבוץ שדות ים, המועצה האזורית חוף הכרמל, החברה לפיתוח קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד בע"מ, המרכז לחינוך ולספורט ימי קיסריה ושדות ים עסקים, החזקה וניהול – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ.

בבקשת האישור טען המבקש כי המשיבות הקימו גדר ומחסומים המונעים מכלי רכב גישה לחוף הים בסמוך לקיבוץ שדות ים. לשיטתו, מצב זה מונע בפועל גם גישה נוחה של הולכי רגל לחוף, שכן מי שמבקש לחנות ללא תשלום נאלץ לעבור מרחק ניכר ממקום החניה אל החוף.

המבקש טען כי בהתנהלות זו הפרו המשיבות את הוראות חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964, וכן התרשלו והפרו חובה חקוקה בהתאם לסעיפים 35–36 ו-63 לפקודת הנזיקין.

המשיבות הגישו בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף. בעקבות החלטת בית המשפט באו הצדדים בדברים, ובמסגרת זו הובהר למבקש, כמתואר בפסק הדין, כי בקשת האישור נעדרת עילה. הצדדים הגיעו למסקנה שאין מקום להוסיף ולנהל את ההליך והגישו בקשה מוסכמת להסתלקות.

במסגרת ההסכמות התחייבו המשיבות, בכפוף לקבלת האישורים הנדרשים, להעתיק את מחסומי הסליקה ממיקום החניון, עד ליום 31.12.2026. בכל מקרה נקבע כי עד למועד זה יוסרו מחסומי הסליקה, כך שהדרך בחלקה הרלוונטית תיוותר פנויה ונגישה, למעט מחסומי ביטחון שיופעלו כדין ולא ישמשו לגביית תשלום עבור הכניסה לחניון. בנוסף התחייבו המשיבות  להכשיר במגרשים הרלוונטיים שטח שיכלול כעשרים מקומות חניה לרכב פרטי, באופן שיאפשר חניה ללא תשלום בחלק מהחלקות.

טענות הצדדים:

הצדדים הגישו לבית המשפט בקשה מוסכמת לאישור הסתלקות המבקש מבקשת האישור. עמדתם הייתה כי לנוכח ההסכמות שהושגו אין עוד הצדקה להמשך ניהול ההליך.

במסגרת הבקשה המליצו הצדדים לפסוק למבקש ולבא כוחו גמול ושכר טרחה בסך כולל של 85,000 ש"ח, כולל מע"מ: 30,000 ש"ח למבקש כגמול ו-55,000 ש"ח לבא כוחו כשכר טרחה.

דיון והכרעה:

בית המשפט עמד תחילה על העקרונות החלים על בקשה להסתלקות מתובענה ייצוגית לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. נקבע כי הצורך באישור בית המשפט נובע, בין היתר, מהחשש שהענקת טובת הנאה למבקש המסתלק תיצור תמריץ להגשת תביעות סרק, מתוך ידיעה שנתבעים בתובענות ייצוגיות עשויים להסכים לשלם גמול כדי להימנע מהליכים ממושכים ויקרים.

מנגד, הסתלקות מתובענה ייצוגית אינה יוצרת מעשה בית דין כלפי כלל חברי הקבוצה אלא רק ביחס לתובע המייצג המסוים. בשל כך נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב בבחינת בקשת ההסתלקות. במסגרת זו עליו לבחון האם יש טעם ותועלת לחברי הקבוצה בהמשך ההליך, בהתחשב בין היתר בסיכויי ההצלחה, בשלב שבו נמצא ההליך ובשאלה האם ההסתלקות נשענת על שיקולים ענייניים או נועדה בעיקר להעשיר את המבקש.

במקרה הנדון קבע בית המשפט כי אין עוד טעם בהמשך ניהול ההליך. המשך ההתדיינות צפוי להכביר עלויות, בעוד שהתועלת למבקש ולקבוצה כבר הושגה באמצעות ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים. כן הוסכם כי אישור ההסתלקות לא יהווה מעשה בית דין כלפי אחרים. לפיכך נקבע כי בקשת ההסתלקות סבירה ועומדת בתנאי סעיף 16 לחוק.

לעניין הגמול ושכר הטרחה ציין בית המשפט כי ככלל אין לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו רק משום שבקשת ההסתלקות אושרה. סעיף 16(א) לחוק קובע תנאים לאישור תשלומים כאמור, ובית המשפט הפנה בעניין זה לע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובטענות הצדדים קבע בית המשפט כי בקשת האישור השיגה את מטרתה, במובן זה שמצבם של חברי הקבוצה שופר. משכך, נמצא כי הגמול ושכר הטרחה שעליהם הסכימו הצדדים ראויים והולמים בנסיבות העניין.

סיכום:

בית המשפט אישר את בקשת ההסתלקות במלואה. תביעתו של המבקש כלפי המשיבות נדחתה, מבלי שהדבר יהווה מעשה בית דין כלפי אחרים. המשיבות  חויבו לשלם למבקש ולבא כוחו גמול ושכר טרחה בסך כולל של 85,000 ש"ח, בהתאם לחלוקה שעליה הוסכם בין הצדדים.

מאחר שההסתלקות אינה יוצרת מעשה בית דין כלפי יתר חברי הקבוצה, ניתן פטור מפרסום הסדר ההסתלקות ונקבע כי אין צורך באיתור מבקש חלופי.

ניתן ביום ד' אייר תשפ"ו, 21 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.